אודות דניאל גלר לוי
שמי דניאל גלר לוי. אני פסיכולוג בשנתי האחרונה להכשרה הקלינית (אשפוזי), וקנדידט לאנליזה יונגיאנית במכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית.
אני מטפל בנשים וגברים בכל הגילאים, כאשר עיקר עבודתי היא עם ילדים בוגרים, בני נוער, מתבגרים ומבוגרים.
רבים מהפציינטים פונים אליי במצבים אקוטיים, בעיקר סביב משברים בחייהם. התסמינים הנפוצים שמובילים אנשים לטיפול כוללים חרדה, דיכאון, אובדן ופוסט טראומה (אקוטית או מורכבת). במקרים אחרים, אנשים מגיעים כשהם חווים קשיים בתחומים שונים בחייהם: בעבודה, במעגלים חברתיים, בזוגיות, בהורות, ובתחומים הקשורים לזהות ולדימוי עצמי. המגע עם הגורמים לקשיים אלה, בין אם זכרונות ותחושות מוקדמים או מאוחרים, עלול להביא לכאב רב, לעיתים בלתי נסבל. לכן, רבים מאיתנו עושים כל שביכולתם להימנע ממגע עם אזורים אלה, וזהו הרבה פעמים החומר ׳המודחק׳, הפרסונלי, שאיתו מגיעים לטיפול.
הטיפול הפסיכולוגי מאפשר מגע עם אזורים אלה בסביבה קבועה, בטוחה ומקצועית, המבוססת על קשר טיפולי-בינאישי. עם התקדמות המפגשים נרכשת לרוב תחושת אמון ויכולת לסמוך על המטפל. ככל שמחויבים לתהליך הטיפולי, ניתן לגעת באזורים עמוקים יותר בנפש. חשוב לזכור שכל שינוי משמעותי בחייו של אדם לוקח זמן וכרוך בכאב רב, אבל, ולעיתים עד כדי תחושת אובדן העצמי כפי שהיה מוכר עד כה.
לפי תפיסתי, הטיפול הוא מסע אל העצמי. זהו מסע אישי ומורכב הכולל היכרות לא רק עם הצדדים שאנחנו גאים בהם ורוצים שאחרים יכירו, אלא דווקא עם הצדדים שאנחנו מתביישים בהם ומנסים להסתיר, לפעמים גם מעצמנו. ההיכרות עם כלל הצדדים שבתוכנו, עם מאוויינו הכמוסים ביותר והדחפים שלנו, וכן עם הגורמים שמאפשרים לנו לווסת אותם ולהתנהל בחברה, היא חלק בלתי נפרד מתהליך הטיפול.
בעבר, וגם כיום, אני נתקל בסטיגמות שונות לגבי טיפול פסיכולוגי, כגון: כל מי שפונה לטיפול הוא בהכרח משוגע; אם נתחיל בטיפול, המטפל לא יאפשר לנו לסיים אותו; או, אנחנו המטפלים הטובים ביותר של עצמנו. למרות שאני מבין את האמונות והסטיגמות הללו, אני בהחלט שלא מסכים איתן. אני מזמין כל מי שמעוניין לחוות טיפול פסיכולוגי, לבוא ולבחון זאת בעצמו, אם מתאים לו. בפגישה הראשונית נעבור יחד על קורות חייו של המטופל (אינטייק) ונעריך יחד את הפוטנציאל הטיפולי, כמו גם את הרצון והמוטיבציה להיכנס למערכת יחסים טיפולית מחייבת. אציין שמערכת זו לא רק מחייבת מבחינת הסטינג הטיפולי (זמן ומרחב), אלא גם היא אינטימית מטבעה ודורשת מחויבות והתגייסות של שני הצדדים; שהרי התהליך הטיפולי, גם אם אינו סימטרי, הוא הדדי, ומשפיע על שני הצדדים בדיאדה הטיפולית.