ויהי ערב / פניה ברגשטיין

תלמה זלמן | 24/12/2019 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

ויהי ערב מאת פניה ברגשטיין (על פי אנדרסן), הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1949, 10 עמ'.

ממליצה על הספר: תלמה זלמן, פסיכולוגית חינוכית מומחית. מטפלת בקליניקה פרטית, עוסקת בטיפול, ייעוץ והדרכת הורים. מלמדת במרכז האקדמי פרס ועורכת אבחונים פסיכודידקטים במכון "ארז" ברחובות.

"בשמי ערב כחולים,
בשמי ערב צלולים,
שט ירח עגול ובהיר.
חרש, חרש טייל
ודומם הסתכל
ביער, פרדס ובניר..."

הסיפור "ויהי ערב" מספר את סיפורה של ילדה שבשעות הלילה מתחמקת לה מביתה והולכת לבקר את חברותיה החיות. בציורי הסיפור מלווה אותה הירח, כמעין "דמות אב" או "סופר אגו", ומביע את חוסר שביעות רצונו מהתנהגות הילדה. בסוף הסיפור מגיע אביה של הילדה, לאחר שזו העירה את חיות המשק, וכועס עליה. לאחר שהיא מסבירה לו את כוונותיה, הוא נרגע ואף משיב לה בחיבוק ובנשיקה, וגם הירח מצטרף לנשיקה המשותפת.

ברמה האישית, הסיפור הזה מזכיר לי רגעים מהילדות המוקדמת בהם אבי היה יושב על ידי ומקריא לי את הסיפור. תמיד הופנטתי מהציורים שבו ומהמנגינה שבדמיוני, שמלווה את הטקסט לאורך הסיפור כולו. זכורה לי תחושת ההקלה בכל פעם שאביה של הילדה היה סולח לה ומחבק אותה, ואת ההתרגשות הרבה בחלק זה בכל פעם מחדש, כאילו לא ידעתי שכך ייגמר הסיפור.

בתור ילדה מאוד "טובה", לא הצלחתי להזדהות לגמרי עם התנהגות הילדה בסיפור, אבל כנראה שחלקים בתוכי רצו להיות גם כמוה – להעיר את החיות, לעורר מהומה ולהיות מסוגלת לשאת את כעס האב וגם את רגע ההשלמה והפיוס. משהו בסיפור הזה היה כמעט מיסטי, וסחף אותי בשקיקה. הסיפור מסתיים בשורות: "וכשאבא נשק לה, אוהב וסולח,/ נשק לה גם הירח". נדמה שברגע שהאב יכול היה לסלוח לילדה על התנהגותה ולהפגין כלפיה אהבה והבנה, למרות שאינו מקבל את התנהגותה, הירח יכול היה גם הוא לנשק אותה; החלקים התוקפניים המופנמים של הילדה שמייצג מבטו של הירח, יכלו להיות מוכלים כעת על ידי האב ואז גם על ידי הילדה עצמה.

איגוד ישראלי לפסיכולוגיית העצמי ולחקר הסובייקטיביות
שמח להודיע על השקת מחזור ד' של תכנית 'רוח אדם'

היום, בתור אמא, אני יכולה להבין את מגבלות המסר וגם לבקר אותו; למשל, כשאביה קורא לה "ילדה לא טובה" על שסיפקה את יצר הסקרנות שלה, או הירח שמעקם את פניו כדמות ממסדית, סמכותית ומגבילה. אולם דווקא מהמקום הזה אני מחברת את הסיפור לעבודה הטיפולית עם הורים שמגיעים אלי: רגע לפני שאנחנו כועסים או מענישים, אנחנו צריכים רגע לקחת נשימה ולברר, לשמוע את הסיפור האישי של הילד. רגע לפני שנגער בו, ננסה להבין – מה גרם להתנהגות שלו? גם אם הילד מסוגל לבטא את התנהגותו במילים וגם אם לא, נוכל להתחבר לעולמו הפנימי ולהבין את המניע למעשיו. נוכל לראות את החלקים הבריאים והטובים שלו - סקרנות, רצון לדעת ולגלות, עניין, בדיקה של יכולותיו ועוד.

כלומר, גם ילד עם סופר אגו בריא (עם ירח שמסתכל עליו) יכול לנסות ולאתגר את עצמו ואין זה אומר כי הוא אינו "ילד טוב", אלא כי הוא מממש חלק מהתהליך ההתפתחותי אותו הוא עובר. בעיניי, הסיפור הזה יכול להוות מעין גשר בין המטפלת להורים, בין אם המטפלת בוחרת להקריא את הסיפור בקליניקה או בין אם היא מחזיקה אותו בראשה. בנוסף, הוא יכול לסייע למטפלים ולמטפלות לעודד תהליכי מנטליזציה של הורים כלפי ילדיהם, ולעזור להם להיכנס לרגע לראשם של הילדים ולהבינם.