היומן החזותי ככלי טיפולי במרחב הפיזי והווירטואלי
מאת גלית מור ומישל סמרס
הדוגמאות במאמר זה מובאות תוך טשטוש פרטים מזהים, בשמות בדויים; העבודות פורסמו באישור היוצרים; הכתוב בלשון נקבה מתייחס לכל המגדרים.
היומן החזותי הוא מצע ומרחב לעבודה יצירתית-תהליכית שנעשית על דפים כרוכים יש מאין, על גבי מחברת, או בתוך ספר. יומן אישי, יומן יצירתי, יומן ויזואלי, - Art journaling אלו הם חלק מהשמות המוכרים ליומן, חפץ דמוי ספר, שבו משולבים אלמנטים אמנותיים עם טקסט ובו בזמן רובדי הנפש מושלכים לתוכו. ניתן לעשות שימוש בפורמט היומן החזותי באופנים שונים: יומן מסע, המלווה אדם במסעותיו, יומן מחזור (journal Junk), יומן כריפוי עצמי ויומן חזותי ככלי התערבות במסגרת טיפול. נראה כי בשנים האחרונות כלי זה תופס תאוצה בשטח הטיפולי, באופן של החזקה וליווי התהליך הטיפולי, מצע שבאמצעותו ועל גביו מתרחש המסע של המטופל או ככלי להתערבות. המשותף לכל סוגי היומנים הוא תפיסת היומן ככלי לביטוי של העצמי. במהלך השנים התפתחו טכניקות לעבודה ביומן תוך שימוש במרכיבים יצירתיים מגוונים ואופני ביטוי אסתטיים שונים, כדוגמת שימוש באלמנטים של קו, צבע, צורה, חומרים, דימויים, טקסטים, הדגשה ומחיקה של מילים בטקסט (Blackout poetry), ושימוש בטכניקות מעורבות (Mix media) באופן חקרני בתהליך היצירה. מאמר זה עוסק ביומן החזותי ככלי טיפולי בפריזמה תיאורטית ודרך דוגמאות מהשדה הקליני. ראשית, נבאר מהו היומן החזותי ואיפה נעוצים שורשיו. בהמשך, נתאר את האיכויות של היומן ככלי התערבות, ונתייחס לשימוש ביומן החזותי בטיפול בתקופת הקורונה ובטיפול מרחוק.
מבוא
השורשים של היומן החזותי צמחו מתוך עולם האמנות ומעולם הטיפול גם יחד. יוצרים רבים ניהלו יומנים המשלבים כתיבה ויצירה למטרת ביטוי עצמי יצירתי וקבלת השראה. בין האמנים שיצרו ביומנים חזותיים ניתן למנות את לאונרדו דה וינצ'י, פרידה קאלו ופיטר מלקין. בעולם הטיפול, בולט קארל יונג כאחד מאבות היומן החזותי, שתיאר את היומן החזותי ככלי שמעודד חקירה של עולם הנפש. הוא יצר מספר יומנים לאורך שנות חייו, ביניהם "הספר האדום" (Jung, 2009), שאותו יצר החל מ-1913 בתקופה של משבר נפשי, ובמשך תקופת מלחמת העולם הראשונה ועד 1930. יונג, (Jung, 1997) מתאר כיצד השימוש בדימויים מהלא - מודע שלו עצמו סייע לו בתהליך של ריפוי עצמי. הוא פיתח בעקבות זאת תשתית ייחודית לטיפול פסיכואנליטי המבוססת על שיטת הדמיון הפעיל, הארכיטיפים, ותת-המודע הקולקטיבי. יונג (שם) טוען שהדימוי החזותי שעולה בתהליך היצירה נושא עימו מסר מהלא- מודע. לתפיסתו, קשיבות של היוצר למסר העולה מתוך הדימויים שביצירתו יכולה להוביל אותו לתובנות ולהתפתחות.
חלוצה בולטת בתחום השימוש ביומנים ככלי טיפולי היא מלקיודי קייטי: התיאוריות שפיתחה מהוות כיום בסיס להבנת הכוחות המרפאים של היומן. מלקיודי (2002) משלבת בטיפול באמצעות היומן גישה שנותנת מקום לסמלים חזותיים ולמשמעויות שהללו נושאים עמם, כמו גם מדגישה את השימוש בטקסט כחלק מהיצירה ביומן. מלקיודי מציינת (שם) כי הדימויים החזותיים נושאים עימם מסר ליוצר, ומגלים מסרים של הדרכה פנימית מעומקי הלב. היא מוסיפה כי היומן משכלל את יכולת הפענוח של קודים לא מילוליים לשם פיתוח המודעות וחיזוק הדימוי העצמי, וכי היומן הוא בעל פוטנציאל ריפוי במצבי דיכאון, חרדה, טראומה ודחק. כמו- כן, היא טוענת שהיומן משמש כחפץ מעבר ומיכל טרנספורמטיבי למטופל. נתייחס כעת בהרחבה לאספקטים הטיפוליים של היומן.
טיפול באמצעות אמנויות
כותבים רבים התייחסות לכוחות המרפאים שיש לאמנות (McNiff, 2004). היצירה בטיפול מעודדת תהליכי שינוי בליווי הנעה והנאה. הביטוי האמנותי עוקף צנזורות ומפתח יצירתיות, חשיבה רב כיוונית וגמישות אשר תורמים לטיפוח הערך העצמי והביטחון העצמי של המטופלים (חזות, 2014). האמנות מהווה אמצעי לגילום של תכנים רגשיים (שבריאן, 1995 ;2000 ,Steinhardt), ואמצעי לסובלימציה של דחפים (Kramer, 2000). בנוסף, ליצירה בטיפול יש תפקיד משמעותי בקשר מטפל-מטופל (Schaverien, 2000). ביאטריס אצל מהלאל (סקירת כנס, 2012) טוענת היא כי הממד הצורני או האסתטי של יצירת האמנות מהווה מיכל לחוויה האנושית אותה היא מתארת. היא מדגישה (שם) כי ייחודה של האמנות, בהשוואה לתיעוד, הוא בכך שהיא לא מנסה לתת מידע על האובייקט שהיא מתארת, אלא מאפשרת "לדעת את". הידיעה המושגת דרך האמנות מושגת דרך הסמלה והקשרים שהיא יוצרת בין מציאות פנימית לחיצונית. אספקט מהותי נוסף באיכויות הטיפוליות של שילוב יצירה בטיפול קשור לכך שבתהליכים יצירתיים מתקיים באופן גמיש מעבר בין אופני עיבוד שונים: עיבוד אנליטי שמתרחש בהמיספרה השמאלית לעומת עיבוד יצירתי שמתקיים בהמיספרה הימנית (Ganim, 1999; Malchiodi, 2002). התהליך היצירתי בטיפול מערב במיוחד את ההמיספרה הימנית שבה מעובד מידע באופן לא וורבאלי, והוא מאפשר לבטא חלקים מושתקים או כאלו שהלא הומשגו.
היומן כמקום מקודש
היומן יכול להוות מקום ומרחב בו האדם היוצר חווה התכנסות פנימה וחיבור לעצמו, לתוך מרחב פנימי אינטימי. למעשה, מדובר במרחב ייחודי שבו אדם פוגש את עצמו על מנת להיכנס לאזור של חוויה פנימית עמוקה ומשמעותית. נצר (2015) מציינת את מרחב הטיפול כמרחב מקודש, מקום "שממרכז את הנפש סביב צירה, סביב ציר העצמי". באופן דומה, היומן מהווה "מרחב מקודש" שמכיל את הייצוגים של חוויותיו הרגשיות של המטופל, מאווייו, כאביו וחרדותיו דרך תהליך של חיבור פנימי ועמוק. באומן (2002) מתייחס למקום הטקסיות בחיי האדם כמה שמכונן חוויות משמעותיות. טקסיות זו נוצרת בהפרדה בין חיי היום יום הרגילים, לבין מועדים ומקומות מיוחדים, הגבול המפריד מייצר סף שמעבר לו מתרחשות חוויות טרנספורמטיביות. גם היצירה ביומן היא טקסית, גם בה יש סטינג: היבט זה הוא שהופך אותה למשמעותית בטיפול ומתאימה לטיפול.
כריכת יומן של נועה בת ה 10
היומן כמיכל
היומן מוחשי ובעל גבולות ברורים. הוא נוכח, קבוע ויציב. הכריכה של היומן חוצצת בין התוכן הנפשי המגולם בו לבין החוץ, שומרת ועוטפת. היומן מאפשר ביטוי בתוך גבולות ברורים, חיבור למקום אינטימי ואישי במסגרת בטוחה. הוא מהווה מיכל לביטויים של העצמי ושל תכנים מנטאליים אשר מקבלים מקום ונוכחות באמצעות דימויים ויזואליים, רקעים שונים, שילוב חומרים, טקסטים וביטויים אסתטיים מגוונים, בתהליך שיש בו רצף והמשכיות. היומן יכול להחזיק תכנים בתוכו ולשמור עליהם. באופן זה הוא גם יכול לספק holding למטופל עצמו ולתכנים שמעסיקים אותו. היומן יכול לאפשר למטופל להתחבר לעולמו הפנימי בתוך מרחב מוגן, ליצור בקצב הנכון לו, ביחד, או לבד בנוכחות אחר. האיסוף וההחזקה שמספקת הכריכה של היומן מהדהדת את מושג האני – עור שהתייחס אליו אנזייה (2004), ככזה הוא יכול לקדם תהליכי ויסות רגשי של המטופל. בפריזמה של הגישה הוויניקוטיאנית היומן החזותי יכול לספק למטופל סביבה- טובה דיה, על ידי חווית הרצף וההמשכיות שהוא מספק, וויסות בין פנים-וחוץ.
כריכת יומן שיצרה נערה בטכניקה מעורבת
היומן כ"מרחב מעברי"
העבודה ביומן הוויזואלי היא שדה רחב מאד של אפשרויות, זימון למעוף במסגרת שיש בה גבולות. יצירה זו מערבת לרוב הנאה ומשחקיות, שימוש בדמיון, התנסות שיש בה הפתעה ופוטנציאל לגילוי. גם כאשר המטפלת מציעה התערבות טיפולית שהיא מובנית באופן של הנחיה ונתינת כיוון, עדיין נשמר מרחב של חופש יצירתי ומקום לחקירה תוך יצירה שהיא חסרת שיפוטיות. מבחינה זו, מהווה היומן החזותי -טיפולי "מרחב פוטנציאלי-מעברי" במובן שהתייחס אליו ויניקוט (1995). זהו אזור ביניים המתקיים בין המציאות החיצונית לבין הדמיון, אזור שבו מתרחשת החוויה הסובייקטיבית היצירתית באדם.
דוגמא לרקעים שנעשו באופן משחקי, לא מתוכנן וללא שיפוטיות. דפים אלו חוברו ליומן והיוו מצע לעבודה נוספת.
מגע עם חומרי נפש
העבודה ביומן מזמינה את היוצר למצוא ולגלות בתוכו דימויים וסמלים ולבטאם בעזרת החומרים. היא מנכיחה את שפתו של המטופל, ונוצרים בה סמלים שמדברים את נפשו.
הדר (2019) מציינת כי כוונת העל בכל יצירות היומן החזותי היא "ליצור מתוך חיבור לנפש ולבטא את כל החלקים שבה בלי להיות כבולים לכללי היופי והאסתטיקה" (עמ' 35). היא מוסיפה כי בתהליך העבודה ביומן נוצרים “דפי נפש”, דפים שמהווים “שיחה ויזואלית” עם הלא מודע של היוצר. יונג (Jung, 1997) מדגיש מוסיף שכאשר דימויים מופיעים באופן חזרתי הם מעידים על תמות משמעויות של היוצר, ומייצגים מסר מהלא-מודע שממשיך להופיע בעיקשות וספונטניות באופנים שונים, עד שהתוכן שהוא מגלם יעלה אל המודע ברגע של גילוי.
ככל שתהליך היצירה משוחרר מכבלי החשיבה המודעת, כך מתאפשר למטופל היוצר לבוא במגע עם חומרי נפש מודחקים או לפגוש תכנים גולמיים, ולבטאם באופן סימבולי, השלכתי ומוגן. תהליך זה מזמן שחרור אנרגטי של החומרים המגולמים והתמרתם לכוחות מרפאים, שמקדמים התפתחות ואינדיבידואציה (הדר, 2016 ;Jung 1995 ; 2002 Malchiodi 2015; Capacchione).
בתהליך זה היוצר מוביל ומובל בו זמנית. הוא מוביל את התהליך על ידי בחירותיו, ומובל על ידי החומר למחוזות נפשיים, משום שלחומר יש כאילו "רצונות משלו", ללא מפה נראית לעין, ללא כוונה מודעת מראש. ככל שהיוצר מאפשר לעצמו "נוכחות בחוויה" - כך הוא מגיע לאזור נפשי כלשהו, ושבו ייתכן וימצא תוכן משמעותי.
יש לציין כי עבודה בחומרים שהם פחות נשלטים, כלומר – כאלה שאין למטופל אפשרות מלאה לתכנן מה ייווצר מהם - מזמנת באופן מיוחד מגע עם חומרי נפש (Moon, 2010). עם זאת, חשוב שהמטופל יעבוד בשלבים שונים בתהליך בחומרים הנכונים לצרכיו, מתוך קשיבות שלו ושל המטפלת לשלב שבו הם נמצאים. מטופלים מסוימים צריכים יותר שליטה ויבחרו בחומרים נשלטים, כאשר עם הגמשת הדפוסים או ביסוס הביטחון של המטופל במרחב הטיפולי, תתכן תנועה לעבר עבודה עם חומרים פחות נשלטים וכאלו שמזמנים מפגש עם מקומות ראשוניים יותר או חומרים רגרסיביים.
מלקיודי (2002 ,Malchiodi) מציינת שכדי שדימוי משמעותי יעלה חייבים להתקיים שלושה אספקטים: כוונה שאיתה אני בא ליצור, אינטואיציה וסינכרוניות (שם, עמ' 80-90). קבט זין, ממובילי חקר ופרקטיקה של המיינדפולנס בעולם הבריאות ובבריאות נפש, מציג בספרו (1990, Kabat Zin) את הכוונות שהאדם מיישם בעת תרגול מיינדפולנס: תודעת מתחיל בעצם הפתיחות לחדש, הכרת הטוב, אי מאמץ, היעדר שיפוטיות, אמון בגישה ובתהליך וקבלה. איכויות אלו יכולות לבוא לידי ביטוי בעבודה ביומן, היוצר יכול להעצים את נוכחותו ב”כאן ועכשיו”. מתוך נוכחות זו, חומר נפשי רלוונטי ועוצמתי מגיח מעולמו הפנימי, ומקבל ביטוי אסתטי. בהמשך, בשלב ההתבוננות על היצירה מעורבים תהליכים בהם יכול היוצר להמשיג את משמעות הדימויים עבורו.
האינטואיציה מלווה את תהליך החקירה דרך סמלים המופיעים ללא הזמנה, ומסייעת ליוצר למצוא את עצמו ואת נפשו (2002 ,Malchiodi). תהליך היצירה ביומן אכן כולל את המאפיינים האלה, ולכן ניתן לתארו כאינטואיטיבי. כמו כן, בגלל האיכות הרוחנית שהעבודה ביומן מכילה, והקשיבות פנימה, שיכולה להתקיים בטיפול באמנות בכלל כמו גם ביומן, עשוי להתרחש תהליך סינכרוני בין מטפל-מטופל או בין משתתפים בקבוצה העובדת ביומנים חזותיים. יונג טבע את המושג סינכרוניות (synchronicity) בתארו עקרון של "צירוף מקרים משמעותי" אשר מופיע בטיפול, נושא עימו מסר, ומהווה גורם מתמיר בתהליך הטיפולי. במושגים של יונג ניתן להתייחס לסינכרוניות כמבטאת את התוכן הארכיטיפי ואת הלא מודע הקולקטיבי. בטיפול נראה זאת דרך תוכן המופיע בסינכרוניות ובמקביל אצל המטפלת והמטופל בתקשורת סמויה עד שנעשה גלוי. הרבה פעמים האדם חווה את חווית האחר בחוויה מקבילה, דרך זה שעולה בו ארכיטיפ שמעסיק את הלא מודע של האחר.
עבודה של נער שמביאה תוכן נפשי דרך יצירה בשילוב טקסט וצבע. המצע ליומן הוא ספר.
תהליכי אינדיבידואציה, שיקום ואינטגרציה של העצמי
מלקיודי (2002 ,Malchiodi) מכנה את היומן “Self-soothing image book”, במובן של תפירת העצמי וליכוד רקמת העצמי (שם). לחמן- שפין (Lachman-Chapin, 2001) מוסיפה כי ליצירה יש תרומה משמעותית בעבודה עם מטופלים הלוקים בתחושת העצמי שלהם. יונג (1997) תיאר כיצד היצירה ביומן החזותי סייעה לו בתהליך שיקום העצמי שלו. הוא גילה שבעקבות שימוש בכתיבה ובציור לביטוי חוויותיו באופן חזותי הוא חש שהוא נרגע ושנפשו מתארגנת (שם). אנו סבורות שהיומן ככלי טיפולי יכול להיטיב עם מטופלים במצבי משבר בכלל ועם מטופלים אשר סובלים מטראומה בפרט, משום שטראומות עלולות לערער את תחושת העצמי ואת חווית רציפות העצמי. הן גם יוצרות פיצולים והגנות דיסוציאטיביות בהן חלקי עצמי נותרים מנותקים מגרעין העצמי או מחוברים באופן רופף לעצמי המודע. מעבר לכך, מובן כי הקשר עם המטפלת יכול לתמוך בכוחות האגו של המטופל. חשוב לציין, כי מטופלים בעלי תפקודי אגו רופפים עלולים לחוות הצפה בעבודה עם חומרים נוזליים מאוד. מטופלים אלו יכולים להיתרם דווקא מעבודה עם חומרים נשלטים, כדי לארגן ולאסוף את נפשם בעת הצפה רגשית.
בנוסף, היומן יכול להיות מענה טוב גם בתקופות של שינוי, תקופות שמתאפיינות באתגר של יצירת אינטגרציה מחודשת וכוללות גם פוטנציאל להרחבת העצמי. אחת הטכניקות הנפוצות בעבודה ביומן היא הטמעה של סמלים ומשמעה יצירת אינטגרציה בין הדימויים לרקע. הקוים יוצרים חיבורים והצבע מאפשר הטמעה, כך בתהליך עבודה על עמוד ביומן או על פתיחה כפולה (רצף של שני עמודים שמחוברים ביניהם באותה פתיחה). ההטמעה הוויזואלית יכולה להשליך על תהליכי נפש כמו גם להתרחש במקביל ולבטא אותם.
יצירה ביומנים בשילוב טכניקות מעורבות, הטמעה , ו- Blackout poetry
תהליכי וויסות רגשי בעבודה ביומן הטיפולי
סמדר, נערה בת 16, יצרה יומן חזותי בתהליך סוער ומלא לבטים. יומן זה תפקד עבורה כאובייקט מעברי המפריד, מווסת ומחבר יחד בין עולמות הפנים לחוץ. היומן נוצר בטיפול כמין עור משני מכיל ששיקם וויסת אותה, לעומת יומן ספר סקיצות ממגמת האמנות שנשאה אותו מעבר לסף הסטינג והחדר. סמדר הצליחה לשכלל את המעברים בין פנים וחוץ דרך יצירת היומן בחדר. כך, לדוגמא, הופעת הצבע בדפי היומן ובכריכתו לימדה על כך שהפקידה חלקים מנפשה בתוך היומן, באופן שמור ומווסת. היומן כלל צבעים רבים, ואילו הכריכה עצמה נשארה כמעט ריקה, הופיע עליה רק פס סגול שמחבר בין צד אחד של היומן לצד השני. ברמה המודעת, הנערה התלבטה אם להכניס את הדמות של הנערה המחזיקה שד של אישה, סגנון שמשתמשים בו במאנגה יפנית - Manga (קומיקס יפאני). בסופו של דבר היא החליטה להכניס את התוכן בתוך היומן, כמשהו אישי. למעשה, תכנים מסוימים שקודם לכן בוטאו באופן לא מותאם מחוץ לחדר קיבלו תוקף בטיפול, דרך זה שהוכנסו על ידי המטופלת והמטפלת לתוך היומן באופן מוכל ושמור.
היומן של סמדר: כריכה חלקה עם פס סגול, יצירה דמויות לפי מנגה היפנית בעפרון ויצירה בצבעי מים.
נוכחות המטפלת
תפקיד ייחודי למטפלת אשר עובדת בעזרת כלי ההתערבות של היומן החזותי בטיפול הוא הכוונה, modelling, הכלה ושותפות בתהליך - על מנת להמחיש למטופל את השימוש בכלי. המעורבות של המטפלת חשובה במיוחד בשלבי בניית היומן המוקדמים עם מטופלים שלא מכירים את היומן. בשלב ראשוני זה, כדי שתוכן נפשי יעלה ליומן החזותי מספיקה הכוונה קלה של המטפלת את המטופל, כשבסיום התהליך היוצר יכול לגלות את המשמעות בדימוי שיצר: נקודה, קו, צבע, צורה, כתם וכיוצא בזאת. בהמשך יצירת המטופל ביומן יכולה להיות לא מכוונת וספונטנית יותר.
בנוסף, למטפל/ת יכולים להיות תפקידים מגוונים בהתערבות בשימוש היומן החזותי בהתאם לצרכים השונים של מטופליו. לדוגמא, המטפלת יכולה להיות עד לסיפור של המטופל כפי שבא לידי ביטוי ביצירה, לספק למטופל צרכי התפעלות ונראות (קוהוט, 2005), וגם לתמוך בתהליכי עיבוד של ההשלכות ושל התכנים שעולים, ולשקף נושאים או רגשות. ניתן להציע פרשנויות ותובנות גם ביחס לחומר ולהתייחס לתופעות באופן פנומנולוגי, לשים דגש על עבודה עם החומרים והשפעתם. ככלל, המטפלת חשובה כדי לעודד תהליכים של רפלקציה ומנטליזציה. כלל ההתערבויות האלו יכולות לבוא לידי ביטוי דרך שיח ישיר בין המטפלת למטופל, או באמצעות התערבויות אסתטיות. המטפלת יכולה להוות יד שלישית (Kramer, 1986), משמע, המטפלת כיד נוספת נמצאת שם כנוכחת, תומכת בהבטים פונקציונליים בתהליך היצירה תוך קשיבות ומכווננות לצרכי המטופל, ללא פולשנות וללא פרשנויות בשלב של היצירה.
תפירה של יומן בשיתוף ובהכוונה של המטפלת – המטפלת כיד נוספת נמצאת שם, נוכחת בשביל המטופל באופן פעיל.
עם נוכחות אמפטית ומכילה של המטפלת, היומן יכול להפוך לחפץ מעבר שבו נוצרת עדות ויזואלית למה שמתרחש במרחב הפוטנציאלי (לינק- סקופ, 2016). לפי שברייאן (2000 ,Schaverien), המכלול שנוצר בטיפול באמנות כולל את היצירה (היומן), את היחסים בין המטופל והמטפלת ואת האנרגיה הרגשית המושקעת ביצירה, מכלול זה הוא שהופך למשמעותי עבור המטופל בתהליך הטיפולי.
יומן המטפלת
המטפלת יכולה להשתמש ביומן משלה וליצור בו בתגובה ליצירה של המטופל/ת בעקבות טיפולים או בזמן הטיפולים. היא יכולה ליצור דימויים אסתטיים כתגובה לתוכן שעלה, כאמצעי לעיבוד ההעברות הנגדיות שלה או ככלי שעוזר לה להכיל ולהחזיק את התכנים של המטופל. המטפלת יכולה גם לזמן מפגש עם חוויות בלתי מילוליות שנכללות בתהליכי העיבוד של חווייתה, במטרה להגיע למנטליזציה ולהמשגה. היבט נוסף ליומן החזותי של המטפלת הוא היותו מעין הדהוד, שיקוף אסתטי או תיעוד של הטיפול.
תגובה אסתטית של המטפלת לצורך הנראות של המטופל כפי שחוותה אותו .
היומן במרחב הווירטואלי בתקופת הקורונה
בתקופת הקורונה חווינו את תרומת היומן החזותי במספר אופנים: היומן היווה כלי תומך בטיפולים מרחוק, שסייע גם למטפלת עצמה דרך יצירה אישית וקולגיאלית. בתקופה זו רבים מהמטפלים והמטופלים עבדו מעת לעת באופן ווירטואלי, כתוצאה מריחוק חברתי, סגרים או בידוד. מור (2020) מציינת את יצירת המרחב הטיפולי ושמירה על הסטינג כאחד מהאתגרים הניצבים בפני מטפלים עם המעבר לטיפול מרחוק בתקופת הקורונה. בתקופה שבה הסטינג התערער לחלוטין ושגרת החיים נעשתה לא יציבה, גילינו שניתן לעשות שימוש בכלי של היומן החזותי בטיפול מרחוק, שכן מדובר במרחב נייד ומכיל, כזה שאפשר לתפעל אותו ולהשתמש בו ליצירה בכל מקום. היתרונות של היומן, שהיו ניכרים גם בימי שגרה, נעשו ממשיים עוד יותר על רקע הריחוק הפיזי בין המטפלת למטופל. בתקופה זו, מישל הרבתה ליצור יומנים עבור מטופלים, ושלחה אותם אליהם בדואר, בסגר, כמעין התרחבות של הושטת ידה אליהם.
עבודה במקביל מרחוק .יצירת המטפלת במקביל למטופל שיוצר "מהעבר השני של המסך".
במישור המקצועי-האישי, בתקופת הסגר הראשון (מרץ 2020) יצרנו קבוצה של מטפלות באמצעות אומנויות בעקבות השתלמות שנגעה ליומן החזותי ככלי טיפולי, ויצרנו ביומנים הוויזואליים מרחוק דרך אפליקציית zoom . נפגשנו באופן קבוע פעמיים בשבוע בשעות קבועות במטרה ליצור ביחד ביומן, להעשיר זו את זו בטכניקות ביצירה, כמו גם לשתף זו את זו בתכנים שעלו דרך היצירות - כאשר כל אחת משתמשת באמצעים היצירתיים שיש במרחב הביתי שלה. במקביל פתחנו קבוצת ווטסאפ לשיתוף של היצירות, כשלעיתים התפתח גם דיון לאחר המפגש. היומנים החזיקו תהליך קבוצתי משותף, במקביל לתהליכים אישיים. הקבוצה נחוותה על ידי המשתתפות כקבוצת שייכות תומכת, מעוררת השראה ומעצימה. התכונות והמאפיינים התרפויטיים שציינו במאמר זה באו לידי ביטוי במפגשים וירטואליים אלו. מפגשי היצירה מרחוק ביומנים בעת של סגר וריחוק חברתי העניקו לנו חוויות של תקשורת, קירבה, התפעלות, נראות, עדות, כמו גם חוויות של שיתוף, תיקוף והכלה משותפת של החששות שעלו בתקופה זו. בנוסף, נולדה תת קבוצה של אימהות ובנות שיצרו יחד באותו האופן, כאשר היומן האמנותי אפשר חוויה של זמן איכות אם-ילד/ה, חוויה בעלת ערך כשהמשפחה ספונה בביתה. באותה תקופה שגשגו קבוצות פייסבוק שעסקו ביומנים .משתתפות בקבוצות אלו יזמו ולקחו חלק במפגשי יצירה ביומנים מרחוק, לרוב דרך זום. גם ביוטיוב עלו עוד ועוד סרטונים של יוצרות ביומנים חזותיים, שהדגימו טכניקות שונות של עבודה ביומן
בתקופת המגיפה, שמאופיינת בקטיעת רצפים כמעט בכל מישורי החיים, היצירה ביומן הוויזואלי, אפשרה תהליך שמכונן רציפות וזימנה תהליכי עיבוד תוכן באופן ספירלי. בכך, תרמה היצירה ביומן החזותי בחוויית הרצף של העצמי וחיזקה, כפי שחווינו, את החוסן האישי. יצירה בכלל מהווה משאב חוסן לרוב. היותנו חלק מקבוצה יוצרת בתקופה כה מורכבת אפשרה לנו לשמור על חוויה של רציפות בקבוצת השייכות שלנו. היצירה ביומן החזותי לאורך התקופה, מרחוק ובקבוצה, היוותה, ועדיין מהווה, גורם תומך ומצמיח.
דוגמא: יצירה מתוך מפגשים אונליין של קבוצת עמיתות יוצרות ביומנים בתקופת הקורונה.
סיכום
במאמר זה התמקדנו באספקטים טיפוליים של היומן החזותי כפי שבאים לידי ביטוי בטיפולים במרחב הפיזי ובטיפול מרחוק מבחינה תיאורטית וקלינית, וביקשנו לתת מקום לאיכויות הייחודיות של כלי זה בשדה הטיפולי. היומן החזותי כאמצעי בטיפול יכול לתמוך בתהליכי התפתחות ואינדיבידואציה ולסייע בתהליכי אינטגרציה של העצמי. הוא מהווה מיכל להשלכה של תכני נפש, מקדם תהליכי סובלימציה ותהליכי עיבוד, מכונן מרחב פוטנציאלי משחקי, מסייע בתהליכי שיקום העצמי, ותומך ברציפות התהליך הטיפולי. כמו כן, היומן החזותי בטיפול מהווה גשר לקשר מטפל-מטופל ואובייקט להעברה של תכנים הקשורים ביחסי המטפלת והמטופל. היומן יכול גם להוות מצע ומיכל לעבודה רפלקטיבית יצירתית של המטפלת בתגובה למטופל, וכאמצעי לעיבוד העברות נגדיות. בטיפולים מקוונים בתקופת הקורונה, וביחוד בזמנים של ריחוק חברתי, היומן הוויזואלי מתגלה כאמצעי שעוזר ליצור סטינג שיש בו רציפות. בנוסף, עבודה ביומנים בקרב קבוצת עמיתות במהלך תקופת הקורונה כוננה בקרב המשתתפות חוויה של תחושת קהילה יוצרת ותומכת מרחוק.
הערות
- מטפלת באמצעות אמנויות M.A , מדריכה מוכרת ביה"ת, מדריכת צוותי טיפול
- מטפלת באמנות M.A, מנחת השתלמויות ביומן החזותי ככלי טיפולי
מקורות
אנזיה, ד. (2004). ה'אני- עור'. תל- אביב: תולעת ספרים.
באומן, א. (2002) . טקסים ומשחקים ליצירת החלל המקודש. בתוך: פרוני, א. (עורכת) המשחק. הוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד. עמ'152-162 .
הדר, ר. (2019). מסעות ביומן הוויזואלי. הרצליה: הוצאת ספרי ניר.
ויניקוט, ד. ו. (1995) משחק ומציאות. עורך: קולקה ר. מתרגם: מילוא י. תל אביב: עם עובד.
ליבליך ,מ. וקימחי ל. (2005) מיינדפולנס וחמלה עצמית .בתוך: ליבליך מ., (עורכת) מינדפולנס- להיות כאן ועכשיו. תל אביב: כתר ספרים. עמ' 95-131 .
חזות, ת. (2014)."גישת חיפה" לטיפול באמצעות אמנות חזותית. מתודולוגיה של תפיסה ושיטות לארגון המערך הטיפולי ולחקירה פנומנולוגית של תהליכים ותוצרים. בתוך: ברגר, ר. (עורך). היצירה- לב הטיפול .קריית ביאליק: הוצאת אח. עמ' 135-158.
לינק סקופ, ר. (2016). תרפיית "המסע הפנימי": היומן הוויזואלי ככלי טיפולי. בין המילים, גיליון 16, סמינר הקיבוצים.
מור, ג. (2020). טיפול מרחוק – קריאה לחלוציות. טיפול באמנויות: מחקר ויצירה במעשה הטיפולי, 10 (2), עמודים 1157-1165 בתוך: https://en.calameo...e1ec7
צור מהלאל, ע. (2012). על חלקים בתוכנו המבקשים להיוולד: רשמים מיום עיון על ביון. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy...=2885
נצר, ר. (2015). רשימה שניה על בית ומקום. נדלה מתוך: פסיכולוגיה עברית ב 10.10.20 https://www.hebpsy...=1616
קוהוט, ה. (2005). כיצד מרפאת האנליזה? תל-אביב: עם עובד.
Capacchione, L., (2015) .The Creative Journal, Ohio: Ohio University Press.
Deaver, S. P., & McAuliffe, G. (2009). Reflective visual journaling during art therapy and counselling internships: A qualitative study. Reflective Practice, 10(5), 615–632. https://doi.org/10...90687
Ganim, Barbara. (1999). Visual journaling. Wheaton, IL: Quest Books
Jung, C. G. (1997). Encountering Jung. Jung on active imagination. (J. Chodorow, Ed.). Princeton University Press.
Jung, C.G. (1997) ed : Joan Chodorow. Jung on Active Imagination. London: Routledge. Pp. 1-16
Jung, C. G. (2009). The Red Book, New York & London: W. W. Norton & Company.
Kabat Zin ,J. (1990). Full catastrophic living, Cambridge: Dell publishing.
Kramer, E. (1986). The art therapist's third hand: Reflections on art, art therapy, and society at large. American Journal of Art Therapy, 24(3), 71–86.
Kramer, E. (2000). Art as therapy: Collected papers. London: Jessica Kingsley Publishers.
Lachman-Chapin, M. (2001).Self-Psychology and Art Therapy. In Rubin, J.A. (2001) Approaches to Art Therapy. New York: Routledge. Ch.4.
Malchiodi, C. A. (2002). The soul’s palette: Drawing on art’s transformative powers for health and well-being. Boston: Shambhala/Random House.
Malchiodi, C. A. (2015). Creative interventions with traumatized children (2nd ed.). New York: Guilford Press.
McNiff, S. (2004). Art Heals: How Creativity Cures the Soul. Boston: Shambahla : From shamanism to art therapy. pp. 184-194.
Moon, C.H.(ed) (2010) Materials and media in art therapy: Critical understandings of diverse artistic vocabularies. New-York: Routledge: Ch. 1: A history of materials and media in art therapy. Pp. 8-37
Schaverien, J. (2000). The triangular relationship and the aesthetic countertransference in analytical art psychotherapy. In A. Gilroy & G. McNeilly (Eds), The changing shape of art therapy: New developments in theory and practice (pp. 55-83). London: Jessica Kingsley Publishers.
Steinhardt, L. (2000), Foundation and Form in Jungian Sand play, Jessica Kingsley Publishers, London and Philadelphia.
