לידה שקטה היא הכינוי ללידה שבה נולד ולד ללא רוח חיים. מדובר פעמים רבות באירוע טראומטי, שהשלכותיו על ההורים עלולות להיות קשות וממושכות. לעתים קרובות ההורים השכולים מתמודדים עם פער תהומי בין הדחף להכרה בממשות התינוק והצורך לכינון אנושיותו, וכן הצורך בהכרה באובדן ובכאב, לבין הציווי הבוקע מכל מערכות התמיכה - לשכוח ולהשקיט.
ברשימה שלפניכם מופיעים מאמרים שמציעים מודלים לטיפול בהורים שחוו שלידה שקטה הכוללים תיאורי מקרים, וכן סקירה של מחקרים הנוגעים לתחום.
מודל טיפולי בלידה שקטה
ד"ר חניתה ראובן | 12/30/2018
למרות שבשנים האחרונות הלידה השקטה זוכה למעט יותר הכרה והתייחסות, עדיין נדמה כי אירוע קשה זה עלול לחמוק מתחת לרדאר. כחלק מהנסיון לתת מענה מכיל ומחזיק לזוגות החווים לידה שקטה, מוצעת במאמר זה מסגרת טיפולית בלידה שקטה. המסגרת המתוארת מאפשרת התמודדות עם הטראומה, מתן לגיטימציה לאובדן, וכן מאפשרת מרחב לתהליך של אבל ופרידה. המסגרת מקפלת בתוכה שלושה שלבים: שלב של הערכה, שלב ה"שבעה" שהינו לב הטיפול, ושלב שלישי בו מתקיימת פגישה לאחר שלושים יום מסיום ה"שבעה". המודל מהווה מסגרת טיקסית וסמלית רבת עוצמה המדגישה את הלגיטימציה לתהליך האבל, ומאפשרת עיבוד והכלה של הטראומה, האובדן, האבל והפרידה בתוך החיים.
"לידה שקטה" אינה שקטה, היא דוממת
שירת סרטל-רביב | 7/10/2016
לידה של עובר מת היא אירוע טראומטי והשלכותיה הנפשיות על בני הזוג עלולות להיות קשות וממושכות. בחמש השנים האחרונות חלה התעוררות מחקרית בנושא, והתפתחו הבנות חדשות שבעקבותיהן אף עודכנו נהלים. המודעות להשלכות האובדן על נפשם של הורים ושל בני משפחה הולכת ותופסת מקום בעולם ואף בארץ. במאמר הנוכחי סוקרת המחברת את המחקרים החדשים בתחום, ומציעה את רגעי המפגש שבין הצוות, ההורים והילוד המת כגורם בעל משמעות מרכזית בהתמודדות ההורים עם האובדן. לאור הממצאים, המחברת בוחנת את הנהלים החדשים שפורסמו לגבי ראיית התינוק המת והחזקתו, את תפקידם הקריטי של אנשי צוות חדר הלידה, ואת השפעות הלידה על הצוות הרפואי. לאחר מכן מציגה המחברת את ההתפתחויות האחרונות בישראל ביחס להורים שחוו לידה של ילוד מת. לבסוף קוראת סרטל-רביב לחשיבה מחודשת על השימוש במונח "לידה שקטה" כתרגום למילה הלועזית Stillbirth.
אובדן היריון ולידת מת – להפוך לאם כשאין תינוק
שירת סרטל-רביב | 10/13/2011
מאמר זה מציג תיאור מקרה של טיפול מורכב באישה בעקבות מות עובר בשלב מתקדם. הוא מתמקד בנושא הכאוב של לידת מת ושל פתולוגיות אשר עלולות להתפתח כתוצאה מכך, הכוללות דיכאון, חרדות ופוסט טראומה. מתוך כך, מודגשים הצורך והחשיבות בתמיכה נפשית לאישה ולזוג אשר חוו לידת מת. מובלטת התייחסותה של המטופלת לעוברה המת, אשר מבטאת את הזהות האימהית אשר החלה להתפתח במהלך ההיריון, זהות שאינה זוכה להכרה חברתית מספקת במקרים טרגיים שכאלה.
