מקורות

ארבעה מתוך עשרה ילדים בארה"ב חיים בפחד מהוריהם, קובע מחקר בפרינסטון. את מי צריך להאשים? המאמר מציע מבט ביקורתי על ההורות בעת המודרנית מדרווין ועד ג'סיקה בנג'מין: מהאשמת האמהות בתחילת ימי המדע ועד להדדיות וההכרה שמציעות הפסיכואנלטיקאיות הפמיניסיטיות של העת האחרונה. כן נבחנים מושגים כמו טראומה והיקשרות לאור ממצאי המחקר, הקובע כי כמעט מחצית מההורים אינם מהווים גורם של תמיכה רגשית לילדיהם בעתות מצוקה

 

מחקר התפתחותי, משפחתי וגנטי מהעשורים האחרונים מציע כי יחסי האחאות משמעותיים לא פחות ואולי אף יותר מהיחסים עם האם והאב בהתפתחות הנפשית, האינטלקטואלית והקוגניטיבית. בניגוד חריף לכך, התיאוריה הפסיכואנליטית הזניחה את יחסי האחים, והתמקדה באופן מוגזם ומטעה בדיאדה אם-ילד, מציעים חוקרים. ייתכן שמשגה מצער זה מקורו בטעות היסטורית: סקירה של הספרות האנליטית מעלה כי ייתכן שפרויד בילבל בין אירועים משמעותיים בילדותו המוקדמת, וכי הרגשות האדיפליים כלפי אמו הסוו אשמה וקנאה פרימיטיביות כלפי אחיו הצעיר, ג'וליוס, שמת בינקותו. במאמר מוצגת סקירה תמציתית של החוויה האחאית כפי שעולה במחקר האמפירי ובכתיבה האנליטית, וקריאה למיקום חדש של ההתפתחות הנפשית, כנובעת מתוך מטריצה מורכבת מרובת מערכות יחסים, שביניהן יש יחסי ההדדיות מורכבים, בעיקר בתקופה של שינויים בתא המשפחתי המסורתי

 

בהוקיענו את המעשה המחריד כמקרה חריג וקיצוני, אנו נאטמים מהפחד הקיים בכולנו ליפול בבור שאליו נפל משה סילמן

 

במסגרת סדרת ההרצאות בנושא פסיכולוגיה וחברה שעורכת התנועה למען הפסיכולוגיה הציבורית בישראל בבית העם בתל אביב, נערכה הרצאה של ד"ר מיה מוכמל בנושא "פסיכואנליזה עכשווית והמחאה החברתית" מובא כאן קישור לאתר ההתנועה בו ניתן לקרוא את סיכום המאמר.

 

לרגל יציאת ספרו החדש "לחשוב, לאט ומהר" תורם הפסיכולוג הקוגניטיבי זוכה פרס נובל בכלכלה פרופ' אמריטוס דניאל כהנמן תרומה משמעותית לפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ואגב כך מעמיק את התהום בין מדע זה לפסיכואנליזה

 

בעקבות ביקורו הסוער של צלם העירום ספנסר טוניק בישראל: האם הגוף שלנו הוא אובייקט או סובייקט? והאם אנו כמטפלים יכולים לעשות שימוש בגוף שלנו ושל המטופלים שלנו בתוך המיכל הטיפולי? מאת אייל שדה

 

מליידי גאגא ועד קהלת וסאי באבא. מפרויד ועד טולסטוי. הרהורים לגבי הצורך שלנו באמונה. והמסקנה: תהיו הורים שהילדים שלכם יוכלו להאמין בהם - כך תעניקו להם אמונה בעצמם ובחייהם / מאת אייל שדה

 

בעיני הומוסקסואלים רבים בכלל, ופסיכותראפיסטים הומוסקסואלים בפרט, מזוהה הפסיכואנליזה ככוח מדכא שיצר את התפיסה לפיה הומוסקסואליות היא הפרעה נפשית. במאמר מוצגות דרכים לגיוס עקרונות פסיכואנליטיים לטיפול פסיכודינאמי אפירמטיבי בהומוסקסואליום, שמטרתו להגמיש את האני העליון בצורה שתאפשר להם לחיות בשלום עם נטייתם החד-מינית, ברוח מכתבו של פרויד לאם אמריקנית. המאמר מלווה תיאורי מקרים הממחישים זאת. חלק א' מוקדש לטיפול בגברים הומוסקסואלים וחלק ב' לטיפול בגברים ביסקסואלים.

 

איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (APA) פירסם מחקר הנותן הכרה לפסיכולוגיה הבינאישית כטיפול יעיל ומבוסס ראיות לדיכאון. האם האיגוד מתחיל להכיר בפסיכואנליזה כמדע? תלוי את מי שואלים

 

המאמר מנתח בגישה פסיכואליטית את סיפורו של השופט יפתח התנכ"י (ספר שופטים, פרקים יא'-יב'), המתחיל באמא זונה, באמצעו פליטת פה פטאלית, וסיומו ברצח בת יחידה. בהושיבו את יפתח על ספת המטפל, יוצר מאמרה של שרון רוטשילד חיבור מקורי ומעניין בין תחום התוכן התנכ"י-עברי לבין עולם הפסיכואנליזה.

 

סיפורים קצרים (פרוזה) בעלי נגיעה פסיכולוגית.

 

הסיטואציה הפסיכואנליטית: כותבים סיפור. שני אנשים יושבים זה מול זה. האחד מספר על עצמו, השני מקשיב. לעיתים שואל שאלות, מעיר הערות, אבל תמיד בעמדת המקשיב. הראשון הוא המטופל, השני הוא המטפל, הפסיכואנליסט. זו דרך אחת לתאר את הסיטואציה הפסיכואנלטית המוכרת. אפשר גם לתאר את זה אחרת: הראשון מחבר את סיפור ה'אני' שלו. הטקסט שנוצר במהלך הפגישות בין השניים הוא רומן אוטוביוגרפי, שמחברו, המטופל, הוא גם המְסַפּר בו, וגם הגיבור הראשי. הוא בוחר את פרטי המידע שהוא מספק, את נקודת ההתחלה, את סדר ההתרחשויות, ואת הסיבה להם, ומחבר אותם לעלילה. הוא בוחר את דמויות המשנה, את תפקידם ברומן שלו, את מקומם בין המרכז לבין השוליים.