פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×יצירה מאת Richard Van Mensvoort
Richard Van Mensvoort ©
זכור אותי
זיגמונד פרויד / מכתביםזיגמונד פרויד / מכתבים
זיגמונד פרויד / מכתבים

זיגמונד פרויד / מכתבים

אסופת מכתבי פרויד זו, ראשונה מסוגה בעברית, חושפת צדדים לא מוכרים באישיותו של פרויד וביחסיו עם 70 מכותבים שונים. מופיעים בה מכתבים למרתה ארוסתו כשחיזר אחריה בלהט, מכתבים מטלטלים שבהם הוא מתעד את האנליזה העצמית שבמהלכה גילה את תסביך אדיפוס שלו, אגרות מלאות תשוקה לתלמידים, תשובות מחץ למבקרים, מכתבים נדיבים ומלאי רוך לצד מכתבים בוטים ואכזריים. מכתביו מציגים את יחסו ליהודיותו, את תגובתו לעליית הנאצים לשלטון, לציונות, לאוניברסיטה העברית, את שגרת יומו כמטפל, את מחשבותיו על טלפתיה, על הפלות, הומוסקסואליות, אקולוגיה, סרטן וכלבים.

ספרים | 16/4/2019 | 1,841

תגיות:

זיגמונד פרויד / מכתבים

תרגם, האיר וערך | ערן רולניק

זיגמונד פרויד / מכתבים

 

מודן הוצאה לאור

 

"מן הסתם לא הבחנת עד עכשיו בכך שאתה מתכתב עם אמן השפה הגרמנית. אז עכשיו אני מייעץ לך כחבר, לא כבעל עניין, לאגור את מכתביי, לכרוך אותם ולשמור עליהם מכל משמר. לעולם אי אפשר לדעת." כך כתב זיגמונד פרויד בן ה–17 לחבר ללימודים. והוא אכן הפך לאחד מכותבי המכתבים הפוריים והמרתקים בעידן המודרני. אסופת מכתבי פרויד זו, ראשונה מסוגה בעברית, חושפת צדדים לא מוכרים באישיותו של פרויד וביחסיו עם 70 מכותבים שונים. מופיעים בה מכתבים למרתה ארוסתו כשחיזר אחריה בלהט, מכתבים מטלטלים שבהם הוא מתעד את האנליזה העצמית שבמהלכה גילה את תסביך אדיפוס שלו, אגרות מלאות תשוקה לתלמידים, תשובות מחץ למבקרים, מכתבים נדיבים ומלאי רוך לצד מכתבים בוטים ואכזריים. מכתביו מציגים את יחסו ליהודיותו, את תגובתו לעליית הנאצים לשלטון, לציונות, לאוניברסיטה העברית, את שגרת יומו כמטפל, את מחשבותיו על טלפתיה, על הפלות, הומוסקסואליות, אקולוגיה, סרטן וכלבים. לא רק את נפשו מיטיב הפסיכואנליטיקאי הראשון ללכוד ולהעביר לאגרותיו, אלא גם את נפשו המפרפרת של הקורא היום במכתביו, המרגיש כאילו היו ממוענים אליו. ערן רולניק שתרגם, האיר וערך את המכתבים, מרחיב את היריעה בטקסטים פרשניים וחופשיים.

 

ערן רולניק הוא פסיכואנליטיקאי-מנחה ומדריך בחברה הפסיכואנליטית הישראלית והבינלאומית, פסיכיאטר והיסטוריון. מרצה באוניברסיטת תל–אביב. ספרו עטור השבחים ´עושי הנפשות - עם פרויד לארץ ישראל 1948-1918´ (עם עובד 2007) תורגם לכמה שפות.

 

לפניכם הקדמת הספר ושני מכתבים מתוכו באדיבות העורך וההוצאה לאור:


הקדמה

נער בן 17 כותב לחברו הטוב ומהרהר ברגישות על ההבדלים שבין התכתבות לבין שיחה. כעבור שני עשורים יגלה הנער את ה"ריפוי בדיבור" וייסד תחום דעת ושיטת טיפול חדשים. בעודו מטלטל את תפיסתם העצמית של מיליוני בני אדם יהיה לאחד מכותבי המכתבים הפוריים בעת המודרנית. מספר המכתבים שיכתוב ב–83 שנות חייו נאמד היום בשלושים אלף.

מעטים הם המדענים והוגי הדעות שנסיבות חייהם, מסע כינונם העצמי ותנועת התפתחותם האינטלקטואלית זכו לתשומת לב כמו זו שזיגמונד פרויד (1856–1939) זכה לה. עוד בתקופת חייו היה לגיבור תרבות ולאחד מסמלי העידן המודרני. ב–1924 היה המדען הראשון שדיוקנו התנוסס על שער המגזין 'טיים'. לא רק מעריציו, גם מבקריו חיפשו את קרבתו וראו בו מורה דרך. אלה גם אלה כתבו לו מכתבים וכמעט כולם זכו ממנו למכתב תשובה. לפעמים זו הייתה תחילתה של ידידות. לפעמים זה נגמר ברע.

החל מ–1902 לערך הופך חדר עבודתו של פרויד מוקד עלייה לרגל לא רק למטופלים אלא גם לתלמידים ולמלומדים מרחבי העולם. כמה מהם הפכו למכותבים קבועים של פרויד במה שמסתמן עד מהרה כרשת פסיכואנליטית גלובאלית - דיסציפלינה הגותית חדשה, שהתקבלותה המהירה ושגשוגה קשורות בין היתר לתשוקת ההתכתבות של מייסדה, שגם תלמידיו נדבקו בה. היו אלה אלפי מכתבים בחתימתו של פרויד, אובייקטים גשמיים–נפשיים שיצאו לעולם מחדר הטיפולים האייקוני שברחוב ברגגאסה 19 שבווינה, שדרכם התוודעו מאות מכותבים לאישיות של הרופא ששרטט את קווי המתאר של תיאוריה מדעית באמצעות אנליזה של חלומותיו. משרעת כתיבתו האגרונית של פרויד היא עצומה, הן בטווח הנושאים שעולים בה, הן ברב–גוניות של אמצעי ההבעה שנמזגים לתוכה. קוראי המכתבים עמדו על המתח בין שאיפותיו הפוזיטיביסטיות לבין היסודות הפואטיים והליריים באישיותו; הם התוודעו ליחסים הדיאלקטיים שבין מהפכנות לבין שמרנות במחשבתו; הם התרשמו מיחסו לנשיות, למיניות, להורות, לכסף, לעישון, לסרטן, לאמצעי מניעה, להפלות, לתיירות, לארכיאולוגיה, לאקולוגיה. המכותבים, שלא כמו הקוראים של ספריו וחיבוריו המדעיים, התוודעו ליחסו למעמדו הציבורי, לפוליטיקה, למלחמת העולם הראשונה, למטפיזיקה ולתרבות. הם נוכחו בעקשנותו ובפתיחותו ביחס לחידושים שהציעו, הכירו את מחשבותיו המשתנות על הטכניקה הפסיכואנליטית, על פירוש חלומות, על מקומה של טראומה מינית מוקדמת בחיי הנפש או על הומוסקסואליות. הוא שיתף כמה מהם במחשבות שהיו לו בעקבות מפגש עם אלברט איינשטיין ובפנטזיה המשונה שטיפח בצעירותו לעשות אנליזה לצאר הרוסי וכך למנוע את המלחמה הבאה. פרויד גם נהנה להפתיע את מכותביו בדיווחים מרעישים ובבשורות שונות: על החלטתו להפסיק לעשן (שהחזיקה מעמד בדיוק עד לסוף המכתב שבו דיווח עליה), על מפגש מטלטל עם האנטישמיות האוסטרית שחווה בהיותו מתמחה בבית חולים, על השלמת מאמר חדש "תרבות בלא נחת" שלידתו - כך אנחנו למדים ממכתביו - בשעמום שנסכה בו עיירת הנופש ההררית ברכטסגאדן, או על מחקר פסיכואנליטי שבמרכזו ליאונרדו דה וינצ'י, שפרויד התעקש לראותו כ"דבר הטוב היחיד שכתבתי". וישנם מכתבים הנקראים כ"פקודות יום" של מנהיג סמכותני שאינו בוחל במזימות ובתככים, מכתבי תודה על פרסים ועל כיבודים ועל משלוחי סיגרים נחשקים, ודיווחים משעשעים לאישה ולילדים על שרואות עיניו במסעותיו לאקרופוליס, לניו–יורק או לרומא - עיר הנצח, שאלמלא האנליזה העצמית לעולם לא היה מעז לבקר בה. דיוקנאות אנושיים, מפגשים עם ספרים, מקומות ואנשים, מסע כינונו של העצמי מנערות ועד זקנה משורטט בחסכנות, בהומור, ברצינות ובבטחה. חיים במכתבים.

גם את יהודיותו החידתית של פרויד לא ניתן להבין ללא קריאה במכתביו, וכך גם את יחסו לסוציאליזם, את תגובתו לעליית הנאצים לשלטון, את יחסו לתנועה הציונית, לאוניברסיטה העברית, את יחסו לראשית התקבלות הפסיכואנליזה בתרבות העברית, את מחשבותיו על המוות, על טלפתיה ועל ארכיאולוגיה, על מוזיקה ועל כלבים. ומעל לכול את יחסו לאמת, כלומר את יחסיו היומיומיים עם האמת ואת עומק מחויבותו אליה, סוגיה שעוברת כחוט השני בכתיבתו האיגרונית של פרויד.

פעמיים במהלך חייו - ב–1885 וב–1908 - ביצע פרויד השמדה שיטתית של מכתבים ושל כתבי יד. הוא נהג לעדכן מדי יום את רשימת המכתבים שקיבל ושעליהם השיב. הרשימה כללה על פי רוב גם תקציר של תוכן המכתב. בשנת חייו האחרונה, בתקופה שבין אוקטובר 1938 לספטמבר 1939, קיבל פרויד 1984 מכתבים, מברקים וספרים. באותה שנה שלח 940 מכתבים. יבול של שנה אחת בלבד!

אסופת מכתבי פרויד זו, ראשונה מסוגה בעברית, רואה אור בשנה שבה ימלאו 80 שנה למותו. התכתבויותיו של יוצר הפסיכואנליזה עם מכותביו הקבועים ראו אור בגרמנית או באנגלית במהדורות מדעיות עבות כרס ויקרות שאינן נגישות לציבור קוראים רחב. מהדורות אלה הן מקור חשוב בעבור חוקרי ההיסטוריה של הפסיכואנליזה. מטבע הדברים מבטו של הקורא בהן מתמקד במערכת יחסים אחת ויחידה, על פי רוב מדובר בתלמידים קרובים, והן נוטות לעוור את הקורא למעגל ההקשרים ההיסטורי והאוטוביוגרפי הרחב שבו התקיימה ההתכתבות. יוצאת דופן מכלל זה הייתה אסופת מכתבים מגוונת (ומצונזרת למדי) שנערכה בידי ארנסט פרויד וראתה אור ב–1960. אסופה זו, שכמה מהמכתבים שנכללו בה נדפסים גם בכרך הזה בנוסחם המלא, זכתה להצלחה רבה, ועד היום לא ראתה אור אסופה מגוונת ממנה של מכתבי פרויד. אלא שמאז פורסמה התגלו עוד מאות, אם לא אלפים ממכתבי פרויד בעיזבונות שונים אשר מצאו את דרכם לאוסף פרויד השמור במחלקת כתבי היד של ספריית הקונגרס בוושינגטון. האוסף כולל כיום כ–20 אלף מהמכתבים ששלח פרויד ב–83 שנות חייו לכ–600 מכותבים שונים. כמה מהמכתבים שבקובץ הנוכחי התפרסמו בכתבי עת נידחים או שזה להם פרסום ראשון. ביבליוגרפיה שלמה של מכתבי פרויד טרם הותקנה. אם אי–פעם תותקן מהדורה שלמה של התכתבויות פרויד היא תתפרשׂ על עשרות כרכים.

זה שנים רבות שאני משלב בעבודתי הקלינית תרגום, מחקר והוראה של מחשבת פרויד. במהלכן למדתי להעריך את איגרות פרויד כמקור להעמקת ההיכרות עם האיש ותורתו, אבל גם כאמצעי לבירורן של סוגיות פסיכואנליטיות קליניות ואתיות עכשוויות. המחשבה להוציא לאור בעברית אסופה של מכתבי פרויד עלתה בדעתי בשנים שתרגמתי לעברית וערכתי כמה מחיבוריו. באותה תקופה חקרתי גם את התקבלותה של הפסיכואנליזה בחברה היישובית ובתרבות העברית, והתגלו לי מכתבים לא ידועים של פרויד שנשלחו לארץ. הרצון לערות למחזור הדם של המחשבה הפסיכואנליטית בעברית גם את מכתבי פרויד לא הרפה ממני, אבל ניקרו בי ספקות אם אמצא שותפים להתלהבותי המעט טרחנית מכתיבתו האיגרונית של פרויד. על מנת לבדוק את העניין פתחתי לפני כשנתיים קבוצת פייסבוק "הספה והחוץ - פסיכואנליזה בישראל", ופרסמתי מדי שבוע מכתב אחד לא מוכר של פרויד. למן המכתב הראשון שתרגמתי עבור הקבוצה היה לי ברור שמלאכת הבאתם בעברית של מכתבי פרויד תהיה מהנה יותר מעבודת הפרך הגלמודה של תרגום מאמרי פרויד שבה התנסיתי בצעירותי. המהירות שבה צמחה הקבוצה והדיונים הערים שעוררו המכתבים הצביעו על כך שהם לא איבדו מחיוניותם, ושבהחלט יש מקום להנגיש אותם לציבור קוראים שאינו נמנה בהכרח עם אנשי מקצוע, עם ממשיכיו של פרויד או עם בני דור ה"בייבי בום" שגדלו בתרבות שעדיין טיפחה כתיבת מכתבים. בזכות הרשת החברתית למדתי שמכתביו של פרויד מדברים גם אל בני דור ה–X ולעיתים גם אל בני דור ה–Y שהרגלי הקריאה, הכתיבה והחשיבה שלהם התגבשו הרחק מהעולם של עטים נובעים, בולי דואר, מעטפות וציפייה דרוכה לדוור. יום אחד גיליתי שבין קוראי המכתבים שפרסמתי בפייסבוק נמצאת גם שולה מודן שזממה זה זמן להציע שאוציא את המכתבים בסדרת 'פסיכה' של הוצאת מודן. ולשמחתי הרבה כך היה.

***

לפני שנים רבות, כשקראתי מסמכים מאוסף פרויד בארכיון ספריית הקונגרס בוושינגטון, ישבתי לצידו של פרופ' אלברכט הירשמולר שעמל על התקנת מהדורה שלמה של מכתבי פרויד לארוסתו. ככלה ביום חתונתה ישב שם הגרמני, עוטה כסיות בד לבנות כמתחייב בטיפול בכתבי יד נדירים, ממתין לעגלות המסמכים שיעלו מן הארכיון עם מכתביו המקוריים של פרויד. בוקר אחד, בטרם רכן על צרור הגווילים הקדושים שהונח לפניו, הוא לאט לאוזני: "הם לא אוהבים אותי כאן בארכיון, כי אני מוכן לקרוא מכתבים של פרויד רק מכתב היד המקורי. אף פעם אל תסתפק בהעתקי פקסימיליה של מכתבי פרויד. אי אפשר לכתוב היסטוריה תוך הסתמכות על העתקים. זה משנה את כל חוויית הקריאה." הרבה שנים עברו מאז החזקתי בידי מכתב מקורי בחתימתו של פרויד, אבל אזהרתו של הירשמולר עדיין מהלכת עליי אימים ואני ממהר להתוודות: את המכתבים שבקובץ לא תרגמתי כשאני עוטה כפפות לבנות. התרגום נעשה מצילומים סרוקים של תעתיקי פקסימיליה מהימנים של המכתבים, או ממהדורות מדעיות שלמות של ההתכתבויות. בעבר יכולתי להסתפק בנסיעה לחיפה ובמפגש עם קרובת משפחה אהובה, חוה טלטש ז"ל, כדי שאוכל לפענח מכתב לא קריא בכתב ידו של פרויד שחוה קראה בקלילות כאילו נשלח אליה מאחיה הסופר וולפגנג הילדסהיימר. הפעם דרשה משימתו של המתרגם שיטריח את עצמו לקטלוג האינטרנטי של כתבי היד הסרוקים של פרויד בספריית הקונגרס בוושינגטון או שיבקר בספרייה החביבה עליו שבבית פרויד שברחוב ברגגאסה 19 בווינה. כאן המקום להודות לדניאלה פינצי, האוצרת הראשית של המוזיאון, ולסימונה פקסה האחראית על הארכיון, על הסיוע והעניין שגילו בפרויקט המכתבים.

תודתי לשולה מודן, לשמעון ריקלין ולעדי זגדון על עבודת עריכה והפקה יצירתית ומקצועית; לנטע ליבר שפר על ציור העטיפה ועל הרישומים מלאי ההשראה; ולנילי לוברני רולניק ששותפה לאהבת הפסיכואנליזה שלי בדיוק במידה הנכונה.

השיקולים שהנחו אותי בבחירתם של 151 מכתבים מתוך אלפים רבים של מכתבי פרויד שקראתי היו מגוונים. רציתי ללוות במכתבים את מהלך התפתחותו האינטלקטואלית והרגשית של פרויד ואת ההתקבלות של רעיונותיו, אבל גם להנכיח באמצעות מכתבים נידחים יחסית היבטים פחות מוכרים באישיותו, כחבר, מאהב, אב, מטפל, מטופל, עורך ומדריך. רציתי לצייר תמונת נוף פנורמית של ארץ המכתבים של פרויד, אבל גם רציתי שזו תורכב ממכתבים שיוכלו להשתתף בשיחה הפסיכואנליטית של תקופתנו ושאין צורך באפראט מדעי מסורבל כדי להבין את תוכנם. שני דימויים עולים בדעתי כשאני מנסה לשחזר את פעולת ליקוט המכתבים לקובץ. בראש ובראשונה מדובר בסוג של אוצְרוּת, בחיפוש אחר מכתבים שיוכלו להעיד על היבט מסוים בפועלו ובאישיותו של "פרויד שלי", שנראה לי ראוי לתשומת ליבו של קורא בן זמננו. היו מכתבים שקנו את מקומם לאו דווקא בזכות התוכן שלהם אלא בזכות תרומתם לתמהיל הכולל של האסופה או בזכות מאפיין סגנוני או צורני כלשהו שדיבר לליבי. לדימוי האוצרות מצטרף דימוי מיושן נוסף - הקליידוסקופ - שבעזרתו התלבטתי לאיזה ממכותביו הרבים של פרויד אפנה כשאחפש מכתב לשנה כלשהי. על מי כדאי למקד את המבט בחיפוש אחר "עצמי המכתבים" של פרויד בנקודת זמן מסוימת? את מי ממכותביו שיתף פרויד, למשל, במחשבותיו על מלחמת העולם? האומנם הייתה זו המלחמה שעמדה בראש מעייניו באותה שנה או אולי פולמוס תיאורטי עם תלמיד שהפך את עורו? ואולי לא המלחמה הגדולה ואף לא מלחמות הירושה שהתנהלו בארגז החול של התנועה הפסיכואנליטית, אלא חופשה שנתית או רכישה חדשה לאוסף העתיקות האימתני שטיפח, הם שחילצו מפרויד מכתב מעניין במיוחד שמן הראוי להציג בפני הקוראים? תשומת לב מסוימת הפניתי למכתבים שנוגעים ליחסו של פרויד ליהדותו ולתנועה הציונית. לא בטוח שכך הייתי נוהג אלמלא היה מדובר באסופה שנועדה לקוראי עברית. הקובץ כולו הצטייר בהדרגה כתמונת נוף שאלמנט כלשהו בתוכה נותר מעורפל ומבקש שיצורף אליו מכתב נוסף, משיחת מכחול נוספת. לפעמים נראָה לי שטוב יהיה אם המכתבים ייקראו כ"רומן בהמשכים" - אשלייה ספרותית מסוכנת, שאחראית מן הסתם לכך שכמה מכתבים עקשניים שהתאימו לדימוי הרומן התנחלו ברצף המכתבים הכרונולוגי בלי שאוכל להיפרד מהם. בקיצור, הייתי מוותר על הצורך להגן על בחירותיי כעורך ומתרגם מכתבים רבים אחרים, לא פחות מחכימים, מצחיקים וראויים לדפוס.

כל המכתבים תורגמו מהמקור הגרמני (פרט לאלה שנכתבו במקור באנגלית). אם מצאתי לנכון פה ושם לקצר מכתב, הדבר לא נעשה על מנת "לצנזר" פרט סנסציוני כזה או אחר בהתכתבות אלא כמוצא של פשרה במקרים שחשבתי שלא לוותר לחלוטין על מכתב מוצלח גם אם הוא כולל פרטים שממרחק הזמן נקראים כטריוויאליים או כסתומים יתר על המידה. כדאי לזכור שדי בהתכתבות של פרויד עם ארוסתו מרתה ברנייז כדי למלא 4 כרכים, בהתכתבות עם שנדור פרנצי כדי למלא שלושה כרכים עבי כרס, וההתכתבות השלמה עם אייטינגון מחזיקה כ–2000 עמודים.

בפסיפס המכתבים משובצים טקסטים קצרים וארוכים שלי. על הטקסטים האלה ניתן לומר את שנכון לומר על פרשנות היסטורית וגם על פירוש פסיכואנליטי: שהם משמיטים ומכסים לא פחות משהם מרחיבים את הדעת ומגלים. חלק מהטקסטים מרחיבים את היריעה לכיוונים תיאורטיים וקליניים שעשויים לעניין מטפלים גם היום; אחרים מספקים פרשנות או רקע היסטורי, פוליטי וביוגרפי על כמה מהמכותבים המרכזיים של פרויד. תכליתם לקשור בין מכתבים שנתחברו בהפרשי זמן ניכרים ולמקם אותם במעגלי הקשרים נוספים, להרהר על ההשפעה שיכולה להיות למכתב על "יחסי האובייקט" שלנו עם פרויד ועם הפסיכואנליזה. קטעי הקישור והערות השוליים רחוקים מלענות על כל השאלות האינפורמטיביות שמתעוררות למקרא מכתב כזה או אחר. בה בעת פורמות האסוציאציות שעלו בי למקרא מכתב את ציר הזמן שעליו מסודרים המכתבים, והן מציגות את נקודת מבטי האישית על התפקיד שיכול להיות להתכתבויותיו של הוגה דעות בשיעור קומתו של פרויד במחשבה הומניסטית בת זמננו. סוגיות אלה ואחרות נידונות בהרחבה גם במסה החותמת את אסופת המכתבים.

​​​​​​​


אגרוף לפרצוף

למרתה ברנייז, 6 בינואר 1885

 

יקרה שלי,

במהומת הימים האחרונים לא מצאתי דקה מנוחה שבה אוכל לכתוב לך. בית החולים כמרקחה. מייד אספר לך במה מדובר.

ביום ראשון קוהלר [Kohler] - האיש שבזכותו התפרסם הקוקאין ושהתקרבתי אליו מאוד בזמן האחרון - היה בתורנות במרפאה. התעוררה מחלוקת באיזה עניין טכני פעוט בינו לבין המנתח שעובד בקליניקה של בילרות [Billroth], וזה האחרון כינה את קוהלר לפתע "חזיר יהודי". עכשיו את יכולה להבין באיזו אווירה אנחנו חיים כאן, ואיזו רוח נכאים שורה על כולנו. ברור שכל אחד מאיתנו היה נוהג כפי שקוהלר נהג ושולח אגרוף לפרצופו של המנתח. למנהל נודע על התקרית, והוא נזף במנתח. כולנו נשמנו לרווחה. אבל היות שמדובר בשני קציני מילואים, היה על המנתח להזמין את קוהלר לדו–קרב, וברגעים אלה ממש השניים נמצאים בעיצומו של קרב חרבות שמתקיים בתנאים קשים ביותר.

אני נסער מכדי שאוכל לכתוב על כך עכשיו אבל לא אשלח את המכתב בטרם ייוודעו תוצאות הדו–קרב.

אני כל כך שמח לשמוע שהמתנות ששלחתי שימחו אותך. שאחותך לא תחשוב לרגע שעליה להסתפק בלוח השנה. ספרו של אליוט שבחבילה מיועד עבורה. ואשר לכסף, אישה קטנה שלי, שמרי אותו לעצמך. נכון שגם למינה מגיע משהו מהסכום אבל יעבור עוד זמן רב עד שמי מכן תראה ממני סכום כלשהו. פאנת [Paneth] נתן לי 6

בקבוקים של יין משובח, את חלקם אשלח למשפחתי ואת השאר אשתה כאן בחדרי עם החברים. בקבוק אחד הלך היום לקוהלר כדי לחזק את ליבו לקראת הקרב. ובינתיים אני שוקל רכישה חסרת אחריות: מהריבית על ההלוואה שנתתי לפאנת אני מתכנן לקנות לעצמי שעון כסף הגון עם תאריכון בצידו האחורי. המדובר, ככלות הכול, בציוד מדעי, והגרוטאה הישנה שלי לעולם אינה מדייקת. ללא שעון אני לא בן תרבות. שעון כזה עולה כ–40 פלורינים. אני כבר לא יכול לחכות וקשה לי לכתוב במצב כזה.

עד עכשיו זריקות הנויראלגיה שנתתי למטופליי פעלו היטב. הבעיה היא שיש לי מעט מדי מטופלים. אתמול הלכתי לראות את הפרופסורים וינלכנר ושטנדהרטר שנתנו את הסכמתם שאטפל בכל המטופלים במחלקה שלהם בזריקות האלה. אני מקווה שבקרוב אדע מה ערכו של הטיפול.

הכול הסתיים בטוב, אישה קטנה. חברנו יצא מהקרב בלא פגע, ויריבו ספג כמה חתכים עמוקים. כולנו מאושרים. יום של גאווה עבורנו. בכוונתנו להעניק לקוהלר מתנה כדי שניצחונו ייזכר לעד.

היי שלום יקרה וכתבי לי שוב בהקדם.

שלך,

זיגמונד

 

הצו הקיסרי שהעניק שוויון זכויות אזרחי ליהודי וינה התפרסם רק ב–1867. וינה של פרויד נשארה עיר אנטישמית מאוד גם לאחר פרסום הצו, והדרך היחידה כמעט שהייתה פתוחה בפני יהודי שרצה לטפס בסולם החברתי הייתה להמיר את דתו. רבים עשו זאת. ראש העיר של וינה קארל לואגר שבין חבריו הקרובים היו יהודים מומרים ולא מומרים, לא הפסיק להסית כנגד תושביה היהודים של העיר. "אני מחליט מי הוא יהודי," הוא אמר. פסל גדול שלו ניצב עד היום במרכז העיר.

כמה מנקודות הציון החשובות בחייו של פרויד, החל בידידות עם וילהלם פליס וכלה בהתערבויות הכירורגיות הרבות שעבר במהלך שש–עשרה שנות מאבק בסרטן הלסת, עמדו בסימן המפגש עם מנתחים. תחילה הייתה זו ההיכרות עם אישיותו הכריזמטית של תיאודור בילרות גדול המנתחים באירופה ומי שכתב עבור פרויד את מכתב ההמלצה שאפשר לו לנסוע להשתלם אצל שרקו בפריז. שנים ספורות לאחר מכן חווה פרויד החמצה גדולה כשידידו קארל קוהלר פיתח את ניסיונותיו החלוציים שלו עצמו בקוקאין ונכנס לפנתיאון הכירורגי כממציא ההרדמה המקומית. פרויד, שחקר את ההשפעות של הקוקאין על מערכת העיכול, החמיץ את ההזדמנות לסלול בפני הכירורגיה המודרנית את הדרך לחדירה עמוקה ונטולת כאב לגוף האדם. לימים, כשיציג את שיטת הטיפול הפסיכואנליטית הוא יבחר במטאפורות מעולם הכירורגיה כדי לתאר את הטכניקה ואת העמדה הרגשית, שבעזרתה ניתן להעמיק חקר בצפונות נפשם של מטופלים (ערים ובועטים) בעזרת מילים בלבד.

 

היפה בנשים

לאלברט איינשטיין, 26 במרץ 1929

​​​​​​​

נכבדי,

אתה צודק כמובן. אינני מכיר אותך ולכן אין לי זכות לכנות אותך בר מזל, אף על פי שאני בהחלט מקווה שאתה כזה. אל לך לחשוב שאני מבקש לגרור אותך להתכתבות כאשר אני נענה לפיתוי ומסביר לך את פשר ברכתי המחוצפת. אדרבה, אני מפציר בך שלא לענות לי. זה יקל עליי את הכתיבה. אני סולד מהמנהג לאחל מזל טוב לאנשים. זה נראה לי כל כך זול ואנימיסטי, מעין עדות לאמונה ב"כול־יכולוּתן של המחשבות". וכשהאיחולים אינם מלווים בהענקת מתנה - כמו במקרה שלך - הרצון לבטא הערצה ורצון טוב עלול על נקלה להתדרדר לאיחולים מהסוג שכה הכעיס אותך. וכל זה יכול רק ללמד אותנו עד כמה מיותרות ומטופשות הן המוסכמות בחברה שלנו, שכל תכליתן לגרום לנו שנעשה בדיוק מה שאחרים עושים. לי נראה שמה שכתבתי לך הוא הגיוני. דבריי ביטאו את קנאתי בך ואינני מתבייש בכך. קנאה אינה בהכרח דבר דוחה. קנאה יכולה להכיל הערצה, והיא עולה בקנה אחד עם רגשות חיבה עזים כלפי האדם שאנו מקנאים בו. וכשחככתי בדעתי על מה ולמה אני מקנא בך, לא נתתי לעצמי דין וחשבון מלא. הסיבה העיקרית לכך היא שגורלו של מי שמארגן את המדע טוב יותר מזה של החלוץ המדעי. כדי לייסד תחום מדעי או טכנולוגי חדש אין צורך ביכולות אינטלקטואליות מיוחדות, כי אם בכמה תכונות אופי. החלוץ ניחן בעזות מצח של הרפתקן, ביכולת לפעול בהתאם לאמונותיו ובמידה מסוימת של בוז כלפי קונצנזוס. על נקלה הוא יהפוך לידוען או לידוע לשמצה. אבל אם רק ישמור על הביקורתיות שלו, יהיה עליו להכיר בכך שכל מה שהשיג בתחום הדעת הבתולי שלו עומד על כרעי תרנגולת, חלקי, רעוע, נושא את סממניו של האינטלקט הבודד שהוא כאין וכאפס מול גודל המשימה. ואם מדובר בארץ לא נודעת המצויה בתחום הפסיכולוגיה, אזי יש להביא בחשבון גורם נוסף. תשומת ליבנו מופנית מטבעה לעבר החוץ, לזיהוי של סכנות ושל מקורות סיפוק. בכל הנוגע למתרחש בתוכנו, אנחנו רוצים רק מנוחה. אם מישהו מנסה להפנות את תשומת ליבנו פנימה, כאילו כפה עלינו לסובב את צווארנו על צירו, ואנו נתנגד לכך בכל נימי נפשנו; כמו שהוושט וצינור השופכה יתנגדו לזרימה בכיוון המנוגד לכיוון הזרימה הנורמלי שלהם. העולם כולו מתאחד כדי לסתור את עבודתו של החלוץ, וגם אם לא יהיה בכך כדי לשנות את דעתו, מאבק ממושך של כמה עשורים סופו שיתיש אותו. במדעים כמו אסטרונומיה, פיזיקה או כימיה רק משוגע גמור, כמו סטרינדברג, יעז לסתור תיאוריה בלי שעבר הכשרה והתמחה בתחום. לא כך בשדה הפסיכולוגיה. כאן כל אחד מומחה לנפש, כאן כל אחד יודע טוב ממך, או לפחות טוב כמוך, בלי שהיה עליו לעשות כל מאמץ לשם כך. וכיוון שגיבש לעצמו דעה בקלות כזו, קשה לו להאמין שמישהו עשה מאמץ גדול יותר ממנו למען אותו עניין. מן הראוי להודות. אינני מתחרט לרגע על כך שבחרתי בפסיכולוגיה. אין תחום עיון כביר, עשיר ומסתורי יותר, אין לך תחום שיש ראוי ממנו למאמציו האינטלקטואליים של האדם, מתחום חיי הנפש.
הפסיכולוגיה היא ללא ספק היפה בנשים, אבל אהבתו של האביר שלה תישאר לנצח אהבה אומללה. פעם חשבתי שיש לנו סיבות אחרות שבגינן אנחנו מקנאים בפיזיקאים. חשבתי שמן הראוי להתקנא בכם על הבהירות, הדיוק, הוודאות, על מושגי יסוד מדעיים כמו כוח, מסה, תאוצה וכו'. היום אני יודע שאין זו אלא אשליה. אם מישהו נוזף בנו על העמימות ואי־הוודאות של מושגים כמו ליבידו, אנרגיה, דחפים, או הטענות, אני נוהג להביא את הפיזיקה כדוגמה וטוען שאמנם מקובל לדרוש ממדעי הרוח מושגי יסוד בהירים, אבל אין באים עוד בתביעה דומה ממדעי הטבע.

ולמה אני כותב לך את כל זה? כדי להצדיק את עצמי; להראות לך על מה חשבתי כאשר כיניתי אותך אדם בר מזל שמעורר את קנאתי. ככלות הכול, לא רציתי להשתמש בנוסחאות ריקות שיגרמו לך לחשוב שאני מונע ממך את ברכותיי בהגיעך לגיל חמישים. ואם לא השגתי את מטרתי, מוטב לי שתשמיד את המכתב הזה, שנכתב כמונולוג ונועד לעיניך בלבד. זכור אותי כאחד מאלה הרואים עצמם בני מזל על כך שבתקופתם גם אלברט איינשטיין חי ועבד.

בנאמנות,

שלך,
פרויד

 

שמו של אלברט איינשטיין צץ לראשונה בכתבי פרויד בשנה שבה זכה בפרס נובל בפיזיקה. במאמר "פסיכואנליזה וטלפתיה" (1921) פרויד קורא לחקור תופעות "על־טבעיות" בכלים מדעיים, ומזכיר בהקשר זה את מעריציה הרבים של תורת היחסות המזהים את איינשטיין, שלא בצדק ובניגוד גמור לעמדתו של הפיזיקאי, עם הפיחות במעמדה של האמת
המדעית האובייקטיבית. בערב השנה החדשה 1927 פגשו איינשטיין ופרויד זה את זה בביתו של בנו הצעיר של פרויד, ארנסט, בברלין. פרויד דיווח על הפגישה לפרנצי: "איינשטיין ואני פטפטנו כשעתיים. הוא איש עליז, חביב ובטוח בעצמו. בפסיכולוגיה הוא מבין בערך כמו שאני מבין בפיזיקה כך שהייתה לנו שיחה מצוינת." לרגל יום הולדתו ה־ 50 של איינשטיין שחל ב־ 1929 שלח לו פרויד איגרת ברכה: "לאחל לאדם כמוך הצלחה זה מיותר. כרבים אחרים אני מעדיף לשמוח בהצלחה שזכית לה ובזוֹ שאתה זוכה לה גם היום". לצד חתימתו ציין פרויד, שלא כמנהגו, את גילו, 73 . תשובתו של איינשטיין לא איחרה לבוא: "תודה על האיחולים. אבל מדוע אתה מדגיש את מזלי הטוב? אמנם הצלחת להיכנס לעורם של אנשים רבים, ואפילו אל מתחת לעורה של האנושות עלה בידך לחדור, אבל לעורי שלי טרם ניתנה לך הזדמנות להיכנס!" לתלמידו הברלינאי מקס אייטינגון, שהיה בסוד ההתכתבות עם איינשטיין, פרויד כתב: "לא
הצלחתי להודות בקנאתי באיינשטיין בלי לשלוח חץ לעברו בשם המדע שלי [...] אכן, המכתב ששלחתי לו היה מטופש. ראשית, משום שביטאתי אינטימיות יתרה בפני אדם זר, ושנית, משום שבהמשך ניתן היה להיווכח בכך שהוא חסר כל הבנה ביחס לפסיכואנליזה".

ב־ 1931 פנתה הוועדה לספרות ולאמנויות של חבר הלאומים ל'מכון הבין־לאומי לשיתוף פעולה אינטלקטואלי' בפריז בבקשה שיארגן חילופי מכתבים פומביים בין אינטלקטואלים בנושאים שיקדמו את האינטרסים המשותפים של חבר הלאומים. אלברט איינשטיין הציע את פרויד כחבר לעט. התכתבותם בשאלה "למה מלחמה?" פורסמה בפריז במרץ 1933. בגרמניה, שכבר שלטה בה המפלגה הנציונל־סוציאליסטית, נאסרה הפצתה. תרגום חדש להתכתבות הפומבית בין איינשטיין לפרויד "למה מלחמה?" ראה אור בעברית בשנת 2018 בהוצאת כרמל.

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

נתן אלתרמןנתן אלתרמן21/4/2019

שלום. פרויד מהגאונים שהיו בהיסטוריה. כשלמדתי עליו בבית הספר הייתה לי דעה שלא נטו להסכים אתה, שלפי התיאוריה שלו היצרים שפת המכונה של המוח. אני מתעניין במחשבים ומנסה לתכנת בינה מלאכותית. מאד אהבתי את פיאז'ה כי התיאוריה שלו על התפתחות החשיבה דומה לרעיונות שקשורים לשפת מחשב. דתיים אומרים שהתורה מערכת ההפעלה של האדם. אני זוכר שהמצאתי בדיחה מוצלחת על פרויד וסיפרתי אותה למורה ומאד אהבה אותה, אבל לא אספר אותה כאן כי היא קצת גסה.