פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
'הולכת פנימה'  –  על כתיבה מרפאת

'הולכת פנימה' – על כתיבה מרפאת

רות נצר | 30/1/2021 | הרשמו כמנויים

לאחרונה מתהווה מגמה להוציא לאור ספרים אוטוביוגרפיים, בלבוש של ספרות יפה, בעיקר מתוך הצורך של הכותבים לתאר טראומות ומשברים שעברו ואת המסע הנפשי הממושך כדי להינצל, להשתקם ולהחלים. ספר כזה הוא 'הולכת פנימה' של מרב השרוני (2020, כרמל), עובדת סוציאלית, שגם למדה אנתרופולוגיה, חקרה את הטיבטים הגולים ואת תהליך ההתבוננות (קונטמפלציה) במנזר של נזירות בהרי יהודה.

מרב כותבת את ספור התמודדותה עם טראומת גילוי עריות בילדותה, תוך כדי הדמיית משפט שהיא עורכת לאביה בנוכחות כל בני המשפחה המעורבים. היא מדמה "בית דין של מעלה", שבו מתקיים הצדק האולטימטיבי, שבו פורשים בהדרגה את כל התהליך שמשלב דיון משפטי עם תחקיר של כל בני המשפחה וחלקם בידיעה / אי ידיעה, ובהעדר התערבות להצלתה, כפי שלצערנו קורה בכל כך הרבה מקרים. למען הצדק המיוחל מירב מגייסת את הפילוסופית חנה ארנדט שמייצגת עבורה את חיפוש הצדק המוחלט. בית דין מדומיין כזה של מעלה אינו נתון ללחצי הסנגורים והשופטים שבמציאות עניינם לסיים את התהליך ולא באמת עשיית צדק. הפיכת הכתיבה העצמית לספר שיוצא לאור מבטא כנראה את הצורך להוציא לאור את חומרת התוצאות של גילוי עריות, ואת ההכרח למודעות של הצבור להזדעק ולא להתעלם מאירועים אלה כפי שכל כך שכיח גם בימינו. התעלמות של אימהות מהתעללות של האבות בבנותיהן מזעזעת בכל פעם מחדש, כשהן משתפות פעולה סמויות עם האב על ידי הכחשת האירוע. הכחשה זו מהווה נדבך נוסף בפגיעה בבת, בבגידה הורית, במחיקת זהותה, ובקושי שלה לתת אמון בעצמה ובחיים.
המשפט מעלה באוב את דמות האב המת ומעמידה אותו למשפט, ומביאה אותו להודות במעשיו, ואף להתנצל על מעשיו. הדמיית ההודאה וההתנצלות של הפוגע מהווה בעצמה כלי טיפולי רב עוצמה. אחרי תהליך כזה אפשרי לעתים גם תהליך סליחה כלפי הפוגע, תוך הבנה של חולשותיו ומצוקותיו וחמלה כלפיו. זו כמובן תוצאה מיטבית שבמציאות נדרשים עבורה שנים רבות של טפול.

תהליך הכתיבה מתרחש בעת התבודדות במנזר של נזירות , מנזר האם מרי, אליו באה מלכתחילה כדי לחקור את ההתבודדות במנזר, ובסופו של דבר השהות המבודדת הממושכת עם עצמה בדממה המקודשת של המנזר הוליכה אותה אל עצמה וזכרונותיה ולכתיבה העצמית. ההתרחשות הזו מופלאה ומיוחדת במינה, כי השהות במנזר מאפשרת לה לספוג שם את האמונה והחוויה הדתית ובו בזמן לעורר אותו מתוכה, כעולם רוחני בעל משמעות, חמלה ונחמה, כשההקשבה לאלוהים במהותה היא הקשבה לעצמנו וגם הקשבה לזולת
חברת הנזירות שמרעיפה עליה סבלנות, סובלנות וחום ומאפשרת לה להיות שם לפי צרכיה מהווה לדעתי גם כעין מיכל אימהי מעניק בטחון, מרפא ואהבה ללא תנאי שהיו חסרים לה בחייה. החוויה הדתית הנוצרית משיבה אותה לזיכרונות דתיים במשפחתה , כלומר, משיבה אותה למקורותיה הרוחניים הדתיים היהודיים. יונג כותב על חשיבות החוויה הדתית בהעצמתה של חווית העצמי.
תהליך הכתיבה, מעידה מרב, נמשך עשרים שנה, כשהוא מהווה כלי לטיפול עצמי, שמלווה בטפול פסיכולוגי ממושך. רוב הזמן לא ידעה שהכתיבה תהפוך לספר. כתיבה עצמית וכתיבה אוטוביוגרפית על מצוקות חיים היא פעמים רבות דרך לטרפיה עצמית, כשקהל הקוראים מהווה את המיכל המקשיב האמפתי המכיל וחומל, שהכותב הפגוע זקוק לו.

בספר 'עדות' של שושנה פלמן ודורי לאוב (1908), שעוסק בגביית עדויות של ניצולי טראומה (ספרם עוסק בניצולי שואה) מתואר הכורח בעדות על הטראומה כדי להשיב למעיד את הזהות ואת זכות הקיום. הם מדברים על תחינת העדות להישמע. הפסיכואנליטיקן דורי לאוב מגדיר "עֵד" כ"מי שחזה בגרעין האמת של אירוע". לאוב מדבר על היות עד לעצמך שפירושו קיום פונקציה של עד בתוך הנפש המתקפת את חווית האני. העד חייב בנמען מאזין לעדותו. כי "העדרו של מאזין אמפתי – ואף יותר מזה: העדרו של נמען אפשרי, זולת הנכון לשמוע את כאב הזיכרונות ובכך לאשר אותם ולהכיר בממשותם – מבטל את הסיפור מכל וכל." במובן זה, קוראי ספר אוטוביוגרפי הם הנמען לעדות.

מגמת הספר משתלבת עם מגמה שמתהווה כיום, להקמת טריבונל - בית דין עממי לנשים ונערות. טריבונל הינו יוזמה עצמאית של נשים הפועלות מתוך מחויבות מוסרית ואזרחית לקדם פרקטיקות של צדק אלטרנטיבי. מטרתו העלאת מודעות לסוגיות שהוזנחו על ידי מערכות הקובעות מדיניות, לחזק סולידריות בין נשים אשר נפגעו מפשעים דומים ובכך להפחית את תחושת הבדידות שנשים לעיתים חוות, להבטיח מרחב מוגן ואלטרנטיבי ולאפשר במה חלופית לספר את סיפורן ולתבוע צדק - במסגרת אירוע ציבורי לא רשמי. מגמתו ליישם צדק מאחה, צדק טרנספורמטיבי ומשפט טיפולי. אלו ניסיונות לעשיית צדק "מלמטה" כאשר מערכות המשפט והמדינה מאכזבים.
גם ספרי 'מסע הגיבורה - מסע האישה אל עצמיותה' (מודן 2019)משתלב עם המגמה של עשיית צדק אלטרנטיבי לזהותן של נשים
בעולם הדיכוי הפטריארכלי. במובן זה, ספרה של מרב השרוני הוא ספר מסע של אשה אל עצמיותה.




עוד בבלוג של רות נצר

היום פגשתי שיר של ידידי המשורר יוסף עוזר, שנוגע לימים אלה ממש, והשיר מובא כאן ברשותו: וְשִׁיר...

תגובות

הוספת תגובה לפוסט

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.