האם אינם מבינים?

עלון פסיכולוגיה עברית | 30/4/2017 | הרשמו כמנויים

המעבר החד מיום הזיכרון ליום העצמאות מספר את בליל הרגשות והסתירות שחיינו כרוכים בהם. לוח השנה מתעקש שעלינו לפנות לאלו ואלו מקום יחד, שרק מתוך נוכחותם המשותפת נוצרת משמעות. קשה לאפשר לדיסוננס הזה לצוף למודעות, הוא נותר במידה-מה גולמי בכל פעם מחדש.

כיצד נוגעים במה שלא ניתן לגעת בו? בפרק השלישי של סדרת המאמרים "על אימה ובית" יואב יגאל מראה כיצד מתפקד האלביתי כלא מודע של התיאוריה של פרויד ושל השדה הפסיכואנליטי בכלל. ציורי ילדים מאפשרים להם לחקור חוויות ומצבים נפשיים שהיכולת המילולית עוד לא בשלה לעבד. מיכל בוגין-פינברג מגישה לקוראי האתר מספר פרקים מספרה "נא לא להפריע, אני מצייר", שעוסק בציורי ילדים בגילאי שנה וחצי עד שש.

במצבי טראומה עובדות נמהלות בחוויה אישית ונצרבות בנפש כמעט ללא יכולת להבחין ביניהם. לקראת יום הזיכרון ישראל ורד כותב באומץ על רשמיו ממלחמת לבנון השנייה ומבקש להבין כיצד מתעצב הזיכרון הטראומטי.

קבוצות הדרכה למטפלים באומנויות
הקבוצות מתקיימות בזום פעם בשבועיים .

אפקט הפלסבו מרמז גם הוא על כמה מנפלאות המנגנון הנפשי שבו העובדתי והחוויתי אינם ניתנים להבחנה. אורי ניצן ביקר בכנס הבינלאומי הראשון לחקר הפלסבו וחזר כדי לספר. לסיום, ד"ר ניצה ירום כותבת על תקופת המעבר המורכבת במיניות הנשית של ימינו.

"האם אינם מבינים?

חיות-אש ממללות,

מלאך-המוות בעיר,

המזבח בוכה –

ואני עובר מחדר לחדר,

לילה אחר לילה,

ומונה את הניסים"

(מתוך: "על הניסים", ט.כרמי)