לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
הרפורמה המשפטית ועולם הדמוניםהרפורמה המשפטית ועולם הדמונים

הרפורמה המשפטית ועולם הדמונים: התבוננות פסיכולוגית במציאות פוליטית פרנואידית סכיזואידית

דעות | 7/5/2023 | 6,182

התבוננות במציאות הפוליטית הסוערת, בהתבסס על ההגות היונגיאנית והביוניאנית וניסיון הכותבים כמנחי קבוצות. הניתוח מדגיש את תפקידו הייחודי של המטפל בקידום דיאלוג. המשך

הרפורמה המשפטית ועולם הדמונים

התבוננות פסיכולוגית במציאות פוליטית פרנואידית סכיזואידית

מאת מרים שפירא וברוך כהנא

 

 

 

זמנים סוערים. בליסטראות מילוליות מוטחות מכל עבר, אלה חרדים מקץ הדמוקרטיה, ואלה בטוחים שהם מנסים להחיותה. אלה מכריזים ש'למען הדמוקרטיה' יהיו מוכנים לירות במתנגדיהם, ואלה רואים במתנגדיהם אנרכיסטים מסוכנים שחובתנו לכלוא. והעם הולך ונחצה בין אלה לאלה, ומכל עבר נשמעות נבואות זעם על התרסקות המדינה. לא פלא שלא מכבר שמענו קריין רדיו בכיר מצטט את אורי זוהר (כמובן, ציטוט מתקופתו ה'חילונית'...): 'אומרים שאנחנו מדינה קטנה מוקפת אויבים – אבל לפעמים אנחנו אויבים קטנים מוקפים מדינה'.

בתוך אותה מהומה כואבת ומבולבלת ניצב ציבור המטפלים ותוהה, מה תפקידנו בימים טרופים כאלה? וכן, האם יש, או יכולה להיות לנו, תרומה ייחודית מתוקף ניסיוננו המקצועי?

נקדים את המאוחר - אין לנו ספק שהכלים המקצועיים שבידינו הם רלוונטיים מאין כמוהם למציאות הסוערת. אלא שקל לשגות בהבנת תפקידנו, ולדעתנו רבים וטובים שגו והסבו נזק - לחברה ולמקצוע. מכיוון שכך, ננסה להסביר את עמדתנו שלב אחרי שלב.

 

על דילמות חיצוניות ופנימיות

מאז היות הפסיכותרפיה, עיקר עבודתנו היא ההקשבה לקולות פנימיים מושתקים, כאלה שהמחשבה המקובלת שונאת את עצם החשבה על קיומם. פרויד קרא להם 'קולות מודחקים', וקליין העמיקה את הבנתנו כשהסבירה שקולות אלה מזוהים ע"י הנפש - באופן לא מודע - כקולות של רוע, של 'יצר מוות', קולות שנואים ושונאים (קליין, 2002).

קליין דיברה על תהליכים של הזדהות השלכתית, במהלכם לנטייה לפצל את העולם ל'בני אור' ו'בני חושך',מצטרפים מנגנונים המאפשרים להשליך את הרוע על איזה 'אויב' אימתני (ברוב המקרים מדומיין), שכל כולו רוע צרוף, ועל כן אסור להידבר עמו, ואף מסוכן לבוא עימו במגע.. בהמשך, ביון הראה לנו שמנגנונים אלו פועלים ביתר שאת גם ברמת הקבוצה (ביון, 1992), בגינן ה'רוע הצרוף' מושלך על קבוצה אחרת - קבוצת אויב, שעלינו לנוס ממנה או להילחם בה עד חורמה. מי שהשתתף בסדנאות של יחסי קבוצות (בהשראת 'טביסטוק') למיניהן, וחווה התנסות של "קבוצה גדולה" יודע עד כמה קל לקבוצה לגלוש למצב שכזה, ובאיזו קלות נסחפים אליו גם אנשים חכמים ומתוחכמים, מלומדים ומנוסים בתהליכים קבוצתיים. הנטייה הנפשית הזו, פרימיטיבית ככל שתהיה, יודעת לסחוף עימה גם אותם.


- פרסומת -

כאן בדיוק נכנס תפקידו הייחודי של התרפיסט, במומחיותו להאזין לקולות שהושתקו ולהעלותם על פני השטח לכדי הידברות. זאת, לא על ידי הכחשת הקונפליקט, אלא דווקא על ידי ההצבעה על הקונפליקט הפנימי-נפשי שהוא מייצג.

אם כן, במונחי אמירתו של אורי זוהר, עולה שאיננו רק "אויבים קטנים מוקפים במדינה" – במקום היותר עמוק, כל אחד מאיתנו מכיל בתוכו אויבים רבים המוקפים בעמדה מודעת, שנחווית חד משמעית, שלמה וברורה. כך שהמערכה האמיתית מתנהלת בתוך ליבו של כל אחד מאיתנו.

וכפי שכתב חיים גורי, בשיר מופלא:

'אני מלחמת אזרחים,

ומחציתי יורה את אחרוניה

אל קירות המנוצחים'

במילים אחרות, כולנו אנשים בעלי ערכים, וכולנו רוצים להשפיע על החברה בה אנחנו חיים לאור ערכינו. יותר מזה: 'רשימות הערכים' שלאורם אנחנו חיים חופפות במידה רבה מאד,ובלשון יונגיאנית אף נאמר כי לכל אחד מהערים יש שורש ארכיטיפי עמוק, הנמצא בליבו של כל אדם (הארדינג, 1998): אהבת האדם, כבודו וחירותו. דאגה עמוקה לזכויותיו, אהבת האומה והארץ, הנכונות לשמור עליהם מכל משמר. שלום בין אומות, שגשוג תרבותי - האם מישהו, מימין או משמאל, מרגיש שאחד הערכים האלה זר לו?

איננו מנסים להמעיט מעצמת המחלוקות. הן רבות, עמוקות ויסודיות. אנחנו מנסים להחזיר את המחלוקת לפאזה הרציונלית שלה. אם שורשי הערכים משותפים ברובם, אין סיבה שלא נוכל לשבת ולדבר עליהם, לחפש נקודות איזון והסכמה. בלשונו של ביון, קבוצה המוכנה להידבר נמצאת במצב של 'קבוצת עבודה', ויש לה תקווה גדולה להתמודד עם מחלוקותיה. אלא שהמציאות, כידוע, שונה (ביון, 1992). כוחות אי-רציונליים עוצמתיים סוחפים אותנו לעמדה שקליין קראה לה 'עמדה פרנואידית-סכיזואידית'. בעמדה הזו היריב האידיאולוגי אינו אדם כמוני. הוא 'דמון', וכל המרבה לפגוע בו הרי זה משובח. האחר הזה - 'שמאלני','מתנחל', 'פרוגרסיבי מטורלל' או 'חרדי חשוך', בן אופל הוא. יש להילחם בו עד חורמה. זוהי עמדה שחוסמת מרחב חשיבה וקבוצת עבודה, ומתחזקת הנחת בסיס של fight- flight.

ובאופן מרתק, בעולם היונגיאני נשמעו קולות דומים להפליא מפי תלמידו הדגול של יונג - אריך נוימן . נוימן (1962) הסביר שנפש האדם מלאה ערכים נשגבים, או ארכיטיפים בלשון יונגיאנית, שלאור כמותם אינם יכולים להתבטא בעולמנו התרבותי. לאור זאת, האני המתפתח חייב לבחור, והבחירה קשה ומכאיבה. הארכיטיפים שנדחו מושלכים למרחב הנפשי המכונה בלשון יונגיאנית 'צל'. לכל תרבות, מסביר נוימן, צל משלה. בתרבות פציפיסטית, הוא קובע, יכיל הצל את התוקפנות האסרטיבית, ואילו בתרבות לוחמנית הוא יכלול את החמלה. המכנה המשותף לשתיהן הוא עצם העובדה שערכים עמוקים הושלכו לצל, ומעתה נחשבים לשיקוץ מוחלט. נוימן מסביר שהתפיסה הזו מאפיינת את רוב שיטות המוסר הידועות (אותן מכנה 'המוסר הישן'), והוא ממשיך ומתאר את התוצאות ההרסניות של העמדה המוסרית הזו. הוא גם מסביר מהי, לדעתו, האלטרנטיבה ל'מוסר הישן' הזה, אבל על כך בהמשך.

 

על תפקידם של אנשי הטיפול

כשאנחנו מתבוננים במאבקי ההווה לאור המושגים שבידינו, לא קשה לזהות את כל מרכיבי העמדה הפרנואידית סכיזואידית. התחלקנו לקבוצות עוינות, שכל שיח מאוס עליהן ('אל תבלבלו לי את המוח עם הידברות' צעק חבר כנסת ידוע). אנחנו לא מתווכחים על משמעות הדמוקרטיה, אלא קובעים בפסקנות שהיא עומדת מול מחריביה. לא אזרחים מנוגדי דעה עומדים אלה מול אלה, אלא 'פשיסטים' מול 'אנרכיסטים'. על האיומים בנשק כבר דיברנו בפתיחת המאמר.

והנורא מכל הוא שלא מדובר באנשי שוליים. קראנו להם כאן 'אלמוני' ופלמוני' כדי להימנע מציטוטים שאינם לכבודם - אבל באמת, משמיעי ההצהרות המזעזעות האלה אינם אלמונים כלל. הם מנהיגים, קציני צבא ואנשי אקדמיה, ולצידם המונים רבים.


- פרסומת -

כאנשי טיפול, וכוותיקי קבוצות דיאלוג רבות מאד, אנחנו מתקשים שלא לזהות את הדינאמיקה ההרסנית העומדת מאחורי התהליכים האלה. מדובר, ללא ספק, ב'קבוצת מאבק-מנוסה' מהסוג המתואר ע"י ביון (1992), והידוע לנו היטב מניסיוננו: ההתפלגות המהירה למחנות, חוסר הספק בעמדות המחנה', וחוסר היכולת להקשיב לנימוקים שאינם עולים בקנה אחד עם הנחות היסוד 'שלנו'. כל אלה מוכרים לנו היטב, ומאותתים: אנחנו נמצאים עמוק ב'פוזיציה פרנואידית סכיזואידית'.

אבל ההבחנה הזו רק מעצימה את התהייה - מהו תפקידנו, בעת סוערת כזו?

כדי לענות על כך, נחזור לניסיוננו כמנחי בקבוצות דיאלוג. בקבוצות כאלה תפקיד המנחה הוא להשתמש בידיעותיו ובניסיונו כדי לזהות את התהליכים ההרסניים הנובעים מ'קבוצות הנחות היסוד', לעודד את תהליכי 'קבוצת העבודה'. זוהי אחריותו, זוהי התרומה המיוחדת שהוא ורק הוא יכול לתרום להתנהלות הקבוצה.

אפשר לנסח זאת כשורה של 'כללי אצבע':

ראשית, אסור למנחה הקבוצה להיכנס לאחד המחנות המתגוששים. במיוחד אסור לו להיסחף לדינאמיקה של דמוניזציית האחר- להפך, עליו לחשוף את תהליכי הפיצול וההשלכה היוצרים את הדמוניזציה, ולהצביע על אופיים האי-רציונלי.

שנית, המנחה חייב להפריד בין דעותיו האישיות לבין הבנתו את התהליכים הקבוצתיים. למשל- אם הוויכוח בקבוצה ניטש בין ימין ושמאל, אין לצפות מהמנחה להיות נטול דעה משלו. כמה קל להצטרף לקבוצה הימנית, או השמאלית, ולתמוך בעמדותיה! אלא שבמצב כזה הוא לא יתרום דבר להתנהלות הקבוצה. במקום להבין את התהליך ההרסני ולמתן אותו, הוא הופך לחלק ממנו.

שלישית, וחשוב מכל, עליו להשתמש ביידע שלו באופן מושכל. כמה קל לגייס את הידע המקצועי ככלי להקטנת ה'אחר', 'לפרש' אותו באופן 'פסיכולוגי' כסוג של פתולוגיה, כשהעמדות הקרובות לרוח המנחה מוצגות כנובעות מהיגיון צרוף. כל הבקיא במונחים פסיכולוגיים מסוגל לבצע את התעלול הזה, אבל תועלת כלשהי לא תהיה לו, אולי מעבר להשתקה זמנית של אחד הצדדים.

 

אפשר ליישם את הדברים הללו על הסערה החברתית העכשווית. נכון, איש מאיתנו אינו 'רק מטפל'. כולנו אזרחים בעלי תודעה, דעות ואמונות, זכותנו וחובתנו להביען. אלא שכאשר אנחנו מתבטאים בשם היידע המקצועי שלנו, כדאי שנלמד לרסן את הנטייה הטבעית לגייס אותו לטובת העמדה בה אנחנו מאמינים, וקל וחומר שלא נגייס אותו לתהליך של דמוניזציה.

ראשית, אל לנו לעשות פתולוגיזציה לעמדות מנוגדות לשלנו. התבטאות כזו היא לא פחות משימוש לרעה בידע המקצועי, ובסופו של דבר היא פוגעת במקצוע עצמו. תגובה כזו יוצרת תחושה שהידע המקצועי ניתן לגיוס מניפולטיבי לטובת עמדה תרבותית, רוחנית או פוליטית. במצב כזה, מן הנמנע שאלו שאינם שותפים לעמדותיו של הכותב, ילמדו לזלזל בחשיבה הפסיכודינמית עצמה. כך שעולם שלם של חשיבה יהפוך, בעיניהם, למזוהה עם תפיסות פוליטיות מוגדרות.

אבל השאלה הקשה היא, האם יש לנו תפקיד מיוחד בזמנים כאלה –תפקיד הנובע דווקא מהמודעות הייחודית שרכשנו?

 

אריך נוימן (1963), מציע ניסוחים גאוניים לתפקידו התרבותי של בעל הידע הפסיכולוגי. הוא מדבר על דמות שהוא מכנה ה'יחיד', המוצא את עצמו בסערת ההשלכות ההדדיות המאפיינת מאבקים בעולמו של 'המוסר הישן'. 'יחיד' כזה חייב להעמיק בשני צדדי המחלוקת, לזהות את שורשה הארכיטיפי של כל עמדה, ולהימנע מהשלכה של חוויית רוע על ה'אחר' ('השלכת צל' בלשונו). וכך הוא כותב:

'היחיד, ככל שהוא חי במציאות את כוליות הוויית היחיד שלו, משמש איפוא כעין מזקק אלכימי המתיך את יסודות הקולקטיב ויוצר בהם סינתזה חדשה, המוצעת אחר כך לקולקטיב' (עמ' 103).

ונוימן מדגיש שמדובר בתהליך כואב ומפחיד:

'רק בהכירי בצד האפל שבי.. אני יכול לקבל את האני האפל של הזולת. כי אז אני מגלה את המשותף בינינו דווקא בעובדה שגם אני אפל, ולא רק בעובדה שגם אני נאור' (שם, עמ' 77).

 

על האכזבה 

וכאן עלינו להביע אכזבה מהתבטאויותיהם של לא מעט מטפלים בתקופה הנוכחית, רבים מהם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה. ברוח דבריהם מועלים לא פעם סטראוטיפים מוחלטים, למולם עולה השאלה: האם הם אינם מודעים לכך שהם נופלים לעמדה פרנואידית-סכיזואידית מובהקת? דוגמא לכך עבורנו היא השלכה של איכויות נפשיות ירודות, דוגמאת חוסר בושה והיעדר חשיבה ביקורתית, על ציבור גדול של מצביעי ימין (וביניהם, כידוע, לא מעט אנשי טיפול מעמיקים). דברים אלו מאכזבים ומשמעותיים ביותר כשהם עולים מפי מטפלים שהערכתנו לפועלם המקצועי רבה.


- פרסומת -

אפשר ללמוד מכך כמה עוצמתית הסחיפה הרגשית הכרוכה בקבוצות הנחות יסוד, עד שהיא סוחפת אליה גם את אלה שיכלו להיות מורי דרך למודעות עמוקה. אבל אולי נכון לסיים את המאמר הזה בקריאה לאנשי המקצוע: דווקא בתקופה סוערת כמו היום, היה יכול להיות לנו תפקיד מרכזי, מקביל לתפקידם של מנחי הקבוצות: להבין את התהליך, לסייע בהימנעות מדמוניזציה הרסנית, ולכוון את הקבוצה הגדולה, מהחברה הישראלית השלמה, לעבר דיון מעמיק – כראוי ל 'קבוצת עבודה'.

 

והרי לפחות את זה כולנו יודעים: המציאות תמשיך להתנהל, והפוליטיקאים (משני הצדדים) ימשיכו להתנהל בפוזיציה הסכיזו-פרנואידית. אבל אנחנו, כיצד נוכל לסייע לחברתנו להיחלץ מעמדה פרימיטיבית זו, ולעבור לעמדה אחרת ('דיכאונית', בלשונה של קליין) – עמדה נפשית שיש בה מקום לדיאלוג, לראיית מורכבות ולהכלת התסכול כשעמדותינו אינן מתקבלות?

שהרי המציאות אינה מתחלקת בצורה כל כך פשוטה. יש נימוקים הגיוניים לכל צד, יש אנשים נפלאים בכל צד, ויש צורך במה שהחסידות מכנה 'נשיאת הפכים', הכרה בכך שלצדדים שונים יש שורש עמוק ובלתי ניתן להכחדה. ולא, אף צד אינו נעדר בושה, ואף צד אינו פתולוגי, שלא לומר שטני. ואין כאן אויבים, אלא אזרחים ושותפים, בעלי עקרונות עמוקים ותרבות עשירה. וחוסנה של תרבות נמצא ביכולתה לנהל וויכוחים קשים ומרים בלי להתחלק ל'קבוצות מאבק מנוסה'. אנשי הטיפול יכולים לתרום לכך, בניסיונם, וביידע שצברו. הם יכולים, כפי שראינו, גם להצטרף לעמדות הפרימיטיביות, האנטי דיאלוגיות. הם – אנחנו - יכולים ללמד כיצד מכילים את השלם על ניגודיו, או להעמיק את הפיצול.

זו יכולה להיות שעתנו הגדולה. האם נשכיל ליטול את ההזדמנות?

 

 

מקורות

קליין, מ.: כתבים נבחרים. תולעת ספרים, ת"א. 2002. ע' 177.

ביון, וו.: התנסות בקבוצות. כנרת זמורה מודן. ת"א. 1992

הארדינג, א.: האני והלא אני. מודן, ת"א. 1998

נוימן, א. (1963) פסיכולוגיית המעמקים ומוסר חדש. (מתרגם: ש. זנדבנק) הוצאת שוקן, תשכ"ד.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: פוליטי, וילפרד ביון, קארל יונג
ג׳יהאן  جيهان ג׳ובראן שקור جبران
ג׳יהאן جيهان ג׳ובראן שקור جبران
מוסמכת (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
כרמיאל והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק), צפת והסביבה
רקפת כץ-טיסונה
רקפת כץ-טיסונה
פסיכולוגית
שפלה
שירי רוזנפלד
שירי רוזנפלד
עובדת סוציאלית
ירושלים וסביבותיה
אביב נוימן
אביב נוימן
עובד סוציאלי
תל אביב והסביבה, באר שבע והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
גלעד חי
גלעד חי
מוסמך (M.A) בטיפול באמצעות אמנויות
תל אביב והסביבה, אונליין (טיפול מרחוק)
רמה רוזנבוים
רמה רוזנבוים
יועצת חינוכית
מטפלת זוגית ומשפחתית
רחובות והסביבה, בית שמש והסביבה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מרים שפיראמרים שפירא17/7/2023

לכל החברים שהגיבו. בהמשך לדבריך דני, אכן קראתי את המאמר היפה של נורית, ואני מסכימה שאכן יש אתגר מורכב בלזהות רוע באשר הוא רוע, או עוול באשר הוא עוול, ולדעת להילחם נגדו.
ובכל זאת... כפי שמאיר ציינת - להילחם בצורה שקולה. כמעט לא אפשרי מתוך עמדה מפצלת.
במאמרנו הגדרנו את העמדה הסכיזואידית פרנואידית כמשותפת לשני הצדדים במשבר הנוכחי. לחלוטין. כל מה שממשיך להתחולל מאז ועד עתה מוכיח זאת עוד יותר - משני הצדדים. פוזיציה של מלחמת בני אור בבני חושך, שהדינמיקה הטבעית שלה היא הסלמה. אין כאן תיוג של צד אחד.
והערתי השניה - אולי אוטופית קמעא - לדעתי עלינו להתכוונן לכך שגם כאשר אנו מגויסים למאבק צודק בעוול או ברוע, לא לפעול מתוך עמדה פנימית מפצלת סכיזופרנואידית אלא דוקא מתוך עמדה דכאונית מפותחת יותר, שמסוגלת לעשות שיקולים רבים ולא מונעת מדחף ראשוני בלבד של מלחמה - מנוסה.
התנסיתי במורכבות מסוג זה במאבק פוליטי קודם, מר מאד, שבו פיתחתי את מודל שלושת הרגליים - מאבק, רציפות, והתבוננות. מאבק - כאילו אין התבוננות. רציפות - למען החוסן הנפשי. והתבוננות - הקשה מכולן - כאילו אין מאבק. (השראה אולי מבן גוריון בזמנו, ולפניו מאברהם אבינו - דורון תפילה ומלחמה). המורכבות הזאת מאתגרת מאד, אבל היא מאפשרת מאבק לאורך זמן (זה יכול להיות מאבק רפואי, משפטי, פוליטי, כלשהוא) תוך שמירה על אנושיות ועל תקווה כי יש תמיד עוד צדדים ועוד פרשנויות ועוד אפשרויות להסתכל על העתיד. בעיני זהו חוסן, אישי וקהילתי. ותקווה לכולנו.
כאנשי מקצוע, אני עדיין מזמינה את עצמנו לעשות את המאמץ הכביר הזה, ולאפשר מרחבי חשיבה, שכיום כמעט שאינם קיימים.

מאיר פרלובמאיר פרלוב7/7/2023

תודה, אבל -. תודה רבה למרים וברוך על המאמר היפה והשקול, בתקופה בה אנחנו באמת זקוקים לקולות שקולים. באופן אישי אני מרגיש שקשה לי מאוד לשקול את עמדתי האישית מול הארועים והטענות העוצמתיים והמנוגדים, וההמשגה השקולה שלכם מאוד מדברת אלי.
אבל - לדעתי דני צודק  כשהוא כותב שאי אפשר לפתור את העניינים , או אפילו לשקול את העניינים, רק דרך ההמשגה של הפוזיציות של קליין (זה לא בדיוק מה שהוא כתב - אבל דומה). אין בהמשגה של קליין מקום להבחנה בין טוב ורוע! וזה קריטי כשאנחנו עוברים מעולם הטיפול לעולם המעשה הפוליטי. ההפניה של דני למאמר החשוב של נורית ענבר-וייס נוגעת בדיוק לכך - לפעמים אין ברירה אלא לצאת מהעמדה השקולה בה אפשר להתייחס נפשית לאופציות שקולות, אל עולם המעשה - בו יש הבדל קריטי ומוחלט בין טוב ורע - ואנחנו נדרשים לבחור, ואף להילחם בעוצמה ( שכוללת לעיתים שימוש בכוח!) בעד העמדה שלנו. ולפעמים להישאר בעמדה השקולה של המטפל - היא עצמה חטא נגד התמיכה בטוב מול הרוע.
אני לא בא להצדיק את כל ההתבטאויות הקיצוניות  של מחנה זה כנגד זה - ואני מסכים איתכם שכדאי שאנחנו , כאנשי טיפול, ננסה לשמור , לפחות חלקית, על 'דעה שקולה'. אבל - כשאני סבור שאחד מהמחנות בויכוח הלאומי הזה הוא מסוכן לחלק מאוד גדול (!) של הערכים האנושייםאישייםתרבותיים שלי - חשוב לי להגיד בקול שמבחינתי הוא רע! (ואז אני בעמדה הפרנואידית-סכיזואידית).
מרים וברוך - אני מאוד אשמח לשמוע את הדעות שלכם בעניין ולאפשרות של דיאלוג בעניין (מה שמאוד חסר לי במרחבים השונים)!

מנשה כהןמנשה כהן1/7/2023

בדידותו של היחיד. שלום רב. אם כך, הכול חוזר ליחיד, שהוא עולם ומלואו, מכיל שמאל וימין, מלחמה ושלום, וככל שהוא מתבונן ורואה-מבין מה קורה מסביבו ומולו, הוא נעשה יותר בודד ויותר לחוץ וחרד; כך הוא נסחף לקבוצה כדי להימלט מהבדידות, ברוח ספרו של אריך פרום 'מנוס מחופש'. ונזכור גם את הלחץ לקונפורמיות שפועל עליו גם מבחוץ, בשיחה עם חברים ומשפחה שלעתים גורם לו לדקלם או לומר ש 2+2 = 5. לחצים כאלה על היחיד ישנם כל הזמן, ולא מזמן היה כך בתקופת הקורונה. במצבים כאלה אנו בני אדם נוטים להתקרנף כדי שלא נמצא את עצמנו מנודים עם הגב אל הקיר.

שיפעת צברישיפעת צברי26/6/2023

מאמר ראוי מאוזן ומרענן. עמדה של אינטגרציה שיכולה לפסוע בתוך המורכבות
ללא הצורך לשרוף אחד מהצדדים

דני שראלדני שראל13/5/2023

כדאי להמנע מתיוג קבוצה שנאבקת כסכיזופרנואידית. אני מקווה שכותבי המאמר ערים לכך שהם נופלים לאותה מכשלה שהם מזהירים מפניה.
התיייחסותם לאלו שמזהים את עמדת הממשלה או חלקים נרחבים בימין לא במונחי מחלוקת על אופן מימוש הדמוקרטיה, אלא כניסיון כוחני להרוס אותה, כנופלים לעמדה סכיזופרנואידית. כשאתם מתנסחים כך אתם משתמשים בתיאוריה פסיכולוגית כדי לתייג ציבור שלם שכך סבור. וגם אם נאפיין באופן הזה
אותו ציבור, כדאי להזכיר שלא תמיד עדיפה העמדה הדפרסיבית על הסכיזופרנואידית. כדאי גם להיזהר בחסות העמדה הדיאלוגית הנאורה והאמפתית לכל הצדדים מזיהוי זדון , שקרים ובורות כשהם מופיעים במרחב.

עת לכל דבר.

עם זאת אני מסכים שמנחה קבוצה או מטפל חייבים להיות קשובים לקולות המנוגדים לשלהם, ולא להתייחס לכל איש ימין או איש שתומך ברפורמה כמי שרוצה להחריב את הדמוקרטיה, ונכונה האזהרה מפני דמוניזציה ועיוורון להגיון שיש בחלק מהטיעונים של תומכי הרפורמה. (כמובן שהדבר נכון גם לגבי הצד השני...)
בעניין זה אני ממליץ לקרוא את מאמרה של נורית ענבר וייס על שפת ההשלמה ושפת המאבק.
https://www.hebpsy.net/...article=3132

ענבל מרשייןענבל מרשיין9/5/2023

תודה על המאמר החשוב. בימים אלה הוא כמו מים לצמא, לעמדה אינטגרטיבית ואחראית.

אפרת צרפתיאפרת צרפתי8/5/2023

ענוה ככח פסיכולוגי -חברתי. על חוט דק תלויים/מתנדנדים עלים /עוד פעם לנשום נשימה/עמוקה/אל תוך הסרעפת/אל תוך הבטן הרכה
הרי ידעת הרי רצית/עולם בלי מריבה/עולם בלי פרידה/איו /יש/רווח ביני ובינך/והרוח שתבוא/תקרא לנו/אתה תרחק לחפש גן עדן שידעת/ ואני אשקיף ואחשוב על ארץ ומלואה
ומה אם נזכר ששנינו באנו/מהעפר ואליו נחזור/מה יהיה אז לעלה שנשר/מה יהיה אז לעץ
מה יהיה לרווח שידענו?(אפרת)

תודה על מאמר חשוב ככ.לי גם עוזר לחשוב על מאבקים חברתיים כמו מאבק זוגי או התמודדות עם מתבגרים, שבנקודה מיוחדת שזוג/ הורה מוותר על השליטה ונכנס למציאות פנימית של אי ידיעה עם אמונה בכוחות הקיימים נוצר שינוי ביחסים ומתוך כך במציאות.ושוב תודה



ד"ר ניר סריד"ר ניר סרי8/5/2023

מאמר נפלא!. אי של תבונה ורגישות הממלאים בתקוה. מתפלל שנשכיל כולנו למלא את תפקידנו באמונה.

דוד פרידמןדוד פרידמן7/5/2023

תודה רבה על המאמר. תודה על המאמר.
האתגר ללא ספק גדול.
הלוואי ואכן נצליח כולנו להשאר בעמדה הדפרסיבית ולהכיל את המורכבות.