פוסטים מאת רות נצר

אני מביאה כאן קטעים שכתבתי על 'ליל הבדולח' של משפחות הורי, בספרי האוטוביוגרפי ('ההתחלה – נומה עמק'. כרמל): הורי עלו לארץ ב- 1936, דרך עלית הנוער...

אני יושבת על שפת הבריכה ורואה לפתע התרחשות לא תאמן בין ילדה והוריה. מתוך בהלה אני רושמת מיידית כל מה שמתרחש, תוך כדי ההתרחשות: הילדה כבת חמש-שש...

סוכות סוכך עלינו ברחש המולה נחפזת כהקפות של חג סביבנו סוכות עשה מעל ראשינו סוכך על הפָּרום והרופף על הרפוי סוכך בריח אתרוגים ועל...

נזכרתי לפתע בשיר ישן שכתבתי: סליחה אדון חלזון הדי.אן.אי. של החלזון שפוך על מדרגות הכניסה לביתי – זה סופו של תם ספון בביתו. הוי עוור...

חומרים אלה הם תערובת של מציאות ובדיה: הם באים. יושבים ומספרים. יש שנשארים לזמן קצר ויש לזמן ארוך. יש שהתמידו. יש שהסתלקו במהרה. כולם מספרים...

באירוע 'מאה שנים לאגודת הסופרים' בחול המועד פסח אורגן מרתון של דואט בין סופרים ומשוררים. גם אני השתתפתי בו והקראתי קטעים מתוך האוטוביוגרפיה...

אני כותבת הפעם לספר על תערוכה מיוחדת במינה, שמוצגת בימים אלה ברמת-גן (גלריה לאמנות עכשוית, 19.2- 15.3), תערוכה שיש לה חשיבות לא רק אישית אלא חברתית,...

לאחרונה מתהווה מגמה להוציא לאור ספרים אוטוביוגרפיים, בלבוש של ספרות יפה, בעיקר מתוך הצורך של הכותבים לתאר טראומות ומשברים שעברו ואת המסע...

בעיצומו של חג החנוכה, חורף 2020, כתבתי: שעשית לאבותינו שעשית לאבותינו ולנו נסים ונפלאות בימים ההם בזמן הזה שעשית גם רעות ונוראות איך...

הוקוסאי הוא צייר יפני ידוע ( 1760-1849). רוג'ר קייס הוא אוצר אמנות יפנית ומשורר. הוא 'תרגם' את ציורי הוקוסאי לשירה. לא יכולתי להתאפק ותרגמתי את השיר...

יהודה ארמוני, הצייר הותיק, הזמין אותי שאבוא לראות את התערוכה החדשה שלו. את התערוכה הקודמת ראיתי ונספגתי בציורים. גם את ציורי התערוכה הזו...

סוכות סוֹכֵךְ עָלֵינוּ בְּרַחַשׁ הֲמֻלָּה נֶחְפֶּזֶת כְּהַקָּפוֹת שֶׁל חַג סְבִיבֵנוּ סֻכּוֹת עֲשֵׂה מֵעַל רָאשֵׁינוּ סוֹכֵךְ עַל...

'מי, מי אתה שקורא לי?' ( לאונרד כהן) החטא הוא מונח של השפה הדתית. אנחנו מדברים על טעות, שגיאה, כשל, מעשה לא ראוי – ועל מעשה עוול ומעשה רע (בהקצנה...

כמו ר' לוי יצחק מברדיצ'ב גם אני אבוא בתביעה אליך רבונו של עולם, שתבקש את סליחתנו ביום הזה, על שבראת אותנו דלים וריקים לפניך יראים שבירים...

בימים טרופים אלה בהם העולם התהפך עלינו עולים געגועים אל קיום שהיה ועודו מצפה לנו. כתבתי על כך: שָׁם הָעוֹלָם עוֹדוֹ עוֹמֵד עַל כַּנּוֹ,...

הבן ואימו הספר 'ליד, אביב' ( הוצאת בית אוצר) שאכתוב עליו כאן, הוא ספרון שירה קצר ומטלטל, שהוא עדות אם על עצמה ועל בנה, שכבר יותר מעשר שנים חולה...

פרוסט כתב את ספרו המונומנטלי 'בעקבות הזמן האבוד'. ואולי כל אמן מחפש ביצירתו להשיג את אפס קצהו של מושא געגועים קדום, שספק היה ספק לא היה אלא...

א. מה למדתי מאשפוז של ימים אחדים (מה שאכתוב כאן נשמע בנלי, והינו בנלי, אבל כאלה החיים): - כמה אני יהירה כשאני חושבת שאני מבינה משהו על החיים,...

כמה אחורה אפשר ללכת כדי לחבק את מי שהיינו רוצים שיחבק אותנו, ואיננו? (ישראל אלירז)* לפני שנים רבות עברתי התנסות של מסע שמאני בו פגשתי את...

להיות רות עינֵי הזכרון מנגד אל הרי מואב משַם מבואֵך - להיות גֵרה תחת שָמַי להיות מואביה נלפתת מרגלותי להיות רות רעוּת נפשי...

בראשית שנות החמישים, הוקמו בארץ מעברות רבות לקליטת עולים. אמי, זכרונה לברכה, לאה נויפלד-רוטנשטרייך, חברת קבוץ טירת צבי בעמק בית שאן, נשלחה לעזור...