על שפת הבריכה – משחק תמים או פוגענות מוסווה?

רות נצר | 19/10/2021 | הרשמו כמנויים

אני יושבת על שפת הבריכה ורואה לפתע התרחשות לא תאמן בין ילדה והוריה. מתוך בהלה אני רושמת מיידית כל מה שמתרחש, תוך כדי ההתרחשות:

הילדה כבת חמש-שש עם שני הוריה כבדי גוף, בבריכה. האם מחבקת את הילדה בזרועותיה ולפתע זורקת אותה לתוך המים, הילדה נעלמת במים ואז ראשה מגיח מהמים, היא נאחזת בחוט-ציפה על פני המים וצועקת – "אמא השתגעת?" האם לא מגיבה ומקשקשת-מצחקקת עם בעלה. הילדה ממשיכה לצעוק: "אמא השתגעה! אמא זורקת אותי למים". שני ההורים מתעלמים ממנה. הילדה מתקרבת אל האב: "אתה רוצה להיות משוגע? אתה רוצה להיות משוגע? אז תזרוק אותי למים". שני ההורים ממשיכים להתעלם ממנה. אחרי כן האב מתפנה להיות עם הילדה והיא אומרת לו: "אני תרנגולת, תרדוף אחרי" הוא שוחה אחריה כשהיא שוחה עם מצוף. הילדה שמחה וצוהלת. היא השיגה את תשומת לבו. אחרי כן האם זורקת חפצים למים כדי שהילדה תוציא אותם, ואמנם הילדה צוללת למים ומוציאה אותם. עכשו אני מזהה שהילדה מיומנת במים. לא ברור אם היא שוחה או לא. יש לה ברירה? הילדה צוהלת ושמחה. הילדה צועקת: "אני נסיכה, אני מלכה".

אני העדה היחידה למה שמתרחש כאן. אני שואלת את עצמי, מה הילדה הזו, שמקבלת חינוך ספרטני-מתעלל תספר בעוד מספר שנים כשתשב בקליניקה שלנו? שהיו לה הורים נהדרים ששיחקו איתה ולימדו אותה להסתדר בכל סיטואציה? שהיא לא מבינה למה היא קורבן בכל סיטואציה? שהיא יודעת להשיג את מטרותיה בכל מחיר אבל היא לא מרגישה כלום? האם היא תזכור את המשחק התמים הזה שהוא פוגענות הורית מוסווה?

לרגע אני תוהה מי כאן ה"פסיכי", אני שמפרשת כפתולוגית את הסיטואציה שההורים כל כך מתענגים ממנה, או ההורים? ברור שהילדה עם חושים מצוינים, היא מבינה היטב שמעשה האם הוא התעללות משוגעת, אבל בלית ברירה היא משתפת פעולה עם הסיטואציה כדי לתמרן את ההורים להתייחס אליה בכל מחיר כנראה, ולומדת להנות ממה שיש, להרגיש "מלכה" גם כשמתעללים בה "בצחוק". כן, זה מה שיש.