להזין את הקשר הבטוח:
תיאור מקרה של טיפול בזוג על פי הגישה ממוקדת הרגשות (EFCT)
מאת רבקה לצטר
פרטי המקרה המתואר במאמר הוסוו לשם שמירה על פרטיות המטופלים.
גישה ממוקדת רגשות
הגישה ממוקדת הרגשות היא גישת טיפול קצר מועד שפותחה על ידי לסלי גרינברג וסו ג'ונסון בשנות השמונים. מדובר בגישה מובנית שהטיפול בה אורך בין 8 ל-20 מפגשים, כשהישגי הטיפול נשמרים לאורך חודשים ושנים. יעילותה של הגישה מבוססת על ראיות מחקריות אשר מראות כי עם סיום הטיפול, 70%-75% מהזוגות נעים ממצוקה להחלמה (Greenberg & Johnson, 1988).
הגישה הוכחה כיעילה למגוון מצוקות בחיי נישואין ומתאימה לטיפול זוגי בשל גמישותה, שמאפשרת להתאים אותה לשלבי התפתחותם של בני הזוג וצרכיהם הספציפיים, תוך כדי מתן מרחב וסביבה בטוחה לטיפול.
הגישה ממוקדת הרגשות לטיפול זוגי, ה-EFCT, הוא התערבות ממוקדת בעלת תקפות אמפירית בתחום של טיפול זוגי, המתאימה לטיפול קצר מועד (Johnson & Whiffen, 1999). ה-EFCT מספקת מודל המשלב בין תיאוריית המערכות ותיאוריית ההתקשרות, וכך מאפשר הבנת הדינאמיקה של יחסי קונפליקט בזוגיות תוך כדי התהליך הטיפולי (Crawley & Grant, 2005). לפי תיאוריית ההתקשרות, הצורך בקרבה באחר משמעותי הוא מולד ומוטבע בכל אחד, ומתפתח לאורך החיים. תיאוריית ההתקשרות מאפשרת להבין את הדרכים השונות בהן אנשים מתייחסים אחד אל השני, מווסתים רגשות ומעבדים קונפליקטים.
גישת EFCT וסגנון ההתקשרות
על פי ה-EFCT, כשיחיד חווה אכזבה או איום בתוך מערכת זוגית הוא יגיב בתגובה רגשית שנועדה להפיק מבן הזוג התנהגות הנחוצה להחזרת תחושה של ביטחון בזוגיות. צורת התגובה הרגשית תלויה בסגנון ההתקשרות האינדיבידואלית – סגנון הנרכש בילדות אך גם הותאם לאחר חוויות עם דמויות משמעותיות, כולל בן הזוג הנוכחי. תהליך פיתוחו של סגנון ההתקשרות בינקות ולאורך החיים מיועד לשמר קרבה וקשר לדמויות משמעותיות. פרקר מתארת ארבעה סגנונות של התקשרות בוגרת, המבוססים על התיאוריה של בולבי לגבי מודל פעולה פנימי על העצמי ועל האחר (Parker, 2000): סגנון בטוח, סגנון נמנע, סגנון חרד, וסגנון בלתי מאורגן. הסגנונות משקפים את הדרך שבה אדם מתייחס לאחר בתוך מערכת אישית קרובה, המבוססת על תפיסה מודעת ולא מודעת לתגובת האחר כלפיו:
סגנון בטוח
אנשים אלו מאופיינים בכך שהם מעריכים מאוד חוויות הקשורות להתקשרות, ויש להם הבנה מדויקת של הדמויות המשמעותיות בחייהם. הם מגלים יכולת למחול לדמויות התקשרות מהעבר וההווה, מביעים חמלה כלפי האחר ומדברים באופן קוהרנטי על השפעת העבר שלהם על תחושותיהם ויחסיהם הנוכחים. סגנון התקשרות בטוח מוביל לדעה חיובית על העצמי ועל האחר, מאפשר יצירת יחסים קרובים ובקשת תמיכה בעת הצורך.
סגנון נמנע
יחידים אלה בדרך כלל מבטלים השלכות של חוויות הקשורות להתקשרות, ונוטים להכחיש את ההשפעה של חוויות התקשרות על התנהגותם הנוכחית. הם מציירים תמונה חיובית על שנות ילדותם, למרות שאין הלימה בין הציור לבין זיכרונות של חוויות משנות הילדות, שהמשמעותיים שבהם לא זכורים להם. סגנון התקשרות נמנע מוביל לחוויה של האחר כחיובי ושל העצמי כשלילי, וליצירת סגנון תובעני ותלותי.
סגנון חרד
יחידים אלו כל כך מוטרדים ביחסים מוקדמים ועכשוויים עם הוריהם, שהם מתקשים להיות אובייקטיביים לגביהם ואינם מסוגלים להעריך אותם בצורה מדויקת. הם נוטים לכעוס ולהיות שקועים בחסרונותיהם של הוריהם גם בהווה. תיאוריהם על ההורים הם עמומים, מבולבלים וסותרים, והם נוטים לדבר ללא הפסק על יחסיהם המוקדמים מבלי להסיק מסקנות עקביות. אנשים עם סגנון התקשרות חרד חווים את האחר כלא אכפתי ואת העצמי כלא ראוי לאהבה, ונמנעים מאינטימיות מחשש של דחייה.
סגנון בלתי מאורגן
אנשים אלה מתרחקים מאחרים כדי לשמר דעה חיובית על העצמי. הם מגנים על עצמם מפני דחייה באמצעות שליטה והסתמכות עצמית כפייתית.
התקשרות בטוחה מהווה מרחב מוגן מול מצוקות החיים, ונוכחותו הפיזית של האחר במערכת זוגית עשויה לספק נחמה וביטחון. אי זמינותו יוצרת מצוקה, אולם רגעי המצוקה הם זמניים כאשר ניתן לבטא צרכים ופחדים ולקבל התייחסות ראויה. ואכן, תחושת רווחה נפשית מאופיינת בין השאר ביכולת לזמינות רגשית ולהיענוּת גמישה לעצמי ולאחר. החוויה של קשר בטוח עם האחר קשורה לסגנון תקשורת פתוח וישיר, בנוסף ליכולת של חשיפה עצמית והצהרה על צרכים אישיים(Johnson, 2009) .
כאשר בני זוג חשים במצוקה, לא מודעים לצרכים ההדדיים ולא מסוגלים לתקשר, ההנחה של ה- EFCT היא שמצוקתם נובעת מסגנונות ההתקשרות שלהם. לפי גישה זו, רגשות הם הגורם המוביל בארגון התנהגות ובעיצוב סגנון ההתקשרות, והם מגדירים את דפוס יחסי הגומלין שמרכיב את מערכת היחסים. הרגשות הם אשר נותנים משמעות לתפיסת החיים ותקשורת בין אישית.
בטיפול EFCT נעשה תהליך למידה הממוקד בשינוי אסטרטגיות. לפי גישה זו, על המטפל לאפשר למטופל לזהות שמקור המודלים לפעולה פנימית על עצמו ועל האחר נעוץ בחוויות מכאיבות בעבר או במסרים מוטעים מהורה, וייתכן שאינם מותאמים להווה או לתפקודו בעתיד – ואולי מעולם לא היו הולמים. ברגע שמטופל יתפוס את טבעם של המודלים השולטים ויעקוב אחרי מקורם, הוא יתחיל להבין מה הוביל אותו לראות את העולם ואת עצמו בדרך שלו, ולחוש ולחשוב ולהתנהג כמו שהוא מתנהג (Crawley & Grant, 2005).
בתוך כך, ה-EFCT מזהה גם דפוסי התנהגות מגדריים אופייניים, ומאפשרת לשנותם על-ידי מתן לגיטימציה לגברים לרצות קירבה ואינטימיות. כך למשל כאשר הבעל אינו נדרש להימנע מהתנהגות אינטימית כדי להוכיח את גבריותו, הוא יכול להביע התייחסות לאשתו בדרך יותר אינטימית, ובני הזוג זוכים להזדמנות לחוות קרבה ולהעשיר את התנסויותיהם.
מטרות טיפוליות בגישה ממוקדת הרגשות (EFCT)
המטרות הטיפוליות ב-EFCT הן ארגון הרגשות שמקורן מחוויות בעבר, על מנת לאפשר התמקדות בחוויות מן ההווה, לתת אישור לרגשות ולהישאר איתם במרחב מוגן. כך ניתן לבדוק מהן העמדות של כל בן זוג בתוך מערכת היחסים, וליצור סגנונות התייחסות חדשים. תחילת הטיפול כרוכה בזיהוי מטרה טיפולית, ודורשת את הסכמת בני הזוג להתחיל לעבוד על מטרה זאת. המטפל משקף לבני הזוג את המצוקה שבה נמצאת המערכת הזוגית בשל התגובות הרגשיות שמעוררים דפוסי ההתקשרות שלהם. המטפל מסביר לזוג שההתנהגות של כל אחד מהם משפיעה על תגובתו השלילית של השני ומחזקת דפוס התנהגות שלילי. הסגנונות המוכרים יוצרים התקשרות לא בטוחה, ומקשים על יצירת קשר רגשי בטוח. הטיפול חותר למעבר ממצב של שחזור דפוס התקשרות של נמנע-תובע, המלווה בכעס ובתסכול, אל יצירת תנועה חדשה באינטראקציות, ופיתוח מעגלים חדשים על ידי הבעת רגשות – שינוי המטפח קשר בטוח בין בני הזוג. הדגש בטיפול הוא על הרגשות הנוקבים המאפיינים צרכים של התקשרות ופחדים, אשר להם תפקיד חשוב ביצירה ושימור של אינטראקציות שליליות.
שלבי הטיפול בגישה ממוקדת רגשות
ההתערבויות ב-EFCT נעשות בשלושה שלבים ממוקדים ומובנים (Johnson & Whiffen, 1999): השלב הראשון, הערכה ויצירת ברית טיפולית (de-escalation) כולל מיקוד של נושא הקונפליקט במונחים של סגנונות ההתקשרות, זיהוי מעמדו של כל אחד מבני הזוג במעגל האינטראקציה השלילי, וניסיון לעצור אותו. בנוסף, שלב זה כולל ניסיון להגיע לפירוש של החוויה במונחים של צרכים רגשיים נסתרים. השלב השני, שינוי אינטראקציות ובנייה של סגנון חדש, כולל עבודה על הקבלה של כל אחד מבני הזוג את החוויה של בן זוגו ויצירת תגובות ואינטראקציות חדשות. בשלב זה נעשה גם ניסיון להקל על ביטוי ישיר של הצרכים הרגשיים והרצונות של כל אחד מבני הזוג, ולהגביר את המעורבות הרגשית ביניהם. השלב השלישי, ייצוב וביסוס (consolidation and integration) כולל יצירת פתרונות חדשים לבעיות ישנות שאינן נכללים במעגל האינטראקציה השלילי המוכר (על מנת שלא לחזור לדפוסי ההתנהגות הישנים), וייצוב מעגלים חדשים של אמון, קשר וביטחון.
המקרה של ברוריה וברוך: הריקוד הזוגי
ברוריה וברוך, בני זוג חרדים, הגיעו למרפאה ציבורית לבריאות הנפש עקב מצוקה שחשה ברוריה. בהערכת בני הזוג על-ידי רופא אובחנה ברוריה כסובלת מהפרעת הסתגלות, המלווה בדיכאון, חרדה ומצוקה נפשית. התברר שקשיי ההסתגלות שלה נובעים מהתמודדות עם מצוקות רבות: חולי הבעל, בעיות כלכליות, קשיי גיל ההתבגרות של בנותיהם, וחוסר ארגון בתפקוד היומי של ניהול הבית. אבחנתו של הרופא ציינה שהתנהגותם של בני הזוג נלמדה ונרכשה בהעברה בין דורית, ושהיא מושפעת מגורמים תרבותיים, כמו גם מסגנון ההתקשרות שלהם ומדפוסי האינטראקציה ביניהם. בני הזוג התקבלו לטיפול קצר מועד הנהוג במרפאה, במטרה להתמקד בטיפול זוגי.
לפגישה הראשונה איתי, לאחר ההערכה, ברוריה הגיעה לבדה – כפי שיקרה בהמשך פעמים נוספות לאורך הטיפול הזוגי. היא סיפרה שהיא בת 52, אינה עובדת, ואין לה רשת תמיכה חברתית. עיקר עיסוקה בשעות הפנאי הוא תפילות בקברי צדיקים. ברוריה סיפרה שמוצא משפחתה ממרוקו, שהיא השישית מבין שמונה ילדים, ושתמיד ניהלה אורח חיים חרדי. היא גדלה כיתומה מאם מגיל 6, אביה נישא שנית, ושלושת הילדים הקטנים הוצאו מהבית. מאז גדלה אצל משפחת אומנה, שהייתה משפחה של רבנים מפורסמים. למרות תחושת הנטישה, ברוריה נשארה מאוד קשורה לאביה, והתברר כי היא מרגישה שעדיין לא עיבדה את אובדן פטירתו לפני 15 שנה.
בהיותה בת 38 נישאה ברוריה לברוך, גבר גרוש בן גילה, שמוצאו גם הוא מעדות המזרח. בעברו היה שף בינלאומי, אך לפני נישואיו לברוריה חזר בתשובה. לבני הזוג שתי בנות: מזל (13) ומיטל (10). ברוך היה חולה בחמש השנים האחרונות בסרטן מעי הגס ועבר שישה ניתוחים מורכבים. ברוריה משתפת שבמשך ארבע שנים הייתה לו סטומה (פתח מלאכותי בדופן הבטן המחליף את פעולת מערכת העיכול), וכי בתקופה זאת לא היה שום מגע פיזי ביניהם, כי היא נגעלה מהשקית המחוברת לסטומה. לאחרונה, עם סגירת הסטומה החיים חוזרים לשגרה, לדבריה.
ברוריה סיפרה שהם הגיעו לטיפול בעקבות התנהגותה של בתם מזל, שמאוד השתנתה לאחרונה עד כי הם חשים חסרי אונים מולה: היא מתפרצת, מתחצפת ורבה הרבה עם מיטל. בנוסף, בתקופה האחרונה ברוריה מתלוננת על תחושה של דיכאון, חרדה ומצוקה נפשית.
בפגישות הבאות בני הזוג הגיעו שניהם ביחד, ובעבודתי עמם הסתמכתי על עקרונות הגישה הממוקדת רגשות, שכאמור מאפשרת רכישת כלים חדשים ליצירת אינטראקציות חיוביות במוקדים של חוסר הסכמה, ולבטא רגשות ובמיוחד צרכים רגשיים נסתרים של התקשרות. העבודה לפי גישת ה-EFCT דורשת לנוע בין הדגש על הבניית החוויה הרגשית הפנימית לבין הדגש על יצירת אינטראקציות חדשות של התקשרות עבור כל אחד מבני הזוג. המטרה הייתה לחולל שינוי בדפוס האינטראקציות של ברוריה וברוך כדי ליצור קרבה מחודשת ביניהם, להוריד את העוינות ולהגביר את האמפתיה.
בעיות בחיי אישות, כמו אלה שחוו ברוך וברוריה, משקפות קונפליקט במערכת הזוגית, ומאוחר יותר מגבירות אותו Johnson & Zuccarini, 2010)). כאשר המגע מיני נפסק, נפסקים במקביל גם מגעים תחושתיים נוספים. אולם המצוקות והקונפליקטים הקשורים למיניות וההימנעות מחיי אישות הם רק חלק של המצוקה הזוגית. לדעת ג'ונסון וזוקריני, בעיות בחיי המין מוגברות על ידי אינטראקציות שליליות, ולטענתם טיפול EFCT עשוי להביא לתיקון במערכת הזוגית ובאיכות חיי המין.
ברוך וברוריה עשו מאמץ מיוחד להגיע לטיפול, וההתקדמות בתהליך הטיפולי ניכרת – ועמה חיזוק היחידה הזוגית. עם זאת, בין פגישות הטיפול היו הפסקות ארוכות, ברוך נעדר לעתים קרובות מהפגישות, ונדרש חיזור אינטנסיבי אחריהם כדי לקיים את התהליך הטיפולי. אכן, אנשים עם סגנון התקשרות נמנע הם לרוב סקפטיים וספקנים לגבי טיפול, חשדנים כלפי המטפל. ונוטים לנוע בין חיבור למטפל ובין הימנעות ממנו (Johnson & Whiffen, 1999). כדי להתמודד עם דפוס זה שוחחתי עם בני הזוג על מטרת הטיפול ועל התהליך, וציינתי כמה ירוויחו אם יהיו מעורבים ויתייחסו בצורה ברורה לדאגות ולהסתייגויות שלהם. שיקפתי להם במיוחד את הקושי של זוג חרדי להיכנס לתהליך של טיפול ולחשוף בפני מטפלת נושאים אינטימיים.
שלב הראשון - הערכה ויצירת ברית טיפולית
השלב הראשון של התהליך הטיפולי התמקד אם כן ביצירת ברית טיפולית, בסיפוק לבני הזוג בסיס בטוח שממנו ניתן לחקור היבטים עצובים וכואבים בחייהם, עכשוויים ומהעבר. כך התאפשר איסוף מידע על הבנת המערכת הזוגית וזיהוי התגובות הרגשיות שאותן הם נוקטים כדי להתמודד עם קונפליקט. האינטראקציות השליליות בין בני הזוג אותרו כסוגיה נבחרת לטיפול. הבהרתי לברוריה וברוך שהתיקון באינטראקציה הוא שיוביל להשגת שינוי התנהגותי המבוסס על הבעת רגשות ותחושות (Johnson & Greenman, 2006).
במרחב הטיפולי עלתה עוינות רבה בין בני הזוג, שהתבטאה בין השאר בצורת הישיבה המרוחקת שלהם זה מזו בחדר. סגנון התקשורת שלהם התגלה כפוגעני, מעליב, מזלזל ומשפיל, וכולל תוקפנות מילולית: ברוריה מאיימת על ברוך בגירושין, מקללת, ואף יוצאת החוצה באמצע שיחה. עם זאת, למרות התחושה של חוסר האמפתיה מצד ברוריה, היא בכל זאת מביעה כמיהה לקרבה, ומדברת על רצונה לחזק את המערכת הזוגית. היא מדברת רבות על חרדת הנטישה המלווה אותה מאז שנות ילדותה. ברוך, מצדו, נמנע מלספק לברוריה צרכים בסיסיים של אהבה, חום, ותמיכה. אף על פי שהוא חולה סרטן וזקוק לעידוד ומגע פיזי, הוא אינו מבטא את רצונותיו ותחושותיו, ושניהם מדברים על בדידות, תסכול ואכזבה ממערכת היחסים הקיימת.
ההחייאה של האינטראקציות במרחב הטיפולי המוגן אפשרה שיקוף של הסגנונות השליליים ושל מעגלים תקועים הפוגעים במערכת הזוגית, ומסגורם מחדש במונחים של התקשרות. טכניקות מתחום הטיפול הזוגי שבהן השתמשתי כללו הדהוד ושיקוף לאינטראקציה השלילית, שאלות מעוררות על הרגשות, אישור ולגיטימציה להבעה של כאב ופרשנות עם הרבה אמפתיה.
בטיפול עלה כי שני בני הזוג מתמודדים עם רמות מוגברות של פחד, כעס אשמה ותסכול. ניסיונות לנהל רגשות שליליים אלו – על ידי הימנעות מצד ברוך או כעס מוגבר מצד ברוריה – הובילו למתח נוסף ולאי הבנות אשר אישרו את פחדיו של ברוך מכישלון ואת דאגותיה של ברוריה מאי זמינותו של ברוך. הוא אינו מסוגל לבקש קיום יחסים, וברוריה מצדה הרגישה דחויה, ולכן דרשה התייחסות. הפחד שלה מנטישה וחוסר האונים שלה היו נוכחים, והניתוק של ברוך העצים אותם, ולכן היא נצמדה עוד יותר – והוא הגיב בהימנעות נוספת.
התהליך הטיפולי לימד את ברוך לזהות את המצוקה הסמויה האישית שלו, ולחלוק אותה עם אשתו. אך ברוריה נבהלה בתחילה מהבעת רגשות אלו, ולא הייתה מסוגלת להגיב בצורה חיובית אליהם. אני מציינת שהשינוי מבלבל אותה, ואולי גם מאיים עליה. היא רואה את עוצמתו , אבל בעצם הוא אומר שהוא חש מאוים. המערכת הזוגית מעוררת רגישויות מהעבר של כל אחד ומבליטה את הדרכים שאותן נקטו על מנת להתמודד איתן. ואכן, ג'ונסון כותבת שהתמודדות עם רגשות בעזרת אסטרטגיות המכשילות עוד יותר את המערכת, מקורה במנגנוני הגנה הפועלים על מנת לשמר את הקשרים עם אנשים אהובים או להדוף תחושות שאיננו ראויים לאהבה או תחושות של חוסר אונים (Johnson, 2009).
במקרה של ברוך וברוריה, לשני בני הזוג היה צורך לוודא שקיים קשר רגשי בטוח. כל אחד מהם כאילו שאל: "האם אני יכול/ה לסמוך עליך? האם תענה כאשר אקרא? האם את/ה נמצא/ת בהישג יד?". ביטחון הושג כאשר הם הביעו זו בפני זה תשובות חיוביות אוהבות לשאלות מטרידות אלו. יצירת פירוש חדש לחוויה אפשרה העצמה וצמיחה, וסייעה בפיתוח תגובות אוטומטיות חדשות.
שלב השני - שינוי אינטראקציות ובניית סגנון חדש
בשלב השני בטיפול EFCT בני הזוג פועלים לטפח דרך חדשה למעורבות רגשית ואפשרויות של אינטראקציות מעודדות ומרגיעות המרפאות את המעגל השלילי. בשלב זה גייסתי את כוחותיהם של ברוך וברוריה להתאחד מול המעגל השלילי, ולהבין את בעיותיהם במונחים של רגשות וצרכי התקשרות ופעולות תואמות. ההתקדמות הניכרת של בני הזוג בהבעת אמפתיה הובילה לשינוי חיובי בתחושת פיוס, לבניית אמון ולהפחתת מצוקה. כך משתנים המודלים של העצמי ושל האחר ויוזמים פתיחת סגנון חדש של התקשרות.
תוך כדי התהליך, עם הבעת אשמה וכאב מצד ברוריה, התגונן ברוך ומִזער את עוצמת התחושה. אך בהמשך, כאשר לקח אחריות למעשיו (למשל על מקרה שבו יצא מהבית ללא הודעה מוקדמת), הביע חרטה והציע התנצלות, מעשיו הובילו לתנועה בעמדתה של ברוריה ונפתחה אצלה אפשרות לחוש חמלה כלפיו (Greenberg, Warwar, & Malcolm, 2010). בעקבות תהליך זה, רמת שביעות הרצון מהנישואין עלתה, ונצפתה הטבה ניכרת בהתייחסותם של בני הזוג זו לזה – שהובילה לנקודת מפנה בטיפול ולחזרה לקיום יחסי מין.
קשר רגשי בטוח מתאפיין ביכולת של כל אחד מבני הזוג לנוע בין עמדות של תלות הדדית ועצמאות בצורה גמישה ומותאמת. בבסיס אופטימאלי בטוח, כל אחד מהצדדים לומד להביע את צרכיו באופן ישיר ועקבי עד לקבלת מענה מנחם המאפשר איזון רגשי והתפתחות בתוך המערכת הזוגית. בן הזוג מזהה את המצוקה ששודרה, מפרש נכון את הצורך ומספק תגובה מותאמת בעיתוי הנכון (Clulow, 2003). הפתיחות וההבעה של הפגיעות של ברוריה יצרו מעגל חדש של אינטראקציה, והמערכת התייצבה בקשר בטוח יותר. סגנון האשמה התרכך, ושניהם החלו לרכוש מיומנויות להביע צרכים של תמיכה וביטחון בצורה יותר בהירה מעמדה זו.
שלב שלישי - ייצוב, ויצירת פתרונות חדשים
בשלב השלישי לטיפול EFCT מתגבשות אינטראקציות ותגובות חדשות, ונוצר שיפור במודלים הפנימיים. בשלב זה, לברוריה ולברוך ברור כיצד ההיסטוריה של ההתקשרות של כל אחד מהם השפיעה על מערכת היחסים שלהם בהפעלת פחדים וחוסר ביטחון. ברוריה אומרת: "אני פשוט צריכה לדעת שאתה כאן אתי, תהיה נוכח!", ובוכה בשקט. "זה תמיד היה מפחיד בתור ילדה קטנה ללא אימא, היא מעולם לא הייתה שם עבורי. וכעת זה כאילו אני מאבדת אותך, כמו שאיבדתי אותה. אני רוצה לדעת שאתה כאן אתי!". ברוך מצדו הרחיב את הדיבור על איום המחלה על חייו, ועל משמעותן של הביקורות הרפואיות והבדיקות והשלכותיהן על כוחותיו הפיזיים ועל מצב רוחו. בעצב רב הוא תיאר את התהליך שעליו עדיין לעבור. ככל שהעז לדבר על תחושת הבהלה שלו, במקום להתעצבן או להימנע מברוריה, היתה ברוריה יותר נגישה לספר על פגיעותיה. התברר כי ברוך היה מבוהל ומפוחד, ולכן נמנע ממנה, חושש מכישלון בסיפוק צרכיה. כאשר ברוריה שוב ביקשה את קרבתו, התעוררה בו תקווה שהוא אכן מסוגל לספק את צרכי ההתקשרות שלה ולהיות זמין ונגיש עבורה.
כך, הדיאלוג החדש אפשר עדכון וחידוש של מודלים ישנים, ומעגלים חדשים של התנהגות בין בני הזוג מאשרים הרחבת המודלים. תוך כדי התהליך הטיפולי התחזקה היחידה הזוגית, האמון והביטחון ההדדי התעצמו והשפיעו רבות על סגנון האינטראקציות. הזמינות וההיענות הן ממאפייניו של סגנון קשר בטוח, וברוך וברוריה אכן מודעים לסגנון החדש שנוצר ביניהם, בו כל אחד מהם חש בטוח ומוגן מספיק כדי לבקש נוחם בשעת פגיעות.
גם שלב זה של הטיפול נדרשה פתיחות ביניהם על מנת לדבר על פחדים ורצונות, ולהדגיש את ההישגים במסע שלהם ממרחק לקרבה. בשלב זה ניתן תוקף לצורך בביטחון רגשי כיסוד חיוני לפתיחות מינית, לנגישות ולהיענות רגשית לאהובם ולרגשות ולצרכים של עצמם (Johnson & Zuccarini, 2009).
ברוריה וברוך הפסיקו את הטיפול לפני שערכנו פרידה מאורגנת, ולפני שעברנו לבדיקת ההפנמה של סגנון ההתקשרות החדש שנרכש. ייתכן שהם נבהלו מפרידה רשמית בשל פרידות לא מעובדות בחייהם. הטיפול הכיל גם בחירה זאת שלהם ללא שיפוטיות, כפי שהתקבלה במהלך הטיפול החסרת פגישות. ניתן לתהות האם גישה מובנית יותר לעבודה זוגית, שדורשת יותר מחויבות, הייתה מגייסת את ברוריה וברוך לסיום מעובד יותר של הטיפול.
דיון
ההישגים של גישת ה-EFCT הם מחד משמעותיים, ומאידך צנועים. מטרת הטיפול הייתה לבסס קשר של סגנון בטוח אצל כל אחד מבני הזוג – הן כיחיד והן כחלק במערכת. המטרה של טיפול על פי תיאוריית ההתקשרות היא לרוב השגת שינוי במודל הפעולה הפנימי, ולפי ה-EFCT הדרך המהירה ביותר להשגת שינוי מיוחל זה היא בתיקון חוויות רגשיות הקשורות לסגנון התקשרות.
כשהגיעו לטיפול, ברוך וברוריה לא היו מסוגלים להתנתק מהכעס ומהכאב שחשו ושבעטיים הייתה המערכת הזוגית פגומה מאוד. עם תחילת הטיפול בני הזוג הפחיתו בחשיבותו של קשר אינטימי. ואכן האינטימיות בזוגיות סבלה, והם היו מרוחקים רגשית זו מזה. הם לא נתנו אמון ברצון הטוב של האחר, נטו לחשוב שאי אפשר לסמוך עליו ונמנעו מלחלוק את רגשותיהם העמוקים. הם לא האמינו שאהבה רומנטית נמשכת, וחשבו שחוויית אהבה אינטנסיבית היא נדירה מאוד. הם הפגינו סגנון אינטראקציה של תובענות ביקורתית, שהוביל להימנעות והתפרצויות של רוגז. ברוריה נאבקה עם תחושות נטישה ובדידות, וברוך הציג הימנעות מתגוננת ותחושה של דחייה ללא תקנה.
בנקודות שונות במהלך הטיפול בני הזוג היו זקוקים לתמיכה ולעידוד כדי לנוע קדימה וליצור קשר רגשי בטוח. בטיפול למדו בני הזוג לשאוף לתיקון הקרעים בקשר, ולהישאר רגועים בזמן משבר בזוגיות וקונפליקט. בסיום הטיפול הם חשו בטוחים בקשר הרגשי המחודש שלהם, הסתגלו לחלוק זה עם זו רגשות עמוקים ומחשבות, וטיפחו אינטימיות רגשית מקיפה (Parker, 2007). עם סיום הטיפול, השוני האישי ביניהם בסגנון ההתקשרות ובתחומים נוספים כבר אינו מאיים על המערכת, וניתן להשלים איתו ולנהל משא ומתן לגביו. השתלבותו מחדש של ברוך במערכת הזוגית והתרככותה של ברוריה יצרו סביבה בטוחה ומוגנת יותר, וטיפחו את היכולת לנפרדות. הדיבור בפתיחות וההיענות אחד לשני כדי ליצור קשר רגשי בטוח יותר וספונטאני השפיע ישירות על דפוס התנהגותם. התהליך הטיפולי קידם את המיזוג של תגובות רגשיות חדשות ואינטראקציות למודלים חדשים של עצמי, האחר והמערכת, סייע לכל אחד מהם לפתח סגנון התקשרות בטוח, ותרם לביסוס תחושות של קרבה וחיבור, שנעדרו מיחסיהם מזה זמן רב.
גישת ה-EFCT מבוססת על נוכחות רגשית ועל חיבור בתהליך של גילוי עם כל מטופל. בעבודה עם ברוריה וברוך למדתי רבות מכל אחד מבני הזוג, וגיליתי כוח ועוצמה ברגשות החיוביים והשליליים בשינוי הריקוד הזוגי. התבוננתי במאבק שלהם להתחבר לרגשות, לעבוד ללא לאות לשלב חיבורים חדשים לאינטראקציות, ולקצור את הרווחים של קשר בטוח יותר. הערכתי והערצתי את המאמץ האדיר שהקדישו כדי להשיג שינוי זה ולהזין את הקשר הבטוח.
מקורות
Clulow, C. (2003). An Attachment Perspective on Reunions in Couple Psychoanalytic Psychotherapy. Journal of Applied Psychoanalytic Studies, 5, 269-281.
Crawley , J., & Grant, J. (2005). Emotionally Focused Therapy for Couples and Attachment Theory. Australian and New Zealand Journal of Family Therapy,26, 82-89.
Greenberg, L.S., & Johnson, S.M. (1988) .Emotionally Focused Therapy for Couples. Guilford Press. N.Y
Greenberg, L., Warwar, S., & Malcolm, W. (2009). Emotion-Focused Couples Therapy and the Facilitation of Forgiveness. Journal of Marital and Family Therapy, 36, 28-42.
Johnson, S. M. (2009). Attachment Theory and Emotionally Focused Therapy for Individuals and Couples. Attachment Theory and Research in Clinical Work with Adults. Edited by Obegi and Berant. Guilford Press. 410-433.
Johnson, S. M., & Greenman, P. S. (2006). The Path to a Secure Bond. Emotionally Focused Couple Therapy. Journal of Clinical Psychology: In Session. 62, 597-609.
Johnson, S. M., & Whiffen, V. E. (1999). Made to Measure: Adapting Emotionally Focused Couple Therapy to Partners' Attachment Styles. American Psychological Association, D 12, 366-381.
Johnson, S., & Zuccarini, D. (2009). Integrating Sex and Attachment in Emotionally Focused Couple Therapy. Journal of Marital and Family Therapy,36, 431-445.
Parker, J. (2007). Using Attachment Theory Concepts in Couple Therapy. California Society for Clinical Social Work Monthly Clinical Update, 37.