פסיכולוגיה עברית

×Nathalie Vessié-Hodges
Nathalie Vessié-Hodges ©
זכור אותי

מאמרים

ילדים שפוגעים מינית באחרים-בעקבות מאמרה של רנית ים:" פגיעות מיניות של ילדים בילדים, האם זה יתכן? ומה עושים?"

המאמר מתייחס לסכנות שב-abuse מעצם תיוגם של ילדים כ "ילדים פוגעים מינית", מבלי לבטל את הצורך החיוני בטיפול בילדים אשר 'התנהגותם המינית אינה הולמת'.

מתפרסם מ 2/4/2005 | 14,281 צפיות

תגיות:



ילדים שפוגעים מינית באחרים


בעקבות מאמרה של רנית ים: "פגיעות מיניות של ילדים בילדים, האם זה יתכן? ומה עושים"?

נעמה בר-שדה

לצד הצורך החיוני בטיפול בילדים אשר ’התנהגותם המינית אינה הולמת’, יש צורך להאיר את הסכנות שב-abuse מעצם תיוגם כ "ילדים פוגעים מינית" (ואין בכך משום אמירה כלשהי לגבי המתקיים ב’תחנת העמקים’).

אנו עדים לאחרונה למגמה האמריקאית של התמקצעות בטיפול בילדים מתחת לגיל 12, אשר מוגדרים כ"עברייני מין". מדווח על כ-50 מוסדות אישפוזיים, וכ-400 תוכניות טיפוליות אמבולטוריות, העוסקות באוכלוסייה זו. גם בקהילה הטיפולית בארץ, ישנה נטייה דומה, אך בהקף יותר מצומצם. זו כרוכה לצערי בתיוגם של ילדים צעירים בתוויות השאולות מן העגה המקצועית של הטיפול בסטיות מיניות של מבוגרים. כך למשל, ילדים בני 5 ואף צעירים יותר, יכונו "פוגעים", "תוקפים", "מטרידים מינית", "מתעללים", "תגובתיים" (abuse reactive) או "סוטים" (פרוורטים). בנוסף, ניתן לפגוש יותר ויותר את השימוש במושג "מעגל התקיפה"- גם עבור ילדים שגילו ’התנהגות מינית חריגה’ חד-פעמית. כמקובל בעולם המבוגרים נערך גם לילדים אלו "אבחון מסוכנות", כאילו התהליך ההתפתחותי אינו רלוונטי לאבחנה בין ילד למבוגר. מדובר לעיתים ברשימה ארוכה של שאלות, אשר קשה להאמין שהן מופנות לילדים כה קטנים ולהוריהם החרדים והמבולבלים. גם ב"הערכת המסוכנות" משתמשים בעגה השייכת לעולם המבוגרים הפרוורטי. בנוסף לשימוש במושגים שכבר צוינו, נעשה גם שימוש במושגים כמו "קורבן", "בחירת הקורבן", "עבירת המין", "לקיחת אחריות לעבירה","חוסר בשלות מינית", "רמת האלימות בעבירות", וזיהוי מנגנוני הגנה אופייניים לעברייני-מין כמו: מינמליזציה, הכחשה ומניפולציה כאינדיקאטורים אופייניים לקביעת רמת המסוכנות.

אכן האבחנה בין התנהגות נורמאלית לפתולוגית קשה ביותר. מחקרו, של ויליאם פרידריך (William Fridrich) בנושא, מצוטט שוב ושוב ונחשב כמחקר המקיף ביותר בתחום. אולם גם הוא לוקה בחסר מבחינה מתודולוגית. ההישענות על רשימות ארוכות של קריטריונים מביאה לעיתים לבלבול יותר מאשר לתועלת, גם משום שאנו מדברים על רצף התנהגותי אשר קשה לדעת היכן נקודת החיתוך מנורמאלי לפתולוגי. המטפל מתבקש לעשות אבחנה בין התנהגות שהיא חלק מהכרת הילד את עצמו, מתהליך חִבְרוּת תקין, ממשחק מיני תמים ומהנה הדדית, מביטוי לחקרנות ולסקרנות טבעית שיש לעודדן, מיצירתיות של הילד או אפילו מחיקוי של החדרת נרות לצרכים רפואיים הנהוגים לגביו, לבין התנהגות מינית פתולוגית. זו הופכת להיות משימה מורכבת ביותר נוכח ריבוי המדדים שמשפיעים על האבחנה המבדלת.

אנו יודעים כי התנהגותו של ילד מבטאת תחושותיו ומצוקותיו. הוא מדבר בגופו ובהתנהגותו את שאינו יכול לומר במילים. לעיתים קרובות התנהגותו המינית היא ביטוי נוסף לרגשותיו, לצד שורה של התנהגויות תוקפניות, מתגרות, מזלזלות וחסרות גבולות. ההקשר המיני הוא לעין המסתכל מבחוץ, אך לא בעבורו. ילד זה אינו עסוק בתכנים מיניים פרוורטיים, המחייבים התייחסות מקצועית ייחודית. אין זה שונה בעיניו להוריד מכנסיו של חבר מכל אקט משפיל או מתגרה אחר. אמנם ’אין להקל ראש ולהעלים עין’, והילד אכן נזקק לטיפול, אולם לא בהכרח בגין היותו תוקף מינית, או מתעלל מינית.

אנו עדים גם לנטייה לטפל בילדים שהוגדרו כ"תוקפים", במסגרת קבוצתית ועם תוכנית מובנית, השאולה גם היא מעולם המבוגרים הפרוורטים.
הטיפול הקבוצתי מקובל בטיפול בעברייני מין. הוא עוצמתי, ומהווה חלק חשוב מן התוכנית הטיפולית הכוללת. מתוך כך, לא תמיד המטפלים בילדים נותנים את הדעת למשמעות התיוג, שנובעת מקיומה של "קבוצה לפוגעים", ולהשלכות התווית על המטופל. הטיפול הקבוצתי עלול להוות ביסוס ותיקוף לתפיסתם העצמית של הילדים כ"תוקפים" ו"סוטים" בשלב מוקדם מדי, בטרם נוסו גישות טיפוליות קודמות. תפיסת העצמי כתוקף הינה חיונית בטיפול בעברייני מין בוגרים שביצעו עבירות, ואשר קיימת לגביהם סכנה של רצדיביזם (ביצוע חוזר של העבירות).
אין לה אפקט רפויי עבור ילד עם בעיות התנהגות, ולדעתי מוטעה לכנותה ’תוכנית מניעה’ ואולי אף להיפך. יתכן שבחירה ראשונית בטיפול הקבוצתי הספציפי חוסמת את האפשרות לעבודה מתאימה יותר עבור הילד. במקרים רבים טיפול פרטני, ועזרה להורים בהצבת גבולות, די בהם כדי להוציא את הילד ממעגל ההשתייכות לקטגוריה פתולוגית זו, ואין צורך למסמר את הדימוי העצמי שלו תחת אפקט הילה שלילי של "תוקף מינית".

לעיתים, גורמים טיפוליים המתמחים בתחום מסוים, עלולים להיכנס לעיתים לנוקשות מקצועית ותיאורטית. הם עלולים לפרש באופן מוטעה עדויות מחקריות. למשל: הממצאים אודות התנהגות מינית חריגה בילדות בקרב עברייני מין, אינם אומרים דבר על האוכלוסייה הנורמאלית שעברה חוויות זהות בילדותה. להסיק מהם , כי יש צורך בתוכנית מניעה עבור כל ילד,שהתגלו אצלו התנהגויות מיניות בלתי הולמות, הינה בחינת מסקנה מוטעית.
מומחים אלה עלולים להתאים את הילד למודל הטיפולי בו הם מתמקדים, במקום להתאים מודל טיפולי לילד המסוים ולבעייתו. יש ואינם מתבוננים בילד או בוחנים את עולמו כדי להבין את הדינאמיקה האישית שלו, אלא שבויים בהכללה הנובעת מהתמחותם המקצועית הייחודית.
חשוב להערכתי לפעול על פי כלל אתי בסיסי, המחייב כל איש טיפול לראות מי עומד לפניו, ולנסות להתאים עצמו ואת הגישה הטיפולית לצרכי המטופל הייחודי.

לסיום, ברצוני להדגיש שאין הכוונה בדברי לשלול זכות קיומה של התמחות ייחודית זו, אלא קריאה למשנה זהירות, בעת תיוגו של ילד בכלל, ובהכלילו בקטגוריה אבחנתית כה טעונה כמו "פגיעה מינית" בפרט.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

בר-שדה, נ. (2005). ילדים שפוגעים מינית באחרים-בעקבות מאמרה של רנית ים:" פגיעות מיניות של ילדים בילדים, האם זה יתכן? ומה עושים?". [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 21/1/2019, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=443

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

מאשה אלבוםמאשה אלבום7/5/2005

קבוצה טיפולית לנער עברייני מין בצפון. ראיתי שב4.5.05 רשמת "קבוצה בצפון" אבל לא הצלחתי לפתוח שום דבר.  גם זה היה מסומן בעיגול חלול.  אני לא יודעת מה זה אומר, אבל אני מאד מעוניינת במה שכתבת.  יש לך רעיונות מה עלי לעשות לפתוח את מה שכתבת?  תודה

נעמהנעמה4/5/2005

קבוצה בצפון.

מאשה אלבוםמאשה אלבום1/5/2005

טיפול קבוצתי בילדים פוגעים [ל"ת].

שמחתי מאד לגלות את האתר ואת השיחה המעניינת שלך עם כמה מטפלים. 

 אני מעוניינת כעת במידע על קבוצות טיפול לנערים שפגעו מעבר לתקופה ארוכה בילד קטן מאד או בכמה ילדים די צעירים מעבר לזמן.  כמובן, למרות חוות דעת של חוקר הילדים וקצינת המבחן הם מכחישים וממזערים את חומרת מעשיהם.  איפה יש קבוצות טיפול בצפון?  איך אפשר לקרא את המאמר של רנית ים שהתחיל את הדיון? 

למדתי קורס של דר אתגר בנושא אבחון מסוכנות ואני פעילה בנושא, אמנם יותר בטיפול בנפגעות/ים.  נסיוני לצערי מאשש את הנחת היסוד שציינת שחייבים להתיחס להתנהגות פוגעת ולא רק להסטוריה של הפוגע, על מנת לשמור על הילד מהמעשים שלו שבסופו של דבר הם הרסניים לגביו גם כן.  אני מאד מעריכה את הגישה שתארת כפרואקטיבית, כי גם לי נסיון לא טוב עם פוגעים שזוכים להבנה רבה לגבי קורבנותם אבל פחות הבנה של הצורך שלהם להפסיק ולא להבין (שלעתים מתפרש, לא נכון, כסלחנות לגבי התנהגותם הפוגעת) .  לצערי פגשתי יותר מפוגע בוגר אחד שהיה בטיפול פסיכותרפי פסיכודינמי בתור ילד.  כמה קשה לקלוע לצרכים ההתפתחותיים וההתנהגותיים של ילד/נער כזה.

תודה רבה בעד תשומת לבך, מאשה

 

 

נעמהנעמה30/4/2005

חג שמח.

נעמהנעמה30/4/2005

רקע של קורבנות בקרב התוקפים.

אסתר שלום,
מסכימה אתך לגבי ההשלכות הטיפוליות, באשר לילדים המשחזרים בהתנהגותם  חוויות טראומטיות, ועם האזהרה שלך מפני נקיטת גישה שמתעלמת מהבנה מעמיקה של מקומו של הילד, צרכיו ועולמו הפנימי.
 
דרך התייחסותך למידע בדבר קורבנות שמשחזרים טראומות, אני מנצלת את ההזדמנות כדי לומר מספר מילים על הרקע הקורבני של עברייני המין, ולהרחיב על ההשפעה של תפיסת הקורבנות על התיאוריה שעוסקת בטיפול בילדים פוגעים מינית.
כמי שעובדת שנים רבות גם עם עברייני מין בוגרים, אני יודעת שהתחום הינו כשדה מוקשים. בתור שכזה הוא מתעתע, ויש להתנהל בו "על קצות האצבעות", לנהוג בו בזהירות, בחשדנות ובהססנות.
יותר מכל תחום אחר שאני מכירה, עולים נושאים של הסתרה, מניפולציה, ו"הכחשה ממאירה" בניגוד למנגנון ההכחשה הלא מודע. (מושג שטבעתי על משקל המושג "נרציזם ממאיר" של קרנברג, כדי שלא להשתמש במילה "שקר").
לכן, כפי שכבר אמרתי, יש להתייחס למידע בספרות המדבר על היסטוריה של קורבנות בקרב הפוגעים מינית במשנה זהירות. ככל שתהיה למטפל הזדמנות להכיר את המטופל יותר, עולה הסיכוי להגמשת אותן הגנות ממסכות ולהגיע ל"אמת" של המטופל. לצערי, רבים מעברייני המין "מייצרים" לעצמם היסטוריה של קורבנות, כדי לזכות בטובות הנאה החל משלב המשפט, דרך ערור אמפתיה מוגברת במטפל ו"הרדמתו" באשר לרמת הסיכון הנשקפת ממנו על מנת לאפשר תנאי חופשה משופרים. יחד עם זאת, ישנם לא מעט עברייני מין שהיו קורבנות בעברם. להערכתי בשל השימוש באותם מנגנונים, ומכיוון שהחוקרים בתחום מקיימים עם העבריינים מגע קצר בלבד, מספרם האמיתי קטן מזה המופיע בספרות. השימוש בהיסטוריה קורבנית בדויה, נחשף יותר בתוך התהליך הטיפולי הממושך, ופחות במגע הקצר עם גורמים שמעריכים את מסוכנותו של האיש.
לפיכך אני מציעה לא ללכת שולל עם ניסיונות התעתוע של העבריין הפרוורט, ולמהר לעשות ג'וינינג להיסטוריה קורבנית, שלא תמיד קיימת.
                                                                                                                                                                                                                              
כשם שיש להיות זהיר עם מידע זה, יש להתייחס במשנה זהירות להסקה, שכל ילד אשר התגלתה אצלו התנהגות מינית תוקפת, יהפוך בבגרותו לעבריין מין כיוון שבעברם של עברייני מין יש היסטוריה של תגובות מיניות חריגות. הקשר אינו ישיר. ידוע כי לא כל ילד שהיו לו בעיות התנהגות בתקופה מסוימת בילדותו, יהפוך בבגרותו  לאדם אלים. כך גם לא כל אחד ש"תקף מינית" כילד, יהפוך לסוטה מין, גם אם לא קבל טיפול ספציפי בנושא. על פי אותו רציונאל מיותרת בעיני הבהלה (ובעקבותיה התיוג) המסתמכת על מידע שגוי ש"התנהגות מינית פוגעת של ילד, תתפתח בהכרח לסטייה מינית בבגרות". אכן דרך חתחתים.
ההתנגדות שלי לתיוג נובעת גם ממקום זה. אני  חוששת מהנזקים שעלולה לגרום סכימתיזציה ותיזה תיאורטית חד משמעית (בעיקר כשהיא מבוססת על נתונים לא מדויקים), ומהנוקשות והעיוורון העלולים לצמוח ממנה. אני חווה את הסכימות כמלכודות מסוכנות, ובמיוחד כשהן עלולות לגרום לנזק ישיר. כפי שכתבתי, הייתי רוצה לעשות כל מאמץ שהמטופל יזכה לגישה ולהתייחסות רעננה, ייחודית, פתוחה, שאינה שבויה בציפיות המטפל. להשתדל "לא לדעת דבר" כשאני פוגשת את המטופל, כדי שיהיה לי סיכוי "לדעת" אותו בעתיד באופן פחות מוטה.
 
כשעובדים עם מבוגר שהודה שבצע עברת מין כלשהי, אין ספק שאנחנו נמצאים בשדה של הסטייה המינית, או של ביקורת מציאות לקוייה בהקשר לגבולות.
כשנפגשים לראשונה עם ילד שהתנהגותו מינית פוגעת, אנו זקוקים לזמן ממושך, כדי להעריך ולקבוע מה משמעותו של הסימפטום-התנהגות מבחינת הקטגוריה האבחונית (שלא לדבר על הדינמיקה). אבחון מהיר, תחת לחץ של זמן, עקב החרדה שמא הוא עלול לפגוע באחר, עלול להביא לתוצאות לא אמינות. לכן אם בעקבות אבחון כזה, הילד יוכנס לקבוצת פוגעים מינית, יש סיכון שלא קבלנו כמאבחנים את הזמן הראוי כדי להגיע לאבחנה נאותה (בעיקר כשחלקו הארי של האבחון מתבסס לעיתים על שאלונים, עם כל בעיות התקפות המוכרות). הילד יופנה, כתוצאה, למסגרת טיפולית שאינה תואמת את צרכיו, ובתור שכזו עלולה לגרום לו לנזק. לעומת זאת, אם ילד כזה ומשפחתו יוכנסו, כאמור, לתהליך טיפולי תומך, מכיל ואינטרוספקטיבי במידת האפשר, אשר אינו מוגדר כטיפול ממוקד בסימפטום הפגיעה המינית, יש סיכוי טוב יותר למקם נכון את בעייתו ולהגיע להבנה טובה ומדויקת יותר של הפסיכופתולוגיה ומקורותיה. בהתאם, יהיה ניתן לגבש תוכנית טיפולית הולמת, שלעיתים חלק ממנה יהיה גם טיפול קבוצתי ממוקד. מניסיוני, גם עברייני המין הקשים ביותר, בהיותם בקשר טיפולי משמעותי, מסוגלים לשלוט בעצמם ולא מבצעים עבירות מין (לכן בונים היום בעולם יותר ויותר תוכניות טיפוליות אמבולטוריות , שמלוות את העבריינים לאחר שחרורם מן הכלא). אין ספק שבדומה לעבריין הבוגר, גם כשילד עם התנהגות מינית פוגעת ומשפחתו מוכלים כהלכה, מצטמצם הסיכון שיפגע באחרים.

נעמהנעמה30/4/2005

לברברה.

ברברה שלום,

בהזדמנות זו אני רוצה להביע הערכתי הרבה לעבודה שנעשית באל"י. אין לי ספק שילדים רבים ניצלים נפשית בזכות העבודה המסורה והמקצועית שלכם.

אכן אין להתייחס בקלות ראש, למקרה כלשהו של פגיעת ילד באחר (מינית או שאינה מינית), ויש להתייחס בכובד ראש לשאלה של היתכנות החזרתיות. אין ספק שיש להתייחס לסוגיות שונות הנוגעות בפוגענות.

הישירות חיונית, אולם נשארת שאלת העיתוי, ואילו תהליכים אמורים לקדום לנגיעה הישירה בסימפטום.

לא נוח לי עם ייחוס מושגי ההכחשה והמזעור כשנוגעים בילדים קטנים, כיוון שהשימוש במנגנונים אלו הינו התפתחותי, ובתור שכזה מתקבל כלגיטימי וטבעי.

אשמח לשמוע יותר על הגישה הפרואקטיבית ואופן יישומה בקבוצה. גם מסקרן אותי איך אתם מתמודדים עם "חגיגה" פרוורטית או תוקפנית בקבוצה. זוהי תופעה שכיחה וקשה בקבוצות של עברייני מין בוגרים, אשר מעמידים בכך את המטפלים בניסיון. היא קיימת גם בטיפול פרטני, כיוון שההעברה היא פרוורטית (זהו גם קריטריון אבחוני חשוב). אולם, בקשר של אחד לאחד קל יותר (הכל יחסי) להתמודד עם סוג כזה של העברה.

בתגובתי לאסתר בר-שדה, יש הרחבה נוספת של הגישה שלי לנושא.

נעמהנעמה29/4/2005

קו חם.

נעמהנעמה29/4/2005

חג שמח.

בר-שדה אסתרבר-שדה אסתר29/4/2005

תגובה למאמר של נעמה בר-שדה על הטיפול בילדים פוגעים מינית.

התרגשתי מאד לניתוח שערכת לגבי  ההתערבות המניעתית בילדים פוגעים מינית.

מאחר והמחקרים מלמדים אותנו כי רוב הפוגעים היו בעבר קורבנות מתחזקת אצלי ההנחה כי בתיוג הילדים ובטיפול בהם כעברייני מין אנו מתעלמים מהעובדה כי במקרים רבים אנו פוגשים קורבנות שמשחזרים חוויות טראומטיות להן נחשפו בעצמם ודרך השיחזור הלא תקין הם מתמודדים עם הטראומה האישית שלהם. גישה שמתעלמת מניתוח מעמיק והבנה של מקומו של הילד , צרכיו ועולמו הפנימי מעוותת את ההבנה הנתבעת בטיפול נכון בפוגעים מינית.

בר-שדה אסתר

ברברה רייכרברברה רייכר21/4/2005

ניסיון נוסף.... [ל"ת].

ילדים שפוגעים מינית בילדים אחרים
בעקבות מאמרה של נעמה בר שדה
מאת:  ברברה רייכר
 
התופעה של ילדים שפוגעים מינית קשה לתפיסה.  היא אינה עולה בקנה אחת עם התנהגות נורמטיבית מצופה וגם לא מוגדרת בטקסונומיה סטנדרטית.  היא משאירה אותנו בתמיהה כיצד להתמודד איתה כהורים וכמטפלים.  קושי נוסף הינו עצם העובדה שבסיס הידע הקיים בתחום זה מצומצם וצעיר; הניסיונות להגדיר ולחקור את התופעה התחילו רק לפני כ-25 שנים.
עם זאת, התופעה הולכת וגדלה וניתן ללמוד מהניסיון הרב שהצטבר הן בהערכת הקטינים הפוגעים והן בטיפולם.  אין ספק שכשמדובר בילדים, ועוד בנושא כה מורכב, יש לנקוט גישה זהירה, חפה מתיוג ואבחנות נמהרות.  ראשית לכל מתברר שהילדים שפוגעים מינית אינם קבוצה הומוגנית וההערכה שנעשית אמורה להגיע לאבחנה מבדלת.  השם המקובל "הערכת מסוכנות" בהחלט אינו מוצלח מבחינת הקונוטציה שלו, אולם המהות של ההערכה היא להגיע להבנה מקיפה של עצם המעשים, הגורמים הרגשיים והקוגניטיביים להתנהגות, האטיולוגיה של הפוגענות, רמת יחסי האובייקט ועוד פרמטרים רבים.  כמו כן נלקחים בחשבון גם הרמה ההתפתחותית של הילד והדינמיקה המשפחתית כגורם, אפשרי להתנהגות הבעייתית כמו גם כמשאב של כוחות פוטנציאליים.
הערכת המסוכנות גם טומנת בחובה את האפיונים המיוחדים שיש לאקטינג אאוט מיני.  התנהגות מינית בעייתית אצל ילדים יכולה לנבוע מקורבנות מינית והזדהות עם התוקפן, או מחיפוש לא מוצלח למלא חסך רגשי.  אולם בעוד שלילדים אין את הכלים הקוגניטיביים והרגשיים להבין ולהכיל התנהגות מינית בוגרת, ההתנהגות עצמה יכולה להיות מחוזקת באופן אינהרנטי.  על כן אנחנו עדים לקלות הרבה בה התנהגות מינית הופכת לדפוס ומענה זמין.
יש ודאי מקרים בהם נאבחן התנהגות מינית בעייתית שהיא חד-פעמית.  ואכן אחד הקריטריונים שנבדק בהערכה הינה תגובת הילד להצבת גבולות לאקטינג אאוט שלו.  אולם כמו שצריך משנה זהירות בנושא התיוג כך גם יש להתייחס להערכות "קלות" מדי שאינן לוקחות בחשבון את הסיכון שבחזרתיות. 
על כן, החלק ה"מיני" בהתנהגות מינית בעייתית אצל ילדים אינו תמיד העיקר, אולם הוא בהרבה מקרים הופך להיות האמצעי להבעת בעיות רבות או להגיע למעין "פתרון" לא מוצלח. מכיוון שהתנהגות מינית בעייתית עלולה לסכן ילדים אחרים, בנוסף לנזק שבגיבוש דפוס בעייתי אצל הילד הפוגע, יש הכרח טיפולי להתייחס לסוגיות של הפוגענות.  ניתן להתווכח על ה"בעד והנגד" שבטיפול בהתנהגות הגלויה (הסימפטומאטית), אולם מניסיוני בתופעה זו, אין מנוס מהתייחסות טיפולית מלומדת וישירה. לצערי, אנחנו עדים באל"י לפניות רבות של ילדים שפגעו מינית תוך כדי טיפול פסיכולוגי שלא נתן התייחסות מקצועית ייחודית לנושא.
כמה מילים על טיפול קבוצתי לילדים שפוגעים מינית:  המדיום הקבוצתי נחשב היום אמצעי הטיפול הטוב ביותר למטופלים אלה.  הקבוצה יכולה להכיל עוצמות רגשיות כמו גם לעמת במקרים של הכחשה ומזעור.  באמצעות הקבוצה ניתן לעבוד באופן ישיר ומיידי על הבעיות האופייניות לפוגעים צעירים כמו מיומנות חברתית ירודה, לקויות באמפתיה, וניהול כעסים. 
הקבוצות שאנחנו מקיימים באל"י הם על פי הרמה התפתחותית של הקטין.  מנחה אותנו הבנה פסיכודינמית כשבפועל יש שימוש נרחב בכלים קוגניטיביים והתנהגותיים.  הקבוצות פתוחות כך שהותיקים מסייעים למשתתפים החדשים.  השהות הממוצעת בקבוצה הינה שנה וחצי, תקופה שמאפשרת מניסיוננו תהליך טיפולי שבו הילד מעבד את קשייו, מגיע לתובנה ומתרגל אלטרנטיבות בריאות יותר.
ניסיוננו מראה שבהחלט קיים אפקט גלים, כשמתחילים מהטיפול בסימפטום והשיפור מוכלל לתחומים נוספים.  אחת הראיות לכך היא שרוב המשתתפים בקבוצותינו מגיעים לא בצל החוק אלא על פי פניית הוריהם.  המשך השתתפותם בתהליך הופך לוולונטרי כי יש הזדהות עם הגישה הפרו-אקטיבית שלא מדגישה את ההתנהגות הבעייתית אלא את היציאה ממנה.

ברברה רייכרברברה רייכר19/4/2005

התיחסות למאמרה של נעמה בר שדה על ילדים שפוגעים מינית באחרים.

הקו החםהקו החם19/4/2005

קו חם לבחינת התנהגות מינית של ילדים - 03-6477898.

רציתי לספר לכל הקוראים את המאמר כי ישנו קו חם - אליו יכולים להתקשר הן הורים והן אנשי מקצוע - כדי לבחון האם ההתנהגות המינית של ילד מסויים היא בבחינת "נורמלית" או לא - כלומר האם מדובר בהתנהגות מינית שהיא טבעית ומבטאת סקרנות, משחק לבין התנהגות מינית חריגה ואף פוגעת, שיש להתייחס אליה בדאגה ויש לנקוט בצעדים בשביל להפסיקה.

אצ הקו החם אפשר לפנות גם באופן אנונימי. מספר הטלפון הוא 03-6477898. אפשר לפנות גם באמצעות המייל alimutminit@elem.org.il

 

אורן ריגלראורן ריגלר14/4/2005

קראתי והחכמתי, מאמר ממוקד שעוזר לעשות סדר ויכול לסייע בעבודה עם מסגרות חינוכיות והורים. תודה. נעמה שלום ! אני עוקב אחר המאמרים שאת שולחת לאתר ומשתדל להתעדכן. תודה וחג שמח, אורן