סקירת הכנס: פצעים ונשיקות
לילך אריאלי
הכנס "פצעים ונשיקות" התקיים בתאריך 07.06.2023 במשכן לאומנויות הבמה רעננה, , כשיתוף פעולה בין האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי לבין האגודה הישראלית לטיפול מיני (איט"ם).
דברי פתיחה
את הכנס פתחה ד"ר גלית לזר, יו"ר האגודה הישראלית לטיפול זוגי ומשפחתי. לזר הדגישה את חשיבות האינטגרציה של תחומי הטיפול הזוגי והמיני, כשני אספקטים בסיסיים ובלתי נפרדים החיוניים לעבודה קלינית מקיפה. מטופלים רבים, מתארת לזר, חשים תקיעות בנוגע לדפוסי מערכות היחסים בחייהם. על מנת להשתחרר מהכבלים ולהתחבר מחדש לחיים, היא מציעה להרחיב את דרגות החופש המצופות מהמטפל באשר לאפשרויות ההשתתפות שלו בתוך הסטינג הטיפולי. כך באמצעות תהליכי העברות נגדיות, זכותו של המטפל להגיב ולפעול באופן שונה מהמצופה תקנה בהמשך זכות זו גם למטופליו. לדבריה, מרחב טיפולי בטוח שיאפשר טרנספורמציה הוא כזה שיבטיח דמיון, יצירה והתפתחות, ויאפשר שיח כן ומווסת על תכנים כמו ארוטיקה, פנטזיות ותשוקה.
שנייה בירכה ד"ר מיכל לוריא, יו"ר איט"ם, האגודה הישראלית לטיפול מיני. לוריא בירכה גם היא על הרחבת עולם הידע בתחומי הטיפול הזוגי והמיני, לצד התקרבות תיאורטית ומעשית בין השניים לאורך 30 השנים האחרונות. לדבריה, הראשון נתפס כטיפול מערכתי המבוסס על תיאוריות מוצקות, בעוד השני החל את דרכו כמחקר פיזיולוגי ורק בהמשך התרחב לעיסוק באוריינטציה התנהגותית. כיום החיבור בין השניים טבעי וממשיך לגדול בצורה אורגנית.
סיפור מקרה: בת כמה את עכשיו, חמודה? – עבודה עם תודעת הילד בטיפול זוגי ומיני
שרי אופיר לביא | M.S.W, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית מוסמכת, מדריכה לטיפול מיני, פסיכותרפיסטית בשיטות מבוססות רגש וחוויה.
אופיר-לביא הציגה על הבמה סיפור מקרה באמצעות משחק תפקידים, שתיאר מערכת יחסים של זוג בשנות ה-40 לחייהם. בני הזוג ביטאו דפוסי תקשורת מתגוננים, פערים בציפיות בתוך מערכת היחסים, קושי לזהות את נקודת החיבור ביניהם, ומגע מיני שמבוסס על ריצוי. באמצעות סיפור המקרה תיארה את סוגיית המפגש עם תודעת הילד של אחד מבני הזוג (או לעיתים גם שניהם). הדבר יכול לקרות בצורה מפורשת או מוכמנת, והוא ידרוש שינוי והתאמה של השיח הטיפולי. ראשית, עוסקת אופיר-לביא בזיהוי והנכחה של התודעה הילדית בחדר הטיפולים, משום שלבחירות שנעשה כילדים יש השפעה על המבוגרים שנגדל להיות ועל מערכות היחסים העתידיות שלנו. מלבד העמקת התקשורת במשבר הזוגי, מודעות לדפוסים תעודד גם חקירה, שעשויה לאתר את ניצני הקושי שהתעורר בשל מצוקה היסטורית, שלא זכתה למענה הולם בזמן אמת ונדחקה לצללים. הרגש נמצא, מקנן ומחכה להתפרץ בהינתן הגירוי שהפעיל את הרגש המקורי, אלא שכעת תתאפשר התמודדות מיטיבה במסגרת שחזור הטראומה. הנכחת התודעה הילדית משמעותית, שכן בעקבותיה יהיה אפשר לזהות את הטריגרים שמציפים דפוסי התנהגות לא אדפטיביים. טריגרים אלו מובילים לכניסה למצב רגרסיבי או דיסוציאטיבי שמעירים את הילד הפנימי – במובן הסומטי, הקוגניטיבי וההתנהגותי. הנסיגה יכולה לצוף בחדר הטיפול באמצעות טונציה ילדית או עיסוק בתכנים המותאמים יותר לילד מאשר לאדם בוגר, ותתאפיין בהתארגנות סביב רגשות והתנהגויות שמטרתם הרחקת הכאב העתיק והמוכר. דפוסי התנהגות שעשויים להתבטא יכולים להיות תגובה לא פרופורציונלית לסיטואציה, הרגלים מעכבים, חוסר ביטחון, חרדת נטישה, קושי ליצר אינטימיות או תחושות של כעס ועלבון עמוקים. במקרים רבים, הנחות היסוד מהן התפתחו אופנים שונים במערכות היחסים הן רגשיות יותר מאשר קוגניטיביות, זאת משום שחוויות משמעותיות שקרו בשלב פרה-מילולי יכולות להישאר חקוקות באיברי גוף שונים, ולהיות בעלי השפעה גדולה על האישה שאותה ילדה גדלה להיות.
פתרון המשבר טמון בהתיידדות עם הילד הפנימי, ובהרשאה לחוש את הרגשות שלא התאפשר לחוש או להביע בעבר. אלא שאמונות היסוד מהילדות מוחזקות במצבי תודעה ספציפיים ואינן נגישות במצב תודעתי רגיל. עקב כך, העבודה הטיפולית מתמקדת בכניסה לתודעה פנימית, כמו למשל תרגול מיינדפולנס, במטרה לשוב למצב התודעתי בו נוצרו אמונות אלו ולעודד תהליכי טרנספורמציה ואינטגרציה שיביאו עימם שינוי וגדילה. באמצעות מיצוק מחדש של הזיכרון – מוחלפת החוויה הפוגענית בחוויה מיטיבה. לפי אופיר-לביא, התגובה לנוכחות הילדית תיעשה ברגישות גבוהה תוך הבטחת השמירה על הביטחון האישי, ובמתן תשומת לב מוגברת למצב התודעתי של המטופל, זאת על מנת לצמצם את האפשרות לכשל אמפתי ומניעת הצפה רגשית או פיזית. לדבריה התחנה הראשונה היא הכרה בקיומו של הילד הפנימי הפגוע, מתן לגיטימציה לתחושותיו בהווה ותיקוף של מצבי הפגיעה. על מנת לברר מהם אותם צרכים שלא קיבלו מענה, נעודד בטיפול סקרנות כלפי הילד הפנימי, וננסה לתקשר איתו בדרכים שונות. אופיר-לביא מציינת כי תודעת הילד היא הוויה שמשתנה בהתאם לטריגרים ולסיטואציה בטיפול. כך לעיתים, הילדה הפנימית יכולה לצוף בצורה ספונטנית או מכוונת, וכן להתבטא בשיח, בכתיבה או ביצירה. באשר לכתיבה, מציעה אופיר-לביא, קיים ערך לכתיבה ביד הלא-דומיננטית, שכן כך קל יותר להפחית הגנות. נבדוק את מקור האמונות השגויות של המטופל באשר לעצמו, והאם מקורן אצל הוריו או בחברה שסביבו. לאורך תהליך הריפוי מתרחש קיבוע פיזי של החוויות החדשות בתוך הגוף, והמטופל לומד להכיל את האפשרות להיות אהוב, מובן ומסופק במערכות היחסים שלו, ולזנוח את דפוסי היחסים של פצעי העבר.
הרצאה: מלנכוליה אהובתי – הריקוד החמקמק של המיניות והאינטימיות
גלית פלדמן | מטפלת ומדריכה משפחתית וזוגית מוסמכת. מטפלת בגישת האימגו ובגישה הנרטיבית, מדריכה ומרצה בקפסולה, תכנית להכשרת פסיכולוגים בטיפול זוגי ומשפחתי.
נעם ישראלי | מטפל ומדריך משפחתי וזוגי מוסמך, מרצה בתכנית לטיפול משפחתי וזוגי באוניברסיטת תל-אביב, ביה"ס לעבודה סוציאלית.
פלדמן וישראלי בהרצאתם המשותפת ביקשו לבחון את יחסי הגומלין הדינמיים בין מרכיבי האינטימיות בקשר הזוגי (קרבה, ביטחון) לבין מרכיבים הקשורים לקשר המיני (תשוקה) – וכיצד הם משפיעים אחד על השני ברבות השנים. דבריהם מלווים בקטעים מתוך הסרט "מישהו יאהב מישהו", שעוסק ברעיון המתח בין אינטימיות ומיניות דרך חוויות מחייה של הדמות המובילה, אבישג, שמנהלת שתי מערכות יחסים בעלות מאפיינים שונים במקביל. בראשית דבריה מאזכרת פלדמן את אסתר פרל, שדיברה על כך שיחסים אינטימיים נוטים לשגשג במצבים של היכרות, ודאות וקרבה רגשית. לעומת זאת יחסים מיניים משגשגים דווקא במצבים שיש בהם ממד של ריחוק או סכנה, כמו מסתורין או חוסר ודאות. לאור כך ולאורך שנות ההיכרות, מערכות יחסים מפתחות מתח דיאלקטי בין מרכיבי האינטימיות למרכיבי התשוקה. לדבריה, אצל זוגות צעירים נראה כמיהה לסיפוק יצרי אל מול היעדר של עומק רגשי וחווית קרבה, בעוד אצל זוגות שחולקים חברות טובה וכבוד הדדי נראה שהמיניות נדחקת אחורה במבוכה.
ישראלי ציין את עליית המתח בין אינטימיות לתשוקה עקב הנוכחות המשותפת שנכפתה על זוגות רבים בזמן מגפת הקורונה. זו אילצה בהתמודדות עם המלנכוליה שצפה והשלכותיה ההרסניות – על האינטימיות, על המיניות, ועל הקשר ביניהן. לדבריו קשר זה מתעתע משום שהוא מנוגד לאינטואיציה הטיפולית, שכן על אף המתח ביניהן, האחת מסבירה או מתארת את האחרת. סיבה נוספת למתח השורר בין אינטימיות למיניות היא התלות ההדדית הנוצרת בזוגיות ארוכת טווח. ברבות השנים תלות זו מציפה תחושות תסכול עמוקות עד כדי תחושה של כבילה וויתור על העצמי.
ישראלי ופלדמן מציגים קטעים מתוך הסרט ובמקביל בוחנים מצב לו הם קוראים "עודפות של המיניות", במסגרתו צרכים רגשיים מבקשים בסיפוק באמצעות אינטראקציה מינית. למשל, במקרה של בקשה לקיום יחסי מין כוחניים עם אלמנטים של שליטה, הציעה פלדמן לבדוק כיצד אלמנטים אלו משרתים את הצורך באינטימיות. ביחס לסצנה אחרת, מציע ישראלי זווית נוספת לבחינת המרחב המיני בין בני זוג, באמצעות בירור מידת תכנון האינטראקציה המינית מול אלמנטים הנוגעים לפנטזיה וריגוש. הוא מוסיף שהמרחב המיני יכול להיות גם קרקע פורייה ליחסים בעלי ממד של ריצוי או ניצול, בהם מיניות הופכת לפונקציה למילוי צרכים של קרבה ואינטימיות. אלא שמיניות ואינטימיות נעות יחד בריקוד מתעתע, והן יכולות לשתף פעולה, או לרוקן אחת את השנייה מהווייתה. לסיכום, מבהירה פלדמן שהדינמיקה בין אינטימיות למיניות בתוך תא זוגי היא כטביעת אצבע ייחודית, קונפיגורציה המסונתזת לכל זוג באופן ספציפי בחדר הטיפולים. עלינו לסייע להם לאתר את הצרכים שלהם – יהיו אלו אינטימיות או תשוקה. מטרת המסע הזוגי לפי פלדמן היא לחדול ממרדף שלא היה שלנו, ללמוד להתאבל על הפנטזיה דרך המלנכוליה ועל ידי כך להצליח ליצור קשר מיני אותנטי. ישראלי מסכים עימה, ומוסיף כי המסע הזוגי מאפשר ייצור מחדש של ארוטיקה, הרחבת הליבידו והתעוררותו לצד השלמה עם המלנכוליה, הפחתת מנגנון ההשלכה הזוגי, והפניית המבט לעבד עתיד זוגי משותף ובריא יותר מבחינה אינטימית ומינית.
סיפור מקרה: כמו כלים שלובים : בריתות לא מודעות, הבחירה והקונפליקט ביחסים זוגיים ומיניים
גלית וינגרטן | M.S.W, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת, מטפלת מינית ומדריכה מוסמכת, פסיכותרפיסטית, מנהלת מקצועית של היחידה לטיפול זוגי ומשפחתי במרכז רפואי שיבא תל השומר.
וינגרטן עסקה בהרצאתה בהסתכלות קלינית על שדה המיניות הזוגי כביטוי לשפת הקשר הראשוני. באמצעות סיפור מקרה היא הציגה את תפקידו של הגוף כמיכל לעיבוד ושחזור דפוסי התקשרות ראשוניים וינקותיים, וכיצד דפוסים אלו מגדירים את מערכות היחסים בבגרות דרך בריתות זוגיות. וינגרטן פתחה בהנחה שבין כל הזוגות מתקיימת מערכת השלכתית כלשהי, אלא שלעיתים תהליך בחירת בן זוג ביחסים הבוגרים עשוי לשחזר באופן לא מודע יחסים עם אובייקט מופנם מהעבר. מתוך תקווה לרפא את פצעי הילדות, נרקמת ברית לא מודעת בין בני הזוג סביב קונפליקט משותף המתבטא בהתנהגויות משלימות, כמענה סמוי לצרכיהם הרגשיים והגופניים. וינגרטן בחנה ארבעה סוגי בריתות לא מודעות המתקיימות במערכות יחסים מבעד לפרספקטיבה דינאמית: אוראלית, אנאלית, פאלית ונרקיסיסטית, וכיצד אלו משפיעות על הדינמיקה הזוגית והמינית, לצד משמעויותיהן הטיפוליות. לדבריה, לאחר זיהוי מערכת בריתות אלו בטיפול, נשאף למצוא את האיזון בין צרכי הזוג על ידי הגמשת הדיכוטומיה בין התפקידים.
במערכות היחסים הכוללים ברית אוראלית נפגוש ביחסי הורה-ילד, בהם אהבה נתפסת כמקור לטיפול והבנה. בברית זו מתקיימת חלוקת תפקידים נוקשים אך משלימים, כך שבקליניקה נפגוש בני הזוג המגלמים תפקידי הורה וילד. הורה, מעצם היותו מטפל אחראי ומסור, יתפוס תפקיד זה של מילוי צרכי האחר גם בשדה המיניות. משום שגם ההורה זקוק להכרת התודה, בלעדיה ירגיש נעדר ערך, ביקורת כלפי העמדה ההורית עלולה להביא לתחושת כישלון, והסימפטום המיני יתבטא בהיעדר זקפה. בטיפול נעבוד עם 'ההורה' על היכולת להיות נזקק, וספציפית בהקשר המיני – על היכולת להתמסר ולקבל מגע. מאידך, בן הזוג שתופס את עמדת 'הילד' יציג חמדנות וחוסר ביכולת לדחות סיפוקים. במקרה כזה יחסי מין עשויים להחליף סיפוק צורך אוראלי, על כן בטיפול נתמקד על היכולת להיות באינטימיות עם האחר. דוגמא ליחסים כאלו אפשר לראות אצל נשים שחוששות שעינוג עצמי תביא לנטישת בני זוגם. החשש נובע מהאמונה שאוננות משמעותה ייתור תפקיד בן הזוג האמון על סיפוק הצרכים.
ביחסים המבוססים על ברית אנאלית, אהבה נתפסת כהשתייכות מוחלטת אחד לשני. בקליניקה נפגוש בני זוג המתנהלים ביחסי שולט-נשלט, או זוגות שלא מפסיקים לריב בחדר שכן הקונפליקטים הם אמצעי לוויסות ונפרדות. הצד האקטיבי יחצין שליטה וכוח, וידחיק חולשה שתושלך על הצד השני. הצד הפאסיבי יחצין עמדה מוותרת וחסרת אונים, וידחיק חלקים שולטים. במצב כזה, אף אחד מבני הזוג לא נכנע עד הסוף ולא שולט עד הסוף, עקב הצורך במשמעות שמספק החיכוך שעולה מיחסי הכוח. רצון למגע יכול להתפרש כתלות או כחולשה שגורמת לנו להרגיש סכנה. ביטוי אפשרי ליחסים אנאליים בפרספקטיבה המינית היא שפיכה מוקדמת. ביחסים כאלו, הזרע נתפס כבעל ערך, ושפיכה מהירה היא הדרך היחידה של הגבר להרגיש כוח ושליטה מול אישה דומיננטית ושתלטנית, שכן תימנע מהצד השני חוויה מינית מספקת דיו.
ביחסים המבטאים ברית פאלית, אהבה משמשת אישור לזהות המגדרית של בני הזוג. משום ששני המגדרים טמונים בתוך כל אחד מבני הזוג, הטיפול יעסוק בסוגיות הקשורות למגדר לצד תהליכי נפרדות ממשפחת המוצא. בהיעדר סנכרון מכוון בצרכים המיניים, המיניות של בני זוג בברית פאלית תהיה רוויית קונפליקטים, כמו פתיינות כלפי חוץ אך הימנעות זה מזה בתוך התא הזוגי.
זוג ביחסים המבטאים ברית נרקיסיסטית תופסים אהבה כהתמזגות סימביוטית. נרקיסיזם בבסיסו הוא צורך טבעי ואנושי, ולו תפקיד חשוב כחלק מהתפתחות רגשית תקינה. היעדר מענה טוב דיו בילדות לצורך זה יתבטא בבגרות בקיבעון סביבתי, במוחצנות ובצורך בהערצה. מערכת יחסים המושתת על קונפליקט נרקיסיסטי תציף תפקידים הופכיים של מעריץ ומוערץ – פאלי מוחצן מול נרקיסיסט סכיזואיד. ברית נרקיסיסטית מספקת חוויה של מושלמות לכאורה: היא מתנהגת כמו שלב ההתאהבות, במסגרתו אנחנו מייחסים לבן הזוג אידאליזציה חסרת הבחנה, ושואפים להתמזגות חסרת גבולות. ההערצה והאידיאליזציה פותרים לכאורה את כאב החלקיות, אך בפועל – כל אחד מבני הזוג מוותר על צרכיו למען האחר. בקשר בריא, תחושת נפרדות היא קריטית לקיומה של יכולת הנאה מינית ותשוקה, ובשלב היציאה מהתאהבות מתפתחת היכולת לאהוב את האחר כסובייקט. בקשר נרקיסיסטי תהליך נפרדות זה נחווה כניתוק טראומטי המציף תחושת זרות וכיליון, ומדגיש את חרדת הנטישה. אצל הנרקיסיסט להיות תלוי באחר שאינו מושלם היא בלתי נסבלת, והחוויה מפגישה אותו עם חוסר השלמות שלו עצמו. לאור כך התהליך הטיפולי עוסק במקרה כזה בסוגיות של הגדרת ערך עצמי ויצירת נפרדות.
סיפור המקרה
וינגרטן יישמה את דבריה באמצעות סיפור מקרה שפרטיו נשזרו ממספר מקרים שונים, וזאת על מנת לשמור על סודיות המטופלים. ניר ודנה (שמות בדויים) הם זוג שפנה לקבל טיפול עקב קשיים במיניות ביניהם. אצל ניר הקושי מתבטא בסימפטום של אובדן זקפה, בעקבותיו החלה דנה לחוש היעדר-חשק. עד פרוץ המשבר מתאר הזוג יחסים טובים. בעוד שניר שקוע בטיפוח הדימוי העצמי ועסוק בבואתו, הוא משליך על דנה היבט נרקסיסטי פגום, בעוד היא זקוקה להווייתו המושלמת על מנת שיחזיק למענה את הצורך בגרנדיוזיות. דנה, שמחזיקה גם היא מאפיינים נרקיסיסטיים משל עצמה, מהדהדת אותו: היא מסנוורת מיופיו ונושאת כלפיו עיניים בהערצה. הצורך של ניר להרגיש מושלם נענה, והיא חשה את מושלמותו משתקפת דרכה. אלא שהבחירה הלא מודעת של חיבור זוגי המבוסס על הצורך בפתרונות שונים והפוכים הופכת מפתרון למשבר זוגי, אז צפים לדברי הזוג הקשיים במרחב המיני המשותף. אצל ניר צף הצורך העז בהערכה. ניכר מעמדה זו ערך עצמי נחות, והגרנדיוזיות שלו מתבררת כהגנה ותו לא. דנה, שיודעת כמה ניר זקוק לחיזוקיה, מעניקה לו את תחושת העונג כל עוד היא חווה אותו כגבר כל יכול עם זקפה תמידית. אלא שכשניר מגיע למפגש המיני עם היעדר זקפה ודנה מגיעה אליו ללא חשק, הברית הלא מודעת מגיעה לידי ביטוי בקונפליקט זוגי עמוס אשמה ובסימפטומים מיניים.
באינטייק המיני, וינגרטן הציעה להבחין בין סימפטום ראשוני למשני. סימפטום ראשוני הוא כזה שמלווה את האדם לכל אורך חייו. סימפטום משני יכול להיות קושי שמתבטא כתלות בהקשר המסוים בו הופיע. לפי דיווחי הזוג, זיהתה וינגרטן סימפטומים משניים ותלויי מצב. ניר, שמתקשה להחזיק את תחושת הכישלון, מרחיק את מקור הקושי בתפקוד המיני מעליו. דנה, שהצלחתה היא כפועל יוצא מהצלחתו של בן-זוגה, מתעקשת שהאחריות על שינוי המצב נמצאת בידיו. הדימוי האידיאלי שעד כה יוחס לניר, ושזיכה אותו בעמדה של יוקרה וחנופה, הופך כעת למקור ללחץ בינאישי ומגביל את תנועתה הרגשית. תחושת החנק מציפה גל של תוקפנות בין שני בני הזוג, המביאה עימה תקשורת בעלת מאפיינים של הזדהות השלכתית. בהיעדר זקפה משליך ניר על דנה חלקים פחות גרנדיוזיים. דנה, שאינה מקבלת את הצורך הנרקיסיסטי עימו נכנסה לברית הזוגית, משליכה על ניר את התחושות הבלתי נסבלות של אימפוטנציה וחוסר אונים, והדבר מתבטא בהיעדר חשק ואי-יכולת להגיע לאורגזמה. במובן מסוים שניהם פוגשים את הקונפליקט הלא פתור במאבק על השד: הוא מחד פוחד מהפיכה לשד מדולל. היא מהצד השני פוגשת בחסר שלו, תובעת חזרה שד מלא חלב, והופכת הרסנית כלפי כל הצעה אחרת. עם פרוץ המשבר ההרמוניה בין הזוג נסדקת.
וינגרטן מציינת כי בתרגול זוגי של sensate focus, נצפה להתערערות בדפוסים הנוקשים, משום שהתרגיל טוען בהבנות עמוקות ומאפשר מעבר מהקונקרטי לסימבולי. וינגרטן מציעה לחזור על התרגיל בקביעות לאורך הטיפול ובצורה מותאמת למטופלים, כהחזקה למסגרת הטיפולית. בתרגיל נבקש מהמטופלים ליצור מגע בכל חלקי הגוף (ללא איברי מין), להימנע מדיבור, ולהתרכז בתחושות של קבלה מול נתינה. פעילות זו תייצר קרקע לעבודה רגשית הקשורה לנפרדות, היא היכולת להיות האחד בנוכחות האחר. בטיפול בני הזוג אינם מתרשמים מההצעה ואף מורידים מערך הטיפול בכלל ומהתרגיל בפרט. ניכר שהזוג חווה את הכאב הבלתי נסבל של חוסר ערך נעדר המשגה, והם מבועתים מפירוק ההרמוניה, לאור קינון הידיעה שהמעבר מהתמקדות בביצוע לתחושות ישאיר אותם חסרים וחלקיים.
בהתקשרות לא בטוחה הסקרנות והמשחקיות הולכת לאיבוד. תפקידנו כמטפלים מינים לעורר אותם לסקרנות ולהחזרת המרחב המשחקי. לאורך תקופת התרגול מתעוררים אצל בני הזוג, כל אחד ביחס לעצמו וביחס למערכת הזוגית – רגשות ותחושות של חוסר, של חוויות שאינן שלמות. הם שבים לחוויות שנכתבו בעור עקב יחסי התקשרות ראשוניים, מתרגלים ומחזקים את הנפרדות ביניהם, ולומדים כיצד אלו מתבטאים בדפוסים המיניים שלהם על גווניהם הרבים: נתינה, אינטימיות, קבלה, צורך, ניתוק, עונג והזנה.
הרצאה: אז איך לעזאזל מחזירים את התשוקה לזוגיות? אבחון וכלים יישומים
ד"ר אריאל כהן-ארקין | M.S.W ,PhD , מטפל מיני ומדריך מוסמך, מטפל EFT זוגי, מנהל מערך טיפול וראש תכנית ההכשרה למטפלים מיניים בשס"ק- המרכז לבריאות מינית, מרכז רפואי שיבא, תל-השומר.
מסתמן כי הפרעה בתשוקה המינית, סוגיה שכיחה בטיפולים זוגיים ומיניים, זוכה ליחס צנוע ולא מספק מבחינה יישומית בפרקטיקות הטיפול הנוגעות לה – הטיפול הזוגי והטיפול המיני. לדברי ד”ר כהן-ארקין, הבנה מעמיקה של הפרעות בתשוקה דורשת חקירה מערכתית של המאפיינים הזוגיים והמיניים הקשורים למופע הסימפטומטי. המודל לאבחון הפרעות תשוקה בזוגיות ארוכת טווח, שהציג ד”ר כהן-ארקין, משרטט את נקודת ההשקה בין שני תחומי הטיפול : הזוגי והמיני, ומציע כלים פרקטיים ומודל עבודה שיטתי הנוגע לסוגיה, למעט במצבים הבאים: היעדר חשק מיני כללי, קיומו של רומן פעיל, יחסים אלימים או התמכרות פעילה. כמענה לשאלת היעדר התשוקה בזוגיות ארוכת טווח, מניח ד”ר כהן-ארקין שתי טענות במרכז הדיון. הטענה הראשונה נוגעת למתח השורר בין אינטימיות לתשוקה: לדבריו, נעדרת הבחנה מספקת בין שני סוגים של יחסי מין. האחד הוא מין אינטימי ("לעשות אהבה"), והאחר הוא מין תשוקתי ("לזיין"/"להזדיין"). השבר באידיאל הזוגי מעמיק כשרכיבים המזוהים עם אהבה ואינטימיות מנותבים בשוגג ליצירת תשוקה. טענתו השנייה של ד”ר כהן-ארקין היא שתשוקה מינית אינה נעלמת, אלא פוחתת בהדרגה לאורך השנים. לדבריו, הנטייה לייחס לתשוקה תפקיד מרכזי במדדי הצלחה זוגיים היא שגויה, אך כמו בטענתו הראשונה, גם כאן מתרחשת טעות בזיהוי, שכן תפיסת התשוקה כמשתנה מנבא לאהבה והתקשרות היא אבסורדית. למעשה, דווקא ההפך הוא הנכון - רק באמצעות התמקדות בתהליכי התקשרות מיטיבים ואיתור צרכים התקשרותיים שנחסמו – תוכל התשוקה להתעורר חזרה.
ד”ר כהן-ארקין הביא את ממצאי מחקריו של פנסקפ (Jaak Panksepp), פסיכוביולוג וחוקר מוח, שחקר את עולם הרגש אצל יונקים ותינוקות. לפי פנסקפ קיימות שבע מערכות רגש, ששלוש מהן יובאו בהרחבה בהקשר של הפרעות בתשוקה. הראשונה היא מערכת האכפתיות (Caring System) הכוללת בתוכה את מערכת התקשרות, היא היכולת שלנו להיקשר לאחר. המערכת השנייה היא מערכת המשחק (Play System), האחראית לתחושות כמו שמחה, ריגוש והתלהבות באינטראקציות בינאישיות. האחרונה היא מערכת המין, מערכת עצמאית המתקיימת בנפרד מהאחרות, ואשר תלויה בתקופות ייחום ורבייה אצל רוב היונקים. מאוחר יותר אבולוציונית, כשמין חדל להיות פורקן ייחומי גרידא בקרב האנושות, התפתחה מערכת המין למערכת יחסי-המין, שביחד עם מערכות רגשיות נוספות הפכה לפלטפורמה של יחסים. שיתוף הפעולה המערכתי בהקשר לשני סוגי יחסי המין שונה זה מזה, ותלוי ברגשות עליהן מתבסס המין. במקרה של מין אינטימי תידרש חבירה של מערכת ההתקשרות ומערכת המין, ובמין תשוקתי יהיו אלו מערכת המשחק ומערכת המין שישתפו פעולה. הבחנה נוספת קיימת לאור תפקיד הפרטנר. במצבי אינטימיות בהם החיבור הזוגי מבוסס על היכרות מוקדמת, מתפקד הפרטנר כסובייקט נגיש. במקרה של תשוקה, החיבור נוצר לאור השלכות שהאחר מעורר בי. ד”ר כהן-ארקין מביא את דבריה של אסתר פרל, המפשטים את שתי הפונקציות המיניות: אינטימיות זה להתענג על מה שיש לך. תשוקה היא להתענג על מה שאין לך והיית רוצה שיהיה לך.
סיפוק מחיי המין בזוגיות ארוכת טווח תחייב שיתוף פעולה של שלושת המערכות - מערכת המין, מערכת ההתקשרות ומערכת המשחק. בתחילת תקופת היחסים, הקשר מבוסס בעיקר על רכיבי תשוקה המתפקדים כפועל יוצא של מערכת המשחק. התארכותו של פרק הזמן הזוגי תביא להתקרבות ולהפעלתה של מערכת ההתקשרות, באמצעות אימוץ רכיבי אינטימיות שנוגעים לנפרדות פיזית ורגשית בתוך מערכת היחסים. אלא שלעיתים, הפעלתה של מערכת ההתקשרות גוררת דעיכה של התשוקה שכן בהינתן חסימה במערכת ההתקשרות, כלומר, קיומם של צרכים התקשרותיים מוקדמים שלא נענו באופן מותאם, הפעלתה תשנה אספקט השלכתי בדינמיקה הזוגית.
כהן-ארקין מגדיר צרכים התקשרותיים בראייה ממוקדת רגש (ובפרט ב- EFT זוגי) כצרכים שסיפוקם תלוי באחר, צרכים שאין ביכולתו של אדם לספק לעצמו אלא באמצעות דמויות ההתקשרות. הגדרה זו עומדת בניגוד לתפיסות אנליטיות או מסורתיות, הגורסות שהאדם הבריא הוא זה המסוגל לספק לעצמו את כל צרכיו, אלא שבפועל, חלק ניכר מצרכים אלו לעולם לא יגיעו לסיפוקם עצמאית. שבעת הצרכים הרגשיים שמפרט כהן-ארקין, בהתאם לדבריה של סו ג'ונסון הם הצורך להרגיש אוהב ונאהב; הצורך להרגיש משמעותי ומחובר רגשית; הצורך בתחושת ערך; הצורך בנראות והכרה בצרכים; הצורך בהבנה הדדית; והצורך בתחושת מוגנות;. צרכים אלו נוגעים למאפיינים של מערכות יחסים, כמו הזדהות, שייכות, ביטחון, גבולות וחרדת היבלעות. בניגוד לתפיסה הרווחת, פורקן וסיפוק צרכים מיניים אינם חלק מהצרכים ההתקשרותיים, שכן אלו יכולים להיות מסופקים גם עם מי שאינם דמויות ההתקשרות שלנו. הוא מזכיר שני סוגים נוספים של צרכים. האחד הוא צרכי התקשרות מגעיים, הם הצורך לקבל ולהעניק מגע מיטיב, לצד הצורך בהתמזגות פיסית. השני הוא צרכי התקשרות-מיניים, שאינו נוגע לסיפוק צרכים מינים הדדיים בהכרח, אלא לצרכים אנושיים בסיסיים, כמו תחושת כבוד והכרה ביחס למיניות שלנו על גבולותיה ואופני הביטוי שלה.
כהן-ארקין מפרט ארבעה מופעים מרכזיים של ירידה בתשוקה. להוציא את המופע הראשון, הנובע מירידה הדרגתית בפעילות של מערכת המשחק ברבות השנים, שלושת המופעים הנותרים נוגעים לאיום על צרכי התקשרות. במקרה של תשוקה תואמת קרבה נזהה את התשוקה כנגזרת של הקירבה הזוגית המושפעת ממנה קורלטיבית. במקרה כזה ותחת ראיה מערכתית, הפצע ההתקשרותי של שני בני הזוג מתמקד בצרכים התקשרותיים-רגשיים ופחות בצרכים המגעיים או המיניים, לכן הדגש היישומי בעבודה הקלינית יהיה מתחום הטיפול הזוגי. במקרה כזה, היענות לצרכים הרגשיים תייצר קרבה רגשית וביטחון, מה שיאפשר גם לתשוקה להתעורר. בעקבותיה תעלה רמת שביעות הרצון של בני הזוג מחיי המין שלהם. מופע נוסף של ירידה בתשוקה נובע מתוך חרדת אינטימיות, שעשויה להופיע לאחר אירועי או מצבי חיים שמעצימים את התלות הזוגית ההדדית. במקרה כזה נצפה בירידה חדה בתשוקה ובצורך בחוויות מיניות עם בן הזוג, עם העלייה ברמת הקרבה והתלות בו. הפצע ההתקשרותי נוגע לחסך ההיסטורי גם בצרכי התקשרות-רגשיים וגם בצרכי התקשרות-מגעיים אצל שני בני הזוג, שבהיעדר מענה מספק בילדות המוקדמת מונעים כעת התמסרות מלאה בתוך התא הזוגי. השילוב בין שני אזורי החסך עלול להציף זיכרונות של חודרניות ובולעניות, או כאלו שנחוות על הרצף שבין התמזגות לבין הפנמת הדחייה הגופנית. מופע זה עשוי להתבטא בפיצול התפקידים הזוגיים ובלבול בין ובתוך העמדות השונות, אז ידרשו כלים יישומיים מעולם הטיפול הזוגי ומעולם הטיפול המיני יחד. המופע הרביעי והאחרון, זוגות שמעולם לא חשו תשוקה משמעותית זה לזו נראה התקשרות נוגדת מיניות. אבחון מעמיק יגלה פצע התקשרותי, שנוצר עקב תהליכי למידה שחיזקו עמדה לעומתית של מיניות מול קרבה התקשרותית. בעמדה זו, שעלולה להיות נחלתם של אלו שהפנימו זלזול ובוז מצד הוריהם לגילויי מיניות, תיוותר המיניות מחוץ למרחב ההתקשרות הזוגי. הקונפליקט העיקרי בשני המופעים האחרונים הוא כמלכוד במעגל הקסמים – בהיעדר יחסי מין הצרכים ההתקשרותיים לא מתמלאים, ולא תתקיים חוויה של תיקון. אלא שלמרות שברירת המחדל לסיפוק הצרכים ההתקשרותיים המגעיים והמיניים אצל רוב הזוגות הוא יחסי מין, אין זה האמצעי היחידי. בעבודה טיפולית עם שני המופעים האחרונים נציע לייצר מרחב חלופי לסיפוק צרכים התקשרותיים אלו, שיבטיח עיבוד מחדש לצד העצמת האינטימיות הזוגית. כזה הוא התרגיל החושי (sensate focus), אשר נותן מענה לצרכים התקשורתיים-מגעיים וההתקשורתיים-מיניים, באופן מקביל ליחסי מין.
בראשית דרכו התפתח תחום הטיפול המיני כתרגול התנהגותי הנותן מענה לחרדות ביצוע, ורק בהמשך הותאם והורחב לפרספקטיבות יותר דינמיות. המיקוד החושי לפיכך אינו רק תרגיל, אלא מרחב ואף גישה טיפולית, בעזרתו ניתן להתחקות אחר ליבו של הקושי, כאשר נראה הימנעות או תחושת שעמום. התרגיל עומד כמרחב חלופי ליחסי מין המאפשר סיפוק רגשי ומגעי, המכוון את בני הזוג כאלמנט מרפא ליצירת חוויה מתקנת. ברמה המעשית ניווכח שקיימת הימנעות נפוצה מביצוע עצמאי של התרגול. על כן מציע ד”ר כהן-ארקין להשתמש בחדר הטיפולים כמרחב מעורר אקטיבציה של האינטימיות הזוגית (לרוב, כאשר המטפל אינו בחדר). בטכניקה זו, השאובה מתחום טיפול מכוון-רגש (EFT), נבקש להגביר את תחושת הפגיעות בין בני הזוג, במטרה לפתח את היכולת לשיח רגשי ומגעי, ולאפשר מענה לצרכים ההתקשרותיים מגעיים מוקדמים. מלבד עבודה פסיכו-חינוכית הכרחית ומשמעותית, עירור החסמים במרחב הטיפולי מסייע בזיהוי מקור הפרעת התשוקה על ידי אבחון מעמיק ואשרור של פצע ההתקשרות, ומבטיח וויסות ועיבוד מיטיב של החרדות לצד יצירת הזדמנות לחוויה מתקנת.
פאנל – הנסיכה הקסומה "AS YOU WISH"
הנחייה: מיכל ניר | M.S.W, מטפלת ומדריכה מוסמכת בטיפול מיני, זוגי ומשפחתי, פסיכותרפיה-פסיכואנליטית וגופנית. מרכזת התכנית לטיפול מיני, אוניברסיטת בר-אילן
בפאנל זה ידונו הקשרים והמארגים העמוקים שבין הטיפול הזוגי לטיפול המיני. אלו מתחילים בתודעתו ובלימודיו של המטפל ורק מאוחר יותר מופנמים בתודעתו של המטופל. הייצוגים הזוגיים המופנמים מתורגמים לתפיסת האינטימיות המינית שלנו וקשורים קשר הדוק להיווצרותו של הסימפטום המיני. מנחת הפאנל, מיכל ניר, תציג סיפור מקרה טיפולי. ארבעת משתתפי הפאנל יחוו את נקודת מבטם על המקרה באמצעות שזירת תחום הטיפול המיני בזוגי.
סיפור מקרה מאת מיכל ניר
יעלה ורוני הכירו בצבא, כחיילת וכמפקד, וזוגיותם החלה בסתר עד המעבר למגורים משותפים בסיום הצבא. הלך הרוח במשפחתה הגרעינית של יעלה היה בעל מאפיינים "גבריים", כמו השטחת רגשות, לעג ותחרותיות, בפרט במעברה לגיל התבגרות. אביה היה איש קבע קרבי בעל מעמד חברתי שזיכה אותו בקנאה וכבוד מהסובבים. בילדותה נעדר תכופות, ובנוכחותו הציף בה רגשות ותחושות אמביוולנטיות של דחייה ומשיכה. לדבריה, השפה הצבאית ההיררכית ששלטה בבית משכה אותה מאד. נוכחותה של אימה הייתה קבועה ויציבה בחייה, גם כעוגן אך גם כאובייקט פרקטי. היא מתארת אותה כאישה מרשימה ומובילה, אך ענווה בנוגע להישגיה בצורה שעוררה ביעלה תחושת הסתרה. הוריו של רוני התחזקו לאורך השנים והנהיגו בביתם המשותף אורח חיים דתי-חרדי. רוני אמנם נהג להחמיר במנהגי הדת, אך לאחר שנחשף לחיילים כששהה עם דודתו החילונית השתוקקה תודעתו לקחת חלק בעולם הצבאי. האירוע הביא למשבר משפחתי והקשר עימה נותק. הדימוי הצבאי הותיר אצלו תחושות של ביטחון וגאווה, ולאור אובדן הקשר עם דודתו הבין רוני שאם ברצונו להתגייס יהיה עליו לאתר את דרכו העצמאית, גם במחיר התרחקות ממה שהכיר ואהב. לקראת גיל הגיוס שב לקשר בסתר עם דודתו, וזו סייעה לו בתהליך החיול והייתה בשבילו בית חלופי. הגיוס לצה"ל והעלייה בדרגות גבו מרוני מחיר כבד. הוא הוצף בתחושות נטישה עקב רתיעתה של משפחתו והפניית העורף שהפגינו חבריו, ולצד הקושי בניהול אורח חיים דתי במרחב חילוני – בדידותו הלכה וגברה. ברקע תחושות אלו הכיר רוני את יעלה, שהייתה חיילת חדשה בבסיס, וזו שבתה את ליבו. התקרבותם חשפה אותו לעולם החילוני, וצפייתם המשותפת בסרט "הנסיכה הקסומה" הותירה בהם חותם, ורוני אימץ לשיח ביניהם את המשפט הקנוני מהסרט: "AS YOU WISH". הזוג, שנמצא במעמד סוציו-אקונומי אמיד ובורגני, פנה לטיפול זוגי-מיני ברבות 20 שנות זוגיות ולהם 3 ילדים. בפנייתם עולה שעם השנים עיניו המתפעלות של רוני הלכו ונמוגו ואיתם התכווצו דרגותיו בעיניה של יעלה, שצמחה אישית ומקצועית. מבטה החם, שנותר רק כזיכרון אצל רוני, הלך והתקרר. הם שיתפו כי בשנה האחרונה עלתה הצעתה של יעלה לפתוח את הנישואים, משום שברצונה להתנסות בחוויות מיניות מזדמנות ורעננות, ללא מטרת התאהבות ובשאיפה לצבור זיכרונות אפיזודיים. במקרה הזה, רוני לא ענה כהרגלו "AS YOU WISH", אלא התפרץ בבכי עוצמתי, שנחווה אצל יעלה כמניפולציה לאחוז בה. גם משהבינה שאולי לא כך הדבר, חשה שאינה יכולה לסגת, שכן זוהי נקודת אל-חזור בחייהם הזוגיים, וכי עליה להיות עכשיו "המפקדת" ולא רק "חיילת בסדיר". רוני חווה אותה כאכזרית, זרה ומנוכרת, וחשב לפנות שוב לדודתו האהובה אך נמנע מכך עקב גילה המבוגר ובשל החלטתם ההיסטורית לא לשתף אחרים בצרות הנישואין. עם זאת חש רוני כי יחסי מין מחוץ לנישואין הם-הם שיתוף אחרים, והדבר העיב עליו אף יותר. מאותו יום איבד רוני את זקפתו, את בטחונו המיני ואת בטחונו בכלל. לחווייתו, היה זה גם האובדן של יעלה. הוא נכנס למעגל סגור של ניסיונות חזרתים להשיב הזקפה אליו, דרך אוננות. בערב שישי, במפגש חברים וותיקים, שהתנהל בביתם, הוא אמר לכולם: "יעלה רוצה לפתוח את היחסים, מה דעתכם?". דממה השתררה. רוני הבין מיד שטעה ושאין כבר דרך חזרה. יעלה קמה וביקשה מכולם ללכת הביתה, וממנו ביקשה שיארוז תיק ויעזוב לכמה ימים. והוא ענה במרירות ובלעג: "AS YOU WISH", אך הפעם, סרב ולא עזב. בהגיעם לטיפול, ישבו מכווצים ומרוחקים זה מזה, ונמנעו מיצירת קשר עין.
התבוננות על סיפור המקרה על ידי משתתפי הפאנל:
נקודת התבוננות : הפנמות זוגיות ושחזורן בהווה
קרן שהם-קראוס | M.S.W, מטפלת זוגית משפחתית ומינית מוסמכת, מרצה בתכנית לטיפול מיני, אוניברסיטת בר אילן
לדעתה של שהם-קראוס, המפתח לטיפול בזוג נעוץ בחקירה של ההפנמות הזוגיות שלהם, וכיצד אלו עוברים שחזור בהווה הזוגי. ברקע שניהם ניכרת סביבה גרעינית מפוצלת: יעלה גדלה על ערכים של גבריות מוערצת ואטרקטיבית, אקטיבית אך נעדרת. מאידך, הנשיות נדחקת ומוסתרת, מופשטת מעומק ומסובייקטיביות, ממלאת פונקציות משפחתיות. ובכל זאת, יחסיה עם הגבריות מתפתחים באמביוולנטיות לאורך הציר של תשוקה ודחייה. אצל רוני, הפיצול מתקיים בין המרחב הביתי המוכר והבטוח, אל מול הדימוי הצבאי שמייצג את החוץ האטרקטיבי, ייצוג דומה לחילוניות בשבילו. אילוצי הבחירה בין ביטחון ושייכות לבין חופש ותשוקה מותירים את רוני בבדידות. פגישתו עם יעלה מאפשרת לשניהם את איחוד הפיצול, כל אחד בנפשו שלו: היא מוצאת קצין כמו אבא, אלא שהפעם הקצין נשאר וממלא את כל מאווי ליבה, ובכך גם ממלא את ריקנותה הנשית. הוא מוצא בה את החום שהיה חסר לו, המותמר לתחושת שייכות וקבלה. בהתאהבותו זוכה רוני הוא גם בנתח החילוניות שרצה בו, ויחד הם זוכים בחיים מרגשים ואינטגרטיביים, מחזיקים תמונה יציבה של הגבריות מול הנשיות. אלא שהפיצולים עודם בנפשם, ממתינים לתורם לספר את סיפור הכאב החבוי. לאחר 20 שנה יחד השגרה הופכת למובנת מאליה, האיזון בין החוץ לפנים מתערער והפיצול צף על פני השטח. המיניות הזוגית חדלה מהיותה מרגשת, שכן הקצין לא עונה עוד על ההגדרה של נעדר ומוערץ. זוגיותם של השניים כה יציבה, עד שנחווית כמשעממת ונעדרת מחופש. האטרקטיבי הופך להיות שוב חיצוני לקשר ויעלה מבקשת לפתוח את הנישואים. רוני חווה את הפיצול כנטישה, ומבקש בכל זאת לאחות את השבר. שהם-קראוס מביאה את דבריה של מירב רוט, שבטיפול כמו ביחסי אהבה, מניחים שהפתרונות מסתתרים תמיד בנפש, מתוך כמיהה לאהבה ותקווה לתיקון השבר, בעוד הסימפטום המיני בגינו החל הטיפול הוא כהזדמנות להתבונן בפיצול ולפרשו בהתאם למשבר הזוגי. במקרה הזה עליהם להתחבר לעומק הסובייקטיביות שלהם, ולאתר את מרכיבי החופש, הביטחון, האטרקטיביות, הכוח והפגיעות שבכל אחד מהם. כדי לעבור מהסיפור הקונקרטי ההיסטורי להווה עלינו לאפשר מרחב בטוח שייצב את המערכת הזוגית ויעודד יחסי אמון. כל פיצול, כאסטרטגיית התמודדות עם קונפליקטים, ידרוש הכלה ותפקידי ייצוג אימהיות ואבהיות, על מנת לעודד אופנאיות חדשות. בתרגיל מיקוד חושי נייצר רגרסיה עמוקה רחוק מהמודע, נפתח מרחב מעברי שבין פנים לחוץ או דמיון למציאות, באמצעותו נפתח את היצירתיות והמשחקיות ובתורן – את המיניות האישית והזוגית. בעבודה אישית נעודד להשתחרר מצרכי קבלה והבנה מהסביבה, נשתמש ביחסי העברה ספציפיים, ונאסוף כמה שיותר פרטי מקרה, תוך מודעות לתהליכי הסתרה שלרוב מלווים מצבים כאלו. מדובר בטיפול ממוקד וכואב אך בעל פוטנציאל מרגש, אם בני הזוג יצליחו לרפא לא רק את פצעי ילדותם, אלא גם לייצר מרחב שיזין אותם ויגדל אותם.
נקודת התבוננות : פסיכולוגיית העצמי של קוהוט
טל גונן | M.S.W, פסיכותרפיסטית פסיכואנליטית, מדריכה ומטפלת מוסמכת בטיפול מיני זוגי ומשפחתי, חברת סגל בתכנית ההכשרה ללימודי פסיכולוגית העצמי
גונן מציעה לחקור את הסיבה בגינה 'כוחות שחזוריים' עלו לפני השטח והביאו להסתת המבט בין בני הזוג. היא מציעה להתבונן על המקרה דרך הנחות הבסיס של מושג זולת העצמי הקוהוטייני, לפיו האדם תמיד מצוי בזיקה לאחר, ומה שמאפשר את העצמי הוא קיומה של המטריצה האמפתית. זולת ייחודי זה אינו ישות בפני עצמו, אלא שהאופן שבו העצמי חווה את זולת העצמי דומה לאופן בו אדם חווה חלק מגופו. לפיכך, משבר ביחסים זוגיים הינו תוצר של כשל במטריצה האמפתית של זולת העצמי. פסיכולוגית העצמי מניחה שלאחר התפוגגות הנרקיסיזם הראשוני, העצמי מבקש להשיב את מושלמותו הראשונית על שני קטביה- קוטב המראה (mirroring) וקוטב האדרה. צרכי המראה של העצמי עיקרם הכרה בכישרונותיו ויכולותיו הייחודיים, ממנה תתפתח אמביציה, יוזמה והערכה עצמית. צרכי ההאדרה, או אידאליזציה, מתמלאים כאשר הדמות המגדלת מספקת שייכות, חווית ביטחון ורוגע. שני קטבים אלו על צרכיהם מסופקים גם במערכת יחסים זוגית. היענות מיטיבה תבטיח מבט מתקף של בן הזוג, שיעודד התפתחות, חיונית וחדווה. בהיעדרו, העצמי יחפש מעקפים כדי לגייס לעצמו מה שחסר לו. יעלה גדלה בבית בו צרכי זולת העצמי קיבלו מענה חלקי, ולא התממשו בגלל היעדרות אביה. האם, שנתפסה כעוגן וכרהיט, לא נתפסה כדמות להאדרה, בעודה מותירה מאחור את הצלחותיה וחיה את הגנרליות של האב – חוויה נעדרת זולת עצמי בשני הקטבים. רוני, שנאלץ להסתיר את הקטבים בבית הוריו, מצא זולת עצמי מואדר מחוץ לבית. החיבור בין רוני ויעלה הוא משאלה – כשכל אחד מהם עומד כזולת עצמי שנענה לצורך בזולת עצמי מאדיר ובוטח, וצורך בזולת עצמי רואה, אמפתי ומתקף. היעדר המבט ההדדי הוא ביטוי לכשל אמפתי שהתרחש, ומכאן בקשתה של יעלה לפתוח את הקשר היא כבקשה להחזרת משאלת החדווה וחווית התיקוף. מילוי צרכי עצמי שלא קיבלו מענה יאפשר איחוי של הפיצול הוורטיקלי, וימוססו את המחיצה מאחוריה מתקיימים אזורי עצמי לא נחווים. בדרך זו יהפכו שני בני הזוג לנגישים האחד לשני.
נקודת התבוננות : המטפל כסובייקט
גאולה פלדמן | M.S.W, מטפלת זוגית, משפחתית ומינית מוסמכת, מדריכה בטיפול מיני, מחברת הספר "סקס-או-לוגיה"
אצל שני בני הזוג מקבל הקשר אופי של טיפול, כשחזור של הפצע המשותף ממשפחות המוצא. הפיצול נוגע למתח בין היציבות המשפחתית לבין המימוש העצמי מחוץ לבית. בני הזוג מוצאים מענים לצרכי הזולת העצמי שלהם, אבל בפועל מתייחסים אחד לשני כפונקציה: הוא משמש דמות להערצה, והיא משמשת כמקור לחום. עולה השאלה – מה קרה לאורך שנות נישואיהם?
פנטזיית הריבוי של יעלה והצורך שלה להעצים את חווית המענה לצרכיה באמצעות חוויות והרפתקאות, מעלה בפלדמן אסוציאציה של בולימיה, כמו מבקשת לקבל מענה לאנורקסיה, היא הנוכחות החסרה מבית ילדותה. אלא שרוני לא מסכים להמשיך בשחזור, ולאור הזדקנות דודתו, שעד כה שימשה כעיקוף לקונפליקטים המשפחתיים, הוא בוחר דווקא בעימות. פלדמן מציעה לעבוד עם בני הזוג על שכתוב הנרטיב הזוגי שלהם, ודרך כך לחשוף את הכמיהה של יעלה למימוש עצמי סביב הקונטקסט המשפחתי. לגבי הסימפטום המיני מציעה פלדמן להתחקות אחר ראשיתו, ומקבילה אותו לרצון של רוני להחניק את הדת בבית ילדותו.
נקודת התבוננות: שני עוגנים - התיאוריה המערכתית ותיאוריית המובחנות
אלישע אזר | M.S.W, מדריך ומטפל זוגי ומשפחתי, מדריך ומטפל מיני, מנהל שותף במרכז רותם וראש תוכנית רותם לטיפול זוגי, משפחתי ומיני
אזר עומד תחילה על הנחות הבסיס של שתי תיאוריות. ההנחה של התיאוריה המערכתית היא שלא ניתן לבחון התנהגות אנושית רק בהיבט אינטרה-פסיכי או כפועלת רק מתוך אינטרסים תועלתניים אישיים. כל אדם פועל בתוך מערכת. התיאוריה המערכתית מציעה כי מניע העשייה מבוסס דווקא על טובת המערכת, שנמצאת בשאיפה להומאוסטזיס, ולא עסוקה בהכרח בצרכי העצמי היחיד. אזר נותן דוגמה מוכרת, הילד המכונה IP שפועל לכאורה בניגוד לטובתו האישית למען צרכים מערכתיים. דוגמה הנוגעת יותר לעניין הזוג המתואר, מוזכרת רבות בתיאוריה של דיוויד סנארש, תיאוריה מערכתית מבוססת מובחנות. סנרש מזכיר את המושג 'ברית הקנוניה', המתאר את האופן שבו בני זוג פועלים יחד (לעיתים באופן לא-מודע) בכיוון שונה ממה שמצהירים בפועל. כך יכול להיות הסימפטום בגינו הגיעו בני הזוג לטיפול בעצמו חלק מברית הקנוניה, וטיפול בו משרת את בני הזוג באיזושהי דרך. רוני הבין שנאמנות תעלה לו במחיר של מחיקה עצמית, ולימים בחר שלא לשלמו. אצל יעלה, שכל חייה למדה כי הערצה היא הדרך להנכיח את הנעדר, כשבמקביל אימה הקטינה את יכולותיה וכישוריה. כך פעלה גם יעלה, שביקשה לחזק את בן זוגה באמצעות הערצה – אלא שהערצה מייצרת מרחק.
זווית אחרת על המקרה היא דרך תיאוריית המובחנות. מובחנות היא מידת היכולת של אדם לנהל צורכי קירבה ומרחק, אותנטיות ואינטימיות בתוך יחסיים זוגיים, תוך ניהול מוצלח של הסתירה הקיימת בין שניהם. אצל רוני ויעלה הסתירה נוגעת לאופן שבו הזוגיות מחקה חלקים מהאישיות. אזר הציע לחקור ראשית מה אפיין את חיי המין של בני הזוג ברמה הקונקרטית עד כה, שכן לפי המתואר, הרצון לפתוח את היחסים מבוסס על כך שבהתחלה הייתה כנראה מיניות טובה ביניהם שהלכה ודעכה. בניגוד לטיפול זוגי קלאסי, בטיפול כזה לא נבקש מהם לדבר אחד עם השני אלא נתמקד מול כל אחד מבני הזוג סביב נושאים של בחירה ותהליכי אינדיבידואציה. דרך השאלות מקווה אזר, כי בני הזוג יחושו את הניתוק ויקשיבו לצורך בחיבור, בעוד רצון לפתוח את הזוגיות יכול לעמוד כביטוי ראשון לחוסר מחיקה עצמית. טיפול כזה עשוי להיות מאוד עוצמתי, כשהמטרה אינה להעניק לבני הזוג תחושות של ביטחון והכלה, אלא חוויה של עימות פנימי וחקירה עצמית, שכן תחושת התפתחות הולכת יד ביד עם הכרה בכאב כמקור לצמיחה.
