לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
אני מסכימ.ה להצטרף לרשימת התפוצה לקבלת עדכונים ומידע שיווקי
זכור אותי
מודל "כוח הטבע" לעבודה חינוכית-טיפוליתמודל "כוח הטבע" לעבודה חינוכית-טיפולית

מודל "כוח הטבע" לעבודה חינוכית-טיפולית: הטבע כמשאב לפיתוח חוסן ורווחה ולחיזוק מיומנויות חברתיות ונפשיות

מאמרים | 31/10/2022 | 8,106

"כוח הטבע" הוא מודל תיאורטי ויישומי לשילוב הטבע ככלי חינוכי או טיפולי. המודל התפתח על מתוך ההכרה בחשיבות הקשר עם הטבע, בפרט בעידן משבר האקלים. המשך

 

מודל "כוח הטבע" לעבודה חינוכית-טיפולית: הטבע כמשאב לפיתוח חוסן ורווחה ולחיזוק מיומנויות חברתיות ונפשיות1

מאת אורי הראל

 

 

 

גבנו לברושים / לאה גולדברג

גַּבֵּנוּ לַבְּרוֹשִׁים.

אֲנַחְנוּ מַסְתִּירִים אֶת הֶהָרִים מֵאֲחוֹרֵי בָּתֵּינוּ.

אֲנַחְנוּ מִתְבַּיְּשִׁים לִרְאוֹת אֶת הַכּוֹכָב,

חָשִׁים אֶל הָרְחוֹבוֹת הָרוֹחֲשִׁים

בַּל יִסְתַּבֵּךְ לִבֵּנוּ בַּמֶּרְחָב

וְכָךְ חַיִּים, עִם חַלּוֹנוֹת סְגוּרִים,

וּבָרְחוֹבוֹת הַחֲגוּרִים חוּטִים

שֶׁל טֶלֶפוֹן וְטֶלֶגְרָף

הַרְחֵק מִכָּל אֲשֶׁר אָהַבְנוּ לְתֻמֵּנוּ,

בְּתוֹךְ הַזְּמַן

מֵעֵבֶר לְעַצְמֵנוּ.

 

רקע

"הטבע נוכח בחיינו בצבעים, בצלילים, בחושים, ברגש, במחשבה ובדמיון – אך הוא גם נסתר מאיתנו באותו האופן ממש", כך טוענת ד"ר מלי נבו, חוקרת יחסי אדם-טבע (2019). בחיי היום-יום המערביים, איננו חיים באופן המאפשר לטפח התקשרות עם הטבע, והשנים האחרונות מראות לנו את תוצאות התהליך הזה – בדמות של טבע מזוהם ומלא פסולת, ובאי שכלולו כגורם כלכלי. יונג היה הפסיכואנלטיקאי הראשון שקשר בין ההתרחקות מהטבע ובין תחלואות הגוף והנפש העכשוויות, וראה בטבע את המקור לריפוי (1953; 2002). הוא עצמו היה יוצא לגינת הירק ולשפת האגם בפגישות עם מטופליו (Zabriskie, 2011).

טבע-תרפיה היא גישה תרפויטית המתקיימת בטבע או בהתחברות לטבע. היא מרחיבה את המושג הקלאסי של המערך הטיפולי (setting) שהוא קבוע ומקובע, ונמצא בשליטתו ובבעלותו של התרפיסט, ומתייחסת אל הסביבה הדינמית של הטבע כשותפה לעיצוב המערך הטיפולי (setting) והתהליך (Berger & McLoed, 2006). בהבט החינוכי, הטבע-תרפיה משמשת גשר בין האדם לטבע, ומטפחת את אהבת הסביבה ושמירתה (ברגר, 2014). כיום מיושמת הטבע-תרפיה בקרב אוכלוסיות מגוונות בישראל, במערך טיפולי אישי, קבוצתי ומשפחתי, ובסקטורים הפרטי, החינוכי והבריאותי.


- פרסומת -

במאמר זה אבקש להראות את ההבטחה הטמונה בחיזוק הקשר עם הטבע לצורך הגברת הרווחה הנפשית והחוסן הנפשי דרך חיזוק המיומנויות החברתיות-רגשיות (Social Emotional Learning - SEL), ואת האופנים שבהם ניתן לעשות זאת. על בסיס המחקרים שאציג כאן, חָבַרְתִּי לשותפתי, רביד בוגר, ויחד המשגנו את "כוח הטבע" – מודל לעבודה חינוכית-טיפולית בחיבור לטבע. בשנה שעברה העברנו סדנאות, השתלמויות, הרצאות והיוועצויות עם אנשי חינוך, טיפול והדרכה ברוח המודל2.

 

הצורך בתוכניות חינוכיות-טיפוליות להקניית חוסן לילדים

מתח נפשי בגיל הצעיר סומן כתופעה מטרידה בדוח של ה-OECD((Gottchalk & Burns, 2019), והועלו בו דאגות רציניות מהירידה בגיל הפרעות השינה ומהעלייה בתחלואה המקושרת למתח, למשל השמנת יתר, סוכרת ועוד. כשנה לאחר מכן, מגפת הקורונה יצרה גורמי דחק נוספים: הריחוק החברתי, סגירת בתי הספר, אובדן השליטה, חוסר ודאות, אובדן האמון בהנהגה, היעדר שייכות וחווית הבדידות. מחקרים שבחנו את ההשפעה הפסיכיאטרית של COVID19 מציעים תסמונת חדשה המכונה תסמונת תגובת מתח מורכבתFerber et.al., 2021) ). סקירות מראות שבקרב צעירים קיימת עלייה בלחץ, בדאגה ובחוסר האונים, וכן עלייה של בעיות התנהגות חברתיות ומסוכנות (שימוש בסמים, בעיות במערכות יחסים, בעיות אקדמיות ואובדנות). כמו כן נמצא שהתערבויות כגון תוכניות מבוססות אומנות, שירותי תמיכה ושירותי בריאות נפשית ופסיכו-סוציאלית הפחיתו בחומרת בעיות נפשיות (Meherali et al., 2021). גם בישראל הנתונים מדאיגים, ומעלים את הצורך בחיזוק נרחב של שירותי בריאות הנפש, בדגש על תוכניות להקניית חוסן ומניעה (Zalsman, et al, 2021).

נתונים על תחלואה בקרב בני נוער

נתונים לגביי תופעות קשות בקרב בני נוער לאחר משבר הקורונה

כיצד יוצרים חוסן?

חוסן הוא היכולת להסתגל בהצלחה לנוכח לחץ ומצוקה, והיא יכולת נלמדת ונרכשת. בהיעדרה, אירועי חיים מלחיצים, טראומה ומצוקה כרונית, יכולים להיות בעלי השפעה ניכרת על מבנה המוח ועל תפקודו, ויכולים לגרום להתפתחות הפרעת דחק פוסט טראומטי (PTSD), דיכאון או הפרעות פסיכיאטריות נוספות.

חוסן והסתגלות טובים נסמכים על תגובות יעילות לאתגרי הסביבה ועל התנגדות להשפעות המזיקות של לחץ (Wu et.al 2013). לא די לספק לילדים סביבה אוהבת, בריאה ותומכת, אלא יש למתן את החשיפה לאירועים מלחיצים ולא מותאמים, ולהציע להם אפשרויות לצלוח בהצלחה אתגרי חיים. זאת לצד פיתוח יכולת ההתמודדות במצבים סבוכים, כדי שהם ירכשו "חיסון לחץ" (Southwick & Charney, 2012). מכיוון שהטבע מציע הזדמנויות לאימון באתגר לצד בניית מיומנויות, מודל "כוח הטבע" פותח במטרה לבנות חוסן ולטפח רווחה נפשית באופן מובנה בטיפול ובחינוך.

 

מודל "כוח הטבע"

"השהות בטבע עשויה להיות אחד המשאבים הנפשיים החשובים ביותר עבורנו" (שורק, 2020)

מודל "כוח הטבע" (הראל ובוגר, 2020) משלב בין תיאוריות פסיכולוגיות לבין אקו-פסיכולוגיה (Roszak, Gomes & Kanner, 1995), טבע-תרפיה (Berger & McLeod, 2006), מיינדפולנס וחמלה, טיפול קבוצתי וטבע-פדגוגיה (Knight, 2013). בנוסף, עקרונות העבודה של המודל שואבים מתוכניות הלמידה החברתית-רגשית (SEL) (בנבנישתי ופרידמן, 2020). מטרת המודל היא להנגיש את העבודה עם ובטבע לאנשי חינוך וטיפול, באמצעות המשגה של רעיונות המאגדים תיאוריות ומחקרים על תרומת הטבע, באופן המספק מסגרת רעיונית לפעולה.

המודל מבוסס על המשולש הטיפולי מטפל-מטופל-טבע, מונח מרכזי בטבע-תרפיה אשר מבקש להרחיב את הקשר הטיפולי הקיים בין מטפל ומטופל באמצעות הכנסת גורם שלישי – הטבע. מושג זה מסייע למטפל להתייחס לטבע כאל שותף פעיל בתהליך הטיפולי, כזה המשפיע לא רק על עיצוב המרחב הטיפולי (הסטינג) אלא גם על התהליך הטיפולי. הטבע לפי תפישה זו הוא שותף מלא בהעלאת המוטיבציה, הגברת התנועה והוויסות ויצירת הכישורים הנחוצים להתמודדות במציאות דינמית ומשתנה.


- פרסומת -

מטרת התהליך היא ליצור אינטגרציה והרמוניה בין המרחב הפנימי (של האדם) למרחב החיצוני (חברה, סביבה) על מנת לפתח חוסן פיזי ומנטלי, סקרנות ולמידה, והתפתחות אתית חברתית וסביבתית.

לפיכך המודל פועל במקביל בשלושה מישורים, שגם מותאמים לשלושה המרחבים של SEL שהוצעו על ידי בנבנישתי ופרידמן (2020), השזורים זה בזה.

  1. ויסות עצמי – פיתוח יכולות קשביות, מיינדפולנס, בקרה והשהיית תגובה, קבלה עצמית והכרת החוזקות, הרחבת נקודת המבט (הפרספקטיבה) ופיתוח תחושת המסוגלות והוויסות.
  2. כישורי חברה – מיומנויות חברתיות-רגשיות: הרחבת השפה הרגשית, אכפתיות, אמפתיה, חמלה, שיתוף פעולה, והיכולת לתמוך ולהיתמך.
  3. חיבור מיטיב לטבע ולסביבה – שיקום הקשר לטבע, מתוך חוויה של רציפות ושייכות, והבנת הקשר הקיומי והחיוני בין האדם והטבע (ביופיליה). כמו כן, חיזוק אלטרואיזם, קבלת החלטות אתיות ועשייה למען הטבע.

תיאוריית ההתקשרות מהווה עמוד תווך של המודל, שכן היא מספקת נקודת הסתכלות שדרכה ניתן להבין את מערכות היחסים הללו, ולשקמן ברמות השונות: ההתקשרות לעצמי, ההתקשרות לאחרים, וההתקשרות עם הסביבה והטבע.

בתרשים ניתן לראות כיצד כל מישור מזין ומוזן על ידי המישורים האחרים, דבר שמייצר את הערכים ואת הכישורים החברתיים והרגשיים הנחוצים לפיתוח חוסן ומיטביות.

מודל כוח הטבע

​​​​​​​​​​​​​​מודל "כוח הטבע" (הראל ובוגר)

במהלך העבודה של חיבור לטבע, המשתתפים חווים תהליך הדרגתי של רכישת ידע ופרקטיקות לעזרה עצמית, תמיכה הדדית ולקיחת אחריות, בסביבה מוגנת ומזינה. המודל מיושם על פי עקרונות של למידה חווייתית וחקרנית עם צוותי הטיפול והחינוך ומותאם לעבודה קבוצתית בגילאים שונים.

 

קודקוד ראשון: החיבור לטבע מאפשר ויסות עצמי

"הנתיבים היעילים ביותר אל הנשמה מחוברים לטבע" (ביל פלוטניק)

היחידה הבסיסית במודל מבקשת לאפשר טיפוח של יכולות לוויסות עצמי, כלומר היכולת לוויסות רגשות, קשב והתנהגות, היבט חשוב בתפקוד האנושי המאפשר חתירה מוצלחת אחר המטרות האישיות (Inzlicht, Werner, Briski & Roberts, 2021). המיומנויות הדרושות לשם כך כוללות הכרת הרגשות, שיום החוויה והבנת ארעיותה, היכולת לזהות עוצמות רגש שונות, והיכרות עם טכניקות מווסתות. ביחידה זו אנו מתמקדים בשלבים הראשונים הן של התהליך כולו והן של כל מפגש. ראשית, נתמקד בגורמים התרפויטיים של הטבע, המאפשרים ויסות.

ביופיליה היא מונח שטבע הפסיכולוג אריך פרום, המתאר את הנטייה הפסיכולוגית להימשך לדברים חיים וחיוניים. לפי אדוארד וילסון, הקשרים העמוקים שיש לבני אדם עם הטבע נעוצים בביולוגיה שלנו (Wilson, 1984). ואכן החל משנות ה-70 של המאה הקודמת הראה מחקר ענף את המרכיב המאושש של הטבע על האדם. מחקריו פורצי הדרך של אורליך הראו באופן מובהק כיצד די במראה של טבע כדי להחלים מהר יותר או להירגע מהר יותר מאירוע מפחיד. למשל, מחלימים ששהו בחדר עם חלון שפנה לנוף טבעי החלימו מהר יותר והשתמשו בפחות משככי כאבים, לעומת אלו ששהו בחדר ללא חלון או שחלונם פנה לנוף אורבני (Ulrich, 1984).

הסבר אחד להשפעה המיטיבה של הטבע על האדם הוא פיזיולוגי, שכן נמצא שהחשיפה לטבע מחזקת בריאות גופנית. השפעה זו עוברת דרך מתווכים התנהגותיים (שינה טובה יותר, פעילות גופנית רבה יותר ועוד) וגורמים פסיכופיזיולוגיים (כמו שינוי מטבולי, עוררות וחיוניות) (Kuo, 2015). בנוסף, השהות בחוץ מעלה גם את רמת הפעילות הגופנית, גם כשמשווים אותה לפעילות בשיעור ספורט (Hinkley et al, 2008).

ההסבר השני לכוח של הטבע להגברת הוויסות נעוץ בתיאוריית שיקום הקשב של קפלן מאוניברסיטת מישיגן (ART: Attention Restoration Theory, 1995), הממשיגה את הקשב כמשאב מתכלה, אשר בכוחה של הסביבה הטבעית לשקם.

במחקריו גילה קפלן שדי בשולחן עבודה הממוקם מול חלון הפונה לצמחייה כדי להפחית אימפולסיביות ולשפר קשב (Kaplan & Kaplan, 1989). מאז הראיות מצטברות באשר לקשר בין זמן השהייה בחוץ לבין שיפור יכולות קשביות והפחתת תסמיני קשב וריכוזUlset, 2017) ;(Ohly et. Al., 2016. יתכן שזו הסיבה לכך שיש ממצאים לכך שלחשיפה לטבע יש יכולת להביא לשיפור אקדמי (McCree, Cutting & Sherwin, 2018; (Kuo, et. al., 2021.


- פרסומת -

התיאוריה השלישית בדבר השפעת הטבע, היא תיאוריית הפחתת המתחים (SRT –Stress Recovery Theory). לפיה, מרבית ההתפתחות האבולוציונית של האדם התרחשה בעודו חי בטבע. לכן, כשאנו רואים סביבה עשירה בצומח ובחי משהו בנו נרגע, מתוך תפיסה לא מודעת שאנו נמצאים בסביבה של שפע. אחרי הקרנת סרט מפחיד, נבדקים שצפו בתמונות טבע התאוששו מהר יותר לעומת אלו שצפו בתמונות אורבניות(Urlich et. Al., 1991) .

מאמרי סקירה ומטא אנליזות אשרו את התיאוריה לפיה החשיפה לטבע מגבירה את הוויסות הרגשי בקרב ילדים (Weeland et al, 2019) ואילו גורמי סיכון, כגון ויסות רגשי מוגבל, נמצאו קשורים באופן חיובי לסביבות עירוניות (Shanahan et al., 2016; Muraven & Baumeister, 2000). מכיוון שלטבע יש יכולות למשוך מוטיבציה, לעורר פעולה, למקד, להפחית מסיחים ולהרגיע, אנו נעזר בכוחות אלו כדי להגביר את הוויסות העצמי כטכניקה וכרעיון. כלומר, נעזר בחיבור לטבע כדי לאפשר רגיעה, וגם כדי להגביר מוטיבציה וריגוש, כפי שנדגים בהמשך.

 

הלכה למעשה, כוח הטבע בוויסות העצמי

"הטבע משקף לנו את מי שאנחנו באלף ואחת דרכים. באמצעות מה שאנחנו רואים, איך שאנחנו חווים, איך שאנחנו מתהלכים – ומה שאנחנו עושים עם זה" (ד"ר ליה נאור)

במודל כוח הטבע השלב הראשון של התהליך, וגם של כל מפגש, הוא שלב הוויסות העצמי. שלב זה נחוץ גם כדי ליצור את המרחב הפוטנציאלי (ויניקוט ,2004) הנחוץ למערך הטיפולי, וגם כדי לאפשר את ההתחברות לטבע. היציאה אל הטבע מזמנת מצב דרוך ולעיתים עלולה לעורר חרדה ראשונית, לכן לעיתים היציאה החוצה מהווה איום, ואף חשש מהתפרקות.

רונן ברגר מתאר את החשיבות של טקסים כדרך להפגת חרדה באמצעות יצירת דפוסי פעולה פשוטים וקבועים המאפשרים תחושה של מוכרות ושל שליטה ביציאה אל הטבע. בטקסי פתיחת המפגשים נשאף ליצור חיבור ראשוני לטבע באמצעות הידמות למרכיבים מהטבע (עצים, הרים, שמים וכד') – תאגיל המפתח אינטרוספקציה ודמיון לצד התבוננות החוצה. הפעלת הדמיון גם מאפשרת עבודה השלכתית שתעקוף את ההגנות הפסיכולוגיות.

טקסים נוספים במודל הם טקס מקל הדיבור (ברגר, 2009), טקס הטמנת הזרעים, וטקסים ספונטניים לפי הצורך (למשל קבורת חיה, אם נתקלים בפגר). בטקס מקל הדיבור נשאף להשתמש פעמיים – במעגל שיתוף ראשון ובמעגל שיתוף מסכם פעילות, לצורך עידוד לשיח ולהקשבה ולהמתנה סבלנית בתור.

בטקס הטמנת זרעים הקבוצה או הפרטים מחליטים מה טומנים, ועם הזרע טומנים גם פתק עם השאיפות והציפיות מעצמי, מהקבוצה ומהתהליך שנעבור בקבוצה. לכן טקס זה נערך בתחילת התהליך, ומתייחסים אליו לאורך כל הדרך, תוך שימת לב ישירה ועקיפה לצמיחה הממשית של הזרעים כמטפורה לצמיחה הפסיכולוגית של היחיד ושל הקבוצה. בתום התהליך ישנה התייחסות נוספת לזרעים שצמחו.

יש דרכים מגוונות ויצירתיות ליצור אווירה טקסית, בהתאם לרוח המנחה, כך שאין חשיבות לצעדים המדויקים ואין מתכון ספציפי או חוברת הוראות לקיום טקס. עם זאת יש חשיבות להבין שהטקס יכול לאפשר עוד חיבור לטבע, כדברי פלוטקין: "טקסים אישיים מאפשרים לנו לדבר שוב בשפה שבה מדברים בעלי חיים, עצים, נהרות והרים, באותו דיאלקט שבו דוברות הנשמה והרוח" (2009).

בהמשך המפגש והמפגשים אנו ניעזר בסביבת הטבע באופנים רבים כדי לטפח איכויות נוספות החשובות לוויסות העצמי: הטבע ישמש כתפאורה וכספק חומרים הנחוצים לתהליך היצירתי ולמשחק. המנחה הוא מתווך המציג את הטבע לקבוצה ואת האפשרות להיות בו (ברגר, 2011).

דוגמה לפתיחה של מפגש: טקס התחלה

תרגיל העץ: נדמה את הגוף לעץ ונעמוד וננוע בהתאם. לשם כך נתבונן סביבנו (אם אנו בכיתה, ניתן לפרוש על הרצפה תמונות של עצים שונים או לדמיין עצים) ונבחר לאיזה עץ אנו רוצים להידמות.

נעמוד בפיסוק קל. כפות הרגליים, כמו השורשים, נטועות עמוק בקרקע, הרגליים והגוף יציבים כמו הגזע.

נוסיף נשימה לתנועה: הזרועות כענפים מתנועעים ברוח- מעלה עם השאיפה ומטה עם הנשיפה, והפסקות ביניהם.


- פרסומת -

נאריך נשימה ותנועה: תנועות הולכות וגדלות עד שהנשיפה מביאה את הידיים לרצפה.

תרגיל שלכת: שחרור וניעור הידיים, הרגליים, הכתפיים והראש, ושחרור המחשבות, על ידי הזמנת המחשבה "מה אני משליך ממני לקראת הפעילות הזו, מה לא נחוץ לי יותר".

להגברת המיקוד: עץ העומד על רגל אחת, איפה נניח את הרגל כדי להשיג יציבות בשיווי משקל?

שדרת עצים: ואם נשלח את הידיים לצדדים ונפרוש כפות ידיים בניצב לזרוע, נפגוש את ידי חברינו, נהיה יותר יציבים?

עץ שקט ויציב: נניח יד על הלב, ונתבונן: מה אני מרגיש.ה עכשיו? מה עוצמת הרגש מ1 עד 10?

טקס זה כולל מספר טכניקות לוויסות רגשי: תשומת לב לגוף, הארכת הנשימה ותשומת לב לרגש הנוכחי, שיום הרגש ומספור עוצמתו. הטבע משמש גורם מוטיבציה לתרגיל: אנו מתבוננים בו ומדמים את הגוף אליו, ובכך משתמשים בעיקרון הביופיליה ומאפשרים הגברת הרגיעה. הבאת תשומת הלב לרגע הנוכחי – כמו אל תחושות הגוף, הרגשות או הנשימה – מהווים למעשה תרגילי מיינדפולנס (קשיבות).

 

אקו-מיינדפולנס (קשיבות-טבע)

מיינדפולנס הינו הבאת מודעות לא שיפוטית לחוויה המתרחשת ברגע ההווה (Kabat-Zinn, 2015). אנשים שונים ביכולתם הראשונית בתרגול מיינדפולנס, אך זוהי מיומנות המתחזקת עם התרגול, כפי שנמצא במחקרים. בעשור האחרון, תוכניות להגברת SEL החלו לשלב מיינדפולנס וכאשר עשו כן נמצאה עלייה ביעילות התוכניות (Schonert-Reich et al., 2015). מחקרים רבים הראו את כוחן של התערבויות ותוכניות ללימוד ולתרגול מיינדפולנס במניעה של קשיים נפשיים מגוונים או בהפחתתם, לפיכך מיינדפולנס תורם לבניית חוסן אישי (Howarth, Smith, Perkins-Porras & Ussher, 2019).

אקו-מיינדפולנס הינו תרגול קשיבות מודעת המכוון את החושים ל"נוכחות המורגשת" של החוויה המיידית של שהות בטבע. הממצאים מראים שמיינדפולנס וחיבור לטבע מגבירים זה את השפעתו של זה (Malouff & Schutte, 2018). כלומר, נמצא שתוכניות המעלות את החיבור לטבע, מעלות את כישורי המיינדפולנס, ותוכניות ללימוד מיינדפולנס מגבירות את יכולת החיבור לטבע. הטבע הפנימי מתחבר לטבע החיצוני. למשל במאמר המציג סקירת מחקרים (25 מחקרים וכ-3,000 משתתפים) על תוכניות המלמדות מיינדפולנס בטבע, נמצאה השפעה בינונית של קשיבות לרווחה הנפשית, כאשר מה שהגדיל את ההשפעה הייתה רמת טבעיות הסביבה (למשל יער ביחס לגינה) ודרגת הפורמליות של הנחיית טכניקות המיינדפולנס (Djernis, et al., 2019). מסיבות אלו, במודל כוח הטבע יש שימוש נרחב בטכניקות של הנחיית קשיבות ובשילובן עם התחברות לגורמי טבע. התרגיל הבא, פתיחת חושים בסביבת חוץ, ממחיש כיצד ניתן לתרגל אקו-מיינדפולנס באמצעות חקירת המגע עם הטבע בנוכחות המלאה בכאן ועכשיו.

פתיחת חושים בסביבת חוץ

ראשית נשב במעגל: כל משתתף יצביע בתורו על מקור של צליל שהוא שומע. המטרה היא לזהות צלילים רבין ככל שניתן. נסו להתחקות אחר מקור הצליל ואם הוא נע. הזיזו את היד כך שתחקה את מקור הצליל.

כעת המנחה נוקש מקצבים שונים בעזרת שתי אבנים והמשתתפים מרימים אצבעות כמספר הנקישות שהמנחה נקש.

בשלב הבא ניקח זמן לשוטטות עצמית (5-15 דקות – בהתאם לגיל וליכולות).

בזמן הזה ההמלצה היא שהייה לצורך שהייה: להניח לכל עשייה מכוונת מטרה. להיפרד מהטלפון הנייד, מלדבר עם חברים, מלקדם כל משימה שמחכה לכם. פגשו את עצמכם פוגשים את העולם. אפשר להתהלך, אפשר להתיישב ולהתמזג אל תוך הסביבה, לחוש את החיבור בין הפנים לחוץ והחוץ לפנים.

בזמן הזה, אם עולה מקום מסוים, צמח מסוים או חפץ מסוים שהוא טבעי ומושך את עיניכם או את לבכם, גשו אליו, וחקרו אותו בכל החושים: כמה צבעים אפשר לראות בו ואילו הם? אם אפשר מששו אותו, חככו בו אצבעות, נקשו עליו – כמה צלילים אתם יכולים להפיק? כמה ריחות יש בו? מה הטעם שלו? מדוע דווקא החפץ הזה לכד את לבכם? מה התכונה המרכזית של החפץ? מה בחפץ הזה משקף את הלך רוחכם העכשווי?

אספו את החפץ אם מותר והביאו אותו לשתף בקבוצה המנחה יעודד שיחה על הלך הרוח והחיבור לכוחות החפץ.

בשלב הבא, ניתן לבנות מנדלה קבוצתית או טוטם קבוצתי מהחפצים, ולבחון מהו הלך הרוח הקבוצתי

בספרו "אמנות הנשמה", כותב פלוטניק (2021) כי "האדם המערבי הרגיל הוא חירש ואילם בטבע, והדבר מראה לנו עד כמה הפכנו מנוכרים מהעולם שיילד אותנו". תרגילים מהסוג הללו מאפשרים לנו לא רק לפתוח את החושים ולהתחבר לטבע, אלא להתחבר לתחושה של חיוניות וחיות, להיות בנוכחות מלאה ולהרגיש שייכות למשהו גדול מאיתנו, שייכות לסביבה. התחברות לכוח החיות והחיים היא עצמה נדבך חשוב ביכולת לוויסות הרגשי, בהיותה מאפשרת כוח מוטיבציוני.

 

קודקוד שני: כוח הטבע בטיפוח כישורי חברה

הנדבך הבא במודל עוסק בכישורי החברה – היכולת להיות יחד, לשחק, לשתף בפרטים אינטימיים, להיתמך, לפרגן ולקבל חיזוקים, לזהות את רגשות האחר, לתקשר באופן מכבד ולשתף פעולה. בספר "משחקי האדמה" של איתן שקד (2017) מתואר כיצד השהייה המשותפת וההשתתפות בחוויות בטבע מחברות בין בני אדם, ה"למידה האישית-חברתית מועשרת כאשר האדמה והטבע משמשים כגשר תקשורתי". אחד הגורמים ששקד מתאר כחשוב היא היכולת להיות במרחב של התבוננות, חיקוי ולמידה. גורם נוסף היא היכולת להיקשר לאובייקטים שאינם אנושיים ולטפח אותם כהרחבה של טיפוח העצמי. "הדאגה לצמח היא עמוקה ושגשוגו מעורר תחושה של שגשוג פנימי".


- פרסומת -

לעבודה עם גורמי הטבע יש את היכולת להגביר אמפתיה ואכפתיות, ולהרחיב את האכפתיות לאלטרואיזם ועשייה למען אחר משמעותי ללא תמורה. במחקרים על התערבויות המשלבות עשייה למען ועם בעלי חיים, אחת התוצאות העיקריות הייתה הפחתת האלימות דרך הגברת האמפתיה. העשייה עם ולמען החיות אפשרה ללמוד, לחוות ולהגביר יכולות זיהוי של צורכי האחר, וליהנות מהגמול המופק מהאכפתיות כלפי האחר (Faver, 2010).

מחקרים נוספים מציעים שהחיבור לטבע מגביר את החברתיות האנושית. למשל נמצא כי בקרב משפחות המתגוררות בדיור ציבורי, בבתים שהיו רחוקים מהטבע היו יותר אירועים אלימים ויותר רמות פשיעה, וכי הייתה פחות תחושת קהילתיות ופחות מנגנונים לפתרון קונפליקטים (2001,Kuo & Salivan, ). במחקר מעבדה, נבדקים שנכנסו לחדר שבו יש עציצים יפים הראו יותר אדיבות, נדיבות ומתן עזרה לנסיין (Zhang, Piff, Iyer, Koleva & Keltner, 2014).

לאור אלה, מודל כוח הטבע שם דגש מיוחד על חשיבות העבודה הקבוצתית בטבע. הטבע משמש כווסת. מצד אחד מאפשר ויסות ומיקוד, המגבירים את הפניות הקוגניטיבית למה שקורה בקבוצה, ומצד שני משהו בטבע מגביר לעיתים את הריגוש ומייצר לכידות חברתית מתוך הצורך ההישרדותי בשיתוף פעולה. אנו נעזרים בשתי האיכויות האלו כדי לאפשר עבודה ישירה על כישורי חברה, למשל במשחקים של קשירת עיניים, ומשחקי מוביל-מובל.

הדב השומר (יכול להוות המשך ברצף הפעילות הקודם, שהסתיים במנדלת חפצי הקבוצה)

קישרו את העיניים של המתנדב עם צעיף: הוא הדב השומר. הדב מתיישב במרכז המנדלה (מהתרגיל הקודם) ושומר על החפצים. כל אחד בתורו צריך לנסות להשיב את החפץ שלו (דרושה הקשבה לחברים כדי לא להיכנס בבת אחת למעגל). השומר מצביע לכיוון שהוא שומע את ה"גנב". אם הצביע נכון – הגנב צריך להחזיר את החפץ, לשוב למקומו, ולחכות להזדמנות הבאה. כך, השקט חייב להישמר, ההקשבה ההדדית ושיתוף הפעולה מתפתחים וכן מיומנויות הגששות.

משחק הנווט העיוור

הנווט קושר צעיף על העיניים והמוביל לוקח אותו (זרועו מונחת תחת הזרוע של המובל) לעץ מסוים או לנקודת ציון מסוימת ואז חזרה לנקודת ההתחלה. לאחר החזרה, המובל צריך לנחש או להראות לאיזה עץ או נקודה הוא הובל, לפי שימוש בחושים.

נחזור על התרגיל עם שותפים שונים.

בתום התרגיל נאפשר עיבוד לחוויה, למשל נשוחח על מה אפשר (או לא אפשר לי) לסמוך על החברים.

בתרגילים אלו ניתן לעקוב אחר התהליך של בניית אמון, ואף לפרק את הרכיבים שמהם האמון נבנה. ניתן לעודד שיחה על ההבדלים האינדיבידואלים בדרגות האמון בקרב אנשים שונים, לפתח שפה רגשית ותקשורת בין אישית וללמוד את המחוות היעילות יותר ופחות.

כך אנו מתחילים את ההיכרות עם מונחים של תורת ההתקשרות, המאפשרים את החיבור בין יכולות הוויסות העצמי לבין היכולות החברתיות שלנו.

 

מרכז המודל: תיאוריית ההתקשרות

המודל נסמך על תיאוריית ההתקשרות אשר פותחה לראשונה על ידי ג'ון בולבי (Bowlby, 1973), והנתפסת כיום כתיאוריה חשובה בתחום האישיות, המסבירה תופעות פסיכולוגיות וחברתיות רבות. לפי תאוריית ההתקשרות, לקשרים הראשוניים בחיינו יש השפעה נרחבת על האופן שבו אנו יוצרים קשרים לאורך כל חיינו, אך לא באופן דטרמיניסטי, שכן זוהי תיאוריה דינמית. כך שההתקשרות יכולה להתרחש בכל גיל ושלב התפתחותי, והיא נשמרת בדרך כלל לאורך זמן ומספקת בסיס לביטחון רגשי (Mikulincer & Shaver, 2016).

בולבי טען כי לצורך התפתחות נפשית ורגשית תקינות, "צריכים לחוות מערכת יחסים חמה, אינטימית ועקבית עם האם, או עם דמות חליפית קבועה אחרת, שבה שניהם מוצאים הנאה וסיפוק" (1973). כלומר, ישנה אפשרות ליצור קשרים מתקנים, ולמצוא דמויות מיטיבות חלופיות להתקשרות בטוחה, ובכך למתן את ההשפעות הראשוניות. מושג חשוב בתיאוריה הוא ה'בסיס הבטוח' – זה שמהווה ההורה כאשר ההתקשרות היא בטוחה, ובכך מאפשר לילד בסיס לצאת ממנו ולחקור את העולם.

מונח מרכזי נוסף הוא תיאור דמות הביטחון בהתקשרות, ככזו המספקת "חוף מבטחים", כלומר מקום מוגן לחזור אליו. כאשר יש חוסר ביטחון בהתקשרות מופעלות מערכות הפיצוי, ונוצרים דפוסי התקשרות לא בטוחה המוכללים לתחומי חיים שונים.

במפגשי כוח הטבע לפיכך, אחד העקרונות הוא יצירת "בסיס בטוח" ו"חוף מבטחים". נעשה זאת, בין השאר, באמצעות בניית מחנה קבע וטיפוחו, ובכך נחווה את המונחים הללו באופן מילולי, מעשי ומוחשי. כוח הטבע הוא לא שיטה של טיפול באמצעות אתגרי הטבע או חוויות קצה עם טבע פראי, אלא חוויה שבחלקה נסמכת על מודל "הבית בטבע", אשר בעיקרו מאפשר תחושה של ביטחון ושל מוגנות (ברגר, 2008).


- פרסומת -

כדי להגמיש את היכולות הרגשיות והחברתיות, נבקש במפגשים לעורר מודעות מסוימת לנטיות האישיות, לקבלת העצמי ולקבלת השוני בין הפרטים. נפעל לחיזוק ההתקשרות כציר אורך העובר לאורך כל אחת מיחידות העבודה: ההתקשרות לעצמי, ההתקשרות לקבוצה וההתקשרות לטבע. לאורך המפגשים, נעודד הבחנה בדפוסי ההתקשרות בכל אחת מרמות אלו, ונפעל לתקן את ההתקשרות וליצור מצבים של ביטחון בהתקשרות, בסיס בטוח, וחוף מבטחים.

שקד (2017) מתייחס לחשיבות של הקניית המקום הבטוח בטבע כדי לאפשר מקום לחבור אליו בעת תחושה של בדידות: "גורמי הטבע מעוררים אותנו לחוש זיקה אישית אליהם. עצים יכולים להיות מוקדי הזדהות וכן מעוררי תחושות של הדדיות והפגת בדידות". מכיוון שיש בטבע ממד חי המעניק תחושה של שייכות ושל ביחד, תחושה של שותפות גורל ולעיתים הזדמנות לדו שיח ממשי, המאפשרים הדהוד, הכלה והזדהות. הענקת ההזדמנות למפגש הזה למשתתפים, תטפח בהם את העוגן והיכולת להתמודד עם בדידות, אחד הגורמים הראשיים למצוקה נפשית.

להלן דוגמה לתרגיל שאיתו לרוב נסיים את המפגשים, ובו המחשה לאופן שבו הטבע מאפשר לייצר את חוף המבטחים הלכה למעשה באופן מילולי מאוד.

תרגיל: בסיס בטוח – התקרקעות והארקה3

הארקה הוא מונח המתאר את פריקת החשמל העודף לאדמה. אם מקור חשמל לא מחובר לאדמה הוא עלול לחשמל אותנו. כך שגם הגוף שלנו יכול להרוויח מהתחברות לאדמה. המנחה מזמין את הקבוצה לחלוץ נעליים (אם זה נוח) ולהגיע לתנוחה שאפשר לשהות בה עם כמה שיותר מגע עם הקרקע. לא חייבים לגעת באדמה, אפשר על מחצלת, הכוח של האדמה הוא בתחושת היציבות וכוח המשיכה. לכן התנוחה המומלצת ביותר היא שכיבה על הגב. אם חשים עייפות, אפשר לשבת או לעמוד, ולהתרכז בכל חלקי הגוף הנמצאים במגע עם הקרקע.

ההנחיה הראשית היא להתרכז בנשימה ובתחושות של כובד כוח המשיכה, ולתמיכה שהן מספקות לי. להיעשות מודעים לכוחה האינסופי והעל-זמני של האדמה.

נתחיל לעבור על כל קבוצת איברים לפי הסדר – מכפות הרגליים ועד לאזור שמעל הראש, ובכל תחנה נזמין לכווץ עם השאיפה והחזקת הנשימה, ולהרפות בבת אחת עם כל נשיפה. שאיפה של אוויר טוב מכל ניחוחות וכוחות הטבע, והרפיה פתאומית ומוחלטת של כל מתיחות.

כעת, בהתאם לגיל, נזמין את המשתתפים לשלוח לאדמה כל תחושה וכל מחשבה קשה העולות – ולתת לקרקע לספוח ולקלוט אותן. חשבו על עניינים לא טובים שהיו לכם בעת האחרונה, תחושות כבדות, קונפליקטים – התמקדו בתחושה ובמחשבה העולה, קחו שאיפה מאווררת מהטבע ונשפו את התחושה למטה לאדמה. הרגישו כיצד האדמה היא המשך של הגוף שלכם.

עם סיום ההארקה, שימו לב: אילו תחושות יש בכם עכשיו?

התגלגלו על הבטן ועברו לתנוחת עובר, כעת עם הפנים למטה נשאו תפילה או משאלה.

עדיין בעיניים עצומות חזרו לישיבה וכעת חשבו מחשבות של הוקרת תודה: איך אני יכול.ה, רוצה, מתכוונ.ת ומתחייב.ת לגמול לאדמה על טובה?

בתרגיל הזה משולבת טכניקת ההרפיה המוכרת – הרפיית שרירים הדרגתית (Progressive muscle relaxation), בשילוב התחברות לכוח של האדמה ולכוח המשיכה – כוחות גדולים, נצחיים, המבטיחים עוגן של קיימות: השמש תזרח, הארץ תמשוך אותנו למטה. זה תרגיל המאפשר הרפיה ומציאת המקום הבטוח וחוף המבטחים בתוך עצמנו בכל מקום, מתוך התחברות פשוטה לכוחה של האדמה ולכוח הדמיון. בסוף התרגיל יש קריאה להתכוונות לפעולה למען הטבע. דרך נוספת לתיקון דפוסי ההתקשרות באמצעות כוח הטבע היא בכך שהטבע משמש כר להשלכה, ומאפשר להיות זה שמטפלים בו. כך המשתתפים יוכלו לדאוג לאחר ולבטא בכך את הצרכים שלהם עצמם. כך גם ניתן לראות כיצד האחר נתמך, נעזר ומתפתח, ולטפח יכולות אלו גם בנו.

כאשר אנו מטפלים בטבע – צמחים, בעלי חיים או הסביבה – אנו למעשה מטפחים יכולות חברתיות גבוהות וחשובות מאוד: אלטרואיזם ואקטיביזם.

 

קודקוד ראש המשולש: הטבע כמאפשר אלטרואיזם ואקטיביזם חברתי

שהייה וחיבור לטבע מהוות הזדמנות לעשייה זולתנית (אלטרואיסטית) למען הטבע, ולקבוצה להיות פעילה למען שינויים חברתיים בהתייחסות לטבע. מעשים אלו מעוררים אצל המשתתפים היבט חשוב מאוד שתורם לחוזקת הנפש – יציקת משמעות לחייהם.

בנוסף, ייתכן שיש ביכולתה של פעילות זולתנית למען הטבע להפחית את חרדת האקולוגיה וחרדת האקלים, ולייצר חוויה של מסוגלות ושליטה. חרדה אקולוגית (Eco Anxiety), תופעה ההולכת וגוברת לאחרונה, הוגדרה על ידי איגוד הפסיכולוגים האמריקאי (APA, 2017) כ״פחד כרוני מאובדן סביבתי״. במקרים מסוימים, חרדה אקולוגית עלולה להתגבר עד לכדי הפרעת הסתגלות או הפרעת חרדה. אנשים רבים, בעיקר צעירים, חווים סבל משמעותי מחרדה זו, והם זקוקים לתיקוף ולתמיכה.


- פרסומת -

בסקר נרחב שפורסם בכתב העת המדעי Nature, השתתפו 10,000 צעירים מ-10 מדינות, ומסקנותיו תומכות במצוקה הנגרמת משינויי האקלים. לדברי החוקרים, לחרדה האקולוגית יש השפעה שלילית על חיי היומיום, והיא כרוכה בחוסר אונים ובחוסר אמון בממשלות. תוצאות המחקר מצביעות על כך ששינוי האקלים הוא ממד ממשי שיש להביאו בחשבון כשמדובר בבריאות הנפש של צעירים. מבין המשיבים 81% טענו כי דיברו עם אחרים על שינוי האקלים, וכמחצית מהם טענו שהשומעים התעלמו מהם או התייחסו לדבר בביטול. מסקר עדכני של איגוד הפסיכיאטריה האמריקאי (2022) עולה כי יותר ממחצית מהנסקרים דיווחו על חרדה מהשפעות שינויי האקלים על כדור הארץ, כאשר מידת החומרה הנתפסת של חרדת האקלים היא תלוית גיל. ואולם בניגוד לרוב ההפרעות הנפשיות העולות עם הגיל, כאן התלות היא הפוכה, כלומר ככל שהנבדקים צעירים יותר, כך הם מרגישים יותר חרדת אקלים.

במחקר שבחן איך לגייס בני אדם לפעול למען האקלים (Schneider, Zaval, Weber & Markowitz, 2017) נמצא כי כשחיזקו אצל המשתתפים תחושות של גאווה ומשמעות, הם הביעו נכונות רבה יותר לאמץ הרגלים והתנהגויות אקולוגיים יותר, לעומת משתתפים שהופעלו לחוש אשמה. כלומר, עלינו לנקוט דרכים של רגשות חיוביים כדי לגייס עשייה למען הטבע. עשייה שיש בה גם מן היכולת להפחית את החרדה. לכן חשוב שפעילויות למען הטבע יחזקו את הדברים הטובים שיש ביחסינו עם הטבע ואת תחושת המסוגלות לפעול למענו.

במודל כוח הטבע החיבור לטבע מהווה נדבך חשוב בתהליך הריפוי. לכן יש דגש על פיתוח המודעות לתרומתו של הטבע בחיינו. לדוגמה, בכל מפגש נזמין לומר תודה על דבר אחד שהמשתתפים אוהבים או קיבלו מהטבע. בנוסף, נעורר את ההתחברות לטבע גם בחשיפה חושית (שהות בטבע וטבילה בו באמצעות הפעלת החושים), בחשיפה אקדמית (למידה על תהליכים בטבע, למשל תהליכי הסתגלות בטבע ועמידה בתנאי לחץ של בעלי-חיים וצמחייה), בחשיפה אומנותית (שימוש בטבע ליצירה אסטטית ולתהליכים השלכתיים), ובעבודה לשיקום סביבת-החוץ.

את מודל העבודה התרפויטית דרך שימור הטבע ושיקומו ניתן למצוא בהמשגה של רונן ברגר (2004), לפיו העשייה למען הטבע יכולה לחבר את האדם לכוחותיו ולהעניק לו משמעות וערך. הכוח הטיפולי נעוץ ביכולת של המטפל להתאים את סיפור המשתתפים והצרכים הטיפוליים לפרויקט של עשייה סביבתית. כך יכולים המשתתפים לעבוד על תמה פסיכולוגית או חברתית המעסיקה אותם באופן חווייתי ומהנה, העוקף את ההגנות הקוגניטיביות ומאפשר למידה והרחבת הרפרטואר.

כך, העבודה המעשית לשימור הטבע היא סיפור מסגרת ומטפורה רחבה לתהליך ההתפתחות וההחלמה של המשתתפים. למשל בעבודה טיפולית בגן החיות התנ"כי עם ילדים עם צרכים מיוחדים אשר טיפלו בחיות בעלות נכויות, התאפשרה לילדים החלפת התפקידים – מהילדים הנזקקים, לחזקים האחראים, ובמקביל החיות השתקמו והתחזקו (הראל, 2019).

דוגמה: התחזקות בכוח הטבע דרך דימוי ומטאפורה

בחרו מסלסלה עם יד שמאל (יד האינטואיציה) חפץ שכולו מהטבע.

חקירה חושית: כעת חקרו את החפץ שבחרתם מכל הכיוונים ועם כל החושים – מראה, צבעים, מרקמים, צלילים, ריחות , טעם (המנחה עובר לאט בהנחיה מפורטת על כל חוש).

החפץ הזה – כמו כל דבר שנוצר ושקיים בטבע – התגונן מפני מזיקים, ודאג לצורכי הזנתו והישרדותו עד לרגע זה. מתוך החקירה החושית, נסה/י לחשוב איזה כוח עיקרי יש לחפץ הזה? נסח/י לעצמך במילה או במשפט את הכוח/ות המרכזי/ים של החפץ.

קרל יונג המשיג את עקרון הסינכרוניות, לפיו אם שני דברים קורים באותו זמן – יש לכך סיבה. הכוח הזה נשלח אליך עכשיו מסיבה מסוימת, ויש כעת הזדמנות לקבלת כוח מהחפץ. מדוע החפץ הזה נבחר דווקא עכשיו? איזה כוח הוא מספר לך על עצמך שקיים בך כעת?

להניח את היד עם החפץ על הלב ולעצום עיניים – איך אני מרגיש/ה עכשיו? מה השתנה מתחילת התרגיל? נסחו תובנה העולה בכם מהתרגיל הזה.

הטבע נותן לי כוח, איך אני יכול להחזיר לטבע כוח? איזו חולשה עולה מתוך חקירת החפץ? מה הצורך של הטבע העולה מתוך ההקשבה לחולשותיו של חפץ זה? נסחו פעולה שתקחו על עצמכם לעשות בשביל הטבע או החפץ או החולשה הזו שעלתה בתרגיל.

ניתן גם לראות בתרגיל זה שההתחלה היא בהתחברות ובהיטענות בכוחות מהטבע. התרגיל מתחיל בקשיבות ובהקשבה לגורם טבע וחקירת החפץ בכאן ועכשיו, ומשם עובר לעבודה עם דימוי ודמיון. לפי פלוטניק (2021), הדמיון עשוי להיות היכולת החיונית האנושית הייחודית ביותר, והעבודה עם דימויים ומטאפורות יכולה לאפשר נתיב להבנה עצמית עמוקה ולחומרים שאינם נגישים למודעות, מכיוון שהנפש מדברת בסמלים.

ניתן לבצע את הפעילויות בכל מרחב, גם בתוך כיתה או במבנה. עדיין ניתן יהיה לחוות את כוחו של הטבע דרך העבודה עם הכוחות של החפצים הטבעיים שאותם נביא איתנו. אך לשם טיפוח קשר ישיר, הגברת תחושת השייכות והפקת התועלת המרבית, ההמלצה היא לאפשר כמה שיותר חוויות בסביבות טבעיות ככל שניתן.

מה שהופך את העבודה בטבע למקצועית ויעילה היא הכנה הנעשית בבחירת המרחב הנכון, הכרתו בטרם ההגעה אליו, הכנתו באופן שיתאים למערך העבודה ולמטרתה- ואחרי כל אלו – התאמת העבודה לתנאיו של הטבע ולהזדמנויות שהוא מזמן. המרחב הנכון כולל בחירה של זמן, מקום והכשרת השטח (מחסה, שירותים ועוד) לפי צורכי הפעילות והמשתתפים ומטרתם. על ענייני בחירת המערך הטיפולי הנכון נפרט במאמר המשך.

 

סיכום

במאמר הזה הצגנו את המודל של כוח-הטבע, המאפשר המשגה של תרומת הטבע לעשייה חינוכית טיפולית, הבנה זו מאפשרת עיגון רעיוני לאופנים בהם ניעזר בטבע בעבודה הטיפולית. העוגנים הם חיבור של התקשרות בטוחה – לעצמי, לחברה ולטבע, כלומר בעבודה החינוכית טיפולית המחוברת לטבע, הדגש המבוקש הוא על הגברת היחסים ההדדיים המיטיבים – כינינו לבין עצמינו, בינינו לחברה ובינינו והסביבה. התמיכה המחקרית שנסקרה לעיל וההמחשות בססו את הרעיון לפיו הטבע יכול לספק מקור איתן לחיזוק הכישורים החברתיים-רגשיים.

גינת הירק של קרל ג. יונג​​​​​​​

גינת הירק של קרל ג. יונג, המקום שבו היה פוגש את מטופליו מתוך אמונה שההתפתחות הנפשית והאינדיבידואציה מחייבות גם התחברות לטבע

 

הערות

  1. ברצוני להודות לגב' רביד בוגר על תרומתה בכתיבה ועל שותפות משובחת ומוצלחת ב"כוח הטבע".
  2. התוכנים הפסיכו-חינוכית נמצאת באתר: https://www.educare.co.il/teva
  3. תודה על ההשראה לתרגיל ליובל ארצי.

 

מקורות

בנבנישתי, ר' ופרידמן, ט' (עורכים) (2020). טיפוח למידה רגשית־חברתית במערכת החינוך – סיכום עבודתה של ועדת המומחים, תמונת מצב והמלצות. ירושלים: יוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. http://education.academ...ntryId=21231

ברגר, ר (2014). טבע תרפיה – לשלב את הטבע בטיפול. בתוך: ברגר (עורך). האמנות – לב התרפיה. קריית ביאליק. הוצאת אח.

הראל, א., (2019), תפקיד בעלי-החיים בטיפול קבוצתי בילדים, עבודת דוקטורט, אוניברסיטת בר-אילן.

הראל, א., ובוגר, ר., (2020), איך תשפיע למידה בחוץ על הילדים שלכם?YNET

ויניקוט, ד. ו. (2004). משחק ומציאות. תל-אביב: עם עובד.

פלוטניק ב., (2021). אמנות הנשמה. חדקרן בית השראה.

שקד, א., (2017). משחקי האדמה, משחק יצירה , צמיחה וריפוי באדמה, טבע ומרחבי תחושות. אבן יהודה: אמציה.

APA , (2017). MENTAL HEALTH AND OUR CHANGING CLIMATE: IMPACTS, IMPLICATIONS, AND GUIDANCE

APA , (2017). Americans Report Mental Health Effects of Climate Change, Worry About Future

Berger, R., & McLeod, J. (2006). "Incorporating nature into therapy: A framework for practice". Journal of Systemic Therapies, 25(2), 80-94.

Bratman, G. N., Anderson, C. B., Berman, M. G., Cochran, B., De Vries, S., Flanders, J., & Kahn, P. H. (2019). Nature and mental health: An ecosystem service perspective. Science advances, 5(7), eaax0903.

Bowlby, J. (1973). Attachment and loss, vol. II: Separation. NY: Basic Books.

Burns, T., & Gottschalk, F. (2019). Educating 21st Century Children: Emotional Well-Being in the Digital Age. Educational Research and Innovation. OECD Publishing. 2, rue Andre Pascal, F-75775 Paris Cedex 16, France.

Djernis, D., Lerstrup, I., Poulsen, D., Stigsdotter, U., Dahlgaard, J., & O’Toole, M. (2019). A systematic review and meta-analysis of nature-based mindfulness: Effects of moving mindfulness training into an outdoor natural setting. International journal of environmental research and public health, 16(17), 3202.

Erickson, K. I., Leckie, R. L., & Weinstein, A. M. (2014). Physical activity, fitness, and gray matter volume. Neurobiology of aging, 35, S20-S28.

Ferber, S.G., Shoval, G., Trezza, V., Di Lorenzo, G., Rossi, R., Zalsman, G. & Mann, J. J. (2021). The Impact of Ongoing COVID-19 Stress on the General Population the Case for a New Type of Psychiatric Stress Disorder. SSRN; 2021. DOI: 10.2139/ssrn.3754812

Gapin, J., & Etnier, J. L. (2010). The relationship between physical activity and executive function performance in children with attention-deficit hyperactivity disorder. Journal of Sport and Exercise Psychology, 32(6), 753-763.

Hinkley, T., Crawford, D., Salmon, J., Okely, A. D., & Hesketh, K. (2008). Preschool children and physical activity: a review of correlates. American journal of preventive medicine, 34(5), 435-441.

Howarth, A., Smith, J. G., Perkins-Porras, L., & Ussher, M. (2019). Effects of brief mindfulness-based interventions on health-related outcomes: A systematic review. Mindfulness, 10(10), 1957-1968.

Jung, Carl Gustav. (2002). The Earth Has a Soul: The Nature Writings of C.G. Jung. North Atlantic Books.

Kabat-Zinn, J. (2015). Mindfulness. Mindfulness 6, 1481–1483. doi: 10.1007/s12671-015-0456-x

Kaplan, R., &. Kaplan. S., (1989). The experience of nature: A psychological perspective. New York, NY: Cambridge University Press.

Kaplan, S. (1995). The restorative benefits of nature: Toward an integrative framework. Journal of environmental psychology, 15(3), 169-182.

Knight, S. (2013). Forest school and outdoor learning in the early years. Sage.

Kuo, F. E., & Sullivan, W. C. (2001). Environment and crime in the inner city: Does vegetation reduce crime?. Environment and behavior, 33(3), 343-367.

Kuo, M. (2015). How might contact with nature promote human health? Promising mechanisms and a possible central pathway. Frontiers in psychology, 6, 1093.

Louv, R. (2008). Last child in the woods: Saving our children from nature-deficit disorder. Algonquin books.

Nevo, M. (2019). The Eco-Appreciation Perspective. Implementing a practical approach to Nature Therapy. In E. Pfeifer [under constant involvement of H.-H. Decker-Voigt] (Ed.), Natur in psychotherapie und künstlerischer therapie: Theoretische, methodische und praktische grundlagen (vol. 1, pp. 247–263). Psychosozial-Verlag.

Meherali, S., Punjani, N., Louie-Poon, S., Abdul Rahim, K., Das, J. K., Salam, R. A., & Lassi, Z. S. (2021). Mental health of children and adolescents amidst COVID-19 and past pandemics: a rapid systematic review. International journal of environmental research and public health, 18(7), 3432.

Mikulincer, M., & Shaver P. R. (2016). Attachment in Adulthood: Structure, Dynamics and Change(2nd ed.). New York: Guilford Press.

Ohly, H., White, M. P., Wheeler, B. W., Bethel, A., Ukoumunne, O. C., Nikolaou, V., & Garside, R. (2016). Attention Restoration Theory: A systematic review of the attention restoration potential of exposure to natural environments. Journal of Toxicology and Environmental Health, Part B, 19(7), 305-343.

Robson, D. A., Allen, M. S., & Howard, S. J. (2020). Self-regulation in childhood as a predictor of future outcomes: A meta-analytic review. Psychological bulletin, 146(4), 324.

Southwick, S. M., and Charney, D. S. (2012). The science of resilience: implications for the prevention and treatment of depression. Science 338, 79–82.

Schonert-Reichl, K. A., Oberle, E., Lawlor, M. S., Abbott, D., Thomson, K., Oberlander, T. F., & Diamond, A. (2015). Enhancing cognitive and social–emotional development through a simple-to-administer mindfulness-based school program for elementary school children: A randomized controlled trial. Developmental psychology, 51(1), 52.

Schutte, N. S., & Malouff, J. M. (2018). Mindfulness and connectedness to nature: A meta-analytic investigation. Personality and Individual Differences, 127, 10-14.

Taylor F., A., Kuo, F. E. & Sullivan. W. C. (2001). Coping with ADD: The surprising connection to green play settings. Environment and Behavior, 33(1), 54-77

Thompson, T. (2021). Young people’s climate anxiety revealed in landmark survey. Nature, 597(7878), 605-605.

Thompson Coon, J., Boddy, K., Stein, K., Whear, R., Barton, J., & Depledge, M. H. (2011). Does participating in physical activity in outdoor natural environments have a greater effect on physical and mental wellbeing than physical activity indoors? A systematic review. Environmental science & technology, 45(5), 1761-1772.

Ulset, V., Vitaro, F., Brendgen, M., Bekkhus, M., & Borge, A. I. (2017). Time spent outdoors during preschool: Links with children's cognitive and behavioral development. Journal of Environmental Psychology, 52, 69-80.

Ulrich, R. S. (1984). View through a window may influence recovery from surgery. science, 224(4647), 420-421.

Ulrich, R. S., Simons, R. F., Losito, B. D., Fiorito, E., Miles, M. A., & Zelson, M. (1991). Stress recovery during exposure to natural and urban environments. Journal of environmental psychology, 11(3), 201-230.

Wu, G., Feder, A., Cohen, H., Kim, J. J., Calderon, S., Charney, D. S., & Mathé, A. A. (2013). Understanding resilience. Frontiers in behavioral neuroscience, 7, 10.

Weeland, J., Moens, M. A., Beute, F., Assink, M., Staaks, J. P., & Overbeek, G. (2019). "A dose of nature: Two three-level meta-analyses of the beneficial effects of exposure to nature on children's self-regulation". Journal of Environmental Psychology, 65, 101326.

Yamamoto, K., Davis, O. L., Dylak, S., Whittaker, J., Marsh, C., & Van der Westhuizen, P. C. (1996). Across six nations: Stressful events in the lives of children. Child psychiatry and human development, 26(3), 139-150.

Zalsman, G., Levy, Y., Sommerfeld, E., Segal, A., Assa, D., Ben-Dayan, L., & Mann, J. J. (2021). Suicide-related calls to a national crisis chat hotline service during the COVID-19 pandemic and lockdown. Journal of psychiatric research.

Zins, J. E., & Elias, M. J. (2007). Social and emotional learning: Promoting the development of all students. Journal of Educational and Psychological consultation, 17(2-3), 233-255.

Zhang, J. W., Piff, P. K., Iyer, R., Koleva, S., & Keltner, D. (2014). An occasion for unselfing: Beautiful nature leads to prosociality. Journal of environmental psychology, 37, 61-72.

מטפלים בתחום

מטפלים שאחד מתחומי העניין שלהם הוא: ילדים, טיפול בילדים, גוף ונפש, ויסות רגשי
ורוניקה עובדיה
ורוניקה עובדיה
עובדת סוציאלית
רחובות והסביבה, מודיעין והסביבה, פתח תקוה והסביבה
אורי גל
אורי גל
עובדת סוציאלית
אונליין (טיפול מרחוק), פרדס חנה והסביבה, נתניה והסביבה
ד"ר יונתן דוידוב
ד"ר יונתן דוידוב
עובד סוציאלי
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)
שירלי פיק בן דיין
שירלי פיק בן דיין
פסיכולוגית
מודיעין והסביבה
בעז גסטהלטר
בעז גסטהלטר
פסיכולוג
תל אביב והסביבה
מוטי סיון
מוטי סיון
פסיכולוג
חיפה והכרמל, אונליין (טיפול מרחוק)

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.