על הכתיבה

רות נצר | 14/2/2022 | הרשמו כמנויים

יצא עכשיו ספר חדש שלי וכבר מסרתי ספר אחר להוצאת ספרים.

למה אני כותבת ללא הרף?

הכתיבה מייצרת בי מעין מרחב מקודש בתוכי, מעין טמנוס שאני בתוכו והוא מאפשר את ההתמרכזות של הכתיבה.

אני כותבת כדי לארגן את המחשבות שעולות בי. זה קורה מעצמו.

כדי לא להיות מוצפת במחשבות שבין כה וכה אני מנסחת אותם לעצמי.

אני כותבת אותם כי אני כותבת.

אני כותבת מעטפת למחשבות כדי שלא יהלכו לבד עירומות בחשכה.

למה אני כותבת עוד ועוד? כאילו שמתקיימת איזו מגמה סמויה להגיע

למשהו שהנפש חותרת אליו בכל כתיבתי, אל קצה, אל ידע בקצה השביל המוליך אותי אליו.

לא כך בשירה. שהיא הבלחות פתאומיות ללא רצף ויעד וסדר כלשהו,

כמו בועות סבון שמופרחות כל פעם מעצמן.

והכתיבה עוטפת אותן בזהירות ומדביקה אותן אל הדף כדי שלא יפקעו.

אבל לא, גם השירה היא כך, מהלך סמוי אל משהו סמוי . חיפוש אחר מה.

אני כותבת כדי שהמלים לא יפלו מהשורות. כדי שלא יהיו לשווא. כדי שאני לא אהיה לשווא.

ולא אני אלא המשהו הכותב בי. החולם בי. המשהו היודע את שאינו יודע

אבל הוא יודע היטב ממני. כי לא לשווא. אני כותבת כדי לנצור את רגעי הכתיבה,

כי הם עצמם סוג של ריכוז שמעלה מים מן הבאר.