הַגֶּשֶׁם אֵחַר הַשָּׁנָה אֲבָל הוּא עוֹד יָבוֹא: וְהוּא יָבוֹא כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ פֹּה
עלון פסיכולוגיה עברית | 16/11/2025 | הרשמו כמנויים
החורף הואיל בטובו לבקר במקומותינו. מאחר, קצר ועוד רגע יעלם, ובכל זאת מזכיר – גם אם זה מרגיש כך כבר תקופה ארוכה מדי, העולם לא עצר מלכת. הגשם הסוער הוא כמו הזמנה, חיצונית מאד, שנשלחת היישר לעולם הפנימי – להרגיש דבר מה חדש – לפעמים הקדרות מעננת גם את שמי הנפש, ופעמים אחרות הגשם שוטף איזו שכבה ומעלה ריחות של טבע טרי. כך וגם אחרת – בשמש הקופחת ובגשם הדופק, אנחנו ממתינים, דרוכים ומצפים, לשובם של שלושת החללים החטופים האחרונים. אולי אז נוכל להתחיל להתאמן על לנשום עמוק יותר.
השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים חדשים וטורים:
במאמרה, מדברת רות נצר על דמותו של האל הרמס כארכיטיפ של מעבר, ובפרט של המעבר האחרון - המוות - דרך פרספקטיבה יונגיאנית, מיתית ואלכימית. האל הרמס, אל הגבולות והסיפים, משמש כמורה דרך לנשמה ולכן גם במסעה בין החיים והמוות, ומסמל את התהליך הטרנספורמטיבי של האינדיבידואציה. הוא מחבר בין עבר, הווה ועתיד, בין מודע ללא־מודע, ומאפשר לנפש לעבור שינוי עמוק דרך סמלים, חלומות וטקסים. המאמר מתבונן במעבר למוות לא כסיום אלא כהתהוות חדשה, שלב של חניכה רוחנית ושלמות נפשית, שבו הנשמה מתלכדת עם מקורה. דרך דימויים מיתיים, חלומות, יצירות אמנות ומסורות תרבותיות, נפרשת התפישה הארכיטיפלית של המוות כמעבר אל אחדות, משמעות והארה.
הקול הפנימי נחווה לעיתים קרובות כחיצוני לאדם, ועשוי להוביל אותו לבחירות, להחלטות או לאינטואיציות מסוימות, גם כאלו שאינן מודעות. ד"ר יוסי לב מציע כי בתוך מסגרת טיפולית, יש מקום להקשיב למכלול הקולות ולהיכנס איתם לדיון, דבר שמודגם במאמרו, בין היתר, באמצעות סיפור קצר של ר' נחמן מברסלב, ובו צעיר מבריק שומע קול מהסוג הזה.
במדור הספרים, 'מקובלת', ספרה של חנה פישר גרפי - סיפורה של משי נכתב במיוחד עבור בנות המתקשות להשתלב חברתית בכיתתן. זהו ספר עזרה ממשי, המציע כלים לשיפור המצב החברתי. משי מוצאת את עצמה מחוץ למעגל החברתי, כשהיא בחרם, ועוברת תהליך משמעותי שבו היא מצליחה למצוא את מקומה מחדש בקבוצה ולהיות מקובלת.
ובפסיכובלוגיה:
ד"ר ארנון רולניק כותב על הניסויים הגדולים בפסיכולוגיה בפסיכותרפיה ובמערכות יחסים: נושאים שלא למדנו באוניברסיטה:
"העיסוק ב-AI בפסיכותרפיה מערער את ליבת הברית הטיפולית: האם ניתן לחוות קשר אמפתי עם ישות לא אנושית? המחקרים הקיימים מצביעים על שתי תופעות מרכזיות. ראשית, משתמשים מעריכים מאוד את יכולתו של ה-AI לספק הקשבה "אובייקטיבית ולא-שיפוטית". כלי LLM משמשים כ"מראות" סבלניות ואימפרסונליות, המאפשרות למשתמשים לחקור לעומק נושאים רגישים או מביכים, ללא חשש משיפוטיות, הטיות או סטיגמה אנושית. חוסר השיפוטיות הדיגיטלי יוצר מרחב שבו המטופל חש חופשי לחשוף את עולמו הפנימי.שנית, ובאופן מפתיע, מחקרים שבחנו את הברית הטיפולית בין משתמשים לבין סוכנים שיחתיים מצאו כי ציוני הברית משתווים לאלו שנצפו במחקרים קודמים של טיפול פנים-אל-פנים אנושי. הדבר מספק תמיכה קריטית לשימוש בשירותי בריאות הנפש דיגיטליים, המבוססים על יצירת קשר טיפולי נתפס.."
וד"ר חנה דויד מהרהרת בימים האלה בהם מדי כמה ימים שב עוד חלל חטוף – 'כל אחד והחטופ/ים שלו: על כמה רגשות מנוגדים עם החזרה טיפין-טיפין של החטופים'.
כַּמֻּסְכָּם / נתן זך
רְאִי, כְּפִי שֶׁהִבְטַחְנוּ זֶה לָזֶה,
לֹא שִׁנִּינוּ דָּבָר וְהָעוֹלָם
עוֹד נֶהְדָּר כְּשֶׁהָיָה, הַגֶּשֶׁם
אֵחַר הַשָּׁנָה אֲבָל הוּא עוֹד יָבוֹא:
וְהוּא יָבוֹא כָּל עוֹד אֲנַחְנוּ פֹּה.
רְאִי, כְּפִי שֶׁנִּדְבַּרְנוּ בֵּינֵינוּ,
אֲנִי בְּמָקוֹם אֶחָד וְאַתְּ בְּמָקוֹם אַחֵר,
לֹא הָיִינוּ לְאֶחָד וְגַם זֶה טִבְעִי
וְדֶרֶךְ הַחֻלְשָׁה שֶׁלָּךְ, הַחֻלְשָׁה שֶׁלִּי
מִסְתַּמֶּנֶת גַּם הַבְטָחָה:
אַחֲרֵי הַזִּכָּרוֹן תָּבוֹא שִׁכְחָה.
וְאִם הַדֶּרֶךְ כְּבָר נוֹטָה, אוּלַי, כְּלַפֵּי מַטָּה
בְּמוֹרַד הַתַּדְפִּיס הַיָּדוּעַ שֶׁל קֶשֶׁת הַחַיִּים,
הִיא בְּמוּבָן יָדוּעַ שׁוֹאֶפֶת יוֹתֵר לְמַעְלָה
וּשְׁאִיפָה הִיא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד בַּחַיִּים
וְגַם עַל כָּךְ נִדְבַּרְנוּ, אַתְּ וַדַּאי זוֹכֶרֶת.
וְאִם אֲנִי עַכְשָׁו לְבַד וְכָאוּב וְחוֹלֶה יוֹתֵר מֵאֵי־פַּעַם
גַּם בָּזֶה יֵשׁ טַעַם: הָיְתָה זוֹ בְּחִירָה,
אִם גַּם לֹא תָּמִיד מִדַּעַת. וְאִם גַּם אַתְּ לְבַדֵּךְ,
זֶה עוֹשֶׂה אֶת בְּדִידוּתִי פָּחוֹת צוֹדֶקֶת
וְזֶה צָרִיךְ לְחַזֵּק גַּם אוֹתָךְ.
מַה טּוֹב שֶׁנִּדְבַּרְנוּ עַל כָּל כָּךְ מְעַט:
עַל פְּרִידָה, בְּדִידוּת וָפַחַד, הַדְּבָרִים הַבְּטוּחִים
וְיֵשׁ תָּמִיד אֶל מַה לַחֲזֹר וְעַל מַה לִבְנוֹת
וְאַתְּ עוֹד תּרְאִי אֵיךְ נִהְיֶה צְעִירִים בַּסּוֹף
וְהַסּוֹף, כְּשֶׁיָּבוֹא, יִהְיֶה כִּמְעַט טוֹב.
וְהַכֹּל, עוֹד תִּרְאִי, הָיָה כִּמְעַט כְּדַאי.
(בתוך: חדרים – גיליון 1: אביב 1981)
Photo by Valentin Müller on Unsplash
