הניסויים הגדולים בפסיכולוגיה בפסיכותרפיה ובמערכות יחסים: נושאים שלא למדנו באוניברסיטה.
ארנון רולניק | 15/11/2025 | הרשמו כמנויים
בעבר כשדנו בניסויים המשמעותים בפסיכולוכיה ופסיכותרפיה נהגתי לדבר על ניסויי הקופים של הארלו (זוכרים על הקופים הקטנים עם שהיו צריכים את המגע ולא רק את ההאכלה) או על המחקר של ג'רום קאגאן שהראה כי נטיות אישיותיות (אינטרוורטיות) הן מולדות ולאו דווקא מתפתחות באינטראקציה עם ההורים. ואזכיר עוד נושא– לגדול בלינה משותפת בקיבוץ (אני הייתי נבדק בניסויי זה...)
והנה באות ההתפתחויות טכנולוגית ומבצעת מול עיננו את הניסויים הגדולים באמת:
במהלך עשרות שנים, הפסיכותרפיה התבססה על מסגרת פרונטלית כמובנת מאליה, כשהנחת היסוד היא שהקרבה הפיזית והנוכחות האנושית המלאה הן מרכיבים הכרחיים לבניית קשר מרפא. עם זאת, המהפכה הטכנולוגית, מאלצת את עולם בריאות הנפש לבחון מחדש את המוסכמות הללו .
כבר כתבתי בעבר על המחנאות בפסיכותרפיה: על מחנה הטכניקה (איזו שיטה טיפולית יעילה יותר) לעומת מחנה היחסים ( מה שעובד בטיפול זה הקשר האנושי). ואז ההכרעה היתה של "אפקט ציפור הדודו": הגורמים הקריטיים להצלחת הטיפול אינם הרכיבים הספציפיים והייחודיים לכל שיטה, אלא דווקא "גורמים משותפים" (Common Factors) הקיימים כמעט בכל סוגי הטיפול.
וכפי שאראה לאורך מאמר זה ההתפתחויות הטכנולוגיות מאלצות את הקהילה הקלינית לפרק (Deconstruct) את "גורמי ההצלחה המשותפים" (Common Factors) ולהכריע: איזה חלק מהריפוי הוא בלתי נפרד מהמעורבות של אדם מודע ומנוסה, ואיזה חלק הוא למעשה מנגנון אוניברסלי שניתן לשכפל. האתגר הטכנולוגי חושף את ליבת הפסיכותרפיה, ומעמיד למבחן את הנחת היסוד בדבר הכרחיות הנוכחות האנושית.
השפעת הטכנולוגיה מתמקדת בשני צירים עיקריים, המאתגרים הנחות יסוד שונות של הטיפול הקלאסי:
- ציר I: טיפול מרחוק בחינת החשיבות של הנוכחות הפיזית והאינטראקציה הגופנית הבלתי מתווכת.
- ציר II: בינה מלאכותית (AI): בחינת החשיבות של הנוכחות האנושית המודעת (אמפתיה חווייתית, חוכמה ואתיקה) מול יכולתם של אלגוריתמים לשכפל גורמים משותפים כגון הקשבה וציפייה.
על הטיפול מרחוק כתבתי לא מעט כאן בפסיכולוגיה עברית כאשר בתחילת המאה התחלנו לבדוק את האפשרות הזו ולאחר הרבה מאבקים וטענות שזה "חילול הקודש" לקיים מפגש טיפולי ללא נוכחות פיזית.
היום ,לאחר שמגפת הקורונה הכריחה גם את הספקנים ביננו להתנסות ובכך להביא למאות מחקרים שהוכיחו כי הטיפול נותר יעיל למרות כל האתגרים הללו, הראינו בסדרה של שלושה ספרים כי אובדן המגע האישי הוא משמעותי אך הגמישות של המוח האנושי מאפשרת לפצות באופן אקטיבי על החסר. לדוגמה, במקום להסתמך על רמזים גופניים, מטפלים נוטים להביע את רגשותיהם ותגובותיהם באופן מילולי מוגבר . כמו כן, מחקרים מראים כי מטופלים מצליחים להסתמך על רמזים מילוליים ובלתי-מילוליים אחרים כדי לזהות אמפתיה של המטפל, גם כאשר קשר העין הוא מורכב בטיפול מרחוק.
באפילוג לספרנו (עם חיים ויינברג ואדם לייטון) Advances in Online Therapy: סימנתי את השינוי שפסיכותפיה עוברת סביב הניסוי הגדול של הטיפול מרחוק
Facing Each Other: The Long Way Psychotherapy has Gone from the Couch to the Screen
As we approach the end of the book, we can observe how psychotherapy has changed since it was formulated by Freud at the beginning of the 20th century, to the flourishing of online psychotherapy more than a hundred years later. One clear change is the movement from no face-to-face or eye contact in classical psychoanalysis to clear and noticeable facial expressions visible during online psychotherapy sessions.
על הניסוי הלא מבוקר של כניסת הבינה המלאכותית לחיינו
בעוד כניסת הטיפול מרחוק העלה סימני שאלה על מוסכמות קלאסיות בתחום הטיפול הפסיכולוגי. – נראה שההתפרצות האקספוננציאלית של תוכנות ה בינה המלאכותית לחיינו מהווה מעין ניסוי לא מבוקר עם מספר הולך וגדל של נבדקים ועם שאלות מחקר שרק הולכות ונפתחות מול עיננו:
בסקרים עדכנים
קיים כבר שימוש משמעותי בפועל: סקרים שנערכו בארה"ב מראים כי מתבגרים ומבוגרים צעירים פונים לצ'אטבוטים של AI לצורך קבלת עצות או עזרה בעת מצוקה רגשית (כעס, עצב, לחץ).16 נתונים נוספים הראו כי על אף שחלק גדול מהמשתמשים העדיפו אינטראקציה אנושית או הטילו ספק באפקטיביות הכלים, למעלה מ-61% הביעו נכונות לשקול תמיכה עתידית מבוססת בינה . הנגישות המיידית של AI מוכיחה את עצמה כגורם הצלחה רב עוצמה בפני עצמו, שאינו תלוי בנוכחות אנושית.
השאלות המחקריות
העיסוק ב-AI בפסיכותרפיה מערער את ליבת הברית הטיפולית: האם ניתן לחוות קשר אמפתי עם ישות לא אנושית? המחקרים הקיימים מצביעים על שתי תופעות מרכזיות.
ראשית, משתמשים מעריכים מאוד את יכולתו של ה-AI לספק הקשבה "אובייקטיבית ולא-שיפוטית". כלי LLM משמשים כ"מראות" סבלניות ואימפרסונליות, המאפשרות למשתמשים לחקור לעומק נושאים רגישים או מביכים, ללא חשש משיפוטיות, הטיות או סטיגמה אנושית. חוסר השיפוטיות הדיגיטלי יוצר מרחב שבו המטופל חש חופשי לחשוף את עולמו הפנימי.
שנית, ובאופן מפתיע, מחקרים שבחנו את הברית הטיפולית בין משתמשים לבין סוכנים שיחתיים מצאו כי ציוני הברית משתווים לאלו שנצפו במחקרים קודמים של טיפול פנים-אל-פנים אנושי. הדבר מספק תמיכה קריטית לשימוש בשירותי בריאות הנפש דיגיטליים, המבוססים על יצירת קשר טיפולי נתפס.1
ממצא זה מביא לבחינה מחודשת של הברית: אם בוט שחסר עומק רגשי יכול לקבל ציוני ברית דומים למטפל אנושי, הדבר מחזק את הטיעון התיאורטי כי גורמי הצלחה משותפים רבים אינם תלויים בכוונת הריפוי האנושית, אלא בהשלכה וביצירת קשר נתפס מצד המטופל. תופעה זו מוסברת על ידי האנתרופומורפיזם הפסיכולוגי (היכולת לבצע האנשה): אנשים בעלי נטיות גבוהות לייחס תכונות אנושיות לטכנולוגיה עשויים להשתמש באינטראקציות עם הבינה כדי לפצות על חוסר באינטימיות ולקבל תחושת ביטחו מכאן, ה-AI אינו יוצר קשר, אלא מפעיל מנגנוני התקשרות והשלכה קיימים אצל המשתמש.
על הסכנות
אחד החששות הגדולים ביותר נוגע לבטיחות הקלינית. מחקרים עדכניים מראים כי צ'אטבוטים פופולריים שמשמשים כ"מטפלים" עלולים להפר באופן שיטתי סטנדרטים אתיים, להחדיר הטיות, ולספק תגובות מסוכנות. לדוגמה, AI עלול שלא להתמודד כראוי עם מחשבות אובדניות או הזיות, ואף לאתגר מטופל בצורה לא הולמת..
קיים סיכון מוגבר בקרב אוכלוסיות פגיעות. אנשים עם מצבים נפשיים קיימים (כגון דיכאון, חרדה) עלולים להיות בעלי נטייה מוגברת לפתח תלות רגשית באלגוריתם. יתר על כן, אוכלוסיות מבוגרות יותר עלולות להיות פחות מוכנות לזהות מניפולציה דיגיטלית או מידע מוטעה שמציגים מערכות AI, מה שמעלה את הסיכון להסתמכות על עצות בריאותיות שגויות.
האינטגרציה המהירה של AI בחיי היומיום הופכת את מערכת היחסים בין אדם למכונה ל"ניסוי לא מבוקר" בקנה מידה חברתי, שכן חסרה תשתית מחקרית שתבין את ההשפעות ארוכות הטווח של מערכות יחסים אלו. אנשים עשויים לחפש ב-AI לא רק מידע, אלא גם תמיכה רגשית
לסיכום הטכנולוגיה אינה רק פלטפורמה חדשה, אלא כלי מחקר ניסויי המפריד בין המרכיבים השונים של הפסיכותרפיה.
ובעוד שלגבי הטיפול מרחוק נראה שלמדנו לא מעט על התהליכים בפסיכותרפיה הרי לגבי הבינה המלאכותית השאלות הן עדיין רבות.
אחרי 40 שנה בעולם הטיפול אני ממצמץ בתדהמה מול ניסויים אלו!
