מקורות

מליידי גאגא ועד קהלת וסאי באבא. מפרויד ועד טולסטוי. הרהורים לגבי הצורך שלנו באמונה. והמסקנה: תהיו הורים שהילדים שלכם יוכלו להאמין בהם - כך תעניקו להם אמונה בעצמם ובחייהם / מאת אייל שדה

 

"האם יש אלוהים, או שמקורה של האמונה הוא בפגם מוחי מולד שרוב אוכלוסיית העולם סובלת ממנו? עוד ועוד חוקרי מוח ופסיכולוגים משתכנעים שהאמת קרובה יותר לאפשרות המתריסה..." כתבה פרובוקטיבית שפורסמה ב"כלכליסט".

 

בימים אלה, כשחלק מהציבור הישראלי קם לבקש סליחות עם שחר, כשהימים הנוראים בפתח, כאשר אנחנו מצווים לבקש סליחה בכל מה שקשור ביחסים בין אדם לחברו, כדאי לחשוב לרגע על הסליחה מנקודת מבט פסיכולוגית. מדהים לראות שתחום הפסיכולוגיה של הסליחה (psychology of forgiveness), המבוסס כאמור מבחינה פילוסופית על המוסר הנוצרי, הרחיק לכת עד כדי הכוונת הטיפול בתופעות כמו אלימות במשפחה ופגיעה מינית לכיוון של סליחה לתוקף, סליחה הנחשבת שלב בתהליך הריפוי הנפשי של הקורבן. הואיל ורוב נפגעי/ות התקיפה המינית הכירו את תוקפיהם ומאחר שלפי התפיסה הדתית המשפחה היא ערך עליון ולכן יש לשמור על "שלום בית" כמעט בכל מחיר – פסיכולוגים נוצרים רתמו את התהליך הטיפולי לשרת רעיון זה. הנפגעים והנפגעות מתבקשים בעצם "להושיט את הלחי השנייה" כשהם סולחים.

 

על ארבעה מהלכי סמכות שתומכים במסגרת שיש בה כללים ולוחות זמנים היוצרים הזדמנויות לקרבה כדי להעניק ולקבל אהבה ולריחוק כדי לאפשר עצמאות וממוש יעוד אישי. זוהי ההמלצה מן התלמוד הבבלי: "תהא שמאל דוחה וימין מקרבת."

 

מקראה ושירון לשולחן חג שבועות. המקראה מביאה דברים על חג הביכורים אז והיום ועל חג מתן התורה.

 

הפסיכולוגיה ובפרט הפסיכואנליזה הקלאסית, אף אם פותחו בידי יהודים רבים, צמחו לדעתו של רוטנברג בתוך עולם מושגים נוצרי, ולכן שומה עלינו לנסות ולבנות "פסיכולוגיה יהודית", פסיכולוגיה מקורית הצומחת מתוך ועל בסיס מקורות יהודיים קדומים, אשר יהיה בכוחה להביא מרפא לסבל הנפשי האנושי

 

פרופ' סטטמן מגיב למאמרו של פרופ' בית הלחמי, שהגיב למאמרו של פרופ' אליצור, העוסק בהיבטים פסיכודינמיים שונים של ההתגלות והאמונה. החלק הראשון (1) עוסק בחוויית ההתגלות כביטוי לאבל לא-תקין, ואילו החלק השני עוסק בדמות האל כאובייקט-עצמי וכהגנה מפני פגיעות נרקיסיסטיות (2). סטטמן מבקש להסביר מדוע ההתנגדות של בית-הלחמי אינה במקומה, וכיצד היא חוזרת ומאשרת את אחד החששות שביטא אליצור לגבי היחס בין פסיכותרפיה לדת.

 

מתוך: זמן יהודי חדש: תרבות יהודית בעידן חילוני. עורך ראשי: ירמיהו יובל. ירושלים: כתר, 2006 מתוך אתר e-mago

 

פעולות כפייתיות וטקסטים דתיים (1907) הנו החיבור השיטתי הראשון של פרויד בתחום חקר הדת וכן חיבורו הראשון שבו ניתן למצוא דיון מפורט ושיטתי בנוירוזת הכפייתיות. טקסט זה מלמד אותנו לא רק על הדת במובן הצר של פסיכולוגיה יישומית, אלא שמתוך ידיעותיו בתחום חקר הדת בתקופתו התאפשר לפרויד לשכלל את הבנתו באשר לריטואל הפרטי של החולה בנוירוזת הכפייתיות. מהלך זה אינו מקרי לנוכח הקשר החזק המתקיים אצל פרויד בין המנגנון הדתי-תרבותי לבין הפתולוגיה הכפייתית "אישית". לפניכם אחרית דבר על היחס בין טקס, מלנכוליה ומצפון במשנתו של פרויד מאת ד"ר יצחק בנימיני, העורך המדעי של סדרת "זיגמונד פרויד – מבחר כתבים".

 

סדרת הצופן התרבותי מגישה לקורא את רזי החשיבה הרב-תרבותית, על שלל השלכותיה ויישומיה. הקוראן לחינוך הילד, הספר השלישי בסדרה, הוא פרי עבודתם המשותפת של חמישה-עשר סטודנטים בדווים ממכללת אורנים שלמדו לקראת התואר השני בייעוץ חינוכי בקורס "פסיכולוגיה התפתחותית" ושל מרצה הקורס, ד"ר עפר גרוזברד.

 

הראיון עם קריסטבה, שעוסקת בדת בהקשרים פסיכואנליטיים במרבית יצירותיה ובמיוחד ב"בראשית היתה האהבה", מעלה הרהורים על ההקשר שבו מוצג האסלאם היום - הקשר של טרור ומאבק נגד המערב. הראיון התקיים עם ביקורה של ז'וליה קריסטבה בישראל [פברואר 2006], יום לאחר שהחמאס עלה לשלטון ברשות הפלסטינית. פורסם לראשונה בכתב העת "סטודיו".

 

עיון במיתוס הבריאה המקראי לאורם של מדרשי חז"ל וספרות הסוד הקבלית, בניסיון להאיר את דמותו העלומה של האל המגיח מעמקי חביונו ואת הדיאלוג הנרקם ונפרם חליפות בין חלקיו הזכריים והנקביים ובהקבלה בינו לבין האדם הנברא. הדיון יעשה מתוך זיקה לתהליכים התפתחותיים בשדה האנושי והתרבותי, תוך שימוש בין השאר בגישות פסיכודינמיות לחקר הנפש.