אהוב יקר, לא עצרתי אפילו לראות כמה זה עולה לי
עלון פסיכולוגיה עברית | 7/6/2026 | 290 צפיות | הרשמו כמנויים
אתמול בערב הותר לפרסום שעוד שני עלמי חמודות נהרגו בלבנון. וכך, כל שבוע, חייל, שניים, שלושה, נהרגים על ידי רחפני הנפץ. עוד ידיעה ועוד אחת, שמזדחלות לחדשות ויוצרות מעין שגרה ארורה. מתחשק לצרוח, ואיכשהו, לא קל להוציא קול. גם ידיעה שהגיעה אתמול על הרג של תינוק בן 7 חודשים על ידי חיילי צה"ל ליד חברון, צורחת-נבלעת בסטטוס קוו של ה(פוסט) מלחמה. ובתוך כך, בימים אלה מצויין חודש הגאווה, ומזמין אותנו להתעקש לתת דעת ולב על המחירים השקטים והאתגרים הנפשיים והחברתיים שעדיין כרוכים בשגרת הפשוט להיות.
השבוע באתרנו מאמרים חדשים וטורים מעוררים מחשבה:
מאמרה של רות ונונו צוקרן מציע המשגה פסיכואנליטית לחווייתם של בני ובנות זוג המטפלים בחולי דמנציה, תוך התמקדות בתנועה הרגרסיבית של הקשר הזוגי אל עבר דיאדה ראשונית בעלת מאפייני אם־תינוק. הדמנציה, מעבר להיותה הסתמנות נוירוקוגניטיבית הנובעת מתהליך נוירו-ניווני, מחוללת שינוי עמוק בארגון הנפשי, ביחסי האובייקט ובמבנה התלות של האדם החולה. בן הזוג המטפל נדרש להחזיק עבור החולה פונקציות נפשיות בסיסיות של ויסות, הרגעה, תיווך מציאות והחזקה, בדומה למה שתיאר ויניקוט כ־maternal preoccupation וכפונקציית ה־ holding האימהית. במקביל, בן הזוג המטפל חווה אובדן מתמשך של בן זוגו כשותף סימבולי ונפרד, תוך שהוא נדחף לעמדה הורית־אימהית שלא בחר בה. מאמר זה עוסק במתח שבין חמלה לבין דחייה, בין מסירות לבין תשישות, ובין הצורך של המטפל בנפרדות לבין האשמה המתעוררת סביב משאלה זו. המאמר מציע כי הטיפול בבני זוג של חולי דמנציה מחייב הכרה עמוקה במורכבות הרגשית של "אימהוּת כפויה" ובהיבטיה הטראומטיים והאבליים.
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי לפסיכוזה (CBTp) מציע מסגרת קלינית להבנת חוויות פסיכוטיות - קולות, מחשבות שווא ואמונות רדיפה - כתופעות דינמיות הניתנות להבנה בהקשר חיי האדם. מאמרו של שגיא גוטפריד סוקר את עקרונות הליבה של הגישה: נורמליזציה, פורמולציה ממוקדת וקשר טיפולי המבוסס על תיקוף החוויה. לצד CBTp נסקרות גישות משלימות - תוכנית "להרגיש בטוח" לעבודה עם פרנויה, טיפול קוגניטיבי מכוון החלמה (CT-R) ותרפיית קבלה ומחויבות (ACTp). המאמר מצביע על מגבלות הגישה ועל ההקשר הישראלי, ובפרט על הקשר בין חוויות טראומטיות ומלחמתיות לתכנים פסיכוטיים. הדיון מיועד לקלינאים המבקשים להרחיב את ארגז הכלים שלהם בעבודה עם מצבים פסיכוטיים.
מאמר הדעה מאת נירית בן חורין, טיטי כרמל, שרה מצר ומיכל פרוכטמן, מבקש לחשוב על הפגיעה הנפשית הייחודית שעלול לייצר מעצר מנהלי של ילדים - תופעה המוחלת כיום בעיקר על ילדים פלסטינים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים. בניגוד לכליאה פלילית, המעצר המנהלי שולל מהילד את האפשרות לבנות סיפור קוהרנטי על מה שאירע לו: אין אישום, אין רצף זמן מוגדר, ואין הסבר ממשי לא למעצר ולא לשחרור. מתוך נקודת מבט פסיכולוגית-התפתחותית, הכותבות מציעות כי היעדר מסגרת נרטיבית עלול לפגוע ביכולת לעבד את החוויה נפשית, להחמיר את חוסר האונים הייחודי לגיל ההתבגרות ולכרסם בתחושת הסוכנות והסובייקטיביות. נבחנת גם ההשפעה המערכתית האפשרית על המשפחה כולה. המאמר מסיים בתהייה על משמעותה ארוכת הטווח של פגיעה שיטתית ביכולת לדמיין עתיד.
במדור הספרים תוכלו להכיר את ספרו החדש של האנליטיקאי ענר גוברין - 'כשהטיפול הופך לסיפור - מדריך ותיאוריה לכתיבת תיאור מקרה פסיכואנליטי', המתואר במילותיה של ננסי מקוויליאמס - "מדריך מקיף ונגיש זה ממלא חוסר ממשי בספרות הקלינית: פסיכותרפיסטים זקוקים זה מכבר למסגרת לכתיבה מרתקת על מטופליהם. ענר גוברין מלווה אותם דרך האתגר הכרוך בלתפוס במילים את כל מה שהמטופל מעביר – תיאורים מילוליים, דימויים, חלומות, שפת גוף, ביטוי רגשי והתנהגות. זהו ספר חובה בספריות של קלינאים העוברים הכשרה פסיכודינמית ובשולחנות העבודה של מטפלים מנוסים המעוניינים לכתוב על הייחודיות שבטיפול."
פרק מרתק מהספר מחכה לקריאתכם - תיאור מקרה בהשראת מלאני קליין - תיאור מקרה קלייניאני נדרש ללכוד את האמת הנפשית כפי שהיא מתגלה ביחסי ההעברה, לא רק ברובד הסיפורי הגלוי אלא גם בחרדות פרימיטיביות, פנטזיות לא־מודעות, פיצולים, השלכות והזדהויות השלכתיות. הכתיבה מדגישה את המאבק של המטופל בין הרצון לדעת לבין ההתנגדות לידיעה, ואת תפקיד המטפל כמי שמפרש, מכיל ומשתמש גם בהעברה הנגדית להבנת עולמו הפנימי של המטופל. דרך קליין, בטי ג'וזף ואירמה ברנמן פיק מוצגת כתיבה קלינית מדויקת, חיה וצנועה, המתארת שינוי כתנועה הדרגתית לעבר אינטגרציה, דאגה ותיקון.
ובפסיכובלוגיה -
במדור קריאה מודרכת, ממליץ פרופ' יורם יובל על ספרן החדש של איילת שני ואפרת הראל היימן – 'יחסים מסוכנים – על גזלייטינג, נרקיסיזם וזוגיות רעילה' –
"עיתונאית "הארץ" איילת שני והפסיכולוגית אפרת הראל היימן כתבו יחד ספר מיוחד במינו. קראתי אותו במשך לילה אחד מתחילתו ועד סופו, ומן הסתם אני לא איש המקצוע היחיד ששאל את עצמו, תוך כדי הקריאה, "איפה לעזאזל היה הספר הזה עד עכשיו?". עוד לפני שסיימתי את "יחסים מסוכנים" ידעתי שאמליץ עליו לשלוש נשים שאני מכיר, אחת מהן אשת טיפול. אף אחת מהן אינה מתמודדת עם רוע חסר מעצורים לחלוטין, מן הסוג שמתואר היטב בספר. אבל שלושתן, כל אחת בדרכה, מתמודדת עם התעללות גברית מרושעת שעד עכשיו, לפחות בעברית, לא היה לה ספר המוקדש לה, למרות שהיא שכיחה, מסוכנת, ועלולה לתעתע גם בא.נשי מקצוע מנוסים".
ובבלוג של הפסיכולוגית הארצית - קול קורא להגשת מועדות לבחירת חברים לוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית.
אהוב יקר / רונית שחר
אהוב יקר
לא עצרתי אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון
שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
זה לא אתה שמשתנה לי
אהוב יקר
לא עצרתי אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון
שיהיה לי בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
אתה רואה את השלכת
וזה זמן ללכת...
הזמן ללכת...
Photo by lonely blue on Unsplash
