חקר האדם בין אובייקט לסובייקט
ציפי בן עמי
פרק מתוך הספר "פסיכואנליזה ופתולוגיה - פרויד והחשיבה המדעית" שראה אור בהוצאת רסלינג.
האדם כמושא מחקרי ניצב בתווך בין מדעי הטבע לבין מדעי הרוח. מקדמת דנא הוא מתקשה להגיע לידי תיאור שלם של המציאות האובייקטיבית והוא תר אחר כלים שיסייעו לו להתמודד עם הקושי. השאלה המרכזית בתפיסת המערב המייצגת קושי זה יותר מכול היא: האם למושג פתולוגיה תוקף אונטולוגי המייצג עובדות גולמיות על מחלה, או שמא הוא הבניה של היסטוריה חברתית-תרבותית במרחב של זמן וקוגניציה מסוימים?
המשמעות האפיסטמולוגית המורכבת של מושג הפתולוגיה הציבה בפני הפילוסופיה של המדע שתי תהיות: ראשית, האם יש לראות את האדם כחלק מהטבע והקוסמוס או כמי שניצב מעליו? שנית, מהו היחס הדרוש בין הפעילות המדעית לפעילויות אנושיות אחרות ולחיים האנושיים? לתהיות אלה נודעת חשיבות מכרעת ביחס להמשגת האדם כמושא מחקרי, כלומר אם לנקוט רדוקציה שלו לדרגת אטום או לא, וביחס למתודה הראויה לחקירת המציאות האנושית. סוגיות אלה משפיעות במידה רבה על אופן המיון של בני האדם לבריאים ולחולים ועל יצירת סדר היררכי במרחב החברתי (וגם במרחב הקוסמי).
אווה אילוז, בנתחה את השיח הטיפולי בתרבות המערב, הדגישה את מקומו של פרויד כדמות מפתח בעיצוב החשיבה על פתולוגיה בזמן המודרני. לטענתה, "הקו הישר שמתח פרויד שוב ושוב בין 'נורמליות' ל'פתולוגיה' העמיד את רעיון ה'בריאות' והנורמליות' (הרגשיות) בלב ליבה של התרבות" (אילוז, 2012, עמ' 50). אילוז עסקה במחקרה בהשפעות המצטברות של השיח של פרויד בנושא הפתולוגיה על חיי החברה היום-יומיים ועל דרך העיצוב של הפרקטיקה הטיפולית. לטענתה, הליקוי הפסיכולוגי נקבע על פי האידיאל של בריאות הנפש שפרויד הציב והטמיע בתרבות באמצעות הטכניקה הטיפולית של הפסיכואנליזה.
יחד עם זאת, כדי להבין איך התעצב אידיאל זה כמציאות אובייקטיבית בתרבות יש לבחון את עצם הפעילות המדעית ולחקור אותה לעומקה בהקשרה ההיסטורי מעבר לצורה הפרפורמטיבית של השפה, ולהתמקד בהשתקפות ההיסטורית של הקשרים ושל היחסים התיאורטיים והרעיוניים בין השקפות ודיסציפלינות שונות בתקופתו של פרויד. ניתוח התולדה של הסביבה התיאורטית שבה פעל פרויד, בנפרד מעיון בלשני וטקסטואלי, ישפוך אור על המשמעויות ה"אובייקטיביות" של מושג הפתולוגיה ושל החשיבה על אנומליות בתרבות המערב.
התקופה המודרנית אימצה את השקפת העולם הנורמטיבית של הנאורות. לפי השקפה זו, התבונה נובעת מעצמיותו של כל יחיד, משקפת את הסובייקטיביות החופשית ומבטאת את הכללי והמשותף לכל בעלי התבונה. יתר על כן, התקופה המודרנית אף הדגישה את עוצמתה של המחשבה האנושית בעיצוב העולם ובביסוס כל אובייקטיביות ואמת. היומרה לחקור ולדעת את המבנה הלוגי של העולם העצימה את החתירה לשליטה במחלות ובסבל האנושי. "אפשר לראות בבירור שנפתח בפני האנשים שדה האפשרויות לפתח את עצמם ולהגיע למצב זה, ושהעכבות בדרך לנאורות, או של היציאה מתוך חוסר הבגרות שהביאו על עצמם, מתמעטות בהדרגה" (קאנט, 2009, עמ' 13).
מחקרים עכשוויים שעסקו בתקופת הנאורות מציגים תמונה מורכבת יותר באשר לתקופה זו, אשר מאירה את הרב-ממדיות בתהליך הקדמה וביסוס הרציונליות בתרבות המערב. מצד אחד, הם חושפים את השפעת החשיבה הרדיקלית של רעיונות פילוסופיים וערכים אוניברסליים ששורשיהם בהוגים מתקופת הנאורות על צמיחת מושגים מודרניים כמו דמוקרטיה, שוויון, סובלנות, חופש העיתונות וחירות אישית. מצד אחר, העובדה הבולטת במחקרים אלו היא שגורמים חברתיים, כוחות פוליטיים, מגבלות אנושיות, ועוד לקחו חלק פעיל ודומיננטי בצמיחה ובמימוש הרעיונות של הוגי הנאורות. למשל, ג'ונתן יזראל, היסטוריון שחקר את תקופת הנאורות מראה כיצד רעיונות של הנאורות הגיחו מתוך הקשרים חברתיים וזכו גם להתנגדות בשל אינטרסים פוליטיים ושמרנות חברתית. לדידו, מטרותיהן של קבוצות חברתיות מתוות את האופן שרעיונות נבררים ומותכים יחד במסגרת אידיאולוגית כמערכת תרבותית ((Israel, 2010. רוברט דארנטון, היסטוריון, מראה את האופן שרעיונות של הוגי הנאורות הוחדרו בחברה תוך כדי זיקה לעסקי הפרסום ולמערכות כלכליות ופוליטיות באירופה שלפני המהפכה הצרפתית (Darnton, 1987).
חוקרים נוספים ביקרו את התפקיד הדומיננטי שהתבונה האנושית קיבלה ביחס לקדמה התרבותית בתרבות המערב. הם הצביעו על תופעות של אי-רציונליות וכוחות הרס אשר התקיימו למרות ההישגים המדעיים והטכנולוגיים בעידן המודרני. בהקשר זה, ממשיכיו של פרויד, תיאורטיקנים מאסכולת פרנקפורט, ביקרו באופן רדיקלי יותר את הרציונליות ואת הקושי בקביעתה של אמת אובייקטיבית שאינה תלויה בסובייקטים ובמרחב וזמן מסוימים. הם מדגישים את הליקוי הפנימי באופייה של התבונה עצמה שמביאה לערעור של האידיאלים של הרציונליזם עצמו, ולכן מייצרת עיוות גם בערך של האובייקטיביות להישגי המדע (אדורנו והורקהיימר, 2003).
תיאוריות ביקורתיות אלו ואחרות שמו את עצם הפעילות המדעית לחקירה מיקרוסקופית בהקשר להיסטוריה שלה. הן בקשו לחקור את ההיסטוריה של קטגוריות וערכים אפיסטמולוגיים שמשמשים ליצירת ידע מדעי. בלשאר, פילוסוף של המדע, הצביע על הקשר שבין תופעה והתנסות במציאות לבין דפוסי חשיבה, ייצוג ומבני ידע המשמשים לחקור אותן במהלכי זמן שונים. הוא סבר שאין התפתחות אבולוציונית רציפה של המדע. מטרת ניתוחו ההיסטורי הייתה לגלות את השינויים ביסודות דרכי יצירת הידע והתבונה (מכשירי המחקר ההיסטורי), שיוצרים את אי-הרציפות בהיסטוריה של המדע (Bachelard, 1968).
בהמשך, פוקו הציג את התמורות ואי-הרציפות בהתגבשות הידע המדעי, כפי שבאו לידי ביטוי בסדירות של פרקטיקת השיח. הוא ניתח את דפוסי השיח ואת משחק הכללים שמתקיימים עבור עמדות שונות של סובייקטיביות ושל יחסים חברתיים בתנאים היסטוריים שונים כדי להוליד מערכות חברתיות, ידע מדעי ויצירות (פוקו, 2005). באותו אופן דסטון וגליסון חקרו את השינויים שחלו בשימוש במושג האובייקטיביות בפרקטיקה המדעית במהלך התקופה שבין המאה ה-18 לתחילת המאה ה-20. הם גילו שהדרכים שבהן מדענים תופסים ומייצגים את האובייקטים של מחקריהם, משקפות את התכונות האפיסטמיות שהם מאמצים בחשיבתם המדעית ואת מידת המחויבות הסמויה שלהם לאובייקטיביות. הם הראו כיצד רעיונות ומחשבות מעוגנים בתפיסות אפיסטמולוגיות או אונטולוגיות, שמשתנות בתהליך היסטורי. לטענתם, קשרי גומלין מתקיימים בין גורמים ורבדים שונים של התנסויות חברתיות ופוליטיות לבין מחשבות של החוקר או של קהילת המדענים, ומשפיעים על התפיסות והדימויים המדעיים שנוצרים ומשתנים בתהליך היסטורי (Daston and Galison, 2000, 2007).
בהקשר זה, התמורות שחלו בחשיבה המדעית בתקופתו של פרויד השפיעו על עמדתו אשר ביקרה את השקפת הנאורות על הפתולוגיה לפיה יש להבין את המחלה אפריורי כיסוד אוניברסלי, הנובע מעיוותי וחריגות הטבע (Canguilhem, 1991, פורטר, 2009). תפיסתו של פרויד ביחס למחלה חושפת את חשיבותן של הנסיבות ההיסטוריות והתרבותיות של האדם, ועיצבה תכונות אפיסטמיות אחרות ששימשו להבניה של מושג הפתולוגיה כאובייקט מדעי. בסוף המאה ה-19 צצו חידושים וגילויים רבים במדעי הטבע אשר השפיעו על החשיבה והמחקר במדעי האדם. כך הופעת הגנטיקה המודרנית והביומטריקה היו הבסיס לרפואה, למדעי הטבע ולחלק ממדעי האדם והחברה ((Morris-Reich, 2016. יחד עם זאת, הפיזיקה, שנתפסה כמדע ה"אובייקטיבי" ביותר בין המדעים, הציבה את אמות המידה למחקר המדעי. יתר על כן, ריבוי המטפורות והאנלוגיות לפיזיקה בכתביו של פרויד מלמד שגם הוא תפס את הפיזיקה כתחום הממוקם בקוטב של האובייקטיביות.
התמורה בחשיבה המדעית בפיזיקה בשנים אלו בולטת על רקע ההצהרה בשנת 1894 של הפיזיקאי מייקלסון (Michelson) כי רוב העקרונות שעל פיהם פועל העולם הפיזיקלי כבר הוכחו. הצהרתו ביטאה את הלך הרוח ששרר בעולם המדע, שלפיו המדע ניצב על סף ההבנה המלאה של היקום ונותרו רק שתי עננות המעיבות על קבלת התמונה הברורה: סוגיות הקשורות בתנועת האור וסוגיית הקרינה של גוף שחור אשר פולט קרינה אלקטרומגנטית ללא תלות בקרינה הפוגעת, קרינה שאותה הוא בולע באופן מושלם (קירש, 2006). שתי עננות אלה הובילו לשתי טלטלות בתולדות המדע במפנה המאות: שתי תיאוריות מדעיות שינו לחלוטין את הנחותיה הבסיסיות של הפילוסופיה של המדע ואת האופן שבו אנו מבינים את המציאות הפיזית והאנושית – תיאוריית היחסוּת ותיאוריית הקוונטים. תיאוריות אלה זימנו פרשנויות שונות על העולם וערערו את התפיסה לגבי אופן פעולתו של המדע. ההצטברות ההולכת וגוברת של הנתונים המדעיים הציבה את האדם ביקום בלתי ניתן לידיעה באופן שהדגיש את מגבלות התבונה האנושית ואת מגבלותיה של השיטה המדעית בבואה להדיח את הנסתר מהעולם. במצב זה של התערערות מושג האמת האבסולוטית, מחקרו של פרויד על מושג הפתולוגיה העמיד במרכז הבמה של החשיבה הפילוסופית והחברתית את השאלה מהי אמת המידה להכרעה לגבי התצורות החיוביות והשליליות שישמשו אבני בניין לחיי חברה תקינים.
תרומתו הייחודית והבולטת של פרויד לתרבות המערב בהנכחה של הרציונל המדעי בחיי האדם יצרה סף אפיסטמולוגי (שינוי במבני התשתית של הנורמות המדעיות) בחשיבה המדעית על פתולוגיה. פרויד חתר להגמיש את ההבחנות הנוקשות בין בני האדם, לעורר ספק בקטגוריזציה של בני האדם המחפיצה אותם, ובעיקר לשמור על ערך האדם כאינדיווידואל. מושג הפתולוגיה שימש אותו לגיבוש דרך ספקנית בחשיבה החברתית שתחייב בחינה מתמדת של דפוסי המיון והמידור של בני האדם. ההנחה היא שמטרתו הייתה למנוע היווצרות של דעות קדומות וסטראוטיפים מהצד האחד, ומהצד האחר למנוע היווצרות של ניהיליזם ואנרכיה שאינם מכירים בהבדלים בין בני האדם. המשגותיו של פרויד לתופעות פתולוגיות משקפות מאמץ לקבוע ערך מדעי אובייקטיבי לחקר האדם, המשולב במתודה של הבניה חברתית-תרבותית אשר מייחסת פלורליזם רב יותר למתודולוגיה המדעית לחקר האדם ולקביעת חריגה מנורמות חברתיות. ואכן, פאקט (Paquet), סופר מפורסם ומזכיר חבר הנאמנים של פרס גתה, כתב במכתבו לפרויד על הכוונה להעניק לו את הפרס:
באמצעות הענקת הפרס לך, כבוד הפרופסור, מקווה חבר הנאמנים להביא לידי ביטוי את הערכתו הרבה להשפעה המהפכנית שהייתה לצורות המחקר החדשות שיצרת על הכוחות המעצבים את תקופתנו. במתודה מדעית מוקפדת יחד עם פירוש נועז של משלי משוררים יצר המחקר שלך גישה לכוחות הדחף של הנפש ובדרך זו אפשר לנו להבין את מה שעומד ביסוד היווצרותן ומבנן של צורות תרבותיות שונות, וכמו כן לרפא מחלות שהמפתח להבנתן לא היה מצוי עד כה בידי הרפואה. הפסיכולוגיה שלך העשירה וניערה לא רק את מדע הרפואה אלא גם את עולם הדימויים של האמן והמטפל הנפשי, כותב ההיסטוריה והמחנך (פרויד, 2008[2], עמ' 204-203).
ברוח דבריו אלה של פאקט, הספר מעניק לקוראים נקודת מבט פרשנית ייחודית על הגותו של פרויד המבוססת על סוגיות שהעסיקו את הפילוסופיה של המדע בתקופתו (בעיקר את הפילוסופיה של הפיזיקה) ומגלה היבטים חדשים בכתביו. הספר מתמקד בעיקריה של המתודה שלו באופן קוהרנטי ורב-ממדי ביחס להיסטוריה של המדע ומראה שמושג הפתולוגיה שימש עבורו תיאוריה ביקורתית. זאת כדי לתאר את המתודה בתוך הכוליות של השתלשלות החשיבה המדעית וכדי להציג את יחסי הגומלין שלה עם ההתנסות האנושית והחברתית. נקודת מבט זו מאפשרת לשקף את ההפריה הדיאלקטית בין ההוגים ממדעי הטבע לבין ההוגים ממדעי האדם במרחב ובזמן מסוימים.
המחקר המדעי התבסס על פרדוקס: הוא מתאר את ממצאיו במושגים הנגזרים מהאידיאל של אובייקטיביות מושלמת, אך בה בעת הוא ער לכך שהמושגים אינם מייצגים במדויק את הטבע. הייזנברג, פיזיקאי גרמני, גרס שהטבע אמנם קדם לאדם אבל האדם קדם למדעי הטבע. לכן הטבע נחשף בשיטת התשאול שהאדם נוקט כדי לחקור את הטבע (Heisenberg, 1958, p. 56). למרות זאת במהלך התפתחותה בהיסטוריה של הרעיונות התפצלה הפילוסופיה של המדע לשתי מסורות עיקריות בחלוקה מובחנת הנעה בין שני קטבים, סובייקט ואובייקט: אפיסטמולוגיה של מדעי האדם המבססת את הידע על מתן משמעות והתכוונות (אינטנציונליות) של הסובייקט ולכן היא קשורה לנסיבות היסטוריות-חברתיות-תרבותיות, ואפיסטמולוגיה של מדעי הטבע המבססת את הידע על חוק אוניברסלי של סיבתיות המבהיר את הסדירויות של תופעות הטבע.
כאמור, עיון במושג הפתולוגיה מערער באופן מובהק חלוקה דיכוטומית זו מאחר שהוא מצריך קביעה של רצף ערכים למציאות אנושית-חברתית נורמלית. הוא מעלה את השאלה מהי מציאות אנומלית כנקודת התייחסות לחקירה מדעית-אובייקטיבית. לפיכך, לצד פרמטרים פיזיו-כימיקליים המייצגים מציאות חומרית של הטבע ושל האבולוציה האנושית, יש להפעיל רפלקציה על מציאות זו ולשפוט אותה. הגדרת קריטריון ומתודה ראויים לשיפוט בדבר השאלה מהי פתולוגיה משלבת בתוכה שיפוטיות על נורמות חברתיות ותפיסה פילוסופית על מהות האנושיות. על כן השאלות העולות בהכרח בחקר מושג הפתולוגיה הן: מהי המתודה המתאימה לחקר האדם? כיצד תיתכן מתודה מדעית לחקר האדם שתוכל לנבא תופעות של חריגה במרחב החברתי הנורמלי?
מחקרים קודמים שעסקו בפתולוגיה מציעים נקודת מבט המתבססת על השקפה דיסציפלינרית אחת או על הקשר אחר: ברטלט חקר פתולוגיה בהקשר של אתיקה וערכים (Bartlett, 2005), ובפרקטיקה הרפואית נערכו מחקרים הדנים במהותה של הפתולוגיה.1 פוקו חקר את מבנה השיח ברפואה ודן בשינויים בשיח על הפתולוגיה (פוקו, 2008). גילמן, חוקר תרבות, ערך מחקר בין-תחומי על מושג הפתולוגיה. הוא חקר את ההיסטוריה של המושג בהקשר של סטריאוטיפים, וגילה שבסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה זיקה הדוקה בין סטריאוטיפים על מין ועל גזע לבין אבחנה של מצבים פתולוגיים (Gilman, 1985). גילמן ופוקו הציגו במחקריהם את השתנותו של מושג הפתולוגיה בתהליך היסטורי בהתאמה לתנאים חברתיים-פוליטיים שונים. האופי ההיפותטי של טענות מדעי הטבע ביחס למושג זה הוטל בספק ולכן הוא שויך לתחום ההיסטוריה.
לפיכך, נודעת חשיבות רבה לחקר דיאכרוני של הידע העוקב אחר הדרכים לגיבוש הרעיונות ביחס לפתולוגיה, בעיקר בתקופה של דעיכת הנאורות וערעור האוטונומיה של הסובייקט שהחלה במהלך המאה ה-19 (טאוב, 2016). הנהרת מושג הפתולוגיה כרוכה בעיון בשינויים שחלו בידע על האדם עם השתנות ההקשרים התרבותיים והפוליטיים בתקופה זו. ידע זה תופס גם כיום מקום מרכזי בתרבות המערב ומשפיע על הייצוגים המדעיים שהתגבשו ביחס לחקר האדם עד כה. כמו כן, ההיסטוריוגרפיה של המדע נטתה להתמקד בהבדלי דעות בין הוגים ובמחלוקות ביניהם, ובכך ביקשה לסמן נקודות מפנה ומהפכות בהתגבשות הידע המדעי.2 ניכר חסר בהתמודדות עם האתגר של יצירת מרחב של השוואות החותר להבלטת הדומה והמאחד של היצירה האנושית לצד השונות המאפיינת אותה בכתביהם של הוגים הפועלים בהקשר היסטורי מוגדר. לפיכך, נקודת המוצא התיאורטית של הספר היא הבלטת הדיבור המשותף מעבר להבדלים המאפיינים את החשיבה האנושית.
בהתאם לכך, פרישה של רשת האירועים ההיסטוריים ואפיוני הפעילות המחקרית בתקופתו של פרויד מראה כיצד חשיבתו לגבי מושג הפתולוגיה צמחה מתוכם. בהבניות התיאורטיות של פרויד לגבי מושג הפתולוגיה בולט המתח האפיסטמולוגי בין אימוץ תוקפן של קטגוריות החקירה בת זמנו של תופעות פתולוגיות כאופני ייצוג קונבנציונליים, לבין ערעור על תוכנן ועל משמעותן של קטגוריות אלה. השניות במתודת החקירה שלו אפשרה לו להעמיד גוף של ידע מדעי על האדם שמחברת בין שתי נקודות מבט: זו הרואה את האדם מההיבט של המציאות החומרית המחפיצה (reifying) את האדם לישות שהיא חלק מהקוסמוס והניתנת למדידה אובייקטיבית, וזו הרואה את האדם מההיבט של המציאות האנושית-חברתית הרואה את האדם כישות בעלת תודעה רפלקטיבית החורגת מתנאי קיומה, מבקרת את המציאות באופן רציונלי ומבנה באופן היסטורי את גבולות ישותה.
פרויד התמקד במושג הפתולוגיה בשל חשיבותו בחשיבה המדעית בעידן המודרני כמייצג את הרוע המאיים על הקיום האנושי ואת הכוח ששולל חיים אנושיים – פיזיים ונפשיים. ראוי לציין שפרויד הציג במכתביו את עצמו כשטן שבא לחשוף תכנים נפשיים חבויים שלו ושל מטופליו כדי לחשוף את הברית האנושית הלא-מודעת עם השטן בתקווה להירפא ממגבלותיו ומייסוריו (Ater, 1992, pp 9-12). באנליזה שעשה לצייר הייצמן שאל פרויד: "מדוע מישהו יעשה ברית עם השטן?... כאן היה אדם... אשר חתם על קשר עם השטן כדי להשתחרר ממצב של דפרסיה" (Freud, 1961, p. 79). כלומר, הנוירוזות, המלנכוליה והדחפים האינסטינקטיביים שהודחקו גילמו את אותן מלכודות דמוניות בעולם האנושי, שבעבר יוחסו לעולם הטבע. המדען החושב על המחלה מתוך התשוקה למגר אותה והמחלה שנוצרה מכוחו של הטבע חוברים יחדיו לסימון המרחב הדמוני ולתיחומו.
לפיכך, להגדרת התופעות האנומליות בחברה האנושית ולקביעת המתודות האמורות לשמש כדי לגבש ידע עליהן, ישנן השלכות מכריעות על הבנייתה של מסגרת ההמשגה של מציאות אנושית נורמלית. רעיון זה עולה לאורך כל כתיבתו של פרויד, ולהלן שתי דוגמאות לכך: אחת מהן לקוחה מעבודתו הקלינית והאחרת מעבודתו התיאורטית על התרבות וטבע האדם. ב-1907, במאמרו "השיגיונות והחלומות בסיפור 'גראדיווה' של ינסן", הסביר פרויד את תופעת ההזיות כתוצר של גלגולי זיכרונות מודחקים בשל יסוד נוגדני שאסר עליהן להגיע לתודעה. תעתועי מחשבות וחלומות הפכו להיות ייצוגי מציאות שהחולה מאמין בהם כמו היו ממשות ודאית. פרויד אומר כי הדיון בסיפור חושף את המשורר כ"קודמו של המדע ומבשרו, וכך מתגלה הוא לנו גם בתפקיד מבשר הפסיכולוגיה המדעית" (פרויד, 1967, עמ' 57). פרויד הבליט את העובדה שהנורמליות, גם אם קובעים שהיא תופעה שכיחה מבחינה סטטיסטית, משמעותה נובעת מהערך שהסובייקט מייחס לה. האבחנה לגבי מה נחשב תקין ומה פתולוגי מבוססת "על המוסכמות ובחלקו גבול כה לא-יציב הוא, שמן-הסתם חוצה אותו כל איש ואיש מאתנו פעמים רבות במשך היום" (שם, עמ' 57). לדידו, מערכת הידע על האדם היא מכלול המשלב בין עשייה פיוטית-פרשנית הנובעת מרוחו ומבינתו של המשורר לבין חוקים מדעיים הנובעים מביקורת מודעת של הרופא ומהסתכלותו המושכלת.
במישור של הפרקטיקה הקלינית טען פרויד: "צריך שנגביר את התעניינותנו בפסיכולוגיה של התהוות הסימפטום" (פרויד, 1988, עמ' 202–203) כדי לגלות את ההתרחשות הנפשית התקינה שהייתה עד כה חבויה וסמויה. הוא הוסיף שהשימוש במוצגי עזר לחקר המנגנונים המשמרים את הפתולוגיה מועיל להבהרת תצפיותיו על התסמינים כפי שהאמפר משמש מדד לכוח המגנטיות בזרם חשמלי.אם כן, חקר מושג הפתולוגיה שימש את פרויד כדי לייצג את דרכי הבניית הידע המדעי על תופעות אנושיות בחברה המערבית. הדיון הנוכחי במתודת החשיבה שלו בחקר הפתולוגיה שופך אור על הביקורת שלו ביחס להיסטוריוגרפיה המדעית ועל האופן שבו היא מבנה ידע על האדם ועל ההשקפה התרבותית הא-סימטרית בת זמנו. הן מטהרות את חקר הפתולוגיה מהיבטים סובייקטיביים ומכחישות את הכלאתו עם מסגרת המשגה המובנית באופן היסטורי. יחד עם זאת, פרויד נשאר נאמן לעמדה המדעית-רדוקטיבית שממנה פיתח את התיאוריה שלו. ג'ונס (Jones), הביוגרף של פרויד, הדגיש שלאורך כל דרכו התיאורטית הושפע פרויד מהערכים המדעיים של תקופתו שייצגו בעיניו את האידיאל של השלמות האינטלקטואלית (Jones, 1953, p. 45). ג'ונס הדגיש שפרויד בנה את התיאוריות שלו מבלי לוותר על העקרונות שרכש כסטודנט ברפואה ובאמצעות הסבתם לתחום הנפשי. מחקרו העכשווי של המדען מאייר מראה גם כן את המקור המדעי-רפואי לתיאוריה של פרויד. הוא מציג את ההיפנוזה כטכניקה ניסויית חדשה לחקר הנוירוזה שהייתה נפוצה בצרפת והתפשטה לארצות דוברי גרמנית בשלהי המאה ה-19. כך המעבדות הקליניות והמרפאות שעסקו בהיפנוזה הזינו את צמיחתה של הפסיכואנליזה (Mayer, 2013). בנוסף, כמקובל לפי העמדות המדעיות של תקופתו במדעי הטבע, הוא אימץ גישה אטומיסטית חברתית הנוקטת יחס רדוקטיבי כלפי הסוכן החברתי היחיד שאינו ניתן לחלוקה ולצמצום (פירוקו אפשרי רק באופן זמני ומלאכותי). עמדתו של פרויד התבססה על ההנחה שהיחיד הוא יחידה בעלת ממשות סופית בזמן מסוים (האטום החברתי), וכי מקבץ של יחידים מנהלים ביניהם יחסי גומלין כדי לספק את צורכיהם הפרטיים.
הפקת הידע על התופעות האנושיות כרוכה בחשיפת עקרונות הפעולה של היחידים האוטונומיים המשמשים כהסבר סיבתי למושאי המחקר. באותה עת, הידע – כתוצר של פענוח הסובייקט הניצב למול מושאיו – כולל גם התבוננות המעניקה להם משמעות אישית. לפיכך מתודת חקירתו של פרויד התמקדה ביצירת מרחב של גשרים בין הסבר לבין הרמנויטיקה, בין רדוקציה לטרנסצנדנטיות. מכאן שחקר מושג הפתולוגיה על ידי פרויד מגלם דרך לדון בשאלות אלה: האם הידע על אודות האדם נועד בעיקר לחשוף את המציאות האנושית כשלעצמה, לפענח אותה ולהפוך אותה למושא (כחפץ) לחקירה אובייקטיבית? לחלופין, האם יש לראות את חקר האדם כחקירה רפלקטיבית על המציאות האנושית בהתאמה לעמדתו הפרשנית של החוקר?
בדיון של פרויד שורר מתח דיאלקטי בין דבקות ברציונליזם המדעי הפותח אפשרויות חדשות לפעולה אנושית ולמציאות חברתית מתוקנת, לבין ביקורת על מגמות תרבותיות היוצרות שסע בין הסובייקט לאובייקט. לדעתו, החשיבה המדעית נועדה לתווך בין תפיסות שונות של האדם כ"אובייקט" או כ"סובייקט", ובכך הוא חולל שינוי רדיקלי לעומת התפיסות הקודמות שרווחו בנאורות. הוא הציג את המדע כחשיבה המבטיחה את עתיד החברה ושבכוחה ללכד את בני האדם. יחד עם זאת, הוא ערער על האמת האבסולוטית של החשיבה המדעית, והגדיר אותה כאשליה וכמחוז אחד בפעילותה של רוח האדם (פרויד, 1968[1], עמ' 315). אם כן, בבואו לחקור תופעות הנחשבות לפתולוגיה, הציבה המתודה של פרויד גבול לאובייקטיפיקציה המדעית של הסובייקט בתרבות המערב. היא ביקשה לקבוע זיקות גומלין בין האובייקטיבי לבין הסובייקטיבי, וכן בין האוניברסלי לבין ההתנסות החיה הסובייקטיבית של האדם הממשי.
הניתוח שלפנינו בוחן את מתודת חקירתו באופן אינטר-דיסציפלינרי המביא בחשבון את העמדות העכשוויות של ההיסטוריה של המדע, הרואות את מכלול החשיבה המדעית כפרקטיקה אנושית שעוצבה לאורך ההיסטוריה. תחילה אציג את המסגרת המושגית של המתודה "אנתרופולוגיה סימטרית" Latour, 1993)), המשמשת פריזמה פרשנית לדיון על המתודה של פרויד. דרכה אראה כיצד עיצב פרויד דרך לדבר על פתולוגיה באופן המתרגם את הידע המדעי על תופעות של מחלה לרשתות של תצורות תרבותיות המתקיימות בזמן היסטורי מסוים, שהיחיד-הסוכן החברתי נע בהן.
השימוש במודל של "אנתרופולוגיה סימטרית" לצורך דיון במושג הפתולוגיה אצל פרויד מאפשר לחשוף את הסימטריות שבין העקרונות האפיסטמולוגיים המאפיינים את חקירתו של פרויד לבין העקרונות המשמשים את האפיסטמולוגיה של הפיזיקה המודרנית. מודל זה מראה כיצד הוא יישם את הסתירה שעמדה במרכז המחלוקת בחשיבה המדעית-פיזיקלית בחקר האדם בתקופתו – בין ריאליזם לבין רלטיביזם. פרויד גרס שהפתולוגיה כמושג היא מבנה יחסי שאי אפשר לזקקו מעמדות אנושיות ומחשיבה חברתית-היסטורית על נורמליות, על בריאות ועל חולי. לכן הוא עיצב מתודה מדעית היברידית, אשר מצד אחד מכירה ברב-ממדיות של המציאות האנושית, ומצד שני מנסה לבחון את רכיביה של אותה מציאות לצורך גיבוש ידע אובייקטיבי על תופעות פתולוגיות. עמדותיו לגבי תופעות פתולוגיות מהוות תיאוריה ביקורתית על ההנגדה האפיסטמולוגית בין סובייקט לבין אובייקט בפילוסופיה של המדע בתרבות המערב. יחד עם זאת, מנקודת הראות של ראשית המאה ה-21, נראה שבאופן פרדוקסלי ביקורתו של פרויד על האבסולוטיות של החשיבה המדעית הביאה לקוטביות בתפיסת המערב בין שני היסודות האפיסטמולוגיים של הפתולוגיה כמושג וכתופעה, אשר נעה על פני ציר דו-קוטבי שבין ריאליזם לבין קונסטרוקטיביזם.
הערות
- פורטר, 2009; Bynum, 1994; Canguilhem, 1991; Porter, 1987; Sigerist, 1951
- Hacking, 2001; Latour, 1993
מקורות
אבן שושן, א' (2003). מלון אבן שושן מחדש ומעדכן לשנות האלפים, תל אביב: המלון החדש בע"מ. אדורנו ת. והורקהיימר מ., (2003). אסכולת פרנקפורט, תרגום ארן ד., תל אביב: ספריית פועלים.
איבסן, ה' (1976). אויב העם, תרגום: ר' משולח, רמת גן: מרכז ישראלי לדרמה ליד "בית צבי".
אייזנשטדט, נ"א (2010). ריבוי המודרניות, תרגום: ר' בר אילן, ירושלים: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד.
איינשטיין, א' (תשס"ה). רעיונות ודעות, תרגום: ד' זינגר וי' אונא, ירושלים: מאגנס.
איינשטיין א', ואינפלד ל' (1977). התפתחות הפיזיקה החדשה: ממושגים ראשונים ועד יחסיות וקוואנטים, תרגום: ש"פ קלעי, תל אביב: ספרית פועלים.
אילוז, א' (2012). גאולת הנפש המודרנית: פסיכולוגיה, רגשות ועזרה עצמית, תרגום: א' ברויר, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
אליצור א' ודולב ש' (2004). "מה ילד יום: הרהורים בטבע הזמן בפיזיקה של המאה ה-21", בתוך: א' פרוני (עורכת), מבט מהפסיכואנליזה וממקום אחר, ירושלים ותל אביב: מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, עמ' 77–106.
ארון, ר' (1996). ציוני דרך בהגות הסוציולוגית, ב', תרגום: ק' פרלשטיין, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
אריסטו (1985). אתיקה, מהדורת ניקומאכוס, תרגום: י"ג ליבס, ירושלים ותל אביב: שוקן.
בודריאר, ז' (2007). סימולקרות וסימולציה, תרגום: א' אזולאי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
בן-דב, י' (1997). תורת הקוונטים, תל אביב: דביר.
בקר, ק"ל (1979). הקריה של מעלה בהגות המאה השמונה עשרה, תל אביב: ספרית הפועלים.
ברגסון, א' (תשל"ז). מסה על הנתונים הבלתי אמצעיים של התודעה, תרגום: י' אור, ירושלים : מאגנס.
ברלין, י' (1999). שורשי הרומנטיקה, תרגום: ע' זילבר, תל אביב: עם עובד.
גולומב, י' (תשמ"ב). הפיתוי לעוצמה: בין ניטשה לפרויד, ירושלים: מאגנס.
גילמן, ס"ל (2015). הגוף היהודי ואיברים בולטים אחרים, תרגום: ג' אלגת, תל אביב: רסלינג.
גריבין, ג' (2010). היסטוריה של המדע, תרגום: ד' לוי, תל אביב: ידיעות אחרונות וספרי חמד.
דורקהיים, א' (2006). הכללים של המתודה הסוציולוגית, תרגום: ר' בן בשט, תל אביב: רסלינג.
דקארט, ר' (2008). מאמר על המתודה, תרגום: ע' דורפמן, ירושלים: כרמל.
ובר, מ' (1979). על הכריזמה ובניית המוסדות: מבחר כתבים, תרגום: א' אמיר, ירושלים: מאגנס.
ובר, מ' (תשע"א). המדע כיעוד, חקירות ודרישות: מאמרי מופת על חברה, אמונה ומצב האדם, תרגום: א' לפידות, עריכה: א' שגיב ,אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן דביר ומרכז שלם.
וולס, ה"ג (2001). מכונת הזמן, תרגום: ח' קדמן, הוד השרון: אסטרולוג.
חיימוביץ', ש' (2010). פרויד והפסיכיאטריה: על 'מחקרים בהיסטריה', תל אביב: רסלינג.
חיימוביץ', ש' (2014). המהפכה של פרויד, תל אביב: רסלינג.
טאוב, ג' (2016). הנאורות, ירושלים: מוסד ביאליק.
יובל, י' (1973). קאנט וחידוש המיטאפיסיקה, ירושלים: מוסד ביאליק.
יום, ד' (תשמ"ג). מסכת טבע האדם, תרגום: י' אור, ירושלים: מאגנס.
לאטור, ב' (2005). "מעולם לא היינו מודרניים: מסה באנתרופולוגיה סימטרית – מבחר פרקים", תאוריה וביקורת 26, עמ' 43–73.
לוי, א' (2012). הבית והדרך, תל אביב: רסלינג.
לנגה, פ"א (תרפ"ב). תולדות המטריאליסמוס ובקורת ערכו בזמננו, תרגום: בר טוביה, ניו יורק: שטיבל.
לפלאנש, ז', ופונטאליס ז' (2011). אוצר המילים של הפסיכואנליזה, תרגום: נ' ברוך, תל אביב: תולעת ספרים.
מאן, ת' (1977). הר הקסמים, תרגום: מ' אבי-שאול, תל אביב: ספרית פועלים.
מוחרג'י, ס. (2013). מלכת כל המחלות, תרגום י' מילוא, תל אביב: עם עובד.
ניטשה, פ' (תשכ"ט). הולדתה של הטרגדיה; המדע העליז, תרגום: י' אלדד, ירושלים ותל אביב: שוקן.
ניטשה, פ' (תש"ן). דיוניסוס ואפולו: מסות על האמנות, על אמת ושקר במובן החוץ מוסרי, תרגום: י' גולומב, תל אביב: הקיבוץ המאוחד.
ניטשה, פ' (2003). כה אמר זרתוסטרא, תרגום: י' אלדד, ירושלים ותל אביב: שוקן.
סמבורסקי, ש' (1972). המחשבה הפיסיקאלית בהתהוותה: אנתולוגיה, ירושלים: מוסד ביאליק.
פויר ס"ל (1979). איינשטיין ובני דורו, תל אביב: עם עובד.
פוקס, ו' (1971). פיסיקה מודרנית, תל אביב: ח' פרוינד.
פוקו, מ. (2005). הארכיאולוגיה של הידע, תרגום להב א., תל אביב : רסלינג.
פוקו, מ' (2008). הולדת הקליניקה, תרגום: נ' ברוך, תל אביב: רסלינג.
פורטר, ר' (2009). היסטוריה קצרה של השיגעון, תרגום: ר' זלשיק ונ' דוידוביץ', תל אביב: רסלינג.
פורטר, ר' (2009). תולדות הרפואה, תרגום מנשנפרוינד י., תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (א) (תש"ל1 [1925]). "דיוקן עצמי", כתבי זיגמונד פרויד, ג, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 273–318.
פרויד, ז' (תש"ל2 [1913]). "העניין שבפסיכואנליזה", כתבי זיגמונד פרויד, ג, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 233–255.
פרויד, ז' (תש"ל3 [1913]). "טוטם וטאבו", כתבי זיגמונד פרויד, ג, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 7–143.
פרויד, ז' (תשל"ה 1 [1915]). "יצרים וגורלות יצרים", כתבי זיגמונד פרויד, ד, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 37–52.
פרויד, ז' (תשל"ה 2 [1915]). "ההדחקה", כתבי זיגמונד פרויד, ד, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 53–61.
פרויד, ז' (תשל"ה 3 [1913]). "הלא-מודע", כתבי זיגמונד פרויד, ד, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 62–89.
פרויד, ז' (תשל"ה 4 [1913]). "הערות אחדות על מושג הלא-מודע בפסיכואנליזה", כתבי זיגמונד פרויד, ד, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 89–95.
פרויד, ז' (תשל"ה 5 [1920]). "מעבר לעקרון העונג", כתבי זיגמונד פרויד, ד, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 95–138.
פרויד ז' (תשל"ה 6 [1923]). "האני והסתם", כתבי זיגמונד פרויד, ד, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, 138–170.
פרויד, ז' (1967 [1907]). "השיגיונות והחלומות בסיפור 'גראדיווה' של ו' ינסן", כתבי זיגמונד פרויד, ב, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 31–93.
פרויד, ז' (1968[1] [1930]). "לעניין של השקפת עולם", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 303–323.
פרויד, ז' (1968[2] [1933] . "מלחמה למה?", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 7–18.
פרויד, ז' (1968[3] [1927]). "עתידה של אשליה", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 78–118.
פרויד, ז' (1968 [4] [1930]). "תרבות בלא נחת", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 118–185.
פרויד, ז' (1968[5] [1933]). "הבהרות, שימושים, מגמות", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 286–303.
פרויד, ז' ([1933] 1968[6]). "פירוק האישיות הנפשית", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 226–245.
פרויד, ז' (1968[7] [1921]). "פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני", כתבי פרויד זיגמונד, ה, תרגום: א' בר, תל אביב: דביר, עמ' 19–78.
פרויד, ז' (1988[1] [1917]). "התנגדות והדחקה", מבוא לפסיכואנליזה, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 196–207.
פרויד, ז' (1988[2] [1917]). "דרכי יצירת הסימפטומים", מבוא לפסיכואנליזה, תרגום: ח' איזק, תל אביב: דביר, עמ' 246–256.
פרויד, ז' (1999 [1918]). איש הזאבים, תרגום: ע' רולניק, צפת: ספרים.
פרויד, ז' (2000 [1905]). פרויד ודורה, תרגום: א' הוס ומ' קראוס, תל אביב: עם עובד.
פרויד, ז') 2002[1]). הטיפול הפסיכואנליטי, תרגום: ע' רולניק, תל אביב: עם עובד.
פרויד, ז' (2002[2] [1924]). הבעיה הכלכלית של המזוכיזם, עבד, התענגות, אדון, תרגום: א' טננבאום, עריכה: י' בנימיני וע' צבעוני, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2002[3] [1919]). מיניות ואהבה, תרגום: ד' זינגר, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2003 [1926]). עכבה סימפטום וחרדה, תרגום: י' אור, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2004). איש העכברים, תרגום: מ' קראוס, צפת: ספרים וקוגיטו.
פרויד, ז' (2007 [1914]) . הצגת הנרקיסיזם ומאמרים נוספים על פסיכוזה, תרגום: ד' דותן, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2008[1] [1915]). "מחשבות לעת מלחמה ומוות", תרבות, דת ויהדות, תרגום: נ' קול ור' בר-חיים, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2008[2] [1930]). "נאום בעת הענקת פרס גתה לפרויד", תרבות, דת ויהדות, תרגום: נ' קול ור' בר-חיים, תל אביב: רסלינג, עמ' 203–204.
פרויד, ז' (2008[3] [1907](. "פעולות כפייתיות וטקסים דתיים", אבל ומלנכוליה: פעולות כפייתיות וטקסים דתיים, תרגום: א' טננבאום, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2009 [1939]). משה: האיש והדת המונותיאיסטית, תרגום: ר' גינזבורג, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2012 [1900]). פירוש החלום, תרגום: ר' גינזבורג, תל אביב: עם עובד.
פרויד, ז' (2013 [1912]). טוטם וטאבו, תרגום: ר' גינזבורג, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' (2015 [1904]). על הפסיכופתולוגיה של חיי היומיום, תרגום: א' טננבאום, תל אביב: רסלינג.
פרויד, ז' וברויאר, י' (2004). מחקרים בהיסטריה 1893–1895, תרגום: מ' קראוס, צפת: ספרים וקוגיטו.
פרל, י' (תשע"א). שאלה של זמן: פרויד בראי הזמניות של היידגר, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.
צוויג, ש' (2007). קוצר רוחו של הלב, תרגום: נ' בן ארי, אור יהודה: כנרת זמורה-ביתן.
קאנט, ע' (תשס"ג [1785]). הנחת יסוד למטפיזיקה של המידות, תרגום: מ' שפי, ירושלים: מאגנס.
קאנט, ע' (2009 [1784]). מהי נאורות? כתבים פוליטיים, תרגום: י' הלרמן-כרמל, תל אביב: רסלינג.
קולדר, נ' (1983). היקום על פי איינשטיין, תרגום: א' דביר, גבעתיים: מסדה.
קירש, י' (2006). היקום על פי הפיסיקה המודרנית, תל אביב: עם עובד.
רוזן, צ' (2006). "תפיסת המוסר הפוליטי של מקס ובר", בתוך: א' הורוביץ, א' לימור, ר' בן שלו וא' בר לבב (עורכים), העבר ומעבר לו: עיונים בהיסטוריה ובפילוסופיה – שי לאלעזר וינריב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 603–625.
רורליך, פ' (תשס"ד). מפרדוקס למציאות, ירושלים: מאגנס.
שגיא, א' (תשס"ט). המסע האנושי למשמעות, רמת-גן: אוניברסיטת בר-אילן.
שויקה, י' (1997). רב מילים: המילון השלם עברי-עברי, בני-ברק: סטימצקי, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, ידיעות אחרונות וספרי חמד.
שייפין, ס' (2009). המהפכה המדעית, תרגום: מ' קמינר, תל אביב: רסלינג.
שפייזר ר' (2015). אנרי ברגסון ובעיית חופש הרצון, תל אביב: רסלינג.
שקולניק, ש', ווינריב, א' (1997). פילוסופיה יוונית: סוקרטס ואפלטון, ב, תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה.
Allen G.E., (1978). Life Science in the Twenties Century, New York: Cambridge University Press.
Anscombe, G.E.M. (1993). "Causality and Determination", in: E. Sosa and M. Tooley (eds.), Causation, Oxford: Oxford University Press.
Ater, M. (1992). The Man Freud and Monotheism, Jerusalem: Magnes Press.
Axelrod, C.D., (1979). Studies in Intellectual Breakthrough: Freud, Simmel, Buber, Amherst: University Massachusetts Press.
Bambach, C.R. (1995). Heidegger, Dilthey, and the Crisis of Historicism, Ithaca: Cornel University Press.
Barrow, J. and Tipler, F. (1986). The Anthropic Cosmological Principle, Oxford and New York: Oxford University Press.
Bartlett, S.J. (2005). The Pathology of Man A Study of Human Evil, Springfield: Charles C. Thomas Publisher LTD.
Bedau, M. A., and Humphreys, P. (eds.) (2008). Emergence: Contemporary Readings in Philosophy and Science, London: MIT Press.
Bachelard, G. (1985). The New Scientific Spirit, Beacon Press.
Bar-Haim, S. (2014). "Regression and the Maternal in the History of Psychoanalysis, 1900-1957", Psychoanalysis and History, Vol. 16 Issue 1, pp. 69-94.
Beebee, H. Hitchcock C. and Menzies, P. (2009). The Oxford Handbook of Causation, Oxford: Oxford University Press.
Beiser, A. (1981). Concepts of Modern Physics, Auckland: McGraw-Hill International.
Belousek, D.W. (1997). "Einstein’s 1927 Unpublished Hidden-Variable Theory: Its Background, Context and Significance", Studies in History and Philosophy of Modern Physics, 27(4), pp. 437-461.
Benson, P. (1994). "Freud and the Visual", Representations, Winter 45, pp. 101-116.
Berger, P. and Luckman, T. (1966). The Sociology of Knowledge, New York: Doubleday and Company.
Bernard, C. (1949). An Introduction to the Study of Experimental Medicine, trans. C. Henry, New York: Dover Publication Inc.
Binswanger, L. (1975). Being in the World, trans. J. Needleman, USA: Basic Books Inc. Publishers.
Blackmore, J.T. (1972). Ernst Mach; His Work, Life, and Influence, Oakland: University of California Press.
Bohm, D. (1983). Wholeness and the Implicate Order, London: Ark Paperbacks.
Brickman, C. (2003). Race in Psychoanalysis: Aboriginal Populations in the Mind, New York: Columbia University Press.
Bynum, W. F., Porter, R., and Shepherd, M. (1985). The Anatomy of Madness, vol I, London: Tavistock Publication.
Bynum, W.F. (1994). Science and the Practice of Medicine in the Nineteenth Century, N.Y. Cambridge University Press.
Bynum, W.F., Lock, S. and Porter, R. (1992). Medical Journals and Medical Knowledge, London and New York: Routledge.
Bynum, W. F., Hardy, A., Jacyna, S., Lawrence, C. and Tansey E.M. (2006). The Western Medical Tradition, New York: Cambridge University Press.
Cartwright, S. (2004). Report on the Disease and Physical Peculiarities of the Negro Race, reprinted in A.L. Caplan, J.J. McCartney, and D.A. Sisti (eds), Health, Disease and Illness, Washington: Georgetown University Press p. 28-39.
Canales, J. (2015). The Physicist and the Philosopher: Einstein, Bergson, and the debate that changed our Understanding of Time, Princeton: Princeton University Press.
Canguilhem, G. (1991). The Normal and the Pathological, trans. C. R. F Fawcett and R. S. Cohen, New York: Zone Books.
Cushing, J. T. (1998). Philosophical Concepts in Physics, New York: Cambridge University Press.
Daston, L. (2000). Biographies of Scientific Object, the University of Chicago Press.
Daston, L. and Galison, P. (2007). Objectivity, New York: Zone Books.
David, A.Z. (2003). Time and Chance, Cambridge: Harvard University Press.
Deffner, S. (2015). "Viewpoint: Exorcising Maxwell’s Demon", Physics 8 (December 30), https://physics.aps.org/articles/v8/127
Dieks, D. (2016). Physical Time and Experienced Time, in: Y. Dolev and M. Roubach (eds.), Cosmological and Psychological Time, Switzerland: Springer International Publishing, pp. 3-21.
Dilthey, W. (1976). Selected Writings, trans. H. P. Rickman, Cambridge: Cambridge University Press.
Darnton, R.C. (1987). The Business of Enlightenment Publishing History of the Encyclopedie 1775-1800, S.l.: Belknap Press.
Duhem, P. (1954). The Aim and Structure of Physical Theory, trans. P. P. Weiner, Princeton, N.J.: Princeton University Press.
Eddington, A. S. (1928). The Nature of the Physical World, New York: Macmillan.
Eddington A. S. (1956). "The Constants of Nature", in: J. Newman (ed.), The World of Mathematics, Vol 2, New York: Dover Publications INC, pp. 1074- 1093.
Einstein, A. H., Lorentz, A., Minkowski, H., and Weyl, H. (1923). The Principle of Relativity: A Collection of Original Memoirs on the Special and General Theory of Relativity, trans. W. Perrett and G. B. Jeffery, New York: Dover Publications.
Einstein, A., Podolsky, B., and Rosen, N. (1935). "Can Quantum-Mechanical Description of Physical Reality Be Considered Complete?", Physical Review, Vol 47, pp. 777-780.
Elias, N. (1992). Time: An Essay, trans. E. Jephcott, Oxford UK and Cambridge USA: Blackwell.
Enge, H. A, (1966). Introduction to Nuclear Physics, Reading: Addison-Wesley.
Fabian, J. (1983). Time and the Other: How Anthropology Makes its Object, New York: Columbia University Press.
Ffytche, M. (2012). The Foundation of the Unconscious, Cambridge: Cambridge University Press.
Forrester, J. (1996). "If p, then What? Thinking in Cases", History of The Human Sciences, 9(3), pp. 1-25.
Foss, L., and Rothenberg, K. (1988). The Second Medical Revolution: From Biomedicine to Infomedicine, Boston: New Science Library.
Frank, P. (1957). Philosophy of Science, US: Prentice-Hall, Inc.
Frank, P. (1961). The Validation of Scientific Theories, New York: Collier Books.
Frazier, E. F. (1969). "The pathology of race prejudice", in Cunard N. (Ed.), Negro: An Anthology, New York: Negro Universities Press.
Freud, S. (1959 [1910]). An Autobiographical Study, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 20, London: Hogarth, pp. 7-74.
Freud, S. (1961 [1923]). Josef Popper-Lynkeus and the Theory of Dreams, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, London: Hogarth, Vol 19, pp. 79-81.
Freud, S. (1963a [1915]). The Unconscious, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey J., Vol 14, London: Hogarth, pp. 166-171.
Freud S. (1963b [1915]). The case of paranoia, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 14, London: Hogarth, pp. 263-272.
Freud, S. (1963c [1915]). On Transience, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 14, London: Hogarth, pp. 305-307.
Freud, S. (1964a [1910]). The Future Prospects of Psycho-Analytic Therapy, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 11, London: Hogarth, pp. 141-151.
Freud, S. (1964b [1938]). An Outline of Psychoanalysis, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 23, London: Hogarth, pp. 144-207.
Freud, S. (1964c [1940]). Some Elementary Lessons in Psychoanalysis, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 23, London: Hogarth, pp. 281-286.
Freud, S. (1964d [1933]). New Introductory Lectures on Psychoanalysis, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 22, London: Hogarth, pp. 5-182.
Freud, S. (1966 [1895]). Project for a Scientific Psychology, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 1, London: Hogarth
Freud, S., and Oppenheim, D. E. (1957 [1911]). Dreams in Folklore, Standard Edition of the Complete Psychological Works of Freud, trans. J. Strachey, Vol 12, London: Hogarth, pp. 180-203.
Frisby, D. (1994). George Simmel Critical Assessment, London and New York: Routledge.
Gedo, J. E., and Pollack, G. H. (eds) (1976). Freud the Fusion of Science and Humanism, New York: International Universities Press.
Gilman, S. L, (1985). Difference and Pathology, Ithaca: Cornell University Press.
Gilman, S. L. (1993). The Case of Sigmund Freud, Johns Hopkins University Press.
Gilman, S. L. (1993a). Freud, Race, and Gender, Johns Hopkins University Press.
Grünbaum, A. (1983). "Freud's Theory: The Perspective of a Philosopher of Science", American Philosophical Association, 57(1), pp. 5-31.
Grünbaum, A. (1984). The Foundation of Psychoanalysis, US: University of California Press.
Hacking, I. (1990). The Taming of Chance. Cambridge: Cambridge University Press.
Hacking, I., (1991). "The Disunified Sciences", in R. J. Elvee (ed.). The End of Science, Lanham: University Press of America' pp. 31-51.
Hacking, I. (1992). "The Self-Vindication of the Laboratory Sciences", in: A. Pickering (ed.), Science as Practice and Culture, Chicago: The university of Chicago Press, pp. 29-64.
Hacking, I. (2001). The Social Construction of What? London: Harvard University Press.
Hacking I. (2002). Historical Ontology, Cambridge, MA: Harvard University Press.
Harper, W. A. and Meerbote, R. (1984). Kant on Causality, Freedom, and Objectivity, Minneapolis: University of Minnesota Press.
Horwitz, A.V. and Wakefield, J.C. (2007). The Loss of Sadness, New York: Oxford University Press.
Hausman, D.M. (1998). Causal Asymmetries, Cambridge UK: Cambridge University Press.
Heisenberg, W. (1958). Physics and Philosophy the Revolution in Modern Science, New York: Harper and Row.
Hemmo, M., and Shenker, O. (2010) “Maxwell’s Demon”, The Journal of Philosophy, 107, pp. 389–411.
Horwich, P., (1987). Asymmetries in Time: Problems in the Philosophy of Science, Cambridge: MIT.
Hudson, R. P. (1983). Disease and its Control: The Shaping of Modern Thought, London: Greenwood Press.
Hume, D. (1975). Enquiries Concerning Human Understanding and Concerning the Principles of Morals, Sec. 9, ed. P. H. Nidditch, Oxford: Clarendon.
Israel, G. (2010). A Revolution of the Mind, Princeton University Press.
Jones, E. (1953). The Life and Work of Sigmund Freud, New York: Basic Books, vol. 1.
Keohane, K. and Petersen, A. (eds) (2013). The Social Pathologies of Contemporary Civilization, Farnham: Ashgate.
Kern, S. (1983). The Culture of Time and Space 1880-1918, London: Weidenfeld and Nicolson.
Kevles, D. (1985). In the Name of Eugenics, New York: Alfred A. Knopf.
Kitcher, P. (1997). The Lives to Come: The Genetic Revolution and Human Possibilities, revised edition, New York: Simon and Schuster.
Kocka, J. (1999). "Asymmetrical Historical Comparison: The Case of the German Sonderweg", History and Theory, 38(1), pp. 40-50.
Kriel, J. (2000). Matter, Mind, and Medicine: Transforming the Clinical Method, Amsterdam: Rodopi.
Kris, E. (1950). "The Significance of Freud's Earliest Discoveries", Int. J. Psychoanalysis, 31, pp. 108-116.
Kripke, S.A. (1980). Naming and Necessity, Blackwell: Harvard University Press.
Kuhn, A. (1990). Alien Zone: Theory and Contemporary Science Fiction Cinema, London: Verso.
Laplanche, J. (1998). "Notes of afterwards", in Essays on otherness, Routledge, London, pp. 25--30
Latour, B. (1993). We Have Never Been Modern, trans. C. Porter, Cambridge: Harvard University Press.
Latour, B. (2005a). Reassembling the Social: An Introduction to Actor-Network Theory, Oxford and New York: Oxford University Press.
Latour, B. (2005b). "Trains of Thought: The Fifth Dimension and its Fabrication", in: A. N. Perret-Clermont, J. M. Barrelet, A. Flammer, D. Mieville, J. F. Perret, and J. M. Perrig J.M, (eds.), Thinking Time, Gottingen and Bern: Hogrefe and Hupher Publishers, pp. 173-187.
Link, G.K.K. (1932). "The Role of Genetics in Etiological Pathology", The Quarterly Review of Biology, VII(2), pp. 127-171.
Lobo, F., and Crawford, P. (2002). "Time, Closed Time like Curves and Causality", p. 2, https://arxiv.org/pdf/g...206078v2.pdf
Lucas, J. R. (1984). Space, Time and Causality: An Essay in Natural Philosophy, New York: Oxford University Press.
Luckmann, T., (1983). Life-World and Social Realities, London: Heinemann Educational Books.
Maley, T. (1995). "Personality, Pathology and Modernism in Max Weber", in: J. Braun (ed), Social Pathology in Comparative Perspective, London, Westport, Connecticut: Praeger, pp. 47-67.
Mayer, A. (2013). Sites of the Unconscious, trans. C. Barber, Chicago: University of Chicago Press.
Menger, K. (1956). "What is Calculus of Variation and what are its Applications?" in: J. Newman (ed.), The World of Mathematics, vol 2, New York: Dover Publications INC, pp. 886-891.
Miller, A. I. (2000). Insights of Genius, Massachusetts, London: MIT Press.
Morris-Reich, A. (2007). "The Controversy over the Foundation of Sociology and its Object", in: M. Dascal and H. Chang (eds.), Traditions of Controversy, Amsterdam: John Benjamins, pp. 227-243.
Morris-Reich, A. (2016). Race and Photography: Racial Photography as Scientific Evidence, 1876–1980, Chicago: University of Chicago Press.
Muller, H. J. (1958). "Human Values in Relation to Evolution", Science, 21(127), p. 629.
Nagel, T. (1982). "Freud's Anthropomorphism", in: R. Wollheim and J. Hopkins (eds.), Philosophical Essays on Freud, London: Cambridge University Press, pp. 228-240.
Nagel, T. (1986). The View from Nowhere, New York: Oxford University Press.
Olby, R. C., Cantor, G. N., Christie J. R., and Hodge M. J (eds.) (1990). Companion to the History of Modern Science, London: Routledge.
Planck, M. (1949). Scientific Autobiography and Other Papers, New York: Philosophical Library.
Porter, R., (1987). A Social History of Medicine, London: Weidenfeld and Nicolson.
Prüll, C. (1998). Pathology in the 19th and 20th Centuries, Sheffield: EAHMH Publications.
Prüll, C. (2003). Traditions of Pathology in Western Europe, Herbolzheim: Centaurus.
Rickert. H. (1986). The Limits of Concept Formation in Natural Science, trans. G. Oakes, Cambridge: Cambridge University Press.
Ricoeur, P. (1970). Freud on Interpretation, New Haven: Yale University Press.
Rief, P. (1965). Freud: The Mind of the Moralist, London: Methuen and co ltd.
Riese, W. (1958). "Freudian Concepts of Brain Function and Brain Disease", Journal of Nervous Mental Disease, 127, pp. 287-307.
Rudolf, M. A. (1975). Dilthey: Philosopher of the Human Studies, Princeton: Princeton University press.
Russel, B. (1927). Philosophy, New York: W. W. Norton and Company, Inc.
Schafer, R. (1976). A New Language for Psychoanalysis, New Haven: Yale University Press.
Serres, M. (1982). The Parasite, trans. L. R. Schehr, London: The Johns Hopkins University Press.
Shapin, S., and Schaffer, S. (1985). Leviathan and the Air-Pump, NJ: Princeton University Press.
Sigerist, H. E. (1951). A History of Medicine Primitive and Archaic Medicine, New York: Oxford University Press.
Silber, J. (2012). Kant's Ethics: The Good, Freedom, and the Will, Boston: de Gruyter.
Sinclair, M. (2020) Bergson, London and New York: Routledge
Stengel, E. (1954). "A Re-evaluation of Freud's book 'On Aphasia': It's significance for Psychoanalysis", Int. J. Psychoanalysis, 35, pp. 85-89.
Strenger, C. (1991). Between Hermeneutics and Science: An Essay on the Epistemology of Psychoanalysis, New York: Int. Univ. Press.
Sulloway, F. (1979). Freud, Biologist of the Mind, New York: Vintage.
Szilard, L. (2003). "On the Decrease of Entropy of a Thermodynamic System by the Intervention of an Intelligent Being", in: H. S. Leff and A. F. Rex (eds.), Maxwell’s Demon 2: Entropy, Classical and Quantum Information Computing, Bristol, UK: Institute of Physics Publishing, pp. 110–119.
Torretti, R. (1999). The Philosophy of Physics, UK: Cambridge University Press..
Wollheim, R., and Hopkins, J. (1982). Philosophical Essays on Freud, Cambridge: Cambridge University Press.
Zilboorg, G. (1941). A History of Medical Psychology, New York: W.W. Norton and Company Inc.
