פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
בשנת 2020

בשנת 2020

עלון פסיכולוגיה עברית | 29/12/2019 | הרשמו כמנויים

השנה האזרחית תסתיים השבוע, ואיתה גם עשור שלם. נראה שכל נקודת ציון היא סיבה למסיבת סיכומים ובחינת הדרך שנעשתה עד כאן. איך הייתה השנה שלכם? והעשור? לפעמים נעים להשאיר את הרשימות והמצעדים לעיתונים ולאתרי האינטרנט, ולאפשר לעצמנו פשוט להמשיך לשנה הבאה, לעשור הבא, בלי בחינה ובדיקה של תהליך ההתפתחות שלנו, ובלי בחירת הרגעים הכי טובים והכי גרועים. מה אתם חושבים?

ובכל זאת, חוץ ממאמרים נהדרים, מילאנו את תפקידנו והכנו לכם רשימת סיכום שנה משלנו:


 הודעות ממומנות 

המכללה האקדמית ווינגייט

תכנית ייחודית וחדשנית: להכשרה בטיפול קבוצתי מבוסס CBT

מטפלי CBT או LI/CBT?
יש לנו את התכנית הייחודית והחדשנית המקנה כלים מקצועיים ומיומנות הנדרשות לטיפול בקבוצות.
תוכנית ההכשרה מאפשרת למטפלים התמודדות עם מגוון רחב של אוכלוסיות לרבות במגזר השיקומי, הארגוני ועוד.


יריד פסיכולוגיה עברית

סיכום הספרים המבוקשים ביותר בשנת 2019

כמדי שנה, לקראת סיומה של עוד שנה אזרחית, מובאת לפניכם רשימת הספרים המבוקשים ביותר במהלך השנה החולפת:
הפרוטוקול הגמיש; טיפול בהורות; תסריטים נרקיסיסטיים של ההורות; ארץ יצורי הנפש ועוד


 

אנחנו באמת ובתמים מתרגשים בכל שבוע מהטקסטים המגוונים והמעניינים שלא מפסיקים להגיע אלינו מהשטח. לכבוד סיומה של 2019 יצרנו עבורכם רשימה של מאמרים בולטים. מתוך מעל ממאה מאמרים, בחרנו מאמרים שבלטו בעינינו במיוחד, שהצליחו להטביע חותם, להישאר במחשבה גם לאחר קריאתם. (ובסוף יש גם בונוס: המאמרים הכי נקראים).

ועוד חומרים חדשים השבוע -

רובנו נסכים כי לנגינה איכויות טיפוליות רבות. מאמרו המרתק של בר אורקין לוקח את אותן איכויות צעד קדימה ומקביל את הנגינה על הפסנתר לטיפול דינאמי ומתאר את הפסנתר כמטפל של ממש, תוך שהוא נשען על תיאוריות פסיכולוגיות שונות. המאמר מנסה לענות על שאלות טיפוליות מהותיות ביחס לפסנתר - אילו משמעויות יש ל - Setting בנגינה בפסנתר? איזו עמדה של הפסנתר מאפשרת נגינה חופשית ומסתכנת יותר של הפסנתרן? האם הפסנתר הוא כלי בלבד לשימוש הפסנתרן, או מעורב פעיל באומנות הנגינה? מהם התפקידים שלוקח על עצמו הפסנתר בזמן נגינה? מה צריך הפסנתר לשאת ולהקריב במהלך פעילות זו? מהם האתגרים הפסיכולוגיים בהלחנה? מה המשמעות של אקורד הסיום ביצירה מוזיקלית?

במדור סקירות המאמרים - הערות על יכולת ההסמלה: סקירת מאמרה של חנה סגל. חנה סגל הייתה פסיכואנליטיקאית מהזרם של ממשיכות קליין. מובאת כאן סקירת מאמרה המפורסם והחשוב משנת 1957, בו היא מציגה את עבודתה המחקרית בנושא התפתחות יכולת ההסמלה כיכולת חיונית המשפיעה במידה רבה על הבריאות הנפשית. במאמר מוצג ההסבר של חנה סגל על אודות התפתחות יכולת ההסמלה. פונקציית ההסמלה, כלומר מתן מילים לחוויה, מתואר כתהליך שבו החוויה מוכלת – הן בתוך קשר אם-תינוק, הן בתוך קשר טיפולי, מה שמסביר את הפונקציה התרפויטית של הדיבור בפסיכותרפיה.

ובמדור הדעות - איל מגן כותב "על תרגום אנושי ועל-אנושי" - האם אנחנו בדרך ליכולות תרגום אובייקטיביות ללא התערבות יד אדם? כיצד טכנולוגיה זו יכולה להשפיע על התרבות שלנו ואיך כל זה עשוי להיות קשור לטיפול? מאמר זה מנסה לענות על שאלות מעוררות מחשבה אלה, והוא עושה זאת בעזרתם של פרויד, ביון, אוגדן וגוגל טרנסלייט.

בפסיכובלוגיה

שמחים על הצטרפותו של אדם לאוב לנבחרת הבלוגרים שלנו. ב"בלוג מהשאול" (משחק מילים על מקום עבודתו - כפר שאול), יעסוק לאוב בהיבטים השונים של עבודת הפסיכולוג בבית חולים, בעיקר במפגש הטיפולי עם מתמודדים עם מחלות נפש קשות.

בפוסט ראשון ומעורר מחשבה, לוקח אותנו לאוב למסע קצר בין תפיסות תאורטיות שונות הנוגעות לטיפול דינמי בפסיכוזה, תוך ניסיון להבין את חווית הפסיכוזה ואת החוויה של המטפל שמטפל בפסיכוזה.

בבלוג קריאה מודרכת - תלמה זלמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית. מטפלת בקליניקה פרטית, ממליצה על ספר הילדים האהוב "ויהי ערב ויהי בוקר" מאת פניה ברגשטיין. (בהזדמנות זו נזכר במאמר נהדר של כרמית אבן זוהר המשווה בין "ויהי ערב" לבין ספר ילדים עכשווי).

שרה איווניר גמעה את הספר "המטופלת השקטה" של אלכס מיכאלידס, בין שדה התעופה נתב"ג וכותבת עליו ועל למה צריך ראש של בלש כדי להיות מטפל.

ד"ר מרים אבנרי-כהן בפוסט לכבוד החנוכה, כותבת על נס פח השמן כמטאפורה נקודת חיות אחת פנימית נסתרת, הנותרת כאשר כל החיצוניות נמצאת בסוג של מוות.

ד"ר ארנון רולניק - בערעור פסיכולוגי על אחד משירי החנוכה שגדלנו עליהם - באנו חושך לגרש? באנו חושך לפרש? או באנו עם חושך להפגש?

ד"ר ניצה ירום מארחת בבלוג שלה את ד"ר אורית גודקאר חברתה, וממקימות האתר שלנו, בפוסט נוגע על לידות מחדש לאורך החיים האישיים והמקצועיים.

חודש טוב, חג אורים שמח, כריסמס שמח, סנובים גודום ושנה אזרחית טובה!

 

 

בשנת 2020 / ריימונד קארבר

מי מאיתנו יישאר אז,
זקן, מטושטש, לא ברור -
אבל מוכן לדבר על חברנו המתים?
לדבר ולדבר, כמו ברז ישן, דולף.
בשביל שהצעירים,
מלאי כבוד, נוגעים ללב בסקרנותם,
לפתע ימצאו את עצמם נרגשים
לשמע הזיכרונות.
פשוט על ידי הזכרת שם זה,
או שם אחר, ומה ש עשינו ביחד.
(כשם שלנו היה כבוד, אך סקרנים
ונרגשים היינו, לשמוע מישהו מספר
על כל המתים המכובדים לפנינו.)
על מי מאיתנו הם יאמרו
לחבריהם
הוא הכיר את זה וזה! הוא היה חבר של --
והם בילו לא מעט יחד.
הוא היה במסיבה הגדולה ההיא.
כולם היו שם. הם חגגו
ורקדו עד אור הבוקר. הם חיבקו
איש את רעהו ורקדו
עד שהשמש עלתה.
עכשיו הם כולם מתים.
על מי מאיתנו יאמרו -
הוא הכיר אותם? לחץ את ידיהם
וחיבק אותם, נשאר ללון בלילה
בביתהם החמים. אהב אותם!

חברים, אני אוהב אתכם, זאת האמת.

ואני מקווה שיהיה לי מספיק מזל, מספיק זכות,
להמשיך ולחיות ולהיות עד.
תאמינו לי, אני אגיד רק את הדברים
הזוהרים ביותר עליכם ועל זמננו כאן!
הניצול, הוא צריך משהו שיוכל
לצפות לו. להזדקן,
לאבד את הכל ואת כולם.

 


עוד בבלוג של עלון פסיכולוגיה עברית

לחברי פסיכולוגיה עברית שלום,   חג הסוכות בפתח, ולאחריו מישור השגרה הגדול. התגעגעתם?   אבל עוד לפני שאפשר...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.