"להחזיר את האור" - יומן ויזואלי בשיטת "דפי נפש" כהתערבות המחברת למשאבי תקווה וחוסן
רקפת הדר
במאמר משולבות עבודות יצירה של מפונות מעוטף עזה שנתנו אישורן לשימוש ביצירות ובתיאורי המקרה.
קראה והעירה: ד"ר שושי וקסמן
מחושך לאור - עבודה של אחת המפונות מעוטף עזה
מתודת העבודה ביומן הוויזואלי בשיטת "דפי נפש"1,2,3
ההתערבות בשיטת "דפי נפש" מגיעה מפרקטיקות של פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית (יאלום, 2011) ומדברת על כך שאדם יכול "רק" ללוות את האחר במסעו לריפוי והחלמה (לעומת המושג לטפל באחר). המנחות בשיטת "דפי נפש" נקראות "מלוות דרך" וההתערבות שלהן היא דרך לימוד הכלי של היומן הוויזואלי במפגשים מובנים שיש בהם יצירה ויזואלית ותרגילי כוונה כגון מדיטציות ותרגילי כתיבה. המתודה עצמה היא חווייתית-יצירתית אך מטפלות רבות מאמצות אותה לעבודתן הטיפולית כמסגרת לעיבוד באמצעים עוקפי חשיבה (לינק-סקופ, 2016).4
אחד הצעדים הראשונים הוא ללמד את המשתתפות את השפה הייחודית שמאפשרת את היווצרותם של "דפי נפש" בתוך יומן ויזואלי, באמצעות שבעת האלמנטים שעליהם מבוססת השיטה: כוונה, קסם המקריות, רקע, צבע, דימוי, קו וטקסט (לינק-סקופ, 2016). המפגשים מובנים ומאפשרים חיבור למשאבים הפנימיים ולמקורות חוסן פנימי.
ציטוטים של המשתתפות בסיום קורס בן עשרה מפגשים:
"זאת הייתה הפעילות הכי משמעותית שחוויתי בשבועות האחרונים, סוף סוף הצלחתי להירגע לשעתיים ולהתנתק מהנייד".
- פרסומת -
"אין לי מושג איך הייתי עוברת את החודשים האחרונים מאז השביעי לאוקטובר בלי היומן הויזואלי"
"אני מגלה יכולות שלא ידעתי שיש לי"
"זה מאפשר לי לבכות ולהתפרק במקום בטוח"
"עזרתן לי לבקוע מתוך כל הקושי שהרגשתי"
מקום גם לביטוי דאגה - עבודה של אחת המפונות מעוטף עזה
איך מחזירים את האור?
בחלק זה אתאר את המרכיבים של היצירה במתודת "דפי הנפש" אשר תורמים ליכולת ההולכת ומתפתחת של בנות הקבוצה "להחזיר את האור" לחייהן בתנאים בלתי אפשריים של פליטות, עזיבת הבית הפיזי ומעבר למלון לתקופות ארוכות. היומן הויזואלי כחפץ פיזי מוטען במהלך המפגשים במשמעויות רבות, קטעי מחשבות, פחדים, תקוות, משאבים וזיכרונות. בכך הוא הופך למעין חפץ מעבר (Dune, 2021), בית חליפי לבית המרוחק, שבו אפשר לתעד את הקורה איתן. עצם התיעוד מוסיף משמעות לזמן שחלף ומאפשר להן לראות גם נקודות של תקווה ואור אשר מחזקות אותן.
בשיחות עם מפונות, בייחוד לאחר מספר מפגשים, בעת שדפדפו ביומן וביצירות שיצרו במהלך הזמן, ניתן היה להרגיש בדבריהן את תהליך ההתחזקות והאופטימיות שנוצר במהלך המפגשים.
אבחון תהליך השינוי שעברו המפונות בעזרת חמשת עמודי התווך של שיטת "דפי הנפש" ואיך באו לידי ביטוי במהלך המפגשים (רקפת לינק-סקופ 2016)
- המסגרת - יצירה מתמשכת בפורמט של ספר (יומן) אשר צוברת משמעויות ומאפשרת בניית נרטיב אישי. המשתתפות לוקחות את היומן איתן לחדרן, ממשיכות לעלעל ולכתוב בו ולעיתים יוצרות בצורה עצמאית בחדרן. כך היומן-מיכל מאפשר להן המשכיות בין המפגשים והוא מהדהד בין מפגש למפגש.
- שבעת האלמנטים - היכרות עם שפת המיקס מדיה ה"מחקה" את שכבות הנפש. שבעת האלמנטים של שיטת "דפי הנפש" - כוונה, קסם המקריות, רקע, דימוי, קו, צבע וטקסט - מאפשרים חיבור ויזואלי בין חלקי הטראומה השונים שעלו במפגש. בכל מפגש יש חזרה על שבעת האלמנטים כמשהו קבוע המאפשר חיבור של נרטיב ויצירה של "דף נפש" (הדר, 2018). בכל מפגש יש שילוב שונה של שבעת האלמנטים ובמשך המפגשים הנשים לומדות לדבר את "שפת האלמנטים" אשר יוצרת בתוכן ביטחון ותחושה של רכישת שפה אומנותית ונפשית.
- תכני המפגשים - חלקי הנפש. בזמן הטראומה הנפש מרגישה מפוצלת ויש שימוש במנגנוני הגנה שונים (ברק, 2018). במפגשים אנחנו פוגשים את החלקים השונים ומאפשרים "האנשה" לקולות או לחלקים פנימיים באמצעות כתיבה או דמיון מודרך. בתוך כל עבודה ביומן, מלוות הדרך מנחה את המשתתפות לחבר בין החלקים השונים במגוון טכניקות ויזואליות שמאפשרות יצירת "דף נפש" שיש לו נרטיב וסיפור שניתן לספרו. אחד הארכיטיפים המשמעותיים שנעשה בהם שימוש בשיטה זו הוא "הילדה הפנימית" הנמצאת בתוכנו. הילדה הפנימית הוא ארכיטיפ מרכזי בשיטה ובמפגשים רבים ישנה התמקדות בריפוי הכאב וגילוי הכוחות שיש בה (capacchione, 1991).
- זמן המפגש המוארך כזמן קהילה - כל מפגש אורך כשעתיים עד שלוש. מסגרת הזמן מאפשרת יצירה שמרגיעה וגם קושרת את הנוכחות אחת לשנייה ליצירת קהילה חדשה המתמקדת ביצירה וצמיחה. במהלך המפגשים נוצרים קשרים בין המשתתפות אשר חורגים מעצם המפגש עצמו ו"זולגים" אל תוך המציאות. קשרים אלו מוסיפים תחושות של אופטימיות ושמחה ומפיגים את הבדידות.
- נוכחות מלוות הדרך - מלוות הדרך מאפשרות "הצתה" של כוחות ומשאבים בתוך נפשן של המשתתפות על ידי יצירת מפגשים מובנים אשר מחברים כל אחת מהנוכחות אל המשאבים והכוחות שלהן, ועל ידי התייחסות אישית לכל אחת מהמשתתפות ומתן מענה לצרכים אישיים. מלוות הדרך מרחיבות את הסטינג בכך שהן מאפשרות יחס אישי בתוך רחם קבוצתי ובכך עוזרות לכל אחת מהמשתתפות למצוא את הקצב האישי שלה ולהחזיר את האור והאופטימיות אל חייה. מלוות הדרך לא מפרשת את היצירה אלא מאפשרת למשתתפות להגיע לתובנות מתוך העבודה עצמה.
המסגרת - יצירת "דפי נפש" בתוך היומן הוויזואלי
בתחילת כל מפגש מלוות הדרך מחלקות את הכלי העיקרי שמשמש מסגרת למפגשים - היומן הוויזואלי. נשים אשר קבלו את היומן ולקחו אותו לחדרן מביאות אותו למפגש. נשים חדשות מקבלות יומן תפור בעבודת יד שהוכן מראש על ידי מתנדבות.
גבולות היומן מאפשרות ביטחון ותחושה של יצירת "ספר תיעוד חיים". במיוחד בתקופה זו של חוסר וודאות וחווית פליטות, ישנה חשיבות לתיעוד המתמשך. היומן שיוצרות הנשים בקבוצות הופך לחפץ משמעותי ויקר, מעין טוטם שיש לו משמעויות רבות. על פי קמינגס (Cummings, n.d) הספר הוא סימבול רב עוצמה שמכיל בתוכו את העבר ואת העתיד. קמינגס מצטט את מילטון, שטען ש"בספרים יש תחושת חיות". קתי מלכיודי, מחלוצות היומן הוויזואלי בארה"ב ומטפלת באמנות טוענת שהיומן הופך לחפץ משמעותי אשר מתעד את הטיפול ומשמש למעשה כחפץ מעבר (Malchiodi 2002).
קבוצות היומן במלונות ובמרכזי הפינוי נערכות במתכונת של קבוצת רכבת. ישנה קבוצה גרעינית אשר הולכת ומתגבשת וסביבה נאספות נשים נוספות. הנשים אשר לוקחות את היומן אל חדרן, מראות אותו לחברותיהן אשר רוצות ללמוד ולהצטרף אל הקבוצה. החיוך והסקרנות על פניהן של המפונות כאשר הן מקבלות את המחברת לראשונה, מרגשת. הן לא מכירות את המדיום הזה והן סקרניות לראות את היומנים האישיים של מלוות הדרך. השיתוף ביומנים האישיים של המלוות מאפשר למפונות התקשרות מיידית ורצון ליצור ולהתנסות.
בסיומה של הפגישה הראשונה אמרה אחת המשתתפות: "אני לא מאמינה שיצרתי את זה לבד. לא האמנתי שאני יכולה, מאז גיל שבע לא נגעתי בצבעים, תמיד אמרו לי שאני לא מוכשרת". משתתפת נוספת התייחסה אל המחברות בעבודת היד ואמרה "זה מקסים שמישהו ישב ויצר קישוטים למחברות עבורנו, זה מחמם לי את הלב". היומן הוויזואלי הופך במהלך המפגשים לחפץ מעבר אשר מאפשר למפונות היקשרות בריאה ותקווה ליציאה מהמצב המשברי.
היומן הוויזואלי מציע עבור המפונים את האפשרות והתקווה שקיים מרחב פוטנציאלי (ויניקוט, 1995ב, 122-35) בו יוכלו ללמוד מחדש איך לשחק ואיך להתחבר למשאבים של דמיון ותקווה. ויניקוט טען שהיכולת לשהות במרחב זה הוא הבסיס לאושר ובריאות נפשית. כאשר אנחנו יכולים לשהות במרחב הפוטנציאלי אנחנו יכולים להשתמש במשאבי הדמיון ולשאוב תקווה ממטאפורות וסימבולים.
ויניקוט דיבר על המושג החשוב "חפץ מעבר" - חפץ שמאפשר לתינוק את האשליה שאמו עדיין איתו גם כשהיא נעדרת. במפגשים עם המפונות שמתי לב שוב ושוב שהיומן קיבל תפקיד משמעותי של חפץ מעבר עבורם. רבים מהם שמחו לקבל מאיתנו שקית עם חומרים שבהם יוכלו להמשיך ולעבוד בחדרם, הם לקחו איתם את היומן והחזירו אותו למפגש הבא.
מכיוון שהקבוצות בנויות בצורה של קבוצת רכבת, כלומר, נשים יכולות לבוא ולהצטרף לקבוצה בכל שלב, לעיתים נשים בוחרות להשאיר את היומן שלהן איתנו למשמרת עד הפעם הבאה בה יחזרו למפגש. באחד המפגשים שתי ילדות יצרו בתוך יומן במשך אחר-צהרים שלם ולאחר מכן בחרו להשאיר אצלי את היומן שלהן. לאחר שבועיים חזרה אחת הילדות ובקשה ממני את היומן שלה. היא זכרה שהשאירה אותו ושמחה כל כך כשמצאתי והחזרתי לה אותו. בכך הצליחה להפנים בתוכה את היומן כחפץ אשר יוצר את מסגרת הזמן. כאשר עבדה באופן חופשי בפעם השנייה - היא הרשתה לעצמה לבטא את הנעשה בתוכה בצורה משמעותית וסימבולית, כאשר עברה מציור קומיקס שאפיין את הפעם הראשונה בה עבדה ביומן לציור של מעין "מפלצת אדומה" בפעם השנייה.
משתתפת בת 75 מעולם לא יצרה בעבר, סיפרה לנו בגאווה שהיא עומדת לסיים את היומן הראשון שלה, וכאשר הראתה את היומן לבעלה הוא "היה מאד גאה בי!!" היא דפדפה ביומן ואמרה שהיא לא מאמינה שהיא יצרה כאלו עבודות יפות. הייתה תחושה שהיצירה ביומן אפשרה לה תחושה של מסוגלות וגאווה. היה לה חשוב מאוד לכתוב את שמה המלא על כריכת היומן באותיות גזורות. באחד המפגשים עבדה עם האות ב' וספרה על כך שהאות הזאת מסמלת לה את הכוחות הפנימיים בתוכה ואת היכולת שלה לשמור על הבית. היא שיתפה שבשבת השחורה היא ניצלה רגע של שקט יחסי ורצה אל המטבח כדי להביא אוכל ושתייה מכיוון שהבינה שהם עומדים להיות כלואים בממ"ד במשך שעות. במשך השבועות שבהם עבדה ביומן חזרה אותה משתתפת שוב ושוב אל השבת השחורה, ונזכרה ברגעים הקשים ובמקביל התחברה לכוחות שלה בשעת הטבח שהתחולל סביבה
"לא האמנתי שיכולתי להיות כל כך חזקה, לראות את זה מול העיניים גורם לי להבין את החוזק שלי, היומן הוויזואלי עבורי הוא יותר מפסיכולוג, הוא נוגע לי בתוך הנשמה ועוזר לי לקלף מעצמי קליפות של הגנה". לאחר מספר ימים כאשר האות ב' מתוך שמה נפלה, חיפשה אותה בכל רחבי הסטודיו, הייתה תחושה שהאות ב' כבר מסמלת עבורה משהו מוחשי שקשור לבית שלה וליכולת שלה לדאוג לבני ביתה. לבסוף הצעתי לה לגזור ולהדביק ב' חדשה בצבע אחד שידגיש את הייחודיות שלה. היא בחרה צבע ורוד זוהר, הדביקה את הב' החדשה ואמרה "עכשיו הב' הזאת מיוחדת ומזכירה לי את הבית שלי שנמצא בתוכי".
- פרסומת -
עבודתה הראשונה של משתתפת בה סיפרה על הכוחות שגילתה בעצמה בשבת השחורה
שבעת האלמנטים - חיבור של חלקי הנפש שפוצלו על ידי עבודה בשכבות
אחד המאפיינים החשובים של עבודה ביומן הוויזואלי בשיטת "דפי הנפש" הוא העבודה בשכבות. עבודה זו היא מעין מטאפורה למבנה הנפש על שכבותיה. שפת המיקס מדיה לגווניה מאפשרת למכלול זה של חלקי נפש, זיכרונות, חלומות, אסוציאציות ותחושות להגיע לאינטגרציה והרמוניה פנימיים וחיצוניים. היומן למעשה מהווה מעין ביטוי ויזואלי של "המרחב הפוטנציאלי" שנוצר בטיפול (ויניקוט, 1995ב, 73). יכולתו של אדם להיות בתוך מרחב פוטנציאלי של חוויה היא הבסיס להיווצרותה של יצירתיות ושל תחושת העצמי של האדם - של היותו חי.
את השכבות מבטאים באמצעות שבעת האלמנטים: כוונה, קסם המקריות,רקע, דימוי, צבע, קו וטקסט, כאשר כוונה וקסם המקריות הם האלמנטים המשמעותיים שמובילים את המפגש וחמשת האלמנטים האחרים הם ויזואליים במהותם. כל מפגש הוא למעשה תרכובת מיוחדת של שבעת האלמנטים שמתחיל ב"כוונה" ומסתיים ב"קסם המקריות" ובתוכו "נארגים" טכניקות וחומרים שונים כגון : צבעי מים, אקריליק, טקסטיל, צבעי עיפרון, טושים, דיו ועוד…
לאחר שיחה קצרה על אלמנט הכוונה של המפגש מתבקשות המשתתפות לחפש דימויים בהתאם לתרגיל הכתיבה או הוויזואליזציה שנערכה. ההנחיה היא לבחור דימויים, שהמשתתפת מתחברת אליהם, לתת ליד לבחור את הדימוי בלי לחשוב כמעט. בעצם ההנחיה הזאת יש כניסה אל תוך מרחב פוטנציאלי (וויניקוט 1995 ב') של משחקיות. בסוף המפגש נוצרת עבודה שיש לה משמעות ויש בה חלקים מפתיעים. בכל מפגש יש רגע מיוחד של "אהה" רגע של גילוי והפתעה על כך שנעשה חיבור שלא חשבו עליו - זהו אלמנט קסם המקריות.
במפגש השלישי עם מפונות מהעוטף, בחרה אחת המשתתפות שני דימויים של סירה בים סוער ושל בית עם גינה יפהפייה. היא הדביקה את שניהם במרחק גדול אחד מהשני. ביקשתי ממנה לחבר ביניהם והיא התקשתה בכך, אך לבסוף הצליחה להפוך את הים הסוער על ידי צבעים וסימוני קווים לשביל שהוביל לבית. בשיחה לאחר מכן היא הצליחה לראות איך היא ניסתה ליצור דרך חדשה מהסירה בים הסוער שסמלה את המצב שבו היא נמצאת עכשיו, אל הבית החדש בעתיד הלא ידוע. המשתתפת מאד התרגשה כאשר ראתה זאת ואמרה: "לא ידעתי למה בחרתי את הדימויים האלו, לא הייתי יכולה להבין אם לא הייתי עושה את העבודה הזאת".
משתתפת נוספת אשר סבלה מחרדות ואבל על הבית שלה שנהרס, התחילה לעבוד בעקבות הרצון שלה לשקט פנימי. במהלך העבודה הדביקה דימויים של עלים צומחים בצורה אינטואיטיבית, הנחיתי אותה איך לחבר את הדימויים באמצעות טכניקה של הטמעה אל תוך הרקע. בסוף המפגש סיפרה המשתתפת שלמרות שהתחילה מתוך מקום קשה בו רצתה רק שקט (הכוונה), במהלך העבודה הרגישה שמתחילה "צמיחה" ושיש פתאום תקווה למשהו אחר. היא דיברה על כך שהעבודה עברה טרנספורמציה וגם בתוכה "צמחה לרגע תקווה שאולי יכול להיות אחרת, שמשהו חדש יכול לצמוח".
קסם המקריות הוא האלמנט שיוצר חיבור נרטיבי בין כל החלקים הפנימיים שעולים במפגש על ידי קבלת תובנה עמוקה שעוזרת למשתתפות להבין את עצמן ואת היצירה שיצרו.
אחת המשתתפות ביטאה זאת במילים הבאות: "היומן הוויזואלי הוא כמו קסם. מאז השביעי באוקטובר בכל רגע שאני לא עסוקה במשהו באות המחשבות הקשות. אנחנו בסיוט מתמשך. ואז הגיע היומן, במשך שעתיים אני מדביקה וצובעת וחושבת רק על הצעד הבא, ולפתע, נוצרת תמונה שלמה, סיפור, ממש קסם בלי שבכלל התכוונתי". הקסם נוצר ללא כוונה, כאשר מתמסרים ליצירה ועובדים עם שבעת האלמנטים בצורה מובנית.
תכני המפגשים - מיפוי של חלקי הנפש
המפגשים בשיטת "דפי נפש" בנויים כך שהם מאפשרים בכל מפגש חקירה של חלקי נפש בצורה מטאפורית. לכל מפגש יש שם מטאפורי כגון "עץ המשאבים", "נופים של תקווה", "הנשיות שבי" ועוד. המפגש מתחיל בתרגיל כוונה שיכול להיות: מדיטציה, תרגיל כתיבה, השראה משיר או קטע ספרותי, שיחה על נושא מסוים, מצגת ועוד. לאחר תרגיל הכוונה מלוות הדרך מנחה את בנות הקבוצה ליצור את המטאפורה שנבחרה, בדרכים אמנותיות שונות באמצעות שבעת האלמנטים שמהם מורכבת השיטה. המטאפורות המוצעות נבחרו בקפידה כדי לאפשר חיבור למשאבים הפנימיים וככל שמתקדמים המפגשים כך ניתן גם לעבוד עם מטאפורות טעונות יותר כמו "הבית הפנימי" ו "מסע הגיבורה".
בסוף המפגש עורכים שיתוף קצר ובו משתפות המפונות את החוויות שלהן ומה גילו במהלך המפגש. בחלק זה ניתן לחוש התרגשות מצד המשתתפות כאשר הן מגלות משהו שלא ידעו קודם. העבודה עם דימויים, צבעים וחומרי אמנות מאפשרת לנו חיבור ללא מודע ושם נעשה תהליך של "אלכימיה" - טרנספורמציה מפתיעה אשר מרגשת את המשתתפות כל פעם מחדש.
לאחר מפגש על "חית העצמה בתוכי" התחברה אחת המשתתפות ללביאה. היא סיפרה על הזיכרונות הקשים מהשבת השחורה ועל התחושה שלה שעכשיו היא נקראת להיות "לביאה" ולהשמיע את קולה בצורה יותר ברורה. היא בחרה לעבוד עם כוח הלביאה וקראה לו - עוצמה. היא יצרה רקע של ג'ונגל והשתמשה בדימויים מיצירות אמנות עתיקות, תוך כדי העבודה היא הונחתה להניח בצד את כל מה שכתבה וכל מה שחשבה עליו ופשוט לתת לידיים להוביל אותה. בתום העבודה היא הופתעה לגלות שלמעשה הנושא שעלה מהעבודה הוא "חמלה".
לאחר מחשבה החליטה לקרוא לעבודתה "עוצמת החמלה". העבודה אפשרה לה להבין מהו סוג העוצמה שהיא מחפשת לבטא בתוכה. היא הרגישה שהיצירה מקרבת אותה לאותה יכולת של ביטוי עצמי בחיי היום-יום, היכולת להשמיע את קולה בצורה חומלת. התובנה הזאת נתנה לה כוח וחיזקה אותה גם בנושאים אחרים בחייה.
במפגשים מתקדמים דיברה אותה משתתפת על הרצון ללמוד איך לחבר את כל הדימויים ביצירה כך שתאהב את התוצאה הסופית. היא מתארת איך בעבודה האחרונה הרגישה את ה"קסם" הזה קורה כשהיא מתמסרת לעבודת היצירה ועובדת כדי "לחבר" את כל החלקים לעבודה שיש בה משמעות ועומק.
כדי להתחבר לחלקי הנפש השונים, נעשה שימוש גם בטכניקות של דמיון מודרך שמנחות את המשתתפות לפגוש את חלקי הנפש הפנימיים בדמויות, חיות וסימבולים שונים. מלוות הדרך של הגישה לומדות במהלך ההכשרה שלהן איך ליצור דמיון מודרך אשר יאפשר חיבור לחלקים פנימיים של חוזק וחוסן. התגובות של המשתתפות בכל הסדנאות חיוביות מאוד והן יוצאות מהמפגש בתחושה שהן מחוזקות מעצם היכולת לדמיין את אותו חלק פנימי בתוכן.
לדוגמה, במהלך מפגש על ה"אמנית הפנימית" שיתפה אחת המשתתפות שפגשה במהלך הדמיון את סבתה שלמדה אותה רקמה, המפגש הדמיוני חיזק אותה והעלה חיוך גדול על פניה. למחרת הביאה אל הסטודיו חוברות רקמה ישנות ושילבה אותן בעבודת היצירה.
להצליח ליצור חיבורים - עבודה של משתתפת מעוטף עזה
כוונת העל בכל המפגשים היא לאפשר למשתתפות חיבור אל מקור פנימי של משאבים וכוחות, הילדה הפנימית בתוכנו (capacchione, 1991). קפיצ'יונה טוענת בספרה שכדי להחלים מכל טראומה שהחיים מספקים לנו, אנו חייבים להכיר את הילדה הפנימית בתוכנו, לתת לה מקום ולטפח כלפיה הורות מיטיבה (שם, עמ' 17)
במפגש מרגש בו פגשנו את הילדה הפנימית בתוכנו, נזכרה אחת המשתתפות בילדותה באירופה שהיוותה מקור לכוחות שאח"כ עזרו לה בקליטה הקשה בישראל. היא הרגישה שאותה ילדה פנימית מהווה מקור לחוזק וכוחות שאפשרו לה לשרוד את השבת השחורה.
החוזק של הילדה הפנימית - עבודה של משתתפת מעוטף עזה
זמן המפגש המוארך - כזמן קהילה
חלק חשוב ואינטגרלי בשיטה זו הוא זמן המפגש המוארך. המפגש לא יכול להיתחם ב-50 דקות של מפגש רגיל, כיוון שישנם בו מעברים רבים בין עבודת דמיון לבין עבודת יצירה. הזמן המינימלי של מפגש מסוג זה הוא שעתיים עד שלוש. זמן זה מאפשר כניסה נוחה יותר לתחום הביניים של החוויה, למרחב הפוטנציאלי (וויניקוט 1995 ב') שמאפשר למטופל "לשחק". הזמן משמעותי מאוד עבור המטופל, והמסגרת אמורה לאפשר את הזמן הזה.
ויניקוט עצמו מספר על מטופלים שהיו זקוקים לפגישות ארוכות יותר, מכיוון שהיו זקוקים לזמן לבניית אמון עם המטפל כדי שיהיה מסוגל להכיל את הצורך שלהם להעלות אל הלא מודע כל חומר שירצו, ובעצם יאפשר להם "לשוטט" בלא מודע ללא חשש (ויניקוט, 1995א, 79).
במיוחד בעבודה עם המפונים שהייתה ברובה במתכונת של "קבוצת רכבת" נוכחנו לדעת עד כמה הזמן הוא גורם משמעותי. תוך כדי המפגש נוצרות שיחות אישיות בין המשתתפות, נוצרות חברויות בין נשים מאזורים שונים בארץ. היכולת של מלוות הקבוצה לאפשר מסגרת מכילה אשר נשים יכלו להיכנס ולצאת מתוכה בצורה המותאמת לחייהן, הייתה משמעותית במיוחד.
במלון שבו עבדתי נקבעו סדנאות יומן ויזואלי לאורך שלושה ימים בכל שבוע כך שכל מי ש"הפסידה" מפגש יכלה להשלים ביום שלאחר מכן. בנוסף, בנות הקבוצה בקשו להישאר לאחר גמר הסדנה בסטודיו הפתוח ולעבוד על היצירות שהתחילו. אחת המשתתפות שיתפה בחשיבות של העבודה הקבוצתית והסיפוק שנוצר כאשר הבנות מקבלות השראה אחת מהשנייה: "כשהתחלתי ליצור ביומן העבודות שלי היו קודרות. לא התחברתי אליהן. הן לא הצליחו לעודד אותי. אבל אז החברה שישבה לידי הציעה שאוסיף צהוב ולאט לאט באמצעות צבעים התחלתי להרגיש אופטימיות. הייתי זקוקה לצבעים שמרימים את המצב רוח. זה כל כך משמעותי לי שאפשר ללמוד אחת מהשנייה".
משתתפת נוספת סיכמה את החשיבות של הקבוצה בשיתוף מרגש. היא סיפרה שבמשך שנים ארוכות מעולם לא העזה לדבר ולספר על עצמה לפני כולן, אך החברותא המיוחדת שנוצרה כאן מאפשרת לה בפעם הראשונה להשמיע את קולה, ולשתף מעט בתחושות שהיא חווה בלי להתנצל. היא בחרה להדגיש ש "זה בסדר" להיות בדיוק כפי שהיא. היא הביעה תקווה שהקבוצה המיוחדת שנוצרה תמשיך להיפגש וליצור גם בימים שמנחת הקבוצה איננה, למשל בשבתות. מספר בנות הסכימו איתה והתארגנו לרדת ביחד אל הסטודיו בסופי השבוע ולהמשיך ביצירה המשותפת. בכך ביטאו את תהליך "החזרת האור" אל חייהן והתחושה שהיצירה ביומן היא חלק בלתי נפרד מתהליך הריפוי שלהן.
הצבעים כמשפיעים על מצב הרוח- עבודה של משתתפת מעוטף עזה
נוכחות מלוות הדרך כמאפשרת הצתה וחיבור לכוחות ומשאבים פנימיים
כחלק מההכשרה של מלוות הדרך בשיטת "דפי נפש" מושם דגש מיוחד על ארכיטיפ ה"אמנית הפנימית". כלומר מלוות הדרך מטפחות באופן קבוע את היצירה האישית שלהן בתוך היומן. כך הן יכולות לאפשר מעצם הקשר איתן התנעה מחודשת של היצירתיות הטבועה באדם. החיבור לאותה יצירתיות, לאותה אומנית פנימית שהאדם לא זכר את קיומה, מאפשרת הצתה של תשוקה וחיבור לחיים, של ערך עצמי ושל תחושת מסוגלות (רקפת לינק-סקופ, 2016).
במהלך המפגשים עם המפונות, נוכחתי שוב ושוב עד כמה חשוב להביא את היומן האישי שלי וליצור במקביל למשתתפות. היצירה במהלך המפגשים אינה בסגנון מרוחק של מדריך אשר מדגים בלבד, אלה בסגנון של יצירה משותפת. מלוות הדרך יכולה להדגים, לשתף, להציע טכניקות ספציפיות אשר לדעתה יתאימו לביטוי של נושא מסוים, כאשר יש דגש מיוחד על מציאה של "נקודות אור וחיבור לעוצמה" בחייה של כל משתתפת.
משתתפת שהגיעה לאחד המפגשים היתה באבל כבד על בני משפחתה שנרצחו, הרגשתי שיש צורך לשבת לידה באופן אישי ולהנחות אותה מה לעשות צעד אחר צעד. הנוכחות שלה הייתה קפואה והיא לא יכלה ליצור בלי ליווי אישי או לפחות התחושה שמישהו יושב לידה וקשוב אליה. במפגש הראשון יצרה בשקט, אך כשהגענו לאלמנט הטקסט ובקשתי ממנה לתת שם לעבודה היא פרצה בבכי - היה ניכר שקשה לה לתת מילים או שם ליצירה. גם במפגש שאחריו, אמרה שהיא לא רוצה לעסוק בכתיבה כי המילים "פותחות אצלי את כל הפצעים", הייתי צריכה לחפש דרכים אחרות לעבוד איתה באופן שיאפשר לה ליצור בלי להתחבר למילים שכל כך מכאיבות לה. הצעתי לה ליצור קולאז' של דימויים אשר מזכירים לה את בתה ואת התכונות שהיו בה. לאחר שסיימה היא הרגישה הקלה ואמרה שהמפגש עזר לה.
משתתפת נוספת, אם צעירה, הגיעה בכל רגע שיכלה כדי להשתתף במפגשים. לעיתים יכלה להגיע לזמן קצר רק כדי לשאול מה עשינו בזמן שלא הייתה ולנסות להשלים את המפגש בזריזות. אותה משתתפת היא מורה לאמנות ונראה היה שהיא תופסת את שיטת "דפי הנפש" בצורה מאד אינטואיטיבית, אך הייתה זקוקה להתייחסות האישית וההסברים כדי שתוכל להמשיך וליצור בכל רגע פנוי. היא תיארה התרגשות מהכלי החדש שגילתה ואת התחושה שיש לה תקווה ללמוד אותו לעומק ולהעביר אותו הלאה.
במפגש הסיום שלי עם קבוצת המפונות מהעוטף, לאחר עשרה שבועות של עבודה משותפת, שיתפו המשתתפות את תחושותיהן:
"הרגשתי שהמפגשים החיים איתך ממש שדרגו את היכולת שלי לעבוד וליצור, אפילו אם רק עמדת מעלי כשאני יצרתי, הרגשתי את האנרגיה שלך, את ממש אפשרת לי לבקוע".
"בשבועות הראשונים לא הייתי מסוגלת ליצור. הייתי באה לשולחן ומסתכלת ומרגישה שאני לא מסוגלת. לקח זמן עד שהצטרפתי. היום אני כ"כ שמחה שזה קרה. החברותא והשיתופים והכתיבה והשילוב של כל הטכניקות עושה לי טוב כ"כ, אני מקווה שנמשיך ליצור ביחד".
אחת המשתתפות כתבה לי ברכה מרגשת וביקשה להדביק אותה ביומן שלי, תוך כדי שהיא מקשטת את הברכה, בכך ביטאה את הרצון שלה להשאיר אצלי משהו ממנה כתודה. בברכה שלה כתבה "הרגשתי שהצלחת להגיע אל הנשמה שלי ושל חברותיי, נגעת במנגינה, שירה וצליל. לא האמנתי שכל כך הרבה יצא ממני, בפתיחות ובאמונה"
על התקווה שמבצבצת - עבודה של מפונה מהעוטף לקראת סוף התהליך
לסיכום
במאמר זה ניסיתי לפרוש בפני הקוראים את המתודה של שיטת "דפי נפש" לעבודה בתוך יומן ויזואלי ואת העבודה העדינה שנעשתה בקרב קבוצת מפונות מיישובי העוטף בחודשים הראשונים לאחר השביעי באוקטובר.
דרך סקירת חמשת עמודי התווך של שיטת "דפי הנפש" לעבודה ביומן ויזואלי ודוגמאות מהמפגשים הקבוצתיים, הראיתי איך ניתן לתרום לרווחה הנפשית של נשות העוטף ולאפשר תהליך של "החזרת האור" אל חייהן בתקופה חשוכה זו. בזמן כתיבת מאמר זה, העבודה התרפויטית עם הקבוצה נמשכת באמצעות סדנאות שבועיות. הקבוצה הולכת ומתחזקת והופכת למשמעותית עבור תושבי היישוב שלהן.
הערות
- כחמישה ימים לאחר פרוץ המלחמה פניתי למירב שקד, מלוות דרך בשיטת "דפי נפש" ויזמית וביחד החלטנו להקים מערך התנדבות מקרב קהילת "מלוות הדרך בשיטת דפי הנפש". קראנו לו "להחזיר את האור". מטרות המיזם שלנו היו ליצור התערבות עדינה שאינה טיפולית במהותה, אלא כזאת שמסייעת לחיבור למקורות של חוזק והתמודדות בנפש האדם, חיבור למשאבים של כוחות בתוכנו. ניתן לקרא עוד על המיזם כאן: https://visualjournal.....ackthelight/
- אני מלמדת שיטה זו כהכשרה מקצועית החל משנת 2016.
- למרות שהיו מספר גברים בחלק מהקבוצות, אני משתמשת במאמר זה בלשון גוף נקבה היות שרוב המשתתפות בסדנאות היו נשים.
- ארבעים אחוז מכלל הנשים שמגיעות להכשרת "מלוות דרך" בשיטת "דפי הנפש" הן מטפלות באמנות, פסיכולוגיות או עובדות סוציאליות.
מקורות
ברק, ג' (9 בספטמבר 2018). טראומה: קיפאון, מוות ולידה מחדש. פסיכולוגיה עברית. https://www.hebpsy.net/....asp?id=3730
הדר רקפת, 2019, מסעות ביומן הויזואלי, ישראל, הוצאת ניב.
ויניקוט, ד"ו, 1995א. הכל מתחיל בבית, תרגום: מרים קראוס, תל אביב: כנרת זמורה ביתן-דביר.
וויניקוט, 1995ב. משחק ומציאות, תרגום: יוסי מילוא, תל אביב: עם עובד.
יאלום, ארווין. ד.(2011) פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית, הוצאה כנרת, תרגום: מרים שפס.
לינק-סקופ רקפת, (2016) תרפיית "המסע הפנימי": היומן הוויזואלי ככלי טיפולי, סמינר הקיבוצים.
Capacchione, L, 1991. Recovery of your Inner Child. Simon & Shuster.
Deri, S. K., 1983. Symbolization and Creativity, New York: International University press INC.
Capacchione, L., 2015. The Creative Journal, Ohio: Ohio University Press.
Cummings, B., [n.d.]. ‟The Book as Symbol”: www.oxfordreference.com/view/
10.1093/acref/9780198606536.001.0001/acref-9780198606536-e-0007.
Dune A.J. 2021, Easing Transition: The Journal as a Transitional Object for Adolescents in Emergency Shelter Care.Faculty of Art Therapy Program, Indiana University.
Jung, C. G., 2009. The Red Book, New York & London: W. W. Northon & Company.
Malchiodi, C. A., 2002. The Soul’s Palette, Boston & London: Shambhala.
Malchiodi, C. A., 2013. Visual Journaling as Art Therapy & Self Care.
