הקפות ביער / דלין מתיה
סיון חורש-תמיר | 26/10/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג
הקפות ביער מאת דלין מתיה, הוצאת עם עובד 1991, 293 עמודים, תרגום: אמציה פורת.
ממליצה על הספר: סיון חורש תמיר, פסיכולוגית קלינית וחינוכית.
נתקלתי בספר הזה לראשונה בגיל צעיר ומאז חזרתי אליו שוב ושוב. במקור הוא נכתב באפריקנס, אחר כך תורגם לאנגלית ולשפות רבות אחרות, ביניהן גם עברית. ספר אהוב הוא חבר למסע, ושנים אחר כך יצאתי בעקבות פסיעותיו אל היער.
הספר מתאר את שאול, בן למשפחת חוטבי עצים בדרום אפריקה במאה התשע עשרה, שמבקש לשנות את גורלו המועיד אותו להיות עני ומנוצל כאבותיו. בני משפחתו של שאול חוטבים בפרך רק כדי למצוא את עצמם מרומים שוב ושוב בידי מקדונלד, סוחר העצים העשיר של העיירה. זהו סיפור על מאבק מעמדי ועל אהבה כמעט בלתי אפשרית, אבל אין כאן שחורים ולבנים, אלא לבנים ולבנים. המאבק הוא בין האפריקנרים צאצאי המתיישבים ההולנדים לבין האנגלים, ובין אדם למכשולים שהמציאות הפנימית והחיצונית מערימות על דרכו.
דמות נוספת בספר הוא פיל. אימת האימות של יושבי היער הם הפילים המכונים 'גדולי הרגליים'. היתקלות בפיל ביער היא סכנת חיים, ובדומה לזה שאין לנקוב בשמו ב'הארי פוטר', גם חוטבי העצים נמנעים מקרוא לפילים בשמם:
"שאול התבונן בהרס שמסביב. 'פיל אחד עשה את כל זה אבא'? שאל. 'שקט'! גער בו אביו.' לעולם אין אומרים את שמותיהם ביער הזה. הם ישמעו אותך ויחשבו שאתה קורא להם".
ילדי היער מחונכים מיום היוולדם לחפש בכל רגע נתון את העץ שעליו יטפסו כדי להציל את נפשם. שאול נתקל בפיל בפעם הראשונה כאשר הולכים הוא ואחיו להביא לסבא את הבשורה המרה על מות אימם. הפיל הנקרה על דרכם אינו סתם פיל, אלא הגדול, הזקן ומטיל האימה ביותר בכל היער, המכונה 'זקן רגל'. האח מצליח לטפס על עץ, אבל שאול קופא על מקומו. מבין תגובות Fight, freeze or flight זו אינה התגובה ההולמת. קיפאון נוכח פיל משמעו מוות. אך במפתיע, הפיל אינו תוקף אותו.
"שאול'! לחש יוסף האחוז אימה ממרומי העץ. ועדיין לא יכול היה שאול להניע אבר, וכל אותה שעה אמר לו ליבו שהפיל עומד לו שם כדי שיסתכלו בו יפה יפה ויראו בעיניהם שאין הוא יציר דמיונם של החוטבים הזקנים. כעין הדר מלכות שאין לתארו היה שרוי עליו. הדר כבוד. גופו של שאול הזיע כולו אבל ליבו היה לוחש לו שאל לו לפחד".
שאול מעז להביט בפיל. אחר כך הוא מעז לראות דברים נוספים: את מנגנון הניצול שמשאיר את אביו עמל ועני בעוד מקדונלד מתעשר. את שלל אמונות השווא של חוטבי העצים. את האופן שבו צרכי ההישרדות שלהם ותאוות הבצע של אחרים, מביאים אותם להכחיד את היער במו ידיהם. אחר כך הוא גם מעז לפלס את דרכו החוצה מהיער. הוא בן ארבע עשרה כאשר הוא מאבד את אימו, והוא מאבד בהמשך את אביו ואת קהילתו מפני שאינם יכולים לשאת את דרכו העצמאית. אך מאותו מפגש ראשון שב זקן רגל ומופיע בכל צומת בחייו, ונדמה כי הוא שומר את צעדיו.
"מאסקה' אמר שאול, 'האם יכול גדול רגל לבחור לו אדם ולהשגיח עליו ולשמור את צעדיו? לא בכל יום, אבל בזמן שקורה מקרה מיוחד לאדם הזה?'
דומה היה שדבריו הפתיעו והחרידו את מאסקה
'זקן רגל צופה בך ומשגיח עליך אתה אומר'? אמר במין יראת כבוד
'אולי זה נדמה לי מאסקה' אמר 'אבל בכל פעם שמשהו קורה אני מוצא אותו על דרכי. הפעם הראשונה היתה כשמתה עלי אמי, ומאז בכל פעם שנקלעתי לצרה. והיום לפנות ערב נתקלתי בו בדרכי אל מילווד. הרוח היתה לרעתי והוא ראה אותי, אבל עמד לו שם ככה'.
מאסקה בהה אליו
'אם כן, אמנם כך הדבר'
'מה'?
'שזקן רגל משגיח עליך. שאחיו אתה. אח אתה לגדול הרגל האציל מכל שהתהלך ביער הזה בזמן מן הזמנים. מחר אדבר אל יוסף ואל האחרים. עליהם לחדול מלומר שאתה מתהלך עם זרים ובוגד במשפחתך שלך'.
'איני בוגד באיש מאסקה!'
'זקן רגל לא היה בוחר לו בוגד לאח-אדם לו, והוא היה רומס אותך לפני שנים אדון שאול'. זו היתה הפעם הראשונה שהזקן קרא לו 'אדון".
קורה לעתים בטיפול שנתקלים באדם שגדל בבור זוועות של התעללות או הזנחה, ובכל זאת, לפנינו אדם מתפקד ובעל כוחות, ללא סימפטומים קשים מאוד או הפרעת אישיות כפי שניתן היה לצפות לאור הרקע שלו. המדריך שלי בהתמחות נהג לומר במקרים כאלו: 'חפשי את השכנה'. וודאי היה מישהו שאהב את הילד הזה וראה אותו, ובכך העניק לו חיים. זה יכול היה להיות סבא, מורה, שכנה, או פיל. פילים הם אחת החיות הנבונות בטבע. יש להם יכולת להבנת התנהגות אנושית ולאמפתיה, והם זוכרים פרטים לאורך שנים ארוכות. לא סתם כנראה בחרה הסופרת אח לשאול בדמותו של פיל.
לפני שלוש שנים נסענו לטיול משפחתי בדרום אפריקה. הארץ הזו מעולם לא עלתה על דעתי כמקום שניתן לטייל בו. היא היתה אפרטהייד, פשע, פחד, ו'תנעלי את עצמך ברכב כשאת עוצרת ברמזור'. אולי כפי שישראל נראית לעתים בעיני המתבונן מרחוק: לונה פארק עגום של טילים ואוטובוסים מתפוצצים. אבל נתקלתי בפיל, כלומר באדם, שבזכותו הבלתי אפשרי נעשה אפשרי.
המסע הזה, בעקבותיו של פיל שכמעט אף אחד לא שמע עליו, נשאר בפנתיאון המשפחתי בתור ה-מסע. במשך חודש שוטטנו בארץ היפהפייה והמדממת הזו. ראינו אריות, זברות וקודו, נופים יפהפיים, מכרות יהלומים לצד בקתות פח, ועצים עם שמות כמו אלנוס לבן. למדנו על כאב, רוע, חמלה וגם תקווה, על וועדות אמת ופיוס, ועל הדמיון בין שם לכאן (ההיסטוריה של מלחמות האנגלים באפריקנרים כללה בין השאר מחנות ריכוז, ויש עוד נקודות דמיון). גרנו בעיירה של מקדונלד על חופו של אותו מפרץ יפהפה. עלינו לכפר של חוטבי העצים ושוטטנו ביער בנתיבי הפילים. דלין מתייה חיתה כל חייה באותו חבל ארץ, ומרבית ספריה נכתבו עליו. חוטבי העצים כבר מזמן אינם שם, וגם הפילים כמובן. הפיל האפריקני מצוי זה שנים בסכנת הכחדה חמורה. אבל כאשר הטינו אוזן בלב יער, יכולנו לשמוע מרחוק את הד צעדיו של זקן רגל.
בתלמוד במסכת ברכות נאמר כי: 'הרואה פיל בחלום, פלאות נעשו לו. פילים – פלאי פלאות נעשו לו'. במסע הזה למדתי על הדרך כמה דברים: שחלומותייך טיפשיים רק אם את מתייחסת אליהם ככאלה, שמסע בעקבות ספר מביא עימו פלאות, שפיל לא יתקוף אותך אם את מתבוננת בו במקום לברוח, ושהבלתי אפשרי עשוי להפוך לאפשרי, ובלבד שיש מאחוריך פיל.
