כיצד נראית התקשרות בגיל הרך?
שירן עמוסי
מאמר זה מיועד למי שבקיאים בתיאוריית ההתקשרות לפחות באופן בסיסי, מכירים את סיווגי ההתקשרות שניתן לאתר בעזרת הסיטואציה הזרה של איינסוורת' בסביבות גיל שנה, ובכל זאת תוהים כיצד נראות התנהגויות התקשרות בגיל הרך. בגיל שנה, תינוק נמנע עשוי להפנות את פניו מהאם ולנוע לצד השני של החדר, האם זו ההתנהגות שאנו מצפים מילד נמנע בן 3? תינוק בטוח עשוי לפנות לאם בבכי ולבקש נחמה באמצעות מגע, אך ילד בטוח בן 4 לרוב כלל לא יראה מצוקה משמעותית בשל פרידה קצרה. וכיצד באים לידי ביטוי אמביוולנטיות וחוסר ארגון בגיל הרך?
לאחר שהתבססה הסיטואציה הזרה של איינסוורת' (Ainsworth, Blehar, Waters & Wall, 1978), ולאחר שהתגלה הסיווג הלא מאורגן בינקות על ידי מארי מיין (Main & Solomon, 1986), פותחה מערכת סיווג לגיל 6 על ידי מיין וקאסידי (Main & Cassidy, 1988). בעקבותיהם צעדו קאסידי ומארווין (Cassidy & Marvin, 1992) ובחנו את התנהגותם של ילדים בני 2:06-4:06 במודל של הסיטואציה הזרה שמותאם לגיל הרך (לרוב ללא זר כלל על מנת להגביר את הסטרס של הילד בפרידה, ופרידה שנייה ארוכה יותר). גם בגיל הרך, כמו בינקות, הסיווג נקבע על פי התנהגות הילד באיחוד עם ההורה, אך ניתן לזהות מאפיינים שונים של כל סגנון התקשרות גם בחלקים האחרים של הסיטואציה. בשורות הבאות יתוארו מאפיינים כלליים של התנהגות הילד וההורה בהתאם לכל סגנון התקשרות, כפי שתועדו אצל קאסידי ומארווין.
ארגון ההתנהגות
כאשר דנים בהמשכיות של סגנון התקשרות מהינקות לבגרות, אין ציפייה שהאדם יראה התנהגויות דומות לאורך ההתפתחות, אלא ארגון התנהגותי דומה והנחות בסיסיות לגבי הקשר שעומדים בבסיס ההתנהגויות. באופן זה, הילד הבטוח מחזיק במערכת ציפיות שבה העולם בטוח, מצוקה ניתנת להכלה, וצרכיו ייענו בעקביות. הילד הנמנע פועל כדי לצמצם את ההבעה של צורכי ההתקשרות ולמנוע אינטימיות במערכת היחסים, וכאשר המצוקה מתגברת, הוא יפעל יותר ויותר לשם כך. הילד האמביוולנטי מניח שכדי שצרכיו יקבלו מענה הוא צריך לבטא אותם בעוצמה ובדורשנות, ושהיצמדות להורה היא הדרך הבטוחה ביותר לוודא שיהיה זמין עבורו אם תתעורר מצוקה.
להלן אתאר את ההתנהגויות שמאפיינות בקווים כלליים כל סגנון התקשרות. יש לשים לב שאלו מאפיינים כלליים בלבד, היעדרם של מאפיינים מסוימים אינו שולל סגנון התקשרות מסוים, וקיומם אינו מחייב סגנון התקשרות מסוים.
התקשרות בטוחה
בזמן השהייה בחדר עם ההורה הילד הבטוח חוקר את הצעצועים, ולרוב מתרכז במשחק אחד. הוא מעוניין במעורבות ההורה במשחק שלו ומזמין אותו באופן נעים. אם יש זר בחדר, הוא עשוי להראות חשש קל (אך לא פחד) ולבחון את תגובת ההורה, אך לא נמנע מאינטראקציה איתו. הפרידה מההורה קצרה ולא מלווה במצוקה משמעותית. הוא עשוי שלא להראות מצוקה כלל או לחילופין לבכות קלות או להראות חקירה דלה, אך ללא בכי שיוצא משליטה.
כאשר ההורה חוזר, הוא מקבל אותו ברוגע או בשמחה וחיוך מתונים. האפקט של הילד נראה מותאם לאפקט של ההורה, ואם יהיו מעברים בין מצבי רוח הם יהיו הדרגתיים וחלקים. אם הוא יחפש מגע, הוא יעשה זאת בצורה אגבית, למשל ייגש להורה וישים יד על הברך שלו או שיתקרב להורה כדי להראות לו צעצוע קרוב. אם ההורה ייזום קרבה או מגע הילד יקבל זאת בנינוחות. מנח הגוף שלו מופנה כלפי ההורה, והוא מנהל איתו אינטראקציה חמה, מלאה חלקה וחיובית. הוא ישוחח עם ההורה בצורה נינוחה וזורמת על המשחק ואף על מחשבות, רצונות ורגשות. השיחה מאופיינת בהרחבה מצד הילד כך שנראה שהוא מעוניין בשימור השיחה גם כאשר ההורה יוזם אותה. אם צריך לקבל החלטה, הילד יכול להביע את רצונו, לקבל את החלטת ההורה, או לנהל משא ומתן באופן פתוח ולא "יללני". אם הילד הראה מצוקה מעזיבת ההורה, יהיה ביטוי מילולי או לא-מילולי לרגש השלילי, וההורה והילד ידברו על כך או שיווסתו את הרגש באופן עקיף על ידי פעילות משותפת או שיחה.
הורים לילדים בטוחים הם חמים, זמינים ותגובתיים. הם מפגינים הנאה (אפשר קלה) מהילד, מנהלים שיחה נינוחה ומגע נינוח. הם נכונים להגיב לבקשות נחמה, ומעודדים/מאשרים חזרה למשחק כשהילד נרגע. הם לא מבקשים נחמה לעצמם. הם מציבים גבולות בנינוחות, משמרים שליטה באינטראקציה אם הילד מנסה לשלוט באופן לא הולם, ומנהלים תקשורת ישירה ובהירה.
התקשרות נמנעת
לאחר הכניסה לחדר הילד הנמנע חוקר את הצעצועים וממעט בעירוב של ההורה. אם הוא מערב את ההורה, הוא עושה זאת לרוב באופן לא אישי, כמו שיח על הצעצועים. ההורה והילד נראים בחדר כמו זוג מכרים ולא נראה חיבור משמעותי כמצופה מהורה-ילד. בעת עזיבת ההורה הוא ממעט בהפגנת מצוקה. הגדולים יותר בגיל אינם מתייחסים לפרידה כלל, ואילו הקטנים מתייחסים בדלות ונמנעים ממגע פיזי בעת הפרידה. לאחר שההורה יוצא הילד הנמנע אינו מראה מצוקה גלויה, הוא עשוי להמשיך לשחק כרגיל, לשחק ברמת משחק ירודה או להמתין לחזרת ההורה בלי לשחק.
כאשר ההורה חוזר, הילד הנמנע מתנהג כאילו אין משמעות מיוחדת לחזרת ההורה, ופועל מתוך אסטרטגיה כללית של שימור נייטרליות, על מנת להימנע מאינטראקציה שעלולה להפנות את הקשב למערכת היחסים. הוא מביט בהורה במבטים חטופים, ולא במבטים מלאים והדדיים. הוא מפגין אפקט נייטרלי לרוב, ואם תהיה אפיזודה קצרה של שמחה או התלהבות היא תיעלם באופן פתאומי ותהפוך להבעה רגשית נייטרלית, כאילו זה היה רגע של חוסר שליטה והילד מיד מווסת את האפקט שלו. בניגוד לתינוק הנמנע, בגיל הזה הילד אינו מראה הימנעות מאינטראקציה באופן ישיר, ככל הנראה כדי לא לשים את הקשר במוקד. כך, הוא עשוי להתרחק מההורה לעבר משחק כדי שהמטרה האמיתית של ההתרחקות לא תהיה ניכרת. הוא נמנע ממגע ומקרבה, ואם הוא מתקרב להורה ניכרת איכות עוינת או נייטרלית בהתקרבות כמו מגע לא נעים בהורה עם הצעצוע כאילו מתוך משחק, או פנייה לצורך לא אישי כמו בבקשה לתקן צעצוע. הוא לא מדבר על עצמו או על דברים ששקוע בהם, אלא מנהל אינטראקציה שתמנע אינטימיות כמו שיח על הצעצוע או תיאור אובייקטיבי של המשחק ללא הדגשה של חוויות ורגשות. כמו כן, אם ההורה פונה אליו ישירות הוא פועל באופן שמשמר נייטרליות, אך לא מתנגד חזיתית לניסיון האינטראקציה של ההורה. הוא עשוי להתעלם כאילו הוא שקוע במשחק, להעביר מוקד קשב כבדרך אגב, או לענות באופן מינימלי שאינו פותח פתח להרחבה של השיחה. הפסקות ארוכות, שאלות רטוריות, שאלות כן/לא ואמירות שנותרות ללא מענה עשויות לאפיין את האינטראקציה.
הורים לילדים נמנעים פועלים מתוך אסטרטגיה שמפחיתה את חשיבות ההתקשרות. הם קרים ומרוחקים, לא נוטים לגשת לילד, ליזום מגע, או לנהל אינטראקציה אישית. האוריינטציה הגופנית שלהם אינה מופנית לכיוון הילד.
התקשרות אמביוולנטית
הילד האמביוולנטי עסוק בהורה כבר בתחילת הסיטואציה, לפני שהתעורר כל סטרס. הוא מראה התנהגויות תלותיות – מבקש שירימו אותו, אוחז בהורה, מתבכיין ונצמד. הוא מהסס להתרחק מההורה בחקירה, הוא אינו מושקע במשחק, המשחק שלו מקוטע עם הרבה מעברים, והוא מפגין חוסר אונים במהלך המשחק ("אני לא יכול", "זה לא עובד"). הוא עשוי למשוך את ההורה לאינטראקציה איתו ואז להתנגד לה, לחפש מגע ואז לדחות אותו או לא להיות שבע רצון ממנו. עשוי להראות פחד מהזר או להימנע משיתוף פעולה איתו.
כאשר ההורה עומד לעזוב את החדר מתקיים משא ומתן קונפליקטואלי ולא יעיל, ונראה שאין ציפייה למשא ומתן יעיל, הילד מתנגד ומוצא בעיה בכל דבר שההורה אומר. במהלך העזיבה מופיעה מצוקה שעשויה להיחוות מניפולטיבית, הילד מחפש מגע ומבקש שההורה ירים אותו אך לא באמת מתנחם בעזרתו. לחילופין, הוא עשוי שלא למחות, אבל ייראה מאוד עצוב וחרד ויבכה לאחר יציאת ההורה. לאחר הפרידה זוהי הקבוצה היחידה שמראה מצוקה גבוהה. הקטנים עשויים להגיב בטנטרום, אצל הגדולים ניתן לראות התנהגות פסיבית או הסלמה מהירה של המצוקה עם צרחה פתאומית אחרי שההורה יצא וכבר אין היתכנות למשא ומתן.
לאחר חזרת ההורה, התנהגויות הילד ידגישו את התלות בהורה ואת המושקעות ביחסים: טיפוס על ההורה, היצמדות, ניסיון למנוע את יציאתו, יבבות. התלות עשויה גם להתבטא בצורות של חוסר בגרות: מציצת אצבע, חשיפת הבטן, דיבור תינוקי, לחישה ועוד. בנוסף, יהיו היבטים של אמביוולנטיות בצורה של כעס קל, התנגדות או הימנעות. למשל, לדבר עם ההורה כאשר הגב מופנה להורה, לשבת ליד ההורה עם מבט מופנה הצידה, לחפש נחמה ולא להפיק ממנה תועלת. יכולים להיות מופעי כעס של התנגדות ישירה, רגזנות, תסכול ועקשנות שמדגישה את צרכי הילד וחושפת הנחה שבקשתם לא תיענה אלא אם כן ייבבו. האפקט עשוי לנוע בין שלילי ונרגן, ביטוי של חוסר אונים, וחיוכים רחבים וכוזבים.
הורים לילדים אמביוולנטיים פועלים מתוך הדגשה של חשיבות ההתקשרות. הם לוחצים על הילד להפגין תלותיות, למשל יסמנו לילד לבוא לחיבוק גם כשהילד לא מראה צורך במגע. הם מרוצים מהקרבה והמגע ולא מעודדים חזרה לחקירה. הם מתקשים במתן מענה למצוקה, בפתרון קונפליקטים ובהצבת גבולות, ומסתבכים בוויכוחים בלתי נגמרים עם הילד. אצל חלק מההורים ניכר הקושי שלהם בפרידה – כשהילד מוחה הם עשויים להדגיש שוב ושוב עד כמה הילד רוצה להיות איתם, עשויים להגיב למחאה קלה על העזיבה בהדגשת כוונתם לעזוב ולהחמיר את המצוקה של הילד עד שהילד בוכה. באיחוד הם עשויים להזכיר שוב את המצוקה הקודמת של הילד. חלק מההורים עלולים ללעוג למצוקה של הילד, תוך שלמעשה הם ממשיכים לעסוק במצוקה בדרכים אחרות.
התקשרות לא-מאורגנת
חוסר ארגון בינקות עשוי לבוא לידי ביטוי בגיל הרך באחת משתי דרכים. חלק מהילדים עשויים להמשיך להפגין התנהגות לא-מאורגנת באיחוד, בדומה לתינוקות. אצל ילדים אחרים (שבהם נתמקד) חוסר הארגון בינקות עשוי לבוא לידי ביטוי במבנה היררכי לא מאורגן של מערכת היחסים, היפוך תפקידים, כאשר הילד מפגין התנהגויות שולטות בעת מצוקה. לילדים אלה אין דרך לצפות את התנהגות ההורה באיחוד, ועל מנת להפחית חוסר ודאות ומציאות לא צפויה הם לוקחים פיקוד על מערכת היחסים.
בקרב הילדים השולטים נמצאו שני דפוסים עיקריים, שולט-מטפל ושולט-מעניש:
- Controlling-caregiving – כשההורה חוזר הילד מיד ניגש אליו ופועל בצורה שנראית שהילד מעודד את ההורה, הוא עשוי לקפוץ, למחוא כפיים ולהביע שמחה מוקצנת כלפי ההורה ובאופן שאינו תואם את האפקט של ההורה. לחילופין/בנוסף נוכל לראות שהילד הוא זה שמוביל את האינטראקציה ושולט בה על ידי הנחיה של ההורה.
- Controlling-punitive – בשלב האיחוד הילד לוקח פיקוד על האינטראקציה בדרך מענישה או עוינת. למשל, נותן להורה פקודות בדרך משפילה או כועסת, שולט באינטראקציה על ידי כך שנמנע במופגן מלענות לשאלות ההורה ולהיענות ליוזמות מצידו.
הורים לילדים לא-מאורגנים/שולטים מדגישים צורך של עצמם בטיפול ומעבירים חלק מהאחריות של הרווחה הנפשית שלהם לילד. הם עשויים לחפש נחמה מהילד באופן ישיר או באופן משחקי. הם עשויים להתנהג כמו ילדים או להתייחס לילד כאל מבוגר. הם עשויים להיות מסוגרים, לא צפויים או תוקפניים. הם מפגינים אפקט שטוח או מתלהב באופן מלאכותי.
הערות
- למען הפשטות וקלות הקריאה אעשה שימוש בסיווגי התקשרות באופן הזה, אם כי סיווגי התקשרות אינם מאפיין של הילד אלא של מערכת היחסים הספציפית, והתיאור המדויק עשוי להיות "תינוק שפיתח התקשרות נמנעת עם אימו".
- כמובן, יש לקחת בחשבון שגורמים רבים עשויים גם להוביל לכך שסגנון ההתקשרות ישתנה במהלך השנים.
מקורות
Ainsworth, M. D. S., Blehar, M. C., Waters, E., & Wall, S. (1978). Patterns of attachment: A psychological study of the strange situation. Lawrence Erlbaum Associates.
Cassidy, J., & Marvin, R. (1992). Attachment organization in preschool children: Procedures and coding manual. Unpublished manuscript, Pennsylvania State University and University of Virginia.
Main, M., & Cassidy, J. (1988). Categories of response to reunion with the parent at age 6: Predictable from infant attachment classifications and stable over a 1-month period. Developmental psychology, 24(3), 415. https://doi.org...24.3.415
Main, M., & Solomon, J. (1986). Discovery of an insecure-disorganized/disoriented attachment pattern. In Affective development in infancy. (pp. 95-124). Ablex Publishing.
