בְּחֹדֶשׁ מַאי הַנִּפְלָא הַיָּפֶה
עלון פסיכולוגיה עברית | 3/5/2026 | 1,102 צפיות | הרשמו כמנויים
האוויר מתחמם, העצים העירומים מתכסים בירוק, הפריחה מחכה להראות. האם אנחנו יכולים להרגיש את האביב המופיע בחודש מאי הזה, כשמתח בין מצרי המלחמה עוד רוחש? הציפורים מצייצות, הנחלים זורמים, על פניו – שוב מאי אביבי. ובמקביל לטבע המדבר, בגנים ילדים לא מעטים ממשיכים בחייהם אבל מתקשים קצת יותר לישון בלילה. ממשיכים בימיהם, אבל קצת יותר מתוסכלים בקלות בגן. והמבוגרים? איך ניכרים אותות האש והפסקתה בעולמם? דרוכים יותר? עייפים? מבולבלים קצת יותר לגבי הצעד הבא? בחודש מאי הנפלא, אפשר אולי להאחז במבט על עלה ירוק שנבט. להסכים להיות עם הנוכחות הפורחת. לצאת אל המרחב. לא זה המוגן, אלא זה הפתוח. עד להודעה חדשה.
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים חדשים וטורים מעוררי מחשבה ולב:
במאמרם של גלעד כהן ינון וטלי נפתלי כהן מוצגת שאלת הבעלות על תובנה הנוצרת במפגש בין אדם למערכת בינה מלאכותית. בהישענות על לם, דיק, בובר וביון, המחברים טוענים כי תובנה אינה תוצר של תודעה יחידנית אלא אירוע המתהווה בתוך מרחב דיאלוגי. מושג ה־Reverie מוצע כמסגרת להבנת התנאים שבהם מתאפשרת חשיבה לא מוגמרת. מהלך זה מוביל לביקורת על טקסונומיית בלום ולהצעת מסגרת פדגוגית חלופית, שבה מיקומו העצמי של הלומד בתוך ידע זמין מחליף את שאלת הרכישה. תפקיד המורה מוגדר מחדש: מחזיק תנאים - לא מקור ידע.
מחקרן של יעל מזור, אריאל עזרא ומיכל גטניו קלוש המוצג במאמרן, עוסק בקולות שלא נשמעו של חיילים שלחמו ברצועת הבטחון בלבנון, בין סיום מלחמת לבנון הראשונה ועד נסיגת צה״ל בשנת 2000 זהו בין המחקרים היחידים שבחנו באופן מתודי ומעמיק את חוויית הטראומה, המשמעות, ההתמודדות והצמיחה של חיילים אלה במבט רטרוספקטיבי. המחקר הוא איכותני-פנומנולוגי; 21 חיילים לשעבר שירתו בתקופה זו בלבנון ורואיינו בראיונות עומק חצי מובנים. מהראיונות עלתה תמונה מורכבת: לצד תחושת החמצה והיעדר תוקף, הכרה ומשמעות לחוויות מתקופה זו, זוהו גם רכיבים של צמיחה פוסט-טראומטית לאורך חיי המרואיינים. ממצאי המחקר יוכלו לשמש בסיס להתערבויות בעבור חיילים במצבי לחימה מתמשכים, וכן למענה שיקומי להשלכות הנפשיות גם שנים לאחר מכן. כן מומלץ המשך מחקר בנושא, בדגש על שילוב מתודולוגיה כמותית ואיכותנית.
מאמרם של מרום גורין וצרי בריקנר מציע לקרוא את מושג ה"הפרה" של ויניקוט דרך מושג "שבירת הכלים" בקבלת האר"י, ולטעון כי פרשנות טיפולית לא־מותאמת פועלת כהצפת אור בכלי שאינו יכול להכילו. מתוך השוואה תאורטית ותיאורי מקרה קליניים, המחברים מראים כיצד פירוש מדויק לכאורה עלול להיחוות כחודרני, משברי ואף מכחיד, וכיצד תיקון טיפולי עשוי להתרחש באמצעות החזקה, משחקיות, השהיה, ענווה והכרה בשבר. התרומה המרכזית של המאמר היא בהצעת המשגה אינטרדיסציפלינרית, המרחיבה את החשיבה הוויניקוטיאנית על הפרה באמצעות שפת התיקון, איסוף הניצוצות ובניית הכלי מחדש.
במדור הספרים ספרו של אליעזר יריב - לכולם ולכל אחד - הוראה מותאמת, מכילה ומשלבת - בעשורים האחרונים החליטה מערכת החינוך לקדם שילוב של תלמידים עם מוגבלות. זהו מהלך מוסרי והוגן שמעניק לכל אחד ואחת מקום ושייכות. אבל מורים רבים מתלוננים שחסרים להם ידע וכלים כדי להתמודד עם המגוון האנושי בכיתות. לכולם ולכל אחד: הוראה מותאמת, מכילה ומשלבת מציע שפע של עקרונות ושיטות הוראה מבוססות מחקר, שגם נוסו בשטח ומתאימים לכל תלמיד בכל כיתה, מקצוע לימוד ושכבת גיל. הספר מיועד למורים, לגננות, ליועצות ומנהלים וגם למרצים ולסטודנטים להוראה.
זמין לקריאתכם פרק מתוך הספר, העוסק בהתאמת תלמידים למסגרת החינוכית - קשיי תלמידים במסגרת החינוכית מובנים כאן כתולדה של יחסי גומלין בין הילד לבין הסביבות המחנכות אותו – משפחה, בית ספר ובני גיל – ולא כפגם השוכן בילד בלבד. באמצעות מודל של התאמת אדם־סביבה נטען כי הצלחה או כישלון תלויים במידת ההלימה בין צורכי התלמיד, תכונותיו ויכולותיו לבין הדרישות, המשאבים והנורמות של המסגרת. מתוך כך מוצעת בחינה דינמית של חסמים והזדמנויות, זהירות מפני נזקי אבחון ותוויות, והעדפה להתערבויות חינוכיות מדורגות השואפות לשפר התאמה, הכלה ותפקוד.
ובפסיכובלוגיה,
מיה הוד רן בטור נוגע ללב מסוף שבוע של כתיבה למשפחות נופלים בשם 'המכתב הראשון', בעקבות מכתבי הנופלים שאוגדו בספר 'אם אתם קוראים את המילים האלה' שליקטו וערכו שלמה קווס ורחל פלנט.
"מכתבים שנכתבו על פתקים, במכשיר הסלולרי, בהודעת ווטסאפ, על דף שנשרף, כיומן מלחמה, בשיחה או בהקלטה, במסמך מחשב מוצפן. ויש אפילו חייל שמכתיב לאביו את המילים בטלפון, משדה הקרב. ארבעים ותשעה מכתבים, מתוכם שניים של חיילות ואחד של חייל דרוזי. מכתבים שנכתבו בדקות החיים האחרונות, תוך פציעה, או ימים וחודשים מראש. שלוש מילים בלבד, או מכתבים מפורטים. כאלה שנכתבו בתוך עזה, מאחורי מיגונית, או על מסמך מחשב בבית. לוחמים שכתבו כל חייהם, אחרים שתיעדו את הלחימה וכאלה שמעולם לא כתבו מילה. חלקם לא מאמינים שהם כותבים את המילים האלה ולאחרים הן זורמות בטבעיות. חיילים שמשאירים הוראות הפעלה כולל הסדרי קבורה או שיר ללוויה. אחרים מוסרים צוואה של הרוח, כולל חלוקת חפצים ותרומת כסף לצדקה או הנצחה בדרכים שונות. מבקשים ממשפחתם להמשיך, לשמוח, בראש מורם, לחיות ולא רק לשרוד."
אורנה קסטל כותבת על 'ניסוי בדיבור' –
"מהו הלדבר: להגיד דבר או להגיד את הדבר? הדחף הדוחף לומר גם כן את שכולם אומרים (המנות החמות - הארוחות המוכנות של הביטויים והדעות), להגיד גם אני עוד פה (גם אלו שמתו ממשיכים לדבר בהטשטש ההבחנה בין חי למת) או לדבר כמו באנליזה טובה את אמירת הלא למבני השיחות הקיימים. באנליזה טובה הלשון כושלת ומפיקה מרגליות סוררות המתנקשות בשפה ומוליכות לרקמת חוט הסובייקט. אבל! האם יוכל אדם להעלות על בדל לשונו את התכנים הפרוורטים, הקניבליים, הנצלניים בפני אדם אחר ללא הכיסוי של האומנות, בשייכו זאת ל״טבע״ האנושי או ל״זולת אחר״? הסובלימציה שוות ערך לדיבור אמיתי - ההמרה התרבותית שהיא עושה נותנת לה משקל וערך בציוויליזציה, ללא סובלימציה מטונימיה ומטאפורה אין אלא המון שבטי ורצחני".
- פרסומת -
ד"ר ארנון רולניק כותב על 'לחיות ללא וויז' או על על גמישות פסיכולוגית בעידן של קביים דיגיטליים –
"בימי מלחמת "שאגת הארי", כשישראל מצאה את עצמה תחת עננת חרדה מתמדת, נדמה היה שהנפש הלאומית מתוחה עד לקצה. איני מתכוון כאן לכתוב על המשמעויות הרגשיות העמוקות של ההתמודדות עם האזעקות, חוסר השינה או המרכיבים הטראומטיים שעיצבו את התקופה – אלו ראויים למאמרים רבים אחרים. אני מבקש להתמקד במרכיב שולי לכאורה, כמעט אנקדוטלי, אך כזה שחשף את עקב האכילס של המוח המודרני: העובדה שבוקר אחד התעוררנו, וה-GPS הראה שאנחנו בביירות. ולא יכולנו (בעיקר בתל אביב) להשתמש בוויז, תוכנת הניווט הפופולרית כל כך. השיבוש בלוויינים יצר רגע של "חוסר אונים" קולקטיבי. פתאום, נסיעה פשוטה הפכה למסע הישרדותי, וחשפה עד כמה הפקדנו את חוש הכיוון והביטחון העצמי שלנו בידי אלגוריתמים".
ד"ר רחל קואסטל קוראת שוב בספר 1984 וחושבת על מצבנו היום -
לפני מספר שנים התעמקתי בספר 1984 של ג'ורג אורוול כהכנה לקורס על יצירות מופת במאה ה20 אבל איכשהו לא הצלחתי להגיע אליו בסוף. כך הוא נותר רדום בשולי התודעה עד שהתעורר לחיים מחודשים במהלך מבצע "שאגת הארי", או "זעם אפי", או שמה "בעבור חופן דולרים", תלוי את מי שואלים. אורוול אמנם כתב את הספר על רקע האירועים הדרמתיים של שנות ה40 במאה הקודמת, וניתן לומר שלנוכח ההיטלריזם והסטליניזם הוא לא היה צריך להפעיל דמיון רב, אולם מה שמגדיר יצירת מופת זה האוניברסליות של המסרים. זה שיש בה נצח.
ואיילת וידר כהן בשיר כואב-נוקב לזכרו של ימנו בנימין זלקה - הָאַל-בֵּיתִי בְּפִּיצָה הַאט :"...גַּם שֶׁבֶר בַּקְבּוּק / אוֹ חֶדֶר חָשׁוּךְ / מַשְׁקֶה מְסַמֵּם / אוֹ דֵּיְט מְשַׁעֲמֵם / מְשַׁמְּשִׁים כֵּלִים בְּמִלְחָמָה / בָּהּ הַגְּבוּל בֵּין בְּנֵי טוֹבִים / לְעֵדֶר טוֹרְפִים / דַּק וְשָׁקוּף"
בחודש מאי הנפלא / אהרון שבתאי
בְּחֹדֶשׁ מַאי הַנִּפְלָא הַיָּפֶה
כְּשֶׁנִּפְתְּחוּ כָּל הַנִּצָּנִים
הָאַהֲבָה הָיְתָה לְגַל אֲבָנִים
בְּלִבִּי הַחֲשׂוּךְ מַרְפֵּא.
בְּחֹדֶשׁ מַאי הִיא אוֹתִי עָזְבָה,
כְּשֶׁכָּל הַצִּפֳּרִים שָׁרוּ,
עֵינֶיהָ מֵעָלַי סָרוּ
אָז הִתְחִילָה הָאַהֲבָה.
Photo by Milan Czar on Unsplash
