לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה | רפאל שפרינגמן-ריבקעל העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה | רפאל שפרינגמן-ריבק
על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה / ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק

על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה / ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק

ספרים באורך מלא | 8/5/2007 | 29,027

בספרי הקודם "הפסיכותראפיה: תשבץ היגיון?" התמקדתי בחומר המובע על ידי המטופל באופן אקראי, כביכול, ובהפיכתו של חומר זה לפרושים מפריכי חרדה. התעלמתי כמעט לחלוטין מהתהליכים הרגשיים הרוחשים בין המטפל למטופל, תהליכים שהם חלק בלתי נפרד, אולי אף יסודי, בפסיכואנליזה המודרנית ולא התייחסתי ליסוד חשוב נוסף, להדרכת המטפלים, כלומר לניטור תהליכים רגשיים אלה. בספר הנוכחי אתייחס לשני יסודות אלה.

לרחל, עזר כנגדי לכל אורך הדרך.

ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק

על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה

ראה אור באתר פסיכולוגיה עברית , מאי 2007

 

ניתן לרכוש גרסה מודפסת מהמחבר ב-25 ש"ח, כולל מע"מ ומשלוח. יש לשלוח המחאה על סכום זה ע"ש ד"ר ר. שפרינגמן-ריבק לכתובת: רח'' קליי 6, ת"א 62336. לא לשכוח את שם המזמין וכתובתו.

© כל הזכויות שמורות למחבר. הספר ניתן לשימוש אישי בלבד, אין לעשות כל שימוש אחר ללא רשות מפורשת ובכתב מהמחבר.

לחצו להורדת הספר באורך מלא

 

תוכן העניינים ואינדקס מטופלים:

דוגמה  א' - אהוב...הה במלרע ובמלעיל.
דוגמה ב' - ברוך נאבק לעצמאות.
 
פרק שני - תרומתה של הוויקטימולגיה.
דוגמה ג' - גדליה, הגדר הפרוצה.
דוגמה ד' - דוב, המאהב החלומי.
 
פרק שלישי - עקרונות למיון מרכיבי ההעברה הנגדית.
דוגמה ה' - הילה: אנטנות היפרטרופיות.
 
פרק רביעי - העברה נגדית שמקורה במטפל.
דוגמה ו' - ורד השמנה והפסיבית.
דוגמה ז' - זיוה מאבדת סבלנות.
דוגמה ח' - חנניה נוטה להרס עצמי.
דוגמה ט' - טל: תשבצי היגיון.
 
פרק חמישי - העברה נגדית שמקורה במטופל.
דוגמה י' - ירון איש מכירות.
דוגמה י"א - יורם ילד חוץ בקיבוץ.
דוגמה י"ב - יבין, הנרקומן כפוי הטובה.
דוגמה י"ג - יבגניה מתמקחת על תרופות.
דוגמה י"ד - ידידיה נאבק בילד ערטילאי.
הרהורים על העברה נגדית שמקורה במטופל.
דוגמה ט"ו - טוביה: Splitting headache
דוגמה ט"ז - המשך דוגמה ט"ו.
 
פרק שישי - העברה נגדית משולבת.
דוגמה י"ז - יזרעאלה אינה ניתנת לטיפול.
דוגמה י"ח - יחיאלה: חצאית המיני מתקצרת.
 
פרק שביעי - הערכת תרומתו של Winnicott להבנת ההעברה הנגדית.
 
פרק שמיני - תפקיד המדריך במיון מרכיבי ההעברה הנגדית.
דוגמה י"ט - יטיב, מתנשא ופרובוקטיבי.
דוגמה כ' - כרמל מתקשה להיות נעזר.
דוגמה כ"א - הלם קרב.
 
פרק תשיעי - התהליך המקביל ההפוך.
דוגמה כ"ב - כוכבי, מחשבות רצחניות.
דוגמה כ"ג - סבא מאכזב.
דוגמה כ"ד - מר כדורי, המטופל הנעלב.
 
פרק עשירי - אומדן עומק המעורבות בהדרכה.
דוגמה כ"ה - מר כהן: "אין מטפל טוב יותר מד"ר X"
דוגמה כ"ו - כורש: "אני מרגיש שאני מאבד אותו."
דוגמה כ"ז - מר כוזרי, קסם המחזור.
 
פרק אחד עשר - ההדרכה כמשאב התנסות לסטודנטים לרפואה.
דוגמה כ"ח - גב' כחלון, מיניות קטלנית.
 
פרק שנים עשר - עוד על הדרכה.
דוגמה כ"ט - מר כתר, פו הדוב.
דוגמה ל' - מר לוי, שביס שחור.
דוגמה ל"א - אלי, ההלוואה.
דוגמה ל"ב - לבנה, חיילת במחסום.
דוגמה ל"ג - מר גלילי, זהירות בעמודי התווך.
דוגמה ל"ד - אלדד, הטרמפיסט.
 
סיכום על ההדרכה
סוף דבר
ספרות

​​​​​​​


- פרסומת -


מבוא

ספר זה הוא המשך והשלמה לספרי הקודם "הפסיכותראפיה: תשבץ היגיון?" (.1966) בספרי הקודם התמקדתי בחומר המובע על ידי המטופל באופן אקראי, כביכול, ובהפיכתו של חומר זה לפרושים מפריכי חרדה. התעלמתי כמעט לחלוטין מהתהליכים הרגשיים הרוחשים בין המטפל למטופל, תהליכים שהם חלק בלתי נפרד, אולי אף יסודי, בפסיכואנליזה המודרנית ולא התייחסתי ליסוד חשוב נוסף, להדרכת המטפלים, כלומר לניטור תהליכים רגשיים אלה. בספר הנוכחי אתייחס לשני יסודות אלה.

הספר, כקודמו, מבוסס במידה רבה על מאמרים שפרסמתי בכתבי עת מקצועיים ועלי להודות כאן לעורכיהם.

1. Contemporary Psychoanalysis.
a. Springmann, R. Countertransference, Clarification in Supervision. Vol. 22, pp. 252 - 277. 1986
b. Springmann, R. Countertransference as an Indicator in Victimology. Vol. 24, pp. 341 - 349. 1988
2. The British Journal of Medical Psychology
Springmann, R. Reflections on the Role of the Supervisor. Vol. 62, pp. 217 - 228. 1989


תודה מיוחדת נתונה לאותם אנשי מקצוע בבריאות הנפש ששיתפו אותי כשותף סמוי במערכות יחסיהם האינטימיים והסבוכים עם מטופליהם, בדומה בהשאלה לאנליטי השלישי של (1994)Ogden . ללא הכנות שגילו כלפיי אודות הקשיים הרגשיים שבהם הוצפו על ידי מטופליהם ואודות קשייהם הרגשיים שלהם עצמם, לא היה פיתוח המושגים והרעיונות המובאים כאן מתאפשר. לאלה, המתלבטים בסבך הרגשי של ההעברה הנגדית, להם ולמדריכיהם מוקדש ספר זה.


- פרסומת -

המונחים "מטפל" ו"אנליסט" ו"טיפול" ו"פסיכואנליזה" ישמשו בספר לחילופין. רוב המטופלים שיתוארו לא עברו פסיכואנליזה קלאסית אלא פסיכו-תראפיה ברוח אנליטית ואילו מרבית המטפלים היו פסיכותרפיסטים שעברו הכשרה אך לא היו פסיכו-אנליסטים. אגביל את עצמי, אפוא, למונחים תראפיה ותרפיסט, טיפול, מטפל ומטופל אלא אם כן יידרש אחרת. סבורני שהמונחים שיתוארו והשימוש בהם תקפים לגבי פסיכו-תרפיות דינאמיות כשם שהם תקפים לגבי פסיכואנליזות. אני גורס שההבדל בין שני סוגי טיפול אלה הוא בשיטה בלבד ולא בעקרונות המונחים ביסודן.

הדוגמאות המובאות לתמוך ברעיונותיי לקוחות מתוך טיפולים אמיתיים. פרטי הנפשות הפועלות, מטפלים כמטופלים, הוסוו למניעת זיהוי.

 

 

על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה - הקדמה

הספרות שנכתבה בעשורים האחרונים על ההעברה הנגדית בפסיכותראפיה היא כה רבה שקשה להתגבר עליה. מחברים בולטים התמקדו בניסיונות להבהיר את גלגוליה השונים, את משמעותה האבחנתית והטיפולית בתבניות אישיות שונות.

,Searles (1965, 1979), Winnicott (1947, 1960) ,Kernberg (1973, 1984) ,Sandler et al (1973) Giovaccini (1989) ,Blanck & Blanck (1974) ועוד רבים וטובים מקרב האנליטיקאים, הקלינאים והתיאורטיקנים שביניהם, הקדישו חלק נכבד מכתביהם להעמקה של הבנת ההעברה הנגדית, תוך בחינת משמעותה האבחנתית ויישומה בטיפול הפסיכואנליטי באנשים בעלי מבני אישיות שונים.

,Epstein & Feiner (1979) ,Langs (1976), Young (1994) ,Wollstein (1988) ולאחרונה (2002) Michels הרכיבו קובצי מאמרים מקיפים ו/או מייצגים בנושא זה ועוד היד נטויה.

אם בכל זאת סבור אני שישנה הצדקה לספר נוסף, הרי נובע הדבר מניסיוני כמטפל וכמדריך. למרות הספרות הענפה שהוזכרה, נתקלתי באי בהירויות במקרים בהם ניסיתי כמטפל, כמדריך וכמורה ליישם את ההעברה הנגדית. בנסיבות אלה הפכו ההגדרות לא פעם למעורפלות והגבולות בין מרכיבי ההעברה הנגדית שיש ליישם בטיפול לבין אלה שעל המטפל להתמודד עימם מחוצה לו היטשטשו.

בפרק הראשון אנסה לזהות את אופייה של אי בהירות זו תוך התחקות על מקורותיה. בפרק השני אנסה להדגים קשר אפשרי בין ההעברה הנגדית לבין הוויקטימולוגיה. בפרקים השלישי עד השביעי אנסה ליישם את המידע שרכשתי בוויקטימולוגיה לצורך שרטוט חד יותר של הגבולות שבין מרכיבי ההעברה הנגדית ולהציע דרכים ליישום דיפרנציאלי של מרכיבים אלה, תוך שאני נעזר בדוגמאות קליניות להמחשה. הפרק השביעי מוקדש לניתוח תרומתו של וויניקוט להעברה הנגדית. החל מהפרק השמיני אתייחס להדרכה. אני מקווה ששיטת המיון של מרכיבי ההעברה הנגדית המוצעת כאן תיתן למטפל ולמדריך כלים לדיפרנציאציה יעילה וברורה יותר של מרכיבים אלה.

פרק ראשון - העברה נגדית לעומת העברה נגדית

תופעת ההעברה הנגדית זוהתה ע"י פרויד כבר בהיותו צופה מן הצד באנליזה של ברויר ב-.O Anna) (Britton, 2003 )אולם פורסמה על ידו רשמית רק ב-1910 במאמרו "סכויי עתידו של הטיפול הפסיכואנליטי". במאמר זה מגדיר פרויד את התופעה באופן חד משמעי כ"תגובה רגשית הנוצרת במטפל בהשפעת ההעברה המופעלת עליו מצד המטופל." באותו מאמר מתייחס פרויד לתופעה כאל בלתי רצויה: "איננו רחוקים עוד מהנקודה בה נהיה זכאים לדרוש מכל רופא (אנליטיקאי) שיכיר בהעברה נגדית זו בתוך עצמו ויהיה חייב להתגבר עליה."

המונח "העברה נגדית" מוזכר שנית במאמרו של פרויד "תצפיות על אהבת ההעברה" (1915). במאמר זה הוא מזהיר במפורש מפני התאהבותו של המטפל במטופלת כתגובה להתאהבותה בו וכותב על "הקרב שעל המטפל לנהל" כנגד כוחות פנימיים המפתים אותו להיכנע לפיתוייה של המטופלת ו"קורעים אותו מתוך ההתייחסות הטיפולית." במאמר זה חוזר פרויד וממליץ למטפלים לעבור בעצמם אנליזה יסודית כדי לצמצם ולבטל במידת האפשר את הקונפליקטים התוך נפשיים של עצמם, אלה העלולים להוות נקודות תורפה שתאפשרנה את הפעלת ההעברה הנגדית כפי שהגדיר אותה ב-1910.

מאמרו של פרויד "המלצות לרופא העוסק בפסיכואנליזה" פורסם ב-1912 .מאמר זה עוסק בהרחבה בתהליכים התוך נפשיים המתרחשים במטפל ובהשפעתם הפוטנציאלית השלילית על יכולתו לטפל נכונה. בצטטו את Stekel כותב פרויד על ה"כתמים הטיפוליים העיוורים" (Blind spots) המונעים מהמטפל להכיר במשמעות האמיתית של החומר המוצג על ידי המטופל באסוציאציות החופשיות. בנסיבות אלה יתעוות לטענת פרויד פירוש משמעותו של חלק מהחומר המוצג בעוד שחלק אחר יוחמץ כליל. כדי לתמוך בטענה זו הוא משווה את המטפל האידיאלי למנתח ולמסך הקרנה שהם מן הסתם אובייקטיביים לחלוטין בשיקוף החומר המוצג. רק כך יוכל המטפל לשקף ולפרש למטופל את החומר בדייקנות קרה והגיונית וללא כל עיוות. כול סטייה מאובייקטיביות ברורה וחד-משמעית הוא מיחס במאמר זה לקונפליקטים הלא-מודעים הבלתי פתורים של המטפל, אותם יש לבער ככל הניתן על ידי אנליזה יסודית של המטפל.


- פרסומת -

למרות העובדה שבמאמר זה (1912) עוסק פרויד, כמו גם בשני המאמרים שהוזכרו לעיל, בהשפעתם המזיקה של תהליכיו הפנימיים הבלתי פתורים של המטפל על כושרו כמטפל ולמרות העובדה שהמונח "העברה נגדית" פורסם רשמית כבר ב-1910 וחזר והוזכר ב-1915 ,חשוב לציין שאין הוא מוזכר במאמר הנידון עתה, זה מ-1912.

במאמרו של פרויד על עתיד הפסיכואנליזה (1910) ובמאמרו על אהבת ההעברה (1915) מוזכר המונח "העברה נגדית" במפורש. הוא משויך כאן להשפעת העברתו של המטופל על המטפל שלא עבר אנליזה טובה דייה. מאידך אין המונח "העברה נגדית" מוזכר כלל במאמר "המלצות.....", (1912). כאן משויך הקושי של המטפל לנתח נכוחה את החומר העולה בטיפול לקונפליקטים הלא-מודעים הבלתי פתורים שלו בלבד, בעוד שהמטופל אינו מוזכר כשותף פעיל משמעותי ביצירת אותו קושי

נראה, אפוא, שבלי לציין זאת במפורש, הבחין פרויד בין שתי תופעות בלתי רצויות בנפשו של המטפל. האחת ביטוי לקונפליקטים בלתי פתורים לא מודעים בנפשו. תופעה זו לא כונתה ע"י Freud בשם ספציפי. השנייה נגרמת בהשפעת העברתו של המטופל. רק תופעה אחרונה זו הוגדרה על ידו "העברה נגדית." וולשטיין (1988 (Wollstein) סבר שהעובדה ש-פרויד עצמו לא הקפיד במיוחד על אזהרתו להימנעות מתגובה לתופעה שכונתה על ידו "העברה הנגדית", נבעה כנראה מאבחנתו האינטואיטיבית בין שתי תופעות אלה. רוב תלמידיו של פרויד, למעט יוצאים מן הכלל ושנויים במחלוקת כ- Ferenczi ו- Rank (1923) עשו כמיטב יכולתם ללכת בעקבותיו ולהישמע להוראותיו. פרנצי וראנק חלקו על פרויד כי חשבו שנכון להיעתר להעברה הנגדית. לעומת זאת נכנע יונג ליצרו ולפי (1992) Fiebert ניהל רומן עם מטופלת, יהודיה רוסית בשם סבינה שפילריין. ב-1909 כתבה שפילריין ל-פרויד מכתב בו היא מספרת לו על הרומן. תחילה נטה פרויד להאמין ל-יונג שטען שמכתבה של שפילריין הוא ביטוי לנפשה המופרעת. ב-1912 פגשה שפילריין את פרויד בווינה פנים אל פנים והפעם האמין לה. יש המייחסים למפגש זה את תחילת הקרע בין פרויד ל-יונג ואולי אף את 12 המניע לכתיבת מאמריו מ-1912 ומ-1915 .לאחר שהבריאה הייתה שפילריין אחת מחלוצות הפסיכואנליזה בברית המועצות ואף המשיכה בפועלה זה במחתרת אחרי 1936 על אף האיסור. היא נספתה בשואה עם ילדיה.

Bermann (1949) ,Winnicott (1947) ובמיוחד (1950) Heimann היו בין המחדשים הראשונים שקראו תיגר בגלוי ובאופן עקבי על גישתו השלילית של פרויד כלפי ההעברה הנגדית. תרומתו של וויניקוט הייתה, לכאורה, דו- משמעית ותפורט בפרק השביעי. על כן אתחיל בתיאור גישתה של היימן, הגם שאף היא לוקה בסתירה פנימית.

לטענת היימן ההעברה הנגדית היא יותר מאשר העברת רגשותיו של המטפל על מטופלו. אתעלם, לפי שעה מהעובדה שהגדרתה זו של היימן מהווה סטייה מהגדרתו המקורית של פרויד את ההעברה הנגדית, (כפי שציין זאת וולשטיין ולהבנתי אני.) תרומתה החשובה של היימן היא הדגשת העובדה שהפסיכואנליזה (וכמוה הפסיכותראפיה הפסיכו-דינאמית) הינן מערכות יחסים בין שני בני אדם. הן אינן נבדלות ממערכות יחסים אחרות בהנחה שאחד המשתתפים בהן מפתח רגשות כלפי משנהו, בעוד שעל השני להימנע מרגשות. ההבדל הוא בשימוש שנעשה ברגשות הדדיים אלה.

היא מסתמכת על טענתו של פרויד שהלא מודע של המטפל מבין את זה של המטופל וטוענת שהבנה זו אפשרית באמצעות מודעות המטפל ללא-מודע שלו עצמו. מודעות זו מתאפשרת, לדבריה, רק כאשר מכיר המטפל ברגשות 13 המתעוררים בו כתגובה לדבריו ולמעשיו של המטופל. בעזרת ראיות קליניות הדגימה היימן שבכל פעם שתגובותיה הרגשיות שלה לא תאמו את המשמעות הגלויה של החומר שהוצג על ידי המטופל, היה עליה להתייחס לדבר כאל אות שנושאים סמויים מסוימים חמקו מהבנתה. במקרה מסוים זה היא מזדהה עם הגדרתו המקורית של פרויד את ההעברה הנגדית. עם זאת אין היא רואה בה מטרד. אדרבא, היא מתייחסת אליה כאל כלי חשוב שיש להיעזר בו כמקור מידע, המסייע בהבנת משמעויות עמוקות, החורגות מהמשמעויות השטחיות של החומר המוצג. סביר להניח ש-היימן הכירה את המונח "הזדהות השלכתית" (Projective identification) שנטבע באותה תקופה על ידי Melanie Klein ותלמידיה, אולם מבלי שתשתמש במונח זה טענה שחלקים שפוצלו מאישיותו של המטופל מצאו ביטוי בבלתי מודע של המטפל והיוו היבטים מסוימים בהעברה הנגדית. על כן המליצה להכליל היבטים אלה של ההעברה הנגדית בטיפול.

דוגמה א' - אהוב...הה במלרע ובמלעיל

דוגמה זו לקוחה מניסיוני כמטפל צעיר. המטופלת פתחה שעת טיפול כשהיא מצהירה שקיימת בחייה סתירה סמנטית. היא לא פרטה ונראה שלא היא ואף לא אני התייחסנו להצהרה שנאמרה בשקט וכדרך אגב. במהלך השעה חזר והדהד באוזני מעין קול חוזר: "אהוב...הה, אהוב...הה", (במלרע) בדומה להלוצינציה של שמיעה. נבהלתי. הייתי בטוח שזו תחילתה של סכיזופרניה הפוגעת הפעם בי. בהמשך השעה עלה בדעתי לפתע ששמה של המטופלת הוא 14 אהובה, (במלעיל, כפי שהיא הוגה אותו.) הבנתי שהשם אהובה בהטעמותיו השונות הוא בעצם שמה של המטופלת החוזרת וטוענת באוזני מידי שעה והפעם במיוחד שאביה אינו אוהב אותה. מיד נרגעתי והבנתי את מקור ה"הלוצינציה" השמיעתית.


- פרסומת -

השאלה אם אכן אהב אותה אביה אינה משמעותית לענייננו. המשמעות האמתית היא שחוויה פנימית של המטופלת על אי ההתאמה הקיימת בין שמה, אהובה, לבין תחושתה שאינה אהובה, מצאה את ביטויה בתוכי, קרוב לודאי בתהליך של הזדהות השלכתית.

תרומתה של היימן לאנליזה של הפרעות אישיות עמוקות חשובה. אולם עם זאת לא ניתן להתעלם שמחד צידדה בשימוש בהעברה הנגדית והתייחסה אליה כאל כלי עזר חשוב, ומאידך התייחסה לתופעה כאל בעלת פוטנציאל שלילי והזהירה, באותה נשימה, מפני התייחסות פשטנית לתופעה, כגון התעלמות מאזהרותיו של פרויד מפני השפעותיה השליליות.

היימן משתמשת במפורש במונח "העברה נגדית" ככינוי לכל הרגשות הקיימים במטפל כלפי המטופל, הן אלה המועברים מהמטופל והן אלה המתקיימים בו בגלל הקונפליקטים הבלתי פתורים שבנפשו. בכך נוצרו בלבול וסתירה פנימית. "ההעברה הנגדית", (העברה מצד המטפל), ספיחם של הקונפליקטים הבלתי פתורים של המטפל, "שאין להכביד בה על המטופל", שכנה עתה בכפיפה אחת ותחת אותו מונח 15 בנפשו של המטפל לצד "ההעברה הנגדית", אותו מקור מידע חשוב שאין להתעלם ממנו ושיש להכילו בטיפול.

וויניקוט משתמש אף הוא באופן דו-משמעי במונח ההעברה הנגדית. במאמרו "Hate in the Countertransference" (1947) התייחס להעברה הנגדית כאל כלי טיפולי בעל ערך ואילו ב- "Counter-transference" (1960) הזהיר מפני השפעותיה השליליות על גישתו המקצועית של המטפל. בפרק השביעי אנסה לישב את רעיונותיו הסותרים, לכאורה, של וויניקוט כלפי ההעברה הנגדית ולהראות שהסתירה קיימת רק לכאורה.

ערוב מונחים זה הובחן היטב. ב-1984 כתב קרנברג: "נראה שחילוקי דעות רבים הנוגעים להתמודדות עם ההעברה הנגדית נובעים מההגדרות השונות שנתנו למושג. קרנברג מציע לתאר ולהגדיר את מרכיביה השונים של ההעברה הנגדית באמצעות מודל שתואר על ידו. במודל זה מתוארת תבנית קונצנטרית שבמרכזה מעגל המכיל את תגובותיו הלא- מודעות של המטפל להעברת המטופל (Kernberg. 1975) מעגל מרכזי זה מתאים להגדרתו המקורית של המושג ע"י פרויד. עם זאת הוא מכיל גם את הכתמים העיוורים של המטפל, אלה הנובעים מהקונפליקטים הבלתי פתורים שבנפשו. מעגל מרכזי זה מוקף בשני מעגלים חיצוניים. האחד מכיל את תגובותיו המודעות והבלתי מודעות של המטפל לאפיונים החיצוניים של המטופל והשני את תגובתו הטבעית של כל מטפל לחומרים השונים המובעים ע"י המטופלים.

נראה לי שאף קרנברג לא היה מרוצה מיעילותו היישומית של המודל שהציע, שכן כתב לאחר עמודים מספר (1984 Kernberg) "המטפל חייב גם להפריד תמיד בין חומר מושלך זה (של המטופל, הדגשה שלי) לבין העברת הנגד שלו עצמו (במובן המצומצם של המונח) (הדגשה שלי) וגו'." (ראה להלן 1973, Sandler). משפט זה של קרנברג מרמז שחש שלא הצליח לנסח מינוח ברור ודיפרנציאלי המגדיר בצורה חד-משמעית את מרכיבי ההעברה הנגדית שיש להכילם בטיפול.

ניסיונות נוספים להכריז שרק אחד ממרכיבי ההעברה הנגדית יזכה בשם זה, בעוד שמשנהו יכונה בשם אחר, לא צלחו. וויניקוט, למשל, הציע לחזור לניסוחו המקורי של פרויד את המושג: "האם לא יהיה זה עדיף לאפשר למונח 'העברה נגדית' לחזור במועד זה למשמעות שפרושה אותה תופעה שמנסים אנו לבער באמצעות מיון, אנליזה והכשרה של המטפלים?" (1960, Winnicott). ניתן לציין במאמר מוסגר ש-וויניקוט היה מדייק יותר לו אמר "להגביל" במקום "לחזור", כיוון שאם הערכתי נכונה את הגדרתו המקורית של פרויד את התופעה כ- "הרגשות המתעוררים במטפל כתוצאה מהשפעת העברתו של המטופל עליו", הרי שהגדרתו של וויניקוט שונה מהגדרתו המקורית של פרויד. הצעתו זו של וויניקוט לא התקבלה וניתן רק ללמוד ממנה שנטש את דעתו החיובית על השימוש בהעברה הנגדית, אותה נקט ב-1947. (1956, Tower) הביעה דעות דומות לאלה שהביע וויניקוט ב-1960 ,בהגדירה את ההעברה הנגדית כ"העברה מצד המטפל על המטופל במצב הטיפולי ותו לא." ראקר, שתרומתו להבנת ההעברה הנגדית ולשימוש שניתן לעשות בה רבה, סטה אף הוא מהגדרתו המקורית של פרויד בדומה ל-וויניקוט ול-Tower והגדיר את התופעה כ"העברה המתרחשת אצל המטפל כלפי המטופל" Racker .(1953 P. 163)

עוד ב-1995 אימץ ה- of Comprehensive Textbook Psychiatry גישה שלילית מובהקת להעברה הנגדית שסטתה אף היא מהגדרתו המקורית של פרויד (Karasu, 1995). מהדורת 2000 של אותו ספר מכירה בהעברה הנגדית כתופעה מורכבת, בעלת היבטים רבים הנתרמים הן ע"י המטפל והן ע"י המטופל, שניתן להשתמש בחלקם בטיפול האנליטי. ההעברה הנגדית מושמת במסגרת הבין- סובייקטיביות ומוזכרים ההזדהות ההשלכתית ומלאני קליין וכן מחברים מודרניים יותר כ-אוגדן. אבל הספר אינו מזכיר בהקשר זה את ברמן, את היימן ואת וויניקוט, החלוצים האמיתיים בשטח זה ואינו מצייד את המטפל בכלים קונצפטואליים להבחנה בין מרכיבי ההעברה הנגדית המועילים לטיפול לבין אלה העלולים להזיק לו (Gabbard 2000)

בסקירה היסטורית עשו (1973 Sandler et al) ניסיון נוסף לסכם את גישתם של מטפלים כלפי ההעברה הנגדית. הם הציעו את המונח "העברה נגדית במובן המצומצם." מונח זה היה אמור לתאר את התגובות הרגשיות המסוימות המתעוררות במטפל כתגובה לתכונות מסוימות המצויות במטופל. מונח מצומצם זה זהה למונח בו השתמש קרנברג. משתמע מכך שגם מונח זה לא פתר את הדילמה של היישום הדיפרנציאלי של ההעברה הנגדית. ניסיונותיה של (1951 Annie Reich) להבחין בין העברה נגדית "בריאה" לבין העברה נגדית "חולנית" לא התקבלו במילון הפסיכו-דינאמי ולא הצליחו לפתור את הבעיה. נראה שניסיונו של וויניקוט להבחין בין "העברה נגדית אובייקטיבית" לבין "העברה נגדית סובייקטיבית" (1947) נזנח על ידי וויניקוט עצמו, כפי שמשתקף מהסמינר שנערך ב-1960 בו חזר וויניקוט ואימץ את גישתו השלילית הבלעדית של פרויד. הצעתו של (Giovacchini 1989) להבחין בין העברה נגדית "אידיוסינקראטית" לבין העברה נגדית "הומוגנית" לא עמדה, כנראה, במבחן הזמן.


- פרסומת -

נראה, אם כן, שהגדרה מקיפה, יעילה, דיפרנציאלית ומעשית לשימוש בהעברה הנגדית טרם התגבשה ושעירוב המושגים שנגרם ע"י הכללתה של היימן את סך כל רגשותיו של המטפל כלפי המטופל תחת המונח "העברה נגדית", שרד. הייתה זו כנראה השפעתו של וולשטיין שגרמה לי לחשוב ש-פרויד ניסה למנוע את עירוב המושגים ע"י שיוך המונח "העברה נגדית" בלעדית להשפעת ההעברה על המטפל.

ניסיוני נצבר בפגישות עם מטפלים שהגיעו להדרכה בתחושת מצוקה ונזקקו למעין "עזרה הדרכתית ראשונה." קשייהם נבעו לרוב מהתמודדות עם אינטראקציות של העברה - מול העברה נגדית. את מקור קשיים אלה ניתן היה לזהות פעם אחר פעם בעירוב המושגים ובהעדר חד- משמעותיות בהתייחסות למרכיבים השונים של ההעברה הנגדית, דבר שמנע מהמטפלים את ההבחנה בין המרכיבים שניתן להכילם בטיפול לבין אלה שיש להוציאם ממנו. למרות חומרתן לכאורה של מצוקות אלה, (אחדים 19 מהמטפלים הכריזו שאינם מסוגלים או שאינם רוצים להמשיך בטיפול) ניתן היה לעיתים קרובות לפתור את המשברים בהבהרה מתאימה, לעתים במהלך שעת הדרכה אחת או שתיים, בהן נסינו למיין את ההעברה הנגדית למרכיביה. בפרקים הבאים אנסה להמחיש זאת בדוגמאות קליניות.

כיום ברור שתקוותו של פרויד שבעתיד יהיו המטפלים חסינים בפני השפעת ההעברה של מטופליהם הייתה תקוות שווא. בניגוד לעבר נאלצים המטפלים להתמודד כיום גם עם מטופלים בעלי מבנה אישיות בוגר פחות מנוירוטי וסיבוכי ההעברה הנגדית כמעט בלתי נמנעים גם כשמדובר במטפלים שעברו אנליזה יסודית. (Searles Kernberg 1975, 1979)

המצב אף מסובך יותר למטפלים שהוכשרו לפסיכו-תראפיה אנליטית מבלי שעברו אנליזה. מטפלים אלה, שהם מרבית המודרכים שיוצגו בפרקים הבאים, זקוקים במיוחד לתפיסה תיאורטית פנימית אמינה, יציבה וזמינה שתתפקד כמדריך מופנם (1985 Casement) ביישום הדיפרנציאלי של ההעברה הנגדית.

חשיבותה של תפיסה תיאורטית ברורה ועם זאת גמישה, כזאת שתשמש כלי עזר בהתמודדות עם מצבים דינאמיים מורכבים הודגשה לא פעם. (1979 Kohut) כתב עליה מנקודת מבט קוגניטיבית בתארו כיצד נעזר במסגרת חשיבה חדשה שפיתח בעצמו: "....התחלתי לבחון מסגרת התייחסות חדשה - נקודת מבט חדשה שאפשרה לי להבין את משמעותם, או את חשיבות משמעותם של דברים שלא יכולתי לתפוס קודם....השינוי שחל באותה תקופה בנקודת השקפתי התיאורטית השפיע באופן ניכר על מיקוד הבנתי את הפסיכופתולוגיה של מר Z ואפשר לי, למזלו הרב של המטופל, להעניק לו גישה למרכיבים באישיותו שלא ניתן היה להגיע אליהם בחלקו הראשון של הטיפול."

בהתמודדותי שלי עם קשיים רגשיים שהתעוררו בי בטיפול פסיכו-תרפויטי בקבוצות גדולות, התייחסתי לחשיבותה של תפיסה תיאורטית זמינה מנקודת ראות שונה מזו של קוהוט. להלן ציטוט חפשי מתוך מאמר שפרסמתי על כך (1976, Springmann): "במצבי דחק אלה (של הטיפול בקבוצה הגדולה), מצבים המאיימים על האגו של המטפל ומסכנים את יכולתו לחשיבה בתהליכים משניים, ניתן להשוות את פנייתו של המטפל לתפיסה תיאורטית לפנייה אל מדריך פנימי תומך....זהו ניסיון למצוא נקודת התייחסות אמינה, למנוע היסחפות.....בהתחשב בדחק המהווה חלק אינטגראלי בטיפול בקבוצה הגדולה אני סבור שמסגרת תיאורטית עקבית, אמינה, יציבה וגמישה היא מרכיב חיוני בשמירת שלמות האגו של המטפל, מרכיב שווה ערך לתפקודו החיובי של הסופר-אגו, כפי שהוגדר ע"י (1976 Lederer) וע"י (1964 Jacobson). העדפתה של מסגרת תיאורטית אחת על אחרת הינה, אם כן, בעלת ערך יותר מאשר אקדמית גרידא." מעבר להיותה גורם מסייע למטפל ברמה הקוגניטיבית כמתואר ע"י קוהוט ו-קייסמנט, מהווה, אפוא, המסגרת התיאורטית גם אמצעי פסיכו-היגייני חשוב העוזר למטפל המאוים לשמור בצורה טובה יותר על תפקודי האגו במצבים טיפוליים היוצרים דחק.

דוגמה ב' - ברוך נאבק לעצמאות

מטפל צעיר המחיש נקודה זו בפגישת הדרכה. בפגישה סיפר שבזמן שראיין את הוריו של ברוך, אחד ממטופליו הסכיזופרנים, זיהה את מאבקו של ברוך לעצמאות. תוך הפגישה עם ההורים הוצף בזיכרונות מודחקים ונשכחים, לכאורה, על מאבקו שלו להינתק מהוריו ולעצב את אישיותו העצמאית. "רק מערכת הקואורדינאטות הפנימית שהייתה בי" אמר, "אפשרה לי להתעשת, להבהיר את רגשותיי המעורפלים ולהמשיך את הפגישה בצורה מקצועית." במונח "מערכת קואורדינאטות" התכוון לרעיונות התיאורטיים הקשורים להעברה הנגדית שנידונו בצורה מעמיקה במסגרת ההדרכה והופנמו על ידו. למדתי על בשרי שניתן להיעזר במסגרת חשיבה תיאורטית כזו רק בתנאי שהיא פועלת כמורה דרך פנימי ולא ככתונת כפייה מופנמת.

מצוקתם של המודרכים גרמה לי להבין בהדרגה שעל מנת לעזור להם להיחלץ מעירוב המונחים של ההעברה הנגדית ולפצותם חלקית על היעדר ניסיונם האישי האנליטי, יש לציידם בכלי עזר תיאורטיים שיעזרו להם למיין את מרכיבי ההעברה הנגדית. אלה ישמשו להם כלים לטפל נכוחה ויגנו עליהם מהמצוקות שתיארתי. אני מאמין שמטרות אלה תושגנה באמצעות שימור המונח "העברה נגדית" תוך הפרדה מושגית ביו מרכיביה העיקריים בעזרת שימוש במונחים קלים לקליטה ולהפנמה, כאלה שידברו בעד עצמם ללא צורך בהסבר נוסף.

להורדת הספר באורך מלא

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

שפרינגמן-ריבק, ר. (2007). על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה / ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1267


תבנית לציטוט ויקיפדיה:

* {{פסיכולוגיה עברית|שפרינגמן-ריבק, ר.|על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה / ד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק|1267|2007}}

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

גדעון פגדעון פ6/10/2007

המשך. אני חוזר להגיב על התגובות אחרי שראיתי שעבר הרבה זמן ולא הועלו תגובות נוספות.
 
בקריאה נוספת למה שאני כתבתי שמתי לב שבעיקר התייחסתי למה שלא כתבת בספרך ופחות למה שכן כתבת. התייחסתי לחסר בקישור בין העברה נגדית ואתיקה מקצועית ולחסר בדיון על "מעורבות יתר" והתמקדות ב"מעורבות חסר". רק בהערה הרביעית שלי יותר התייחסתי לתכנים שכן קיימים בספר. אולי הדבר מלמד על האג'נדה האישית שלי. אני מקווה שאני לא חוטא בכך שאני מנצל את הספר הזה לצורך העלאה של נושא אחר לגמרה, אבל בכל זאת נראה לי שלא.
 
חשוב לי להדגיש ולהתייחס גם למה שכן מופיע בספר, ולומר שאני חושב שמדובר בתכנים חשובים ומעניינים מאוד שעוזרים לשפוך אור על הנושא של העברה נגדית. הספר מציב מודל פשוט שעוזר להבין את התחום המורכב הזה.
יחד עם זה יש לי ביקורת מסוימת לספר ולכן אני חוזר שוב לאותן הנקודות שנדונו למעלה וממשיך ומגיב חזרה לתגובות על פי אותו המספור שהתחלתי למעלה:
1. בעיני יש כאן משהו שראוי להדגשה ולציון. אתה איש מקצוע בעל רקע של עשייה רבה וניסיון עשיר רב בשנים שכותב על העברה נגדית. ולמרות זאת, על פי ספרך ועל פי תגובתך אל דברי אתה לא ממש מאמץ בחום את הקשר בינה לבין אתיקה מקצועית. לפי דעתי אי אפשר שלא לקשור את הדברים. לדעתי המנגנון המרכזי של כשלים באתיקה מקצועית קשור בהעברה נגדית. אותי זה מלמד על החסר במודעות ובהקניית מרכזיות נאותה לתחום של האתיקה. דיון באתיקה מקצועית היא לא רק ניסיון של אנשים להתחסד ולהיות יותר מידי יפי נפש. לאתיקה מקצועית יש קשר ישיר להצלחה או אי הצלחה של טיפול ברמה הכי פרקטית. בעיני הספר שלך עושה שירות לתחום בכך שהחסר בקישור הזה בולט, במיוחד לאור מעמדך.
2. בספרך ניסית לצייר באופן מקיף וכוללני את נושא ההעברה הנגדית על כל היבטיו. סליחה על הבוטות, אבל הרי לא כתבת אוטוביוגרפיה. לומר שלא התייחסת ל"מעורבות יתר" אלא רק ל"ריחוק יתר" רק משום שבניסיון הקליני שלך לא פגשת אותה זה לא מצדיק בעיני את הלקונה הזו. האם יכול להיות שבניסיון הקליני שלך לא נתקלת בכך בגלל הרגישויות המיוחדות שלך? כלומר היית רגיש לזהות דברים מסוימים, ופחות רגיש לזהות דברים אחרים? אחד מהכשלים בהערכות סטטיסטיות נובע מהערכת יתר של הניסיון האישי. זה אחד מהחוקים ההאוריסטיים שמתוארים בספרות כאשר מתארים הטיה של מעריכים אנושיים. כמו לומר "מה שאני ראיתי זה כנראה מה שקיים". בתגובה שלך להערתי כן כתבת שאתה מכיר בקיום התופעה, אבל בספר אין לה אזכור, וגם לא התרשמתי שנראה לך שיש כאן איזה חסר.
בתגובה שלך גם קישרת בין מקרים של מעורבות יתר ובין בתי משפט. אני לא בהכרח כוונתי למקרים הבוטים של אונס או ניצול מיני. מקרים של ניצול רגשי הם הרבה יותר קשים לזיהוי או לשפיטה. הם יותר אמורפיים ושייכים לתחום האפור והמטושטש. אבל אין זאת אומרת שהם פחות הרסניים. אני לא חושב שהם ברי שפיטה אבל הם כן שכיחים ולדעתי מאוד כדאי להאיר עליהם ולברר אותם כדי לפתח מודעות, לשפר את המקצוע ולהיטיב עם נותני השירות ועם לקוחותיו כאחד. 
3. אהבתי את האופן בו המשכת את הדימוי שרשמתי בהערתי. אני כתבתי על "טנגו טיפולי" ואתה ענית שיש מי ש"מוביל" את הטנגו הזה. רק צריך להחליט בדיוק איך להשתמש בדימוי הזה כדי לקבוע אם להוביל זה "טוב או רע". אם הכוונה היא להוביל את הטיפול, כך שהמוביל הוא זה שבשליטה בטיפול אז זה טוב להוביל כמטפל, וזה מה שעלה מהדברים שלך. אבל אפשר גם להשתמש בדימוי הזה כדי לתאר את מי שמוביל את ההעברה הנגדית ובכך להבחין בין שני סוגי ההעברות שתיארת, זו שמקורה במטפל או זו שמקורה במטופל. במקרה הזה להוביל זה "רע" כי על פי המודל שלך עצמך, להוביל את ההעברה הנגדית זה להיות עיוור לצרכים של המטופל.
4. עדיין חסר לי משהו כאן. בספר יש יותר מידי "סוף טוב הכול טוב". הלוואי שהדברים היו כל כך פשוטים. בדוגמאות הכי גרועות בספר הטיפול נגמר בטרם עת כי המטפל לא הצליח להכיל את הקונפליקט של עצמו. בכלל אני לא אוהב את ראיית האדם כפקעת של קונפליקטים. לא כל הפרעה היא קונפליקט. אני חושב שזה ההבדל בין ראיה פרוידיאנית לבין ראיה יותר מודרנית אולי קוהוטיאנית של האדם. אני לא מצאתי ניסיון לפצח את המצבים של פלונטר טיפולי בו השניים כלואים בריקוד של העברות והשלכות הדדיות. ריקוד מטורף ומזיק שיש בו ניצול וטפילות נזק ופגמים אתיים מצד המטפל.
השאלה שמעניינת אותי היא מתי העברה שמקורה במטפל הופכת להיות בעיה אתית ומפסיקה להיות רק איזה תופעה קלינית שמהווה חלק מהטיפול, ומה הדרכים היעילות ביותר כדי למנוע ולהתמודד עמה כאשר יש חריגה מעבר לגבולות האתיקה.

דר רפאל שפרינגמן-ריבקד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק16/6/2007

תשובה לגדעון פ. [ל"ת]. שלום גדעון פ.
קראתי בעיון את תגובתך וראשית ברצוני להודות לך עליה.
עכשיו לפירוט.
1.בנוגע לאתיקה. זהו נושא חשוב לכל הדעות, אבל אינני מרבה לעסוק בו תיאורטית, בודאי לא במידה שתאפשר לי לכתוב עליו. טובת המטופל, עד כמה שהיא תלויה בי או במטפלים שהדרכתי ועד כמה שהבנתי אותה הייתה לנגד עיני וזה היה קנה המידה האתי שלי.
2. לא כתבתי על מעורבות יתר אלא במקרה אחד שניתן, אולי, לסווגו ככזה, הוא המקרה של הפסיכולוג שחשש להתפתות ע"י המטופלת בשמלות המיני. אבל אינני חושב שלכך כוונתך ומעבר לכך אין לי ניסיון. יש מקרים לא מעטים של מעורבות יתר, חלקם מגיע לבתי משפט, אבל אישית אין לי ניסיון בכך.
3. העברה נגדית שמקורה במטופל. אני משער שסיווג סוגי ההעברה הנגדית הוא במידה מסוימת שרירותי ואכן כתבתי בהמשך הספר שבמרבית המקרים ההעברה הנגדית משולבת, מורכבת מתרומת המטפל ומתרומת המטופל כשהן שזורות ומשולבות זו בזו. בפרק על תרומת הוויקטימולוגיה מובאות שתי דוגמאות. בראשונה ביניהן הייתה תרומת המטפלת לסיבוך שולית ונראה לי שכל מטפלת, באשר היא אישה, הייתה נפגעת, מי פחות, מי יותר, מעלבונותיו של המטופל, שכיניתיו גדליה, כך שהבעיה שנוצרה בטיפול הייתה בחלקה המרבי תרומתו של המטופל, שהיה מצליח להשפיל כל מטפלת או לפחות לגרום לה להרגיש דחייה כלפיו במידה זו או אחרת. בדוגמה השנייה הייתה תרומתה של המטפלת לבעיית שנוצרה בטיפול מכרעת.
לרוב נמצאים המטפל והמטופל אכן בטנגו, אבל נראה לי שכל עוד המטפל הוא הרקדן הנמצא בעמדת הולכה ואינו "נקרע מהמישור הטיפולי" כפי שהגדיר זאת פרויד, אינני מודאג. אני רואה את תפקידי כמדריך לעזור לו לשמור על מעמדו זה, ואם נכשל בכך, לעזור לו לחזור למעמד זה.
4. אשר למשך הקונפליקטים של המטפל. בפרק על ההעברה הנגדית שמקורה במטפל אכן היו הדוגמאות כולן כאלה שהצביעו על המטפלים כסובלים מקונפליקטים או מבעיות זמניים, חולפים, אבל לקראת סוף הפרק כתוב שגם קונפליקטים עמוקים, שפתרונם אינו נראה באופק, אינם בהכרח בלתי ניתנים להכלה ע"י המטפל, כך שלא יזלגו לטיפול ולא יזהמו אותו, כל עוד הם מזוהים. ראה למשל דוגמה י"ז ודוגמה י"ט. תפקיד המדריך, במקרים אלה, הוא לעזור למטפל להכיר בקיום הקונפליקט ולעזור לו בהכלתו, לבל "יזלוג" לטיפול. פתרון הקונפליקט חורג, לדעתי, מתפקידו של המדריך.
אני מקווה שעניתי על הערותיך ושוב אני מודה לך עליהן. אשמח לשמוע הארות והערות נוספות.
בברכה,
רפי שפרינגמן-ריבק 
 

דר רפאל שפרינגמן-ריבקד"ר רפאל שפרינגמן-ריבק16/6/2007

על העברה נגדית ועל הדרכה בפסיכותראפיה [ל"ת]. שלום לכם.
 הערה זו מיועדת בעיקר להקל על אלה המתקשים לקרוא מהמחשב או שאינם רוצים או אינם יכולים להדפיס את הספר בעצמם. אני משער שבתחילת יולי תהיה בידי מהדורה מודפסת וכרוכה של הספר ואפשר יהיה לרכוש אותו ממני במחיר 25 ש"ח, (עשרים וחמישה ש"ח) כולל מע"מ ומשלוח.
המעוניינים מתבקשים ליצור קשר אתי בטלפון 03-6969777 או בדוא"ל rafael1930@bezeqint.net
בברכה,
רפי שפרינגמן-ריבק

תמי גנדלמןתמי גנדלמן11/6/2007

לגדעון. אהבתי מאד את תגובתך ואת השאלות שהעלית, שאלות עמוקות שראוי לכל מטפל לתת עליהן את הדעת. במיוחד אהבתי את ההתייחסות שלך לנושא ההעברה הנגדית, שאינו רק תלוי מטופל, אלא הוא גם תלוי מטפל- תלוי חולשותיו, פצעיו ואותם מקומות פנימיים בו שזקוקים עדיין לעבודה פנימית. הרבה פעמים אני חשה שאנו כאנשי מקצוע נוטים לשים את הפסיכופתולוגיה של המטופל במרכז הדיון, ושמים את הפסיכופתולוגיה שלנו כמטפלים בצל, כאילו אלו הם תחומים שאינם קיימים ואינם משפיעים על התהליך הטיפולי. הדבר יוצר הרבה פעמים תחושה אצל מטופלים שלא חשוב מה, תמיד בסופו של דבר הכדור חוזר למגרש שלהם- לילדות הקשה, לקונפליקטים הבלתי פתורים- והמטפל נשאר "נקי" או מקסימום בהעברת נגד לאותם קשיי מטופל. יש בכך התבוננות לא מאוזנת על התהליך הטיפולי, שהוא תהליך הדדי, אמנם לא סימטרי, של יצירת קשר בין שני אנשים, אמנם אחד מהם איש מקצוע אבל גם אצלו יש חלקים הזקוקים לבירור ולעבודה פנימית, גם אם לא בתוך התהליך הטיפולי. יתר כנות של מטפלים, לקשייהם ולהשפעותיהם שלהם על התהליך הטיפולי, ישפר את התקשורת ואת הטיפול לטובת כל הנוגעים בדבר.
ערב טוב
תמי.

גדעון פגדעון פ11/6/2007

אני מנסה שוב להוסיף תגובה עם תוכן, פעם קודמת התוכן לא עלה. תודה על פרסום הספר הזה. קראתי אותו בעניין רב והלוואי וכל מי שעוסק בפסיכולוגיה היה קורה אותו. אני חושב שהנושא חשוב מאוד ושהספר כתוב באופן מעמיק אך עם זאת מספיק פשוט כדי שיהיה ניתן בקלות לעקוב אחרי המחשבות והטיעונים שבו. הספר עורר אותי לחשוב עוד בנושא ונותרתי עם כמה הערות ושאלות שהייתי רוצה להציג כאן:
 
1) מאחר והיום הנושא של אתיקה מקצועית זוכה ליותר ויותר תשומת לב, האם ניתן לקשור בין הנושא הזה ובין התכנים המופיעים בספר. מעניין אותי מה היה המחבר חושב על כך.
 
2) כל הדוגמאות בספר לנושא של העברה נגדית שמקורה במטפל מתארות מצבים שהייתי מגדיר "יתר ריחוק מהמטופל". למשל מצאתי דוגמאות שבהן המטפלים הרגישו דחייה, כעס, סלידה, ריחוק, תקיעות, עלבון, חוסר הכלה, והייתה מטפלת שנטשה מטופל. חסרות לי דוגמאות הפוכות של "יתר קירבה אל המטופל", כמו מעורבות יתר או ניצול המטופל מתוך צורך כזה או אחר של המטפל ובניגוד לטובת המטופל. אני חושב שזה חלל שמחייב התייחסות בספר שעוסק בהעברה נגדית.
 
3) בהתייחס להעברה הנגדית שמקורה במטופל, האם יש באמת "חיה" כזו? כשקראתי את הדברים נזכרתי בפתגם שמכיוון שאני לא זוכר אותו במדויק אנסה לשחזר אותו במילים שלי: "כשאתה שונא מישהו, שאל את עצמך איפה יש בעצמך את מה אתה מזהה אצלו", ואז תבין למה אתה שונא אותו ואולי גם תפסיק לשנוא אותו. או אולי בלשון אחרת "הפוסל במומו הוא פוסל". רוצה לומר, האם מטופל שמקלל ומנסה להשפיל את המטפלת שלו, (כמו בדוגמא המובאת בספר להעברה שמקורה במטופל), האם הוא היה מצליח להשפיל כל מטפלת? האם היא לא הרגישה את הבושה וההשפלה בגלל תכונות ואולי חולשות שלה? המחבר מציין את הקושי בהפרדה בין העברה נגדית שמקורה במטפל וזו שמקורה במטופל, אבל אומר שניתן לעשות את ההפרדה. אני בעד הרעיון של הניסיון להפריד, אבל אני לא השתכנעתי שזה באמת ניתן. אם קיימת העברה, נראה לי שאולי היא בכל מקרה ותמיד מערבת את השניים שנמצאים בטנגו.
 
4) המחבר מסביר את ההעברות שנובעות מהמטפל בכך שהן מלמדות על קונפליקטים בלתי פתורים אצלו. פרט לדוגמא אחת אם אני לא טועה, כל מה שנדרש מהמדריך היה לזהות את הקונפליקט ולהציגו למטפל ובכך ההעברה הנגדית מותנה אם לא נעלמה כליל. בדוגמא היחידה שבה זה לא עבד, המטפלת נטשה את המטופל שלה. לי זה נראה קצת פשטני מידי. ההסבר הזה לא מאפשר להבחין בין מטפלים ובין רמות ההתפתחות האישית שלהם. יש מקרים בהם מה שצובע את הטיפול בהעברות נגדיות הוא לא איזה קונפליקט מקומי כזה או אחר שניתן להצביע עליו ולפתור את הקושי, אלא אולי דברים גורפים ומקיפים יותר באישיותו של המטפל. מעניין עד כמה זה שכיח.
ושוב תודה על הספר החשוב לדעתי

גדעון פגדעון פ11/6/2007

מצאתי את הספר מעניין מאוד.