בין חינוך לטיפול – הרציונל בהנחיה בתחום המיניות

בין חינוך לטיפול – הרציונל בהנחיה בתחום המיניות

קובי מייק

מבוא

חינוך מיני וטיפול מיני הן שתי דיסציפלינות העוסקות בסיוע לבני ובנות אדם לממש את הפוטנציאל המיני שלהם. החינוך המיני עוסק בהקניית ידע וערכים בתחום המיניות על מנת לעודד מיניות חיובית ובריאה והטיפול המיני מסייע לבני ובנות אדם להתגבר על בעיות תפקוד בתחום המיניות. אנחנו חיים בעידן בו השיח על מיניות בעולם המערבי הוא שיח מושתק ומתקיים בעיקר כשיח שלילי (על פגיעות מיניות וכד') או באופן המעביר מסרים לא בריאים ולא נכונים (לדוגמה פורנוגרפיה), ולכן הצורך בחינוך מיני ובטיפול מיני הוא ממשי וחוצה מגדרים, מגזרים ושכבות גיל.

למרות הערך הרב של חינוך המיני ושל טיפול המיני בסיוע למימוש של פוטנציאל מיני, הם אינם נותנים מענה כולל לכל האוכלוסיות, ונוצר פער עליו אין מענה משני תחומים אלו. החינוך המיני פונה כיום בעיקר לנוער, ומתקיים בתוך מסגרות חינוך פורמליות או א-פורמליות. החינוך המיני המוקנה במסגרות אלו הוא תיאורטי בעיקרו, היות ומדובר בגילים צעירים בהם עדיין אין התנסויות מיניות רבות ללומדים/ות. על אף הצורך הרב בחינוך מיני, היישום בשטח חלקי בלבד ואינו עונה על הצורך. ההערכה היא כי תלמידים/ות זוכים בממוצע לשעה אחת של חינוך מיני בשנה בלבד. לעומת החינוך המיני, הטיפול המיני מופנה לבוגרים ובוגרות, החווים קשיים במיניות, אינטימיות וזוגיות, או שזקוקים לשיקום מפגיעה מינית. הטיפול המיני הוא ברובו בשיח בלבד, וקיימת מסגרת מצומצמת של טיפולי סרוגייט בהם יכולים בוגרים ובוגרות להתאמן על יחסים, אינטימיות ומיניות במסגרת של תהליך טיפולי. במצב הקיים, חינוך מיני מגיע רק לקבוצה חלקית של נוער, וטיפול מיני מגיע רק לקבוצה חלקית של בוגרים/ות. נוצר מצב בו רוב האוכלוסייה, בוגרים ובוגרות שלא זכו לחינוך מיני מספק בצעירותם ומצבם נורמטיבי ואינו מצדיק טיפול מיני אינם זוכים לקבל כלים שיכולים לאפשר את מימוש מלוא הפוטנציאל המיני שלהם/ן.

התמחות בפסיכולוגיה קלינית!
בית איזי שפירא פותח את שעריו להתמחות קלינית מרפאתית-אישפוזית, בילדים נוער ומבוגרים.

בפער הזה, בין חינוך מיני וטיפול מיני, מתקיימת ההנחיה בתחום המיניות. בניגוד לחינוך המיני, ההנחיה המינית מיועדת לבוגרים ובוגרות, בעלי אוטונומיה וניסיון מיני, ולכן יכולה לכלול גם ידע תיאורטי וגם תרגול מעשי. בניגוד לחינוך המיני המוקנה באופן קבוצתי, ההנחיה המינית יכולה להתקיים מול יחידים, מול זוגות או מול קבוצות, ולאפשר מענה מותאם באופן אישי. במסגרת הנחיה בתחום המיניות פרטים או זוגות יכולים לקבל ידע, כלים ותרגולים המותאמים באופן אישי למצבם. תרגולים אלו יכולים להתבצע יחד עם המנחה או באופן אישי או זוגי ללא נוכחות המנחה. בשונה מטיפול מיני שמטרתו היא סיוע למטופל לפתור בעיה מינית, מטרת ההנחיה המינית היא סיוע למונחה לממש את הפוטנציאל המיני שלו או שלה. ההנחיה יכולה לכלול גם פרקטיקות יחודיות שמטרתן ריפוי מיני ופתרון בעיות בתחום המיניות וגם פרקטיקות שמטרתן הרחבת הידע, התנסויות חדשות ולמידה. הן הטיפול המיני והן ההנחיה המינית מיועדים לבוגרים ובוגרות, ולכן יכולים לכלול גם תרגולים מיניים. תרגולים אלו צריכים להתקיים תחת כללי אתיקה ברורים ומוסכמים, על מנת למנוע ניצול ופגיעה במונחים ובמונחות.

מאמר זה מציג את הרציונל להנחיה בתחום המיניות על ידי הצגת וניתוח הבדלים בין הנחיה לבין חינוך וטיפול בהיבטים של מטרות, אוכלוסיית היעד, טכניקות וכללי אתיקה החלים על כל תחום. המסקנה הנובעת מתוך הניתוח היא כי בחלל שבין חינוך מיני וטיפול מיני קיים הן צורך והן מקום להנחיה בתחום המיניות. בישראל פועלת החל משנת 2007 אגודת אלמא שקמה על מנת למסד את תחום ההנחיה במיניות בישראל, בדומה לאגודה לחינוך מיני הפועלת למיסוד תחום החינוך המיני ואגודת איט"ם הפועלת למיסוד תחום הטיפול המיני.

רקע – חינוך מיני, טיפול מיני והנחייה

החינוך המיני התפתח לאורך השנים כמענה לשינויים חברתיים, רפואיים ותרבותיים, ונחשב כיום לרכיב מהותי בחינוך לבריאות ובפיתוח זהות מינית וחברתית בריאה (World Health Organization, n.d.). תחילתו של החינוך המיני הממוסד נעוצה בתחילת המאה ה-20, בעיקר במערב, על רקע עלייה בתחלואה המינית והצורך במניעת הריונות לא רצויים. עם השנים, התעצבו זרמים שונים: הזרם השמרני, המתמקד בהימנעות ממין עד הנישואין; הזרם ההוליסטי, המדגיש ידע, זהות, ערכים, כבוד הדדי ותקשורת; הזרם הבריאותני המדגיש בריאות מינית והימנעות מזיהומים המועברים במין (STI/STD); והזרם הפמיניסטי, המבקש לעודד סוכנות מינית ולהתנגד להחפצה (Habron & Habron, 2017). מטרות החינוך המיני כוללות הגברת הידע, קידום קבלת החלטות אחראית, מניעת פגיעות מיניות והעצמת זהות מגדרית ומינית. המתודולוגיות הנהוגות נעות בין הרצאות פרונטליות לשיח משתף, שימוש בסימולציות, חומרי מדיה, דיונים כיתתיים וחינוך עמיתים. חינוך מיני איכותי נשען על ראייה אינטרדיסציפלינרית הרואה את המיניות כמורכבת, דינמית וקשורה להיבטים רגשיים, תרבותיים וחברתיים.

הטיפול המיני התפתח באמצע המאה ה-20 כחלק מהתמקצעות רחבה יותר של התחום הפסיכותרפויטי, ובתגובה לעלייה במודעות לקשיים ולמורכבויות הקשורות במיניות (Hall & Binik, 2020). עבודתם החלוצית של מאסטרס וג’ונסון בשנות ה־60, ולאחריהם הלן קפלן, סללה את הדרך להבניית גישות טיפוליות המתמקדות בדפוסים התנהגותיים, רגשיים וקוגניטיביים של תפקוד מיני. מטרות הטיפול המיני הן מגוונות, וכוללות שיפור התפקוד המיני, חיזוק הדימוי העצמי והדימוי המיני, פיתוח תקשורת אינטימית בזוגיות, התמודדות עם טראומות מיניות, והתאמת הזהות המינית או המגדרית.

הנחיית קבוצות התפתחה באמצע המאה ה־20 כתחום עצמאי בתוך דיסציפלינות החינוך, הפסיכולוגיה והעבודה הסוציאלית, מתוך ההבנה כי למידה ושינוי אישי מתרחשים בעוצמה רבה בהקשרים קבוצתיים (Yalom & Leszcz, 2020). עבודותיהם של קורט לוין, וילפרד ביון ואחרים הניחו את היסודות להבנת הדינמיקה הקבוצתית ולהבחנה בין תהליכים גלויים לסמויים בקבוצה. מטרות ההנחיה מגוונות ותלויות בהקשר – הן עשויות לכלול קידום מודעות עצמית, חיזוק תחושת שייכות, עיבוד רגשי, רכישת כלים תקשורתיים וחברתיים, ולמידה חווייתית.

מטרות הנחיה בתחום המיניות

חינוך מיני שואף בראש ובראשונה להקנות ידע וערכים שיאפשרו לתלמידים ולמשתתפים להבין את גופם, את מערכות היחסים שבהן הם לוקחים חלק, ואת ההשלכות הבריאותיות, החברתיות והרגשיות של מיניותם (Habron & Habron, 2017). המטרה המרכזית היא לאפשר לאדם לקבל החלטות מושכלות ובטוחות, המבוססות על מידע מהימן ועל תפיסות של כבוד הדדי, שוויון, אחריות אישית והסכמה. החינוך המיני אינו עוסק בדינמיקה בין הלומדים והלומדות והציפיה היא שכל משתתף ומשתתפת יעבדו את התוכן בעצמם/ן אל מול הסיפור האישי שלהם/ן. עיקר הידע עובר מהמורה ללומדים/ות, ולא דרך שיקוף והדהוד בקבוצה.

מבקש.ת לעצמך טיפול?
כאן תוכל.י לשלוח פניה לטיפול ולקבל התייחסויות ממטפלות.ים חברי פסיכולוגיה עברית

טיפול מיני שם לעצמו כמטרה להתמודד באופן ממוקד ומעמיק עם קושי אישי, זוגי או מיני המייצר מצוקה, פגיעה באיכות החיים או תחושת תקיעות (Yalom & Leszcz, 2020). הטיפול עשוי להתמקד בהיבטים כמו תפקוד מיני, טראומות מיניות, קונפליקטים זוגיים, זהות מינית מורכבת ועוד. מטרת הטיפול היא לספק תהליך אישי מותאם, שבו המטופל או המטופלת זוכים לאבחון, הקשבה עמוקה, וליווי רגשי־טיפולי שנועד להביא לשינוי, ריפוי או הקלה. בניגוד לחינוך או לקבוצה, כאן המוקד הוא בפרט – בצרכיו, בכאביו, ובמסע הרגשי שהוא עובר.

הנחייה בתחום המיניות, לעומת זאת, מכוונת להתפתחות אישית דרך תהליך הרגשי והחברתי של המונחים. המטרה אינה רק להקנות ידע, אלא לאפשר שיח פתוח, חוויתי ומעובד סביב שאלות של זהות מינית, דימוי גוף, אינטימיות, פחדים, רצונות וגבולות. ההנחיה נועדה ליצור מרחב בטוח לתהליך אישי־קבוצתי, שבו המשתתפים יכולים לשתף את עולמם, להכיר עצמם דרך האחרים, ולהתמודד עם תכנים נפשיים הקשורים למיניות. מטרתה של קבוצה כזו אינה רק ללמד אלא גם ללוות, לשקף ולעודד התבוננות עצמית וצמיחה, מתוך הבנה שמיניות היא מרכיב זהותי וחברתי ולא רק התנהגות פיזית.

טכניקות בהנחיה בתחום המיניות

חינוך מיני מתבצע לרוב במסגרות חינוכיות או קהילתיות – בבתי ספר, בתנועות נוער, באירועים קהילתיים או בסדנאות ייעודיות. שיטות העבודה בו כוללות העברת ידע בצורה מובנית, תוך שימוש במצגות, סרטונים, שאלונים, תרגילים קבוצתיים ומשחקי סימולציה (מיניות במרחב הבטוח, ללא תאריך). המנחה או המחנך פועל לרוב מול קבוצה גדולה, כאשר הקשר הוא פחות אישי ויותר פורמלי. ההוראה מתבצעת לרוב באופן פרונטלי, אך משלבת גם דיונים, חלוקה לקבוצות קטנות ופעילויות שמטרתן לעורר חשיבה ביקורתית ותחושת אחריות אישית. ההנחה הבסיסית היא שכאשר ניתן ידע מהימן ומונגש בצורה מותאמת, תתקיים השפעה מיטיבה על קבלת ההחלטות של המשתתפים.

טיפול מיני, לעומת זאת, הוא תהליך אישי או זוגי המתקיים במרחב טיפולי מקצוע. שיטות העבודה מבוססות על גישות טיפוליות מוכרות – טיפול דינמי, טיפול קוגניטיבי־התנהגותי (CBT), טיפול ממוקד גוף, טיפול זוגי, ולעיתים שילוב ביניהם (Hall & Binik, 2020). המטפל המיני מוסמך לאבחן קשיים מיניים, לעבוד עם טראומות, ללוות תהליכים של שינוי זהות מינית או מגדרית, ולהציע כלים מעשיים לשיפור התפקוד המיני והקשר הזוגי. העבודה נעשית תוך הקפדה על דיסקרטיות, חוזה טיפולי ברור, וקשר טיפולי המושתת על אמון, הכלה ורגישות. השיח כאן אינטימי, ממוקד ועמוק, ומטרתו לסייע לאדם להתמודד עם מצוקה או קושי ולנוע לעבר רווחה מינית ואישית.

הנחייה בתחום המיניות מתמקדת ביצירת תהליך קבוצתי רגשי־חוויתי. כלים של הנחיית קבוצות אפקטיביים גם בתוך קבוצה גדולה וגם בעבודה עם זוגות או יחידים. הנחיית קבוצות בתחום המיניות אינה מוגבלת לשיטות מערביות, והיא נשענת על מסורות ותיקות של חניכה בתחום המיניות שמגיעות מהמזרח (Hlavinka, 2020). שיטות העבודה כאן שואבות מעולם ההנחיה הדינמית והקבוצתית, וכוללות שימוש בכלים מגוונים כגון שיח פתוח, מעגלי שיתוף, עבודה בזוגות, כתיבה אישית, דמיון מודרך, אמנות, תנועה, ומשחקי תפקידים. המנחה פועל ליצירת מרחב בטוח המאפשר פגיעות, אותנטיות והשתקפות הדדית. הקבוצה אינה עוסקת רק בידע, אלא בעיקר בחקירה עצמית, בעיבוד רגשי ובהתבוננות זהותית. הכלים המשמשים בהנחיית קבוצות מכוונים ליצירת חוויה טרנספורמטיבית עבור המשתתפים דרך הקבוצה עצמה.

הכשרת העוסקים/ות בתחום

מחנכות ומחנכים למיניות רוכשים לרוב הכשרה במסגרת קורסים ייעודיים לחינוך למיניות בריאה, שנערכים במוסדות אקדמיים, מרכזי הכשרה קהילתיים, או עמותות מקצועיות (כגון דלת פתוחה, או ארגונים להורות ומיניות). הקורסים נמשכים לרוב מספר חודשים, וכוללים תכנים עיוניים בתחומי אנטומיה, פסיכולוגיה של גיל ההתבגרות, מגדר, תקשורת בין־אישית, הסכמה מינית, זהויות מיניות ונורמות חברתיות. לצד הידע התיאורטי, המחנכים רוכשים מיומנויות הוראה, עמידה מול קהל, ניהול שיח רגיש, והתאמת תכנים לגיל ולתרבות. בחלק מהמקרים, הדרכה או ניסיון קודם בחינוך נדרשים כבסיס להכשרה. ההכשרה מתמקדת בהקניית ידע, אך אינה מכשירה לעבודה טיפולית או לעיבוד רגשי מעמיק.

היפנוזה - מדריך בסיסי לאנשי מקצוע
מהדורה עדכנית לספר הקלאסי של מוריס קליינהאוז ופזית סלע, כולל פרקים חדשים של כותבים מובילים

מטפלות מיניות מוסמכות עוברות את ההכשרה המעמיקה ביותר מבין שלושת התחומים. כדי להתקבל להכשרה לטיפול מיני, יש לרוב צורך בתואר שני טיפולי (כגון עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה קלינית, טיפול זוגי ומשפחתי) ורישוי מקצועי מוכר. ההכשרה לטיפול מיני עצמה נמשכת בין שנתיים לשלוש, וכוללת לימודים תיאורטיים, הדרכה קלינית, פרקטיקום, והתנסות טיפולית בפועל. הלימודים עוסקים בנושאים כמו דיספונקציות מיניות, טראומה מינית, טיפול בזוגות, פרקטיקות מיניות מגוונות, אתיקה מקצועית ועבודה בין־תחומית עם רופאים, גינקולוגים, אורולוגים ואנשי מקצוע נוספים. עם סיום ההכשרה, המטפלות מקבלות הסמכה מטעם גוף מקצועי (כגון איט"ם בישראל), המאפשרת להן לטפל במצבים רגשיים, פיזיים וקליניים הקשורים למיניות.

מנחות ומנחים קבוצתיים בתחום המיניות עוברים לרוב הכשרה בהנחיית קבוצות כללית, אליה מתווספת התמחות ספציפית במיניות. ההכשרות בתחום זה שמות דגש על תהליך רגשי, על דינמיקה קבוצתית, על יצירת מרחב בטוח לשיתוף, ועל יכולת להתמודד עם תכנים טעונים כגון בושה, טראומה או קונפליקט פנימי. ההכשרה כוללת כלים מעולם הפסיכולוגיה, הנחיה חווייתית, עבודה עם הגוף, יצירתיות והקשבה אמפתית. משך ההכשרה משתנה – ממסלולים של שנה ועד הכשרות ארוכות המשולבות בתואר אקדמי. לדוגמה ההכשרה להנחיית קבוצות בתחום המיניות של מארג כוללת 1,500 שעות אקדמיות.

אתיקה של הנחיה בתחום המיניות

אתיקה עוסקת בשאלה מה ראוי ומה אינו ראוי, אולם אין הסכמה אוניברסלית על אתיקה אחת, ולמקצועות שונים קיימים קודים שונים של אתיקה (Ko et al., 2023). קוד האתיקה אליו כפוף לדוגמה חוקר באקדמיה אינו זהה לקוד האתי אליו כפוף חוקר במשטרה. עיסוק במיניות מזמן תמיד שאלות אתיות מורכבות: גבולות אישיים ומקצועיים, שמירה על פרטיות, ניהול יחסי כוח, והבחנה בין ידע מקצועי לבין עמדה אישית. בכל אחת משלוש הדיסציפלינות המרכזיות – חינוך מיני, טיפול מיני, והנחיית קבוצות בתחום המיניות, קיימים כללי אתיקה ייחודיים, המשקפים את טיב המפגש עם המשתתפים ואת עומק המגע עם עולמם הפנימי. בפסק דין ת"א 24673-01-23 הסכימה הרשמת הבכירה נעמה ניר כי "יש מקום לקיים דיון מעמיק ומאוזן באשר לנחיצותם של כללים אתיים אשר יסדירו תחום זה (הנחייה בתחום המיניות), אשר אינם מבוססים אך ורק על הסטנדרטים העומדים בבסיס הקוד האתי של הרפואה הקונבנציונלית."

בחינוך מיני, כללי האתיקה נובעים מתוך המסגרת החינוכית והציבורית בה מתבצע החינוך. העוסקות בתחום מחויבות להציג ידע עדכני, מדויק ומכבד, תוך שמירה על פלורליזם, רגישות תרבותית ואי־שיפוטיות. עליהן להימנע מהבעת דעות אישיות נחרצות או מהטפה, במיוחד בנושאים שנויים במחלוקת כמו נטייה מינית, זהות מגדרית או תפיסות מוסריות. שמירה על שיח בטוח בתוך הקבוצה היא תנאי אתי מרכזי – כולל הקפדה על גבולות ברורים, התמודדות מיידית עם הערות פוגעניות, ומתן לגיטימציה לשונות. במקביל, יש להכיר במגבלות התפקיד: המחנכת אינה מטפלת, ועליה להפנות תלמידים החושפים מצוקה לגורמים מוסמכים, תוך שמירה על דיסקרטיות והתנהלות על פי נהלים מוסדיים (כגון חובת דיווח במקרים של פגיעה מינית).

בטיפול מיני, האתיקה בנויה על כללים מקצועיים סדורים, מחייבים ומפוקחים, בדומה לכל תחום טיפולי אחר. המטפלת המינית כפופה לקודים אתיים של מקצועות הטיפול (פסיכולוגיה, עבודה סוציאלית, ייעוץ זוגי וכו') וכן לקוד ייעודי של טיפול מיני. עקרונות מרכזיים כוללים שמירה קפדנית על סודיות, החזקת גבולות ברורים בקשר הטיפולי, הימנעות מכל קשר רומנטי או מיני עם מטופלים, והקפדה על הסכמה מדעת בכל שלב בתהליך. נוסף לכך, המטפלת נדרשת להתעדכן מקצועית, לעבור הדרכה קבועה, ולבחון את עצמה ואת תגובותיה (כולל משיכה, התנגדות, שיפוטיות או פגיעות). מאחר שהטיפול המיני עוסק בתכנים גופניים ואינטימיים, קיימת חשיבות גבוהה במיוחד להקפדה אתית על עמדת נוכחות רגישה אך לא חודרנית.

בהנחיית קבוצות בתחום המיניות, כללי האתיקה מורכבים יותר, שכן מדובר במרחב אינטימי, רגשי ושוויוני יותר, שבו עלול להיווצר טשטוש גבולות. המנחה מחויבת ליצירת מרחב בטוח – לא שיפוטי, מאפשר, אך גם תחום בבירור. עליה להחזיק את המרחב הקבוצתי ולהתמודד עם תכנים טעונים, מבלי "להיסחף" רגשית או לחשוף את עצמה באופן בלתי מותאם. על אף שלעתים קיים שיתוף אישי מצד המנחה (כחלק מיצירת אמון), עליו להיות מדוד, רפלקטיבי ובשירות התהליך הקבוצתי. אתיקה קבוצתית מחייבת גם עבודה על הסכמות – כללים לגבי שמירה על סודיות, הקשבה, גבולות מגע ושפה – ונכונות להתמודד עם הפרות של כללים אלה. במקרה שמתעוררת מצוקה אישית חריגה, חובה אתית על המנחה להפנות לגורמי טיפול מוסמכים ולא לנסות לטפל בעצמה.

לפנימיית החינוכית בויאר בירושלים דרוש/ה עובד/ת סוציאלי/ת
תיאור התפקיד: עבודה טיפולית וחינוכית עם מתבגרים באופן פרטני וקבוצתי...

סיכום

העיסוק במיניות דרך שיח פתוח, רגיש, ומתמשך הוא משימה חינוכית, טיפולית ואישית מן המעלה הראשונה. לאורך המאמר בחנו את ההבחנות בין חינוך מיני, טיפול מיני והנחיה בתחום המיניות – שלוש פרקטיקות שונות המייצגות גישות שונות כלפי נושא עמוק, רגיש ומשמעותי זה.

בתוך שלושת התחומים, ההנחיה מצטיירת כמרחב ייחודי: היא אינה מבקשת להכתיב ידע מוסמך, ואינה מתיימרת לרפא פצע – אלא מציעה אפשרות למפגש אנושי אותנטי עם עצמנו ועם אחרים. היא תובעת מהמנחות ומהמנחים רגישות אתית גבוהה, מודעות עצמית עמוקה, ויכולת ללוות תהליכים שלא תמיד נוחים או צפויים – אך לעיתים קרובות הם מרפאים, מטלטלים, מחיים.

בעידן שבו השיח על מיניות עדיין מתנהל בין שתיקה לבין שטחיות, יש ערך רב בקיום של מרחבים שבהם מותר לשאול, להתלבט, לחקור, להרגיש, ולדבר על מיניות כמרחב חי, משתנה, מורכב ואנושי. ההנחיה מאפשרת לא רק להעביר ידע – אלא גם ליצור תנועה פנימית וחיצונית, לעורר רפלקסיה, לגלות משמעויות חדשות, ולשוב אל עצמנו עם יותר חמלה, בהירות, ועוגן.

הפיתוח המקצועי של תחום ההנחיה, ביסוסו האתי והעשרתו בכלים מעולמות שונים – גופניים, יצירתיים, בין־אישיים – הם צעדים חיוניים לקידום שיח בריא ופתוח על מיניות בחברה.

מקורות

Habron, S., & Habron, E. (2017). What, When, and Who in Sex Education: Guiding Principles for Building Sex Education Programs for Teenagers in Israel. Hebrew psychology. https://www.hebpsy.net/...&id=3570

Hall, K. S., & Binik, Y. M. (2020). Principles and practice of sex therapy. Guilford Publications.

Hlavinka, P. (2020). Sex Education and Tantra. In Exploring Sexuality and Spirituality: An Introduction to an Interdisciplinary Field (p. 269). BRILL. https://doi.org/10.1163...04437869_010

Ko, H.-K., Lin, Y.-C., Wang, S.-Y., Hsu, M.-T., Yordy, M., Tsai, P.-F., & Lin, H.-J. (2023). Teaching and learning in interprofessional ethics education: Tutors’ perspectives. Nursing Ethics, 30(1), 133–144.

World Health Organization. (n.d.). Comprehensive sexuality education. Retrieved March 18, 2024, from https://www.who.int/new...ty-education

Yalom, I. D., & Leszcz, M. (2020). The theory and practice of group psychotherapy. Hachette UK.

מיניות במרחב הבטוח. (n.d.). משרד החינוך. https://mosdot.educatio...fe-sexuality/