לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
פרשת יובל כרמי: גורמי סיכון לחציית גבולות בטיפול וכמה הערות בנוגע לענישה

פרשת יובל כרמי: גורמי סיכון לחציית גבולות בטיפול וכמה הערות בנוגע לענישה

שפיות זמנית | 3/2/2021 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

פרשת יובל כרמי: גורמי סיכון לחציית גבולות בטיפול וכמה הערות בנוגע לענישה 1

בימים האחרונים נחשפנו כולנו בזעזוע, מטפלים, מטפלות, מטופלים ומטופלות, למעשים הקשים המיוחסים לפסיכולוג הקליני יובל כרמי: בעילה שלא בהסכמה ומעשה מגונה תוך ניצול מצבן של המטופלות שלו. ביום שלישי בערב התראיינה קים אריאל ארד בת ה־21 בפנים גלויות בחדשות N12 ונתנה עדות אמיצה ומחרידה על המעשים שביצע בה הפסיכולוג שלה, יובל כרמי. הלב נשבר ובו זמנית מתרחב בהערכה כאשר צופים באישה הצעירה הזו אומרת לכתבת החדשות אדווה דדון: "כואב לי בגוף, כואב לי בבטן ואני לא רוצה שהכאב הזה יהיה אצלי, אני רוצה שהכאב הזה יהיה אצלו".

מאז שפורסמה בתקשורת הפרשה לפני כשבוע, וככל שהתרבו הפרטים הקשים בנוגע אליה, נראה שאנשי טיפול רבים מסתובבים עם מועקה בחזה שרק הולכת וגדלה. איך דבר כזה יכול לקרות? איך ייתכן שפסיכולוג מומחה, ותיק ובכיר מנצל באופן כה בוטה וציני אישה צעירה ופגועה שפונה אליו לעזרה? והוא אפילו לא לבד: רק לפני כשנה נחשף שמו של ד"ר עידן קוסובסקי, פסיכולוג חינוכי מומחה ומדריך, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בקטינים. איך זה קרה, שבתוך שנה וחצי, נחשפו מעשים כל כך מחרידים של שני פסיכולוגים בכירים? ומי יודע כמה מקרים ישנם שלא נחשפו, מסיבות שונות - למשל מחששם של מטופלים, שסודותיהם הכמוסים ביותר מצויים בידיו של הפסיכולוג, להתלונן? 

 

הערת הבהרה

למען הסר ספק, אנחנו, חברות וחברי מערכת פסיכולוגיה עברית מזועזעים מהמעשים המיוחסים ליובל כרמי, ומגנים אותם. אסור שפסיכולוג שניצל את תפקידו ופגע מינית במטופלות.ים יעסוק בטיפול - מקומו בכלא. אפילו קשר מיני בין מטפל.ת למטופל.ת שנעשה בהסכמה, נחשב כאילו נעשה תוך ניצול תלות נפשית ממשית ואסור מוסרית וחוקית ודינו מאסר 4 שנים.

ליבנו עם כל מטופל.ת שנפגעו מחזקים את ידיכן ומעודדים כל מטופל.ת שנפגעו להגיש תלונה במשטרה.

היה נוח להסתפק בהודעת גינוי ולהוקיע את האיש, אך לצערנו לא מדובר במקרה בודד. כמה מקרים כאלו לא נחשפו עדיין? כמה תלונות הושתקו? כמה מקרים כאלו מתרחשים כעת בתוך קשר טיפולי?

קשה להסתכל על עצמנו המטפלים במראה... להכיר בחולשות שלנו. לא די ב'גילוי דעת' או גינוי, זהו זמן לבדק בית וחשבון נפש.

 

לי זה לא יקרה - גורמי סיכון

קל להתבונן על פרשת יובל כרמי ולקבוע: מדובר בתפוח רקוב, והפתרון הוא לבעוט אותו החוצה מקהילת המטפלים ולהעניש אותו. אלא שחוקרים אמריקאיים שבדקו את הנושא מצביעים על כך שזו גישה לא יעילה כדי למנוע את המקרה הבא, מכיוון שסוגיות שקשורות בגבולות בטיפול מעסיקות את כל המטפלים, והשאלה החשובה היא האם הם יצליחו להתגבר על הקשיים בשמירה על הגבולות - או שיכשלו. לכן, חשוב שמטפלים יזהו את גורמי הסיכון שעשויים להוביל גם אותם במורד המדרון החלקלק שעשוי להוביל לפגיעה ולניצול של מטופל או מטופלת, בין אם באופן מיני ובין אם באופנים אחרים (Norris, Gutheil and Strasburger, 2003):

  1. משבר חיים: השפעות של חוויית הזדקנות, אכזבות שקשורות בקריירה או בתקוות שלא הוגשמו, בעיות או חוסר שביעות רצון בנישואין וגורמי מצוקה דומים נמצאו קשורים לנטייה של מטפלים לפנות למטופל כדי למצוא נחמה, הכרת תודה או ריגוש. 
     
  2. מעברי חיים: פרישה, פיטורין, שינוי מקום עבודה - אפילו קידום - מהווים גורמי סיכון להסגת גבולות בטיפול.
     
  3. חולי של המטפל: נמצא שמצבי חולי עשויים להגביר את הסיכון של מטפלים לפנות באופן לא מותאם למטופלים לנחמה ותמיכה.
     
  4. בדידות והצורך לספר סוד: מטפלים שמתמודדים עם קשיים שונים בחייהם, ומחפשים אחרי אוזן קשבת, עשויים להתמודד עם הרצון להתוודות על קשייהם בפני המטופלים שלהם: קשיים אלה יכולים להיות כלכליים, בעיות במיניות או בנישואין, קשיים עם הילדים וכולי. ה"נפילה" הזו עשויה ליצור היפוך תפקידים בין המטפל למטופל. סוגיה זו מתכתבת עם שאלת החשיפה העצמית בטיפול, מכיוון שמבחינה אמפירית נמצא שחשיפה עצמית היא לרוב הסגת הגבול האחרונה לפני יחסים מיניים, למרות שחשיפה עצמית כשלעצמה לא מובילה באופן ישיר לתוצאה הזו. החוקרים מציעים למטפלים להיות עירניים ולשים לב האם הם משתוקקים לחשוף מידע על עצמם דווקא בפני מטופל ספציפי - דבר זה יכול להיות סימן אזהרה לכך שבעיית גבולות עשויה להתעורר.
     
  5. אידיאליזציה ו"המטופל המיוחד": בעיות שקשורות לשמירה על גבולות מתעוררות פעמים רבות כשהמטפל חווה את אחד המטופלים כ"מיוחד", בין אם בגלל יופי, אינטלקט, נטיות אמנותיות או כל סיבה אחרת. רגשות כאלה הם סיבה מצויינת לחפש טיפול או הדרכה, אבל אין סיבה לסיים בגללם את הטיפול. רגשות מיניים ו/או רומנטיים כלפי מטופל צריכים להיות מוכלים כחלק מהתהליך הטיפולי אלא אם הם הופכים בלתי ניתנים להכלה ולא מגיבים להדרכה או לטיפול. רמזים לכך שהרגשות בלי ניתנים להכלה: כאשר המטפל קובע פגישות ארוכות במיוחד עם המטופל, בעיקר בסוף היום; כאשר הוא מאפשר איחור משמעותי בתשלום של המטופל על הפגישות; כאשר הוא קובע פגישות שאינן קשורות במצבי חירום מחוץ לקליניקה. 
     
  6. גאווה ובושה: למטפלים ותיקים יש נטייה לחשוב שסוגיות של גבולות מעסיקות רק מטפלים צעירים ולא מנוסים, אך למרבה הצער רבות מהסגות הגבול בטיפול מתרחשות דווקא בקרב מטפלים ותיקים ומדריכים שמתנערים מהצורך בהדרכה שלהם עצמם. יש לשים את הגאווה בצד - ולפנות לעזרה.
     
  7. קושי בהצבת גבולות: מטופלים מסוימים מנסים מסיבות פסיכולוגיות שונות להפר את הגבולות בטיפול, והשאלה החשובה היא כיצד המטפל מתמודד עם ההפרות האלה. בעיות נפוצות שמונעות ממטפלים לשמור על הגבול, נובעות מקונפליקטים בהעברה נגדית שקשורים באגרסיביות ובסדיסטיות בשל המצוקה שתגרם למטופל כאשר ישמע "לא" - שהופכים לבלתי נסבלים עבור המטפל. 
     
  8. סוגיות של קהילה: קהילות סגורות עשויות גם הן ליצור בעיית גבולות. דבר זה יכול להתרחש בישובים קטנים, מוסדות כמו בתי ספר וקומונות או בקהילות שונות. אם מצאתם את עצמכם פוגשים את המטופל במכולת או במסיבה, עליכם להפעיל שיקול דעת רב עוד יותר בנוגע לגבולות - ולא להפך. 
     
  9. הכחשה: כאשר נוצרות סיטואציות בעייתיות בטיפול, והמטפל מכחיש אותן, הדבר עשוי להוביל להפרת גבולות משמעותית וקשה יותר בהמשך. עוד הגנות הן השלכה ורציונליזציה שעשויות לשמש את המטפל כדי להעמיד פנים שבעיית הגבולות אינה רצינית או מסוכנת - או אפילו מתרחשת כלל. במקרים אלה טיפול או הדרכה הם שימושיים ביותר מכיוון שהם מספקים נקודת מבט נוספת - אבל לרוב גם הצורך בטיפול מוכחש, מושלך או מבוטל מסיבות רציונליות שונות.

בנוסף, זו הזדמנות טובה להפנות כל מטופל ומטופלת לקרוא מהם סימני האזהרה לניצול מיני בטיפול נפשי, שכתבו קבוצת "פסיכואתיקה". טקסט זה נועד לעזור לנשים וגברים הנמצאים בטיפול נפשי, לזהות סימני אזהרה שעלולים להעיד על התרחשותה של פגיעה בעלת היבט מיני בתוך היחסים הטיפוליים, או על סיכון להתפתחות פגיעה כזו.

 

מואשמים - ונשארים פסיכולוגים: מה קורה בוועדת המשמעת של הפסיכולוגים?

מה קורה כאשר מטפל אינו מצליח לעצור בזמן, ומתרחשת הפרה של גבולות הטיפול שמובילה לפגיעה משמעותית בטיפול ובמטופל? לפי חוק הפסיכולוגים פסיכולוג עשוי להיות מואשם ב"עבירת משמעת" בשל אחת מהסיבות הבאות; (1) התנהג בדרך שאינה הולמת את המקצוע של פסיכולוג; (2) השיג את רישומו או את היתרו במצג שוא; (3) גילה חוסר יכולת, חוסר אחריות או רשלנות חמורה במילוי תפקידיו כפסיכולוג; (4) התמיד להפר הוראה של חוק זה או תקנה לפיו; (5) הורשע בעבירה שיש בה כדי להראות שהוא חסר את האחריות הדרושה לעסוק בפסיכולוגיה; או (6) הפר הוראה מהוראות חוק זכויות החולה. הוועדה יכולה להטיל על הפסיכולוג קנסות ולפסול את רשיונו לתקופה של עד חמש שנים (שלאחריה עליו לבקש מחדש להירשם בפנקס הפסיכולוגים).

אלא שטחנות הצדק של משרד הבריאות טוחנות לאט, לאט מדי, כשהעניין מגיע לפסיכולוגים. כך למשל, קוסובסקי, שמואשם בעבירות מין בקטינים, עדיין מורשה לעסוק במקצוע - למרות שעברה למעלה משנה מאז שנעצר. גם חנוך ירושלמי, שתחקיר של תכנית התחקירים "עובדה" חשף שורת עדויות של נשים, מטופלות, המתארות לכאורה שניצל אותן מינית, עדיין מופיע באתר משרד הבריאות כפסיכולוג קליני מומחה מדריך

מלבד המטפלים שהואשמו במעשים קשים - ולא הכחישו אותם - ועדיין מופיעים במאגר של משרד הבריאות כמומחים, מצטרפת לאוזלת היד הזו גם סחבת. כך למשל, רשיונו של הפסיכולוג (לשעבר) ד"ר מיכאל שיין, שקיים יחסי מין עם מטופלת, נשלל רק כשנתיים אחרי שהתקבלה התלונה בוועדת התלונות של משרד הבריאות. בשנת 2017 הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת כבר עסקה בזמן הארוך ובמה שהוגדר כ"חוסר תפקוד של ועדת התלונות נגד פסיכולוגים במשרד הבריאות"; אלא שמאז חלפו שלוש וחצי שנים - ומה השתנה? מאז 2009 פורסמו רק 16 החלטות דין משמעתי בנוגע לפסיכולוגים - מתוכן שש הסתיימו בנזיפה, התראה או זיכוי. האם ייתכן שכל כך מעט תלונות הגיעו לוועדה במהלך 12 שנים? מה קרה לכל יתר התלונות? האם ייתכן שישנן תלונות שכלל לא נידונות בוועדה? לפי אילו קריטריונים מחליטה הוועדה האם בכלל לדון בתלונה מסוימת או לא? התחושה היא שחסרה שקיפות רבה בנושא זה.

בנוסף, קשה להגדיר עד כמה הענישה של ועדת המשמעת מרתיעה ומשמעותית. רשיונו של הפסיכולוג הקליני עומרי ציטרון נשלל לשישה חודשים בלבד בשנת 2015 על ידי ועדת המשמעת, לאחר שמטופלת התלוננה כי במהלך טיפול באמצעות דמיון מודרך הוא נשכב עליה. ציטרון הודה שחצה גבולות בטיפוליו בנשים ופגע בהן - אך הוועדה החליטה ששישה חודשים שבהם יאסר עליו לעסוק בפסיכולוגיה מספיקים. כיום הוא שוב פסיכולוג קליני בעל רשיון. הוא מציג את עצמו ברשת כ"פסיכולוג רוחני".

האם אנו, פסיכולוגים ופסיכולוגיות, שמתגאים בכך שהפרופסיה שלנו מפוקחת ומוסדרת על ידי משרד הבריאות, לא צריכים לדרוש שוועדת המשמעת הממונה על תלונות המטופלים תתן מענה מהיר, רחב, משמעותי ושקוף יותר? 

 

מקורות

1. Norris, D. M., Gutheil, T. G., & Strasburger, L. H. (2003). This couldn't happen to me: boundary problems and sexual misconduct in the psychotherapy relationship. Psychiatric Services54(4), 517-522.‏


עוד בבלוג של שפיות זמנית

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צבי גילצבי גיל11/2/2021

לעדי. שלום עדי! אינני מסנגר על מטפלים שפגעו מינית במטופלות, ועמדתי ביחס להתנהגויות המיוחסות ליובל כרמי ולחנוך ירושלמי דומה, קרוב לודאי, לשלך. אבל כאזרח בחברה מתוקנת (והחברה הישראלית, עם כל קלקוליה, היא עדיין חברה מתוקנת, כך אני מקווה, לפחות בהקשר הזה) אני מאמין שלכל אדם יש זכות לדעת במה הוא מואשם, לעיין בראיות נגדו, ולנסות להתגונן מפניהן. עד שכל זה לא קורה הוא בחזקת חף מפשע. ללא קשר לדעות הפרטיות שלך או שלי ביחס לחנוך ירושלמי, התהליך הזה לא ננקט לגביו. עם כל ההערכה שיש לי לאילנה דיין ולפועלה, היא לא מחליפה את התהליך המשפטי. במיוחד התקוממתי נגד הקביעה במאמר ש"חנוך ירושלמי, שתחקיר של תכנית התחקירים "עובדה" חשף שורת עדויות של נשים, מטופלות, המתארות לכאורה שניצל אותן מינית, עדיין מופיע באתר משרד הבריאות כפסיכולוג קליני מומחה מדריך". האם יש ציפיה ברשיונו ישלל ממנו על סמך התלונות הללו, ללא הליך משפטי/משמעתי? אני מאמין שגם את וגם אני לא היינו רוצים למצוא את עצמנו במצב שבו רשיוננו נשלל על סמך תלונות שאין אנו יכולים להתגונן מפניהן.
בברכה, צבי

עדי נוימןעדי נוימן10/2/2021

למר צבי גיל: דבריך מקוממים ולא נכונים, אם לנקוט לשון עדינה. אין זו פעם ראשונה שאתה מסנגר על המטפלים שפגעו מינית במטופלות. וזה מעלה הרבה תהיות ומקומם. אתה כותב: "לא הוגשה תלונה כלפי פרופ. חנוך ירושלמי ולא נערך כל דיון בעניינו. לכן הוא בחקת חף מפשע ואין הצדקה לשלול את רשיונו. ועדת המשמעת אינה יכולה להעניש פסיכולוג על סמך שמועות."
במקרה הטוב אתה טועה ומטעה: על פרופסור ירושלמי הוגשו מספר תלונות (לפחות 6 למיטב ידיעתי) הן למשרד הבריאות והן לוועדת האתיקה של הסתדרות הפסיכולוגים. אלא שכיוון שהוא איים איומים קשים על המתלוננות לדבריהן, פן תתלוננה, בין השאר לפרסם תכנים כמוסים מהטיפול, או להעליל דברים לא נכונים על המטופלות, או לפגוע במקור פרנסתן ועוד, הן ביקשו ממשרד הבריאות ומוועדת האתיקה שלא להעביר לו את שמותיהן. זו הסיבה שהנושא תקוע.
בניגוד למה שאתה כותב לא מדובר בשמועות, מדובר בנשים שנפגעו ממנו במהלך טיפול, ושהיועץ המשפטי לממשלה, בכירי אוניברסיטת חיפה ועוד גורמים שחקרו אותן מצאו אותן אמינות וכן אילנה דיין ריאיינה ומצאה תלונותיהן אמינות ותקפות.

צבי גילצבי גיל9/2/2021

תגובה לתגובות. בשלב מאוחר הסבו את תשומת לבי שנכתבו כאן תגובות למה שכתבתי. חלק מהתגובות כתובות בדרך שאינה ראויה להתייחסות, אבל אני כן חש צורך להבהיר. הניסוח שלי היה אולי לא מוצלח. אינני מתייחס לחציית גבולות כאל "עבירה קלה". חצית גבולות הינה פסולה, וזה ברור לי כפסיכולוג, מדריך, וכמטופל פוטנציאלי. טוב שאנחנו מודעים לכך, וכאשר מתקבלת תלונה על כך יש להתייחס לכך בחומרה, כולל הענשה ראויה.
אבל אנשים בוגרים בנפשם - ואני מאמין שכל הפסיכולוגים הם כאלה - יודעים לעשות דיפרנציאציה: Differentiation typically refers to a developmental process when a skill becomes more sophisticated and broken into subsets. וזה אומר להבחין בין דברים לפי חומרתם וההקשר שלהם. אין דין נגיעה שלא במקום כדין אונס אכזרי.

במקרה של הפסיכולוג עמרי ציטרון שהובא במאמר, הוא "האמין שניתן להשיג תוצאות טובות יותר על ידי שילוב שיטות טיפוליות נוספות לטיפול המילולי ובהן:- נשימה, תנועה, מוזיקה, דמיון מודרך, שיטות שהיו אז בבבחינת חדשנות. הטיפול התבצע כשהמטופל יושב או שוכב על מזרן והמטפל יושב בקרבתו. הטיפול כלל לעיתים מגע, לא מיני, אלא מגע מכיל, הורי, מחבק שכלל אחיזת יד או חיבוק." בהחלטת ועדת המשמעת נכתב כי "באופן יחודי וראוי לציון לזכותו, חשף הנקבל בפני ועדת התלונות שאין זה המקרה היחיד בו חצה גבולות בטיפול ובמשך 20 השנים האחרונות הוא עסוק בנושא תוך תחושות אשמה ובושה כבדות כלפי נשים בהן פגע. ...גילוי הלב שבו נקט הנקבל בהליכי המשמעת הוא נדיר וראוי לכל שבח ומצביע על הפנמת הפסול שבמעשיו ועל החרטה והצער שהוא נושא עמו מאז. עובדות אלה ראוי שתילקחנה בחשבון, לזכות הנקבל, בעת קביעת אמצעי המשמעת.... בצד כל אלה עומדים לזכותו של הנקבל מעשיו הטובים לאורך עשרות שנים של טיפול מסור במאות מטופלים, רבים מהם חולי סרטן ובני משפחותיהם, בתקופות הקשות ביותר בחייהם ואין לנו ספק שעשה כל שניתן כדי לחזק אותם במאבקם הקשה. הנקבל ממשיך ללוות חולים בהחלמתם ולעיתים אף לקראת מותם ופעילות חשובה זו תיזקף לזכותו בהחלטתנו בדבר אמצעי המשמעת. עוד נציין כי הנקבל הביע חשש להשלכות הפסקת הטיפול במטופליו אם נחליט על התליית רשיונו לעסוק במקצוע. כנותו של הנקבל בהופעתו בפני הועדה, חשיפת מעשיו, שלא היו בידיעת הקובל או ועדת התלונות, והבעת החרטה הכנה אף אלה יעמדו לו ביום פקודה."
(הציטוטים מהחלטת ועדת המשמעת, https://www.health...5.pdf)
אני תוהה האם מי שהזכיר פרשה זו אמנם קרא את הדברים הללו ושקל אותם בהתייחסו לפרשה זו. ושוב: ברור לכולנו, כולל לעמרי וכולל לועדת המשמעת, שמה שקרה זה לא בסדר, והוא גם קיבל עונש. האם הקביעה שהעונש "קל מדי" עדיין עומדת?

אני ממליץ לקרוא סיכום מאמר של גלן גבארד על הנושא, שפורסם בשבוע שעבר באתר 'בטיפולנט', https://www.betipu...bbard

רונה ברנבלוםרונה ברנבלום7/2/2021

הבטן מתהפכת. מתהפכת לי הבטן מקריאת המאמר. בעוד שבדק בית ובחינה מתמדת של עצמנו כמטפלים היא חשובה מאין כמוה תמיד, יש הבדל מהותי בינה לבין מעשה נפשע של ניצול מיני שאין לו כל הצדקה, ועוד בנפגעת פגיעה מינית. זה לא מדרון תלול, זה מעיד על אדם שחצה גבולות מוסריים אנושיים בסיסיים בצורה הכי חמורה שיש. באותה מידה אפשר לטעון שכולנו עלולים לחצות את הגבול ולהפוך לרוצחים. פשע זה פשע. עליו להיענש באופן החמור ביותר למען יראו וייראו.