נדמה שזה זה, כמעט, אבל לא, זה לא הכל

עלון פסיכולוגיה עברית | 20/12/2020 | הרשמו כמנויים

ראש הממשלה התחסן נגד הקורונה אתמול בלילה, בשידור חי. נשיא המדינה יעשה זאת היום. חג הניסים הסתיים, ובאוויר תחושה של הישג ושינוי - בתי החולים וקופות החולים מתחילים השבוע להניע את מבצע החיסונים, שידהר קדימה בתקופה הקרובה. דיוני ה'להתחסן או לא להתחסן' ברשתות החברתיות, ערים ומסחררים, ברשתות החברתיות, מעוררים תקוות מהולות בפחדים, אמון ואמונה, בלולים בפקפוק וספק. ובינתיים בעולם, עליה במספר החולים, וגם פה אצלנו, הגבלות חדשות בפתח. ממשיכים לנשום עמוק, ולצעוד לעבר הלא נודע. 'נדמה שזה זה, כמעט, אבל לא, זה לא הכל'.

והשבוע באתרנו, מאמרים וטורים מאירי עיניים, וגם כמה דיונים קריטיים סביב שינוי בשיטת התקצוב של הכשרת הפסיכולוגים: 

תפקידה של תופעת התקווה בטראומה מורכבת ובדיסוציאציה: ד"ר אופיר לוי מציג את התקווה ככוח המתווך את התנועה בין אופני דיסוציאציה החוסמים קשר לאופני דיסוציאציה המאפשרים קשר, או במונחיו של ויניקוט – בין נסיגה (withdrawal) לרגרסיה של תלות.

מקדמת דנא יוסרו בני האדם, התמודדו והונעו על ידי רגש האשמה, והוא סייע בידם לכוון את פעולותיהם ולתקן את מידותיהם. אולם כיום השפעתו של רגש זה הולכת ופוחתת והוא נחשב למגונה - כיצד קרה הדבר? "מפרויד עד איין ראנד: פרקים בתולדות רגש האשמה בעידן הקפיטליסטי" - ספרו של עודד גולדברג, שמתחקה אחר תולדות האשמה. פרק מן הספר זמין לקריאתכם. 

במדור סקירות המאמרים - מחשבות על דינמיקות סכיזואידיות מאת ננסי מקוויליאמס, שבו היא מציגה את הדינמיקה של האישיות הסכיזואידית מנקודת מבט פסיכואנליטית, תוך הגדרת המאפיינים, ההגנות והקונפליקטים המרכזיים של אנשים אלה, וכן את מידת התאמתם לטיפול פסיכודינמי ואת ההתאמות שלהן הם עשויים להזדקק בטיפול מסוג זה.

התמחות בפסיכולוגיה קלינית!
בית איזי שפירא פותח את שעריו להתמחות קלינית מרפאתית-אישפוזית, בילדים נוער ומבוגרים.

נראה כי למרות שמקומו של הטיפול הקבוצתי במוסדות הטיפול השונים רק הולך וגדל, הוא לא זוכה ליחס רציני דיו, כך שלא פעם עושים המטפלים הקבוצתיים את עבודתם ללא הכשרה מתאימה. בטור דעה מעורר מחשבה, מוטי שלו דן בצורך להכיר בטיפול הקבוצתי כגישה טיפולית מוכרת בהתמחות הקלינית, מתוך תקווה כי הכרה כזאת תוביל להכשרה מעמיקה וראויה יותר.

ובפסיכובלוגיה - 

הפסיכולוג הראשי גבי פרץ, מתייחס במכתב ארוך ומפורט בנוגע לשינוי באופן הקצאת הכספים למוסדות המוכרים להתמחות. "במסמך זה ברצוני להביא בפניכם את תשובתי לטענות השונות שהגיעו אלי בשבועות האחרונים. אכתוב זאת כאן וגם בסוף דבריי, כל מי שחושב שיש לו הערה או הצעה שיכולה להועיל לשיפור התהליך, מוזמן לשלוח אותה אלינו. אנחנו מבטיחים, כמו שעשינו בעבר, להתייחס ברצינות לכל פניה ופניה".

יורם שליאר, יו"ר הסתדות הפסיכולוגים בישראל, מגיב למכתבו של הפסיכולוג הארצי בנושא המעבר מהקצאת מלגות למבחני תמיכה - "...כיון שאנו סבורים כי מכתבו אינו נותן מענה לבעיות העיקריות שיש במהלך הזה, וכן כולל אי דיוקים שונים אנו מצרפים את המכתב, ולצדו אנו מצרפים את עמדתנו בנושא, נקודות לתשומת לב, וכן שאלות שטעונות הבהרה עדיין."

הסכם מעבר לחמישה ימי עבודה (שאומר ששבוע העבודה של הפסיכולוגים לא יהיה יותר של שישה ימי עבודה, אלא של חמישה, כמו רוב המשק) סוף סוף אושר - פוסט מאת היו"ר היוצאת של חטיבת הפסיכולוגים, ירדן מנדלסון.

וד"ר חנה דוד כותבת על אבחון מחוננים בגיל הרך, על מחוננות ודת, ועונה לשאלה - מה עושים כשה"מערכת" מתנגדת להדלגת כיתה?

•

נדמה שזה זה, כמעט, אבל לא, 
זה לא הכל. 

ועדין זו לא הסחרחורת
המיוחלת שתוביל אל 
תהום הסימנים. 

פתאום האור מסיט את 
כל זה הצידה

וחושף חומר מלא ערמה

ואתה הכל את העולם
המכיל אותך

אל תסביר, אל תותר

(ישראל אלירז)