בחורף הזה צריך אמא? על תקינות פוליטית, רגישות וזהירות יתר בשיח על המשפחה החדשה

ד"ר אילן טבק - אבירם | 23/2/2015 | הרשמו כמנויים

כמדי שבוע נחת אצלי בתיבת המייל, העדכון השבועי מהאכסנייה המכובדת שלנו כאן, פסיכולוגיה עברית, עדכון שהוקדש הפעם ליום המשפחה. הבלטה מיוחדת קיבל הנושא של המשפחות החדשות, נושא שקרוב מאד ללבי, גם כאיש מקצוע שמרבה להפגש עם משפחות חדשות ולנסות ולייצג אותן בשיח המקצועי, וגם באופן אישי, כמי שהקים משפחה "חדשה" כזו, שמונה שני אבות, שלושה ילדים ושני כלבים.

המפגש עם נושא המשפחות החדשות הוא מפגש טעון ולא פשוט. מצטלבים בו היבטים פוליטיים עם אספקטים פסיכולוגיים ורגשיים. מבחינה פוליטית, זהו מאבקן של קבוצות מיעוט באוכלוסייה, שהיו מודרות במשך שנים מן האפשרות לחיות חיי משפחה מלאים, עבור מימוש זכותן להורות ולמשפחה, אל מול דעות קדומות , מדיניות בלתי ידידותית של הממסד ואיבה מצד חלקים החברה. מבחינה פסיכולוגית, מתעורר שיח חדש על תאוריות ישנות שמקבלות זווית הסתכלות נוספת, על יצוגים אמהיים ואבהיים בהורות ללא תלות במגדר ועל האפשרות להתבונן באופן פתוח בכל המשמעויות של הגדילה במשפחה שונה.

המתקפה הפוליטית כנגד המשפחות החדשות מקשה מאד על דיון פתוח בהיבטים הרגשיים שונים. כשנשמעים קולות שמטילים ספק בלגיטימיות של להט"בים למשפחה וקושרים זאת ל"טובת הילד" (בניגוד לממצאי מאות המחקרים בנושא), קשה לצפות לדיון פתוח בשאלות הפסיכולוגיות שנוטות תמיד להתבונן בזכוכית מגדלת דווקא בקשיים ובמורכבות, ולאו דווקא בנקודות החוזק ובהצלחה.

והנה, בתוך כל המורכבות הזו בחרה מערכת כתב העת של פסיכולוגיה עברית להביא את השיר הבא לכבוד יום המשפחה :

"בחורף הזה צריך אמא

ויש לי הרבה סיבות לצורך הזה

ורק את חלקן אני מכיר.

בחורף הזה אני נוקש כבכל חורף

וכבר באמת חייב אמא,

בימים שכל היתום שלי רועד

ואין לי קירות תפילה

שיחסמו את מטר הבדידות"

(מתוך 'מי שנפלה עליו מפולת', אלחנן ניר, הוצאת 'הקיבוץ המאוחד')

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

תגובתי הראשונה הייתה כעס. כיצד כמה פסקאות מתחת לאזכור מאמר הסוקר את המשפחות החדשות מובא שיר כזה, שאחת הדרכים לקראו היא כי הילד הגדל לא אמא בתא המשפחתי שלו הוא יתום? נזכרתי בכל הסדנאות ומפגשים בהם אני מסביר להורים לעתיד, כמו גם לאנשי מקצוע, כי בהורות החד מינית מתקיימות כל הפונקציות - האימהית והאבהית, ממש כפי שהן מתקימות במשפחה המסורתית. חשבתי על ילדיי שלי, ונעלבתי בשמם, על שכך בחוסר רגישות נזרקו אל חווית יתמות שאינה מנת חלקם כלל וכלל. חשבתי על כל האבות שמעניקים לילדיהם מעטפת אימהית ותהיתי האם השיר הזה לא מותיר גם אותם עם תחושת יתמות רועדת.

אך אז גם נתחוורה לי מחדש ההבנה כי אולי, לצד המחאה המוצדקת על בחירה בלתי רגישה, אין לנו בעצם על מה להתנצל (הוויה פופולארית ונחשקת בימים אלה) ואף לא ממה להיבהל. האמא לא מצונזרת או מודרת במשפחה שבה אין דמות נשית, ממש כפי שהאב אינו מצונזר ומודר במשפחה שבה אין דמות גבר. האנטומיה כבר אינה גזרת גורל, והאם או האב המופנמים שבכולנו מהדהדים בכל רגע משפחתי, בכל מגע ובכל מילה בין הורה לבין ילד, במשפחה הגאה כמו במשפחה הסטרייטית. כולנו זקוקים לאמא, וכולנו גם יכולים לקבל אותה, בכל מיני אופנים מכל מיני הורים, נשים או גברים. זו גם ההזדמנות להזכיר כי כולנו גם זקוקים לאבא, וכי גם השדה המקצועי שלנו עבר טלטלות עם השנים, בין תאורטיקנים שדגלו במרכזיות האב (לקאן למשל) וכאלה ששמו את הדגש על האימהות (כקליי וויניקוט). אולי בשלה העת להסתכלות מאוזנת שאינה בהכרח מדגישה רק פן אחד?

נראה כי למרות ההתקדמות הרבה, טרם הגענו למנוחה ולנחלה, שתאפשר לנו את כל המרחב הפוטנציאלי בכדי לשחק עם המחשבות ועם המילים בנושא המשפחה. דווקא בימים אלה, בהם דיונים פוליטיים מנסים לקעקע לגיטימיות לסוגים שונים של הורות ומשפחה, מוטלת עלינו כאנשי טיפול חובת הזהירות היתרה, גם אם היא עלולה לפעמים לחטוא בזהירות יתר, שכן קיים דיסוננס תמידי בין הרצון שלנו לאפשר מורכבות ובין הניצול הציני שיכולים לעשות במורכבות הזו גורמים בעלי אג'נדה פוליטית. כאנשי מקצוע הגענו לקונצנזוס המלא כי ילדי המשפחות החדשות אינם סובלים מהורות חסרה או לקויה ומתפתחים באופן תקין לגמרי, אך בבואנו לעסוק גם בחווית השונות והאחרות ובהשפעותיה, חובה עלינו להזכיר זאת, לצד הרצון לבטא גם את הקשיים והמצוקות, כמו בכל חוויה אנושית.