חובות והתנדבויות בגיל השלישי?
מרים בן-דוד | 18/8/2017 | הרשמו כמנויים
פעם דיברו על גיל הזהב כשהתייחסו לתקופת החיים האחרונה. עם התארכות החיים, והצרות המתלוות אליה, ויתרו ואף שללו את הגדרה זו המבוססת על אידיאליזציה מוגזמת.
יש כאלה שהחליטו לכנות את תקופת החיים האחרונה "הגיל החופשי", כדי להדגיש את ההיבטים החיוביים של השנים האלו. הכוונה שבתקופה זו של החיים הסתיימו כל ההתחייבויות של עבודה, פרנסה וגידול משפחה. בגיל זה כבר אין לאנשים "חובה" כלפי אף אחד ושום דבר, והם לעיתים קרובות מרגישים שמילאו את תפקידם בחיים.
האמנם?
אכן לרשותם של אנשי הגיל השלישי עומד פנאי בלתי מוגבל והם יכולים ליהנות מהחופש. אך הפלא ופלא, אנשים גם בתקופה זו בוחרים בפעילויות התנדבותיות מחייבות, ובפעילויות מסוגים שונים המתקיימות בשעות ובזמנים מחייבים. האם זה לא נראה פרדוקסלי? האם זה קורה רק בגלל שמשעמם להם בלי תעסוקה, כשמגיעים לשלב החיים המשחרר אותם מחובותיהם? ריבוי החוגים שמוצעים לאוכלוסיה זו, לא רק עונה על הצורך שלהם בתעסוקה ולשאיפתם להרחיב את ידיעותיהם, אלא גם עונה על צורך אחר הקשור בתחושת המחויבות והמשכה, שלא רוצים לאבד.
בתרבות המערבית וגם במסורת היהודית, חובות ממלאים חלק נכבד מזמננו ומקנים משמעות לקיומנו שבלעדיה נוצרת תחושה של חסר.
אנשים הגדלים בתרבויות אלו, במהלך הסוציאליזציה, מפנימים את הערכים של התרבות בה הם גדלים, הם שזורים עמוק באישיותם וקשה מאוד לוותר עליהם. בגיל השלישי, היעדר החובות מעמת את האנשים המבוגרים עם עוד אובדן שאפיין את צורת חייהם והקנה משמעות לא מבוטלת לקיומם.
אם כן, למרות ההנאה מהחופש אנחנו עדים לריצה אחרי מילוי זמן בפעילויות מחייבות. לא רוצים לאבד משהו שמילא את קיומם במשמעות לאורך השנים. משהו בתוכם דורש זאת גם כשהיכולות מצטמצמות.
מטרות לטווח ארוך נעלמות מן החיים של אנשים והם מעמידים לעצמם מטרות מחייבות לטווח קצר. מטרות אלו והדרך המובילה אליהן מאפשרות לזקן תחושה של שליטה – תחושה זו מצטמצמת ככל שעוברות השנים. האדם בשלב זה חייב לעשות ויתורים רבים בצורת חייו, אך על מנת לשמור על הכבוד העצמי, הוא נאחז בכל אותן הדרכים שאפיינו את חייו בעבר. השינויים שהם חווים ובעקבותיהם הירידה בהערכה העצמית, מובילים את האדם בתקופה זו להיאחז בכל דבר המספק לו תחושה של שליטה.
ניתן לראות שהאדם המבוגר משתדל לשמור על אותם ערכים המייצגים המשכיות של תכונותיו האישיות. זאת כאשר כל כך הרבה רבדים של אישיותו משתנים והוא מתעמת עם כל כך הרבה אובדנים של עצמו ושל סביבתו כמו יכולות פיזיות, יכולות קוגניטיביות, אובדן של יקירים וצמצום היחסים החברתיים עם הסביבה. אדם בסוף חייו מנסה לשמור על המשכיות בתדמיתו. התנהגויות בעלות משמעות לא רק מקנות מטרה אלא מבטיחות המשכיות של כבוד עצמי.
