לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הגוף הפציר בנפש: הישארי כאן. עוד יהיה שמח.

הגוף הפציר בנפש: הישארי כאן. עוד יהיה שמח.

עלון פסיכולוגיה עברית | 1/3/2015 | הרשמו כמנויים

אחרי הסופה, השמש יצאה, הביאה ריחה של העונה הבאה. במרווח הזה שבין קור לחום, ראו אור באתרנו שלל חומרים מרתקים:

האימה הפרימיטיבית מפני איון הינה חוויה ראשונית הקשורה בהיעדר הכלה והחזקה טובות דיין בתחילת חייו של התינוק. תיאורטיקנים שונים התייחסו להיבטים מגוונים שלה, והציגו את המפגש עימה בעיקר אצל תינוקות ואצל ילדים ומבוגרים במצבים רגרסיביים. במאמרה העשיר מציגה מיכל ברנע - אסטרוג שלושה מקרים של מפגשים ישירים ולא רגרסיביים עם תצורות שונות של פחד האיון, שהגישה אליו נסללה באמצעות החזקה חיצונית של מה שאותם מטופלים רגילים היו להחזיק בעצמם. בכל אחד מן המקרים היא מראה כיצד, בדרך ההתנסותית של גישת 'האקומי', נפגש המטופל עם הגרסה הפרטית שלו לאותו פחד, ועם מנגנוני "העור השני" המתוחכמים שהתפתחו בו בתגובה. היא מדגימה כיצד שכבות נפשיות מאוחרות יותר, כאלה הקשורות בתפקודים נפשיים ויחסי אובייקט מסדר גבוה, עולות אל פני השטח בסמיכות למפגש עם הפחד, בשל הקשר שיש להן עם אותם חומרים.

ענת צור מהלאל מביאה רשמים מרחיבי מחשבה ולב מיום העיון 'כאב, אימה והתפתחות בחשיבתו של ביון' בארגונו של 'פורום ביון' של התוכנית לפסיכותרפיה באוניברסיטת תל אביב. השאלות המרכזיות שהועלו בכנס עסקו בטרנספורמציות נפשיות במרחב האנליטי, בתנאים להיווצרותן ובהשלכותיהן. בשולי הדברים, עלתה הזיקה בין סבל וכאב נפשי לבין חיפוש קול דרך הפסיכואנליזה ודרך הכתיבה, וכן התשוקה העזה המפעמת בלב כולנו כמטפלי נפש למצוא ביטוי לשפה הפרטית של הנפש דרך המרחב האנליטי, ולעתים גם דרך מרחב הכתיבה.

כשד"ר אילן טבק-אבירם קרא את השיר שצורף לניוזלטר האחרון שלנו שעסק ביום המשפחה, הוא כעס. אחר כך נע בין מחשבות על תקינות פוליטית, רגישות וזהירות יתר בשיח על המשפחה החדשה. סקרנים? מזמינים אתכם בחום לקרוא את טורו הנוקב והחשוב ולהביע את דעתכם בשרשור התגובות.ד"ר מריאנה גייטיני מקדישה את פרק ב של 'כניסתה של אישה צעירה אל תוך הסדר הסימבולי, למחשבות על היווצרותה של המילה הראשונה. על המרחק שנדרש כדי שתינוק יקרא 'אמא', על הקרבה האוקינית שמהווה שלב מקדים והכרחי  לכך, ועל המוות שמחלחל למרווח שבין האם לתינוק עתהמציאות המוגבלת והחלקית  מתדפקת על חדרי נפשו. ומה אם לא? מומלץ מאד.  פרופ' עמיה ליבליך מהרהרת בצער הזקנה כשהיא נושאת את עיניה לאחד מה'מנטורים' שלה, הפסיכולוג הנרטיבי ג'רי ברונר, שעתיד לחגוג 100 השנה וד"ר ארנון רולניק מנסה כהרגלו לרענן דפוסי חשיבה ישנים וכותב על  האפשרות של טיפול על ידי שני מטפלים. עמיתיו דרור גרוניך ונפתלי אדרי שלקחו חלק בקו-תרפיה שכזו, משתפים במסקנותיהם.

שבוע טוב וחג פורים שמח.   הגוף הפציר בנפש: הישארי

כאן. עוד יהיה

שמח. היום אפתח סופסוף את

כל בקבוקי היין

הישנים. אפילו הקרקס

יבוא לכאן. אשיר לך

שירים שטרם שמעת. אבל הנפש

אמרה: מה איתך? כבר שכחת, שכל הנאתי

היא תנועה בזמן? עכשיו

אני זזה מכאן. אתה בא

איתי אולא?

('רגע לפני אחרון', מתוך: דוד אבידן, השירים, כרך 4, הקיבוץ המאוחד)

עוד בבלוג של עלון פסיכולוגיה עברית

משבוע לשבוע אנו מתבשרים על מקרי אלימות קשה בחברה הישראלית, כשכל שבוע נפתח ומסתיים בתיאורים חדשים, ונדמה...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.