על התערוכה 'כיבוי אורות' של אדווה דרורי (גן שמואל 2021)

רות נצר | 27/11/2021 | הרשמו כמנויים

העבודה “כיבוי אורות” היא יצירת מיצב מרשימה של אדווה דרורי – מיצג אינטראקטיבי, מלווה בעבודת סאונד קולית של שירי ערש. עבודה זו היא המשך של העבודה "שומרת לילה, בואי לגן תכלת!" והמשך של התערוכות הקודמות שלה, שעוסקות בחוויה של תינוקות ופעוטים שגדלו עזובים לנפשם ב'לינה המשותפת' בקבוצים עד שלהי שנות השמונים. הם כמובן גדלו קיבוצניקים חסונים, אבל מיהרו לעזוב את הקבוץ כשרק יכלו. אולי גם בשל כך קרסו הקבוצים. השם 'כיבוי אורות' הוא רב משמעי. הוא מתייחס לכאורה לכיבוי אורות בעת ההשכבה של הפעוטות. אבל הוא גם ביטוי של כיבוי המאורות הרוחניים באותה תקופה, והוא גם מזכיר את ההתלוצצות של פעם שהאחרון שיעזוב את הקבוץ יכבה את האור.

למעשה גם בתערוכות הקודמות של האמנית היא עסקה באותו נושא עצמו אלא שעוצמת הנטישה, הפגיעה והפציעה היו רבות שם הרבה יותר. היו שם בובות לבדן נטושות כשחלקי גופן חתוך ופצוע. בנושא זה דרורי החלה לעסוק במיצג שהכינה לתערוכה 'לינה משותפת' שהתקיימה במוזיאון הלנה רובינשטיין (2005). על הבדידות שהולידה שם את המיצב של מיטת התינוק הריק אמרה אז אפרת נתן בתוכנית טלוויזיה: "אני לא בטוחה מי היה יותר אמא שלי, אמא שלי או החלל מסביבי".

במיצג של דרורי שכבו בובות רבות שפיהן קשור וחלקי גופן מסמנים פגיעה כלשהי. בתערוכה הנוכחית ישנן בובות שלמות, חלקן נטולות פנים, וקיים כאב הבדידות אך לא פגיעה פיזית. נראה שכמו בעבוד של טראומה, העיבוד שוב ושוב מחדש של הטראומה בדבור או ביטוי באמנות יש בו ערך של ריפוי. בנוסף, הצגתה של הטראומה לקהל מאפשרת לאמנית לקבל שוב ושוב את תגובת הקהל האמפתי, האכפתי, המשתתף, והמתקף את החוויה כחווית רבים של אותה תקופה. כך הקהל הוא המטפל באמנית הפגועה אבל הוא גם המטופל שמוצא את חוויותיו המתוארות בתערוכה. במובן זה התערוכה היא בעלת ערך של ריפוי גם לרבים מבאי התערוכה שמוצאים בה את חוויתם השתוקה, שהיא פצע קולקטיבי שהותיר בור שחור שכוסה במשך שנים על ידי האידיאולוגיה הקיבוצית שאטמה את לב האמהות וחסמה את הרגש האמהי שלהן.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

במיצג עצמו שמתקיים במרחב אולם ענקי תלוים ומונחים בדים, שמיכות, בגדי פעוטות שרקומים עליהם טקסטים של שומרי לילה, שהאמנית שלתה מהארכיונים של הקבוצים. בולט בהם הטקסט של חיה בר-לבב שמתעדת כל מפגש שלה עם תינוק, כשהיא באופן יחסי לאחרות, מגיבה באמפתיה לתינוק נזקק. יש גם טקסטים של שומרות חסרות סבלנות שהן תקיפות כלפי התינוקות. באחת העבודות הקרויה 'החדר של אדוה' רואים כאוס של בדים. בעבודה אחרת רואים גוף כהה אמורפי ומתוכו שתי זרועות קוראות לעזרה. על הרצפה מונחות שמיכה שהצופים, אינטואיטיבית, משתמשים בהם לעטוף עצמם להתכרבלות מנחמת.

קיים פער בין צבע התכלת הרך של האולם כולו והלובן הרך של הבגדים לבין כאב הנטישה שעולה מהתערוכה עצמה.

יעל נאמן בספרה האוטוביוגרפי על ילדות בקיבוץ "היינו העתיד" (אחוזת בית ומשכל, 2011) כותבת שלאה גולדברג כתבה בשיר 'ערב מול הגלעד' את תחושות הבקורת הסמויות שלה לגבי הלינה המשותפת שהכירה בבקור בקבוץ אפיקים. היא ריחמה על הכבשה-האם שבנה אבד, והחזירה בשיר את הבן לחיק אמו: "... זוֹ הַשָּׁעָה הַמַּרְגִּיעָה,/ בָּהּ נִרְדָּמִים הַיְּלָדִים. // אֶל הַבִּקְעָה מִן הַגִּלְעָד / טָלֶה שָׁחֹר וְרַךְ יָרַד,/ כִּבְשָׂה פּוֹעָה, בּוֹכָה בַּדִּיר / – זֶה בְּנָהּ הַקָּט אֲשֶׁר אָבַד.// יָשׁוּב טָלֶה אֶל חֵיק הָאֵם,/ יִשְׁכַּב בַּדִּיר וְיֵרָדֵם,/ וְהַכִּבְשָׂה תִּשַּׁק אוֹתוֹ – וְהִיא תִּקְרָא אוֹתוֹ בְּשֵׁם. // נִסְתַּר הַלַּיִל בֵּין הַבַּדִּים, / וְהַנָּבִיא הַגִּלְעָדִי יוֹרֵד דּוּמָם /אֶל הַבִּקְעָה לַחְזוֹת בִּשְׁנַת הַיְּלָדִים." לאה גולדברג מגייסת את אליהו הנביא הפלאי כדמות הורה תחליפי במקום ההורים החסרים.

על חווית הנטישה בלינה המשותפת כתבתי בספרי האוטוביוגרפי 'ההתחלה-נומה עמק' (כרמל. 2012). תארתי איך התערוכה ב2005, 'לינה משותפת', במוזיאון הלנה רובינשטיין, החזירה אותי באחת אל הנטישה העצובה של ילדותי בקבוץ. אל הילדה שהיתה צועקת בלילות "שומרת לילה שומרת לילה".

אחי המנוח, נהג תמיד לומר שבשבילו בית הילדים בקבוץ היה שעשוע גדול. אולם זמן קצר לאחר שנודע לו על מחלתו ממנה לא ירפא, שוחחנו על ילדותנו, והוא הרשה לעצמו לספר לי, לראשונה, כשדמעות בעיניו, איך לפני כשבעים שנה, לילה אחד מרוב פחד בבית הילדים, הלך לחדר ההורים. הוא זוכר איך שניהם ניצבו בדלת בפנים חתומות ולא איפשרו לו להיכנס ושלחו אותו חזרה אל בית הילדים. "אבל אני מפחד", הוא אמר, והם בשלהם התנכרו לו.

ביום שבת ה-4.12.2021 יתקיים שיח גלריה.

ביום שבת ה-18.12 תתקיים אימפרוביזציה בתנועה בדיאלוג עם העבודות בתערוכה עם דנה הירש ליזר.

ביום שבת ה-1.1.2022 יתקיים אירוע נעילה עם אדוה זכאי.

לפרטים: 0544933857