לוגו פסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
הו! כתב עת לספרות | גיליון 21הו! כתב עת לספרות | גיליון 21
הו! כתב עת לספרות - גיליון 21 | עורך: דורי מנור

הו! כתב עת לספרות - גיליון 21 | עורך: דורי מנור

ספרים | 3/6/2021 | 1,045

גיליון הו! החדש, בעריכת דורי מנור, מכיל מאות שירים רבי יופי פרי עטם של יוצרים ויוצרות עכשוויים, כותבים חדשים, המיטב מיצירותיהם של כותבות/ים ותיקים, וגילויים חדשים ומפתיעים: 36 שירים נשכחים של זלדה, ומבחר שירים גנוזים פרי עטו של אברהם בן יצחק.
בין היתר, הגיליון החדש מכיל שירה העוסקת בטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי, יחסי מטפל-מטופל, אשפוז פסיכיאטרי, התמודדות עם מצוקה נפשית, ועוד. שירים אלה מתקיימים במפגש שבין טיפול ושירה, טיפול ויצירה, טיפול ואמנות, ומדגישים את הקשר ההדוק בין אלה. בעיקר, הם מאירים מחדש את הקשר בין עולם הספרות ועולם הפסיכולוגיה והטיפול, הן עבור המטפלים, והן עבור מטופלים ומתמודדים.

עורך: דורי מנור

הו! כתב עת לספרות | גיליון 21

זלדה - שירים נשכחים | אברהם בן-יצחק - שירים גנוזים | רב-שיח פואטי של מיטב משוררי דור המיליניאלז | מאות שירי מקור בפרסום ראשון

הוצאת הקיבוץ המאוחד

כריכת גיליון הו!

דור חדש של משוררות ומשוררים התחיל את צעדיו בשנים האחרונות: דור המילניאלז, כותבות וכותבים ילידי העשור האחרון של האלף השני.
לא יהיה מופרז לקבוע כי בין המשוררות/ים הללו לבין בני הדורות שקדמו להם קיימים הבדלים סוציולוגיים ותודעתיים מרחיקי לכת. עד לפני עשור או שניים נדיר היה למדי למצוא בשירה הישראלית משוררות/ים דתיים/ דתל"שים, מזרחיים, להט"בים וכיו"ב. בקרב דור ילידי שנות התשעים, לעומת זאת, הקבוצות הללו זוכות לנוכחות מרכזית ביותר, וההשתייכות לאחד ה"מיעוטים" הללו (או לכמה מהם) היא דגל שרבות ורבים ממשוררי דור המילניאלז נושאים בגאווה וברצון.
באיזה אופן משפיעים השינויים האלה על השירה הנכתבת כיום בישראל? האם יש להם חלק בשובה של השירה אל מרכז הבמה של הספרות הישראלית בעשור האחרון? האם יש להם תפקיד בחיוּתה ובתסיסתה המחודשת של השירה, אחרי שנים ארוכות של נידחוּת יחסית? ומה זיקתם של משוררות/ים אלה אל השפה העברית, אל ההיסטוריה של השירה העברית, אל צורות השירה הקלאסיות, אל המקורות היהודיים, אל הרשתות החברתיות, אל ההווה הטכנולוגי, אל המצב הפוליטי העולמי?
כדי לקבל תשובות לשאלות האלה ולאחרות כינסנו 11 מטובי המשוררות והמשוררים ילידי שנות התשעים לשיחה, שחלקה נערך בצ'ט קבוצתי (בהנחיית עומר ולדמן, משורר "מילניאל" מצוין בעצמו) וחלקה בהתכתבות בדוא"ל. אנחנו שמחים וגאים להיות בית קבוע למשוררות ולמשוררים רבי הכשרון האלה, שרבים מהם התוודעו לשירה דרך "הו!" כקוראים, ורובם משתתפים בו בקביעות מאז ראשית דרכם ככותבים.

*

במשך השנים התפרסמו מעל דפי "הו!" יצירות גנוזות רבות בפרסום ראשון. בין השאר פרסמנו שירים גנוזים של דליה רביקוביץ, שירים ותרגומים שכוחים של לאה גולדברג, יצירות ניסיוניות של דוד אבידן, נוסחים ראשונים לשירים של אבות ישורון, ועוד.
בכרך הנוכחי אנחנו גאים להביא מבחר מרתק של טקסטים מן הגנזך:
— 36 (!) שירים נשכחים של זלדה (זלדה שניאורסון־מישקובסקי, 1984-1914) שמעולם לא כונסו בספריה, אף שכמה מהם נמנים בלי ספק עם מיטב יצירתה.
— מבחר שירים גרמניים ועבריים גנוזים, פרי עטו של אברהם בן־יצחק (סוֹנֶה), המשורר המסתורי שהיה מושא הערצתה (ואולי גם אהבתה הנכזבת) של לאה גולדברג. גרסאות מוקדמות אלה מרחיבות באופן ניכר את הקנון המיניאטורי של בן־יצחק (1950-1883), שפרסם בחייו רק שירים בודדים.
— תמליל של מפגש שקיימו ב־1976 דליה רביקוביץ ויהודה עמיחי עם סטודנטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים.
*

עוד בכרך הנוכחי: שירים פרי עטם של כשבעים משוררות ומשוררים, מהמוכשרים שפועלים כיום בעברית. החל בכלת פרס ישראל הטרייה נורית זרחי, ששיריה חותמים את הגיליון, וכלה במשוררות/ים ילידי שנות האלפיים. אנחנו מאמינים שזהו תפקידו המרכזי של כתב עת לספרות: להיות בית קבוע ליוצרים וליוצרות עכשוויים, לגלות כותבים חדשים, להביא את המיטב מיצירותיהם של כותבות/ים ותיקים, וללוות את היצירה העברית בהתפתחותה.
 


- פרסומת -

לפניכם פרק מתוך הספר באדיבות המחבר וההוצאה לאור:


נדב ליניאל | ובעֵבר האחר נִזְעֵי חשמל

בין גלי החשמל

א.

מָה רָאִיתָ מִבַּעַד לָרוּחַ,

מִבַּעַד לָעֵינַיִם הַפְּקוּחוֹת,

מִבַּעַד לִירִיעַת הַהַכָּרָה?

שְׂרַף הָעֵץ

בְּלֹא עֵץ,

צֵל הָעֵץ

בְּלֹא עֵץ,

הָאֵשׁ הָאוֹחֶזֶת בָּעֵץ,

צִפּוֹר הַשִּׁיר עַל עֲנַף הָאֵפֶר,

אֵלֶם קוֹלָהּ.

 

ב.

וְהַיָּמִים בָּהֶם הָיִיתִי וְלֹא

הָיִיתִי, הַיָּמִים בָּהֶם שָׁכַבְתִּי

מְרֻתָּק, מִתַּחַת לַמַּיִם,

וְרַק מַרְאֵה פָּנֶיךָ מִתּוֹךְ מָסַךְ הַמֶּלַח,

וְרַק מַרְאֵה פָּנֶיךָ מִתּוֹךְ הַקֶּצֶף

וּמְנוֹד הַגַּלִּים וְהַגֵּאוּת שֶׁלֹּא חָדְלָה,

הִצִּיל אוֹתִי

אִם בַּחשֶׁךְ שָׁלַחְתָּ יָד אֶל לְחָיַי.

 

וְהַיָּמִים בָּהֶם בִּקַּשְׁתִּי אֶת נַפְשִׁי

וּבִקַּשְׁתִּי לִשְׁלֹחַ יָד לַעְצֹר אֶת הַגּוּפְנֶפֶשׁ

וּבִקַּשְׁתִּי שֶׁתִּתֵּן לִי לִטְעֹם מִן הַתְּמָרִים

שֶׁאוּכַל לָמוּת, הַגַּלְעִין הַנִּצָּב

כְּחַלּוּק בַּאֲפִיק הַוֵּשֶׁט.

 

וְהַיָּמִים בָּהֶם אָחַזְתִּי בְּיָדְךָ,

מְנַסֶּה לְהַגְנִיב אֶל כִּיסִי אֶת טַבַּעַת הָאֵרוּסִין,

וְהַיָּמִים בָּהֶם בָּכִיתִי לְלֹא הֶפְסֵק,

עָרְפִּי מֻפְנֶה אֶל פָּנֶיךָ,

וְדַי בְּמִלָּה לִסְדֹּק אֶת זַג הָרוּחַ.

מְשֻׁכְנָע שֶׁנְּגֹרַשׁ מֵהַבַּיִת,

מְשֻׁכְנָע שֶׁנֵּשֵׁב בַּשֶּׁלֶג רַק מְעִיל לְגוּפֵנוּ,

מְשֻׁכְנָע שֶׁסּוֹכְנֵי ICE יַאַסְרוּנִי,

מְשֻׁכְנָע שֶׁהָרוֹפְאִים הָאֲחָיוֹת

הַמַּקִּיזִים אֶת דָּמִי בָּאִים לְלָכְדֵנִי.

וּמֵאַנְתִּי לְהַבִּיט בְּפָנֶיךָ,

הֵסַטְתִּי אֶת מַבָּטִי אֶל הָאֲדָמָה,

אוֹ אֶל הַשֶּׁלֶג הַיּוֹרֵד בַּחַלּוֹן.

 

ג.

רַק רִבּוּעַ הַחַלּוֹן

וְהַשֶּׁלֶג,

רַק רִבּוּעַ הַחַלּוֹן

וּפְתוֹתֵי הַשֶּׁלֶג,

רַק רִבּוּעַ הַחַלּוֹן

וּפְנֵי הַשֶּׁטַח הַלְּבָנִים,

רַק רִבּוּעַ הַחַלּוֹן

וְהַשֶּׁלֶג,

אֲפִלּוּ לֹא רִבּוּעַ הַחַלּוֹן,

רַק הַחֶדֶר, הַמִּטָּה

וּפְנֵי אִמִּי בַּחַלּוֹן,

וְקוֹל אִמִּי, בִּכְיָהּ


- פרסומת -

בַּשֶּׁלֶג, מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן.

 

ד.

לִפְעָמִים, בְּהִתְבַּהֲרוּת,

שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלְךָ מֵרָחוֹק,

קוֹלְךָ הַצָּלוּל, הֶעָמֹק,

קוֹרֵא בִּשְׁמִי לָשׁוּב

אֵלֶיךָ, מִתּוֹךְ הַחשֶׁךְ.

הִשְׁתַּקְּפוּת פָּנֶיךָ בַּחַלּוֹן

מְאוֹר מַבָּטְךָ, מִגְדַּלּוֹר

בֵּין גַּלֵּי הַחַשְׁמַל.

*

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר אוֹר פָּרוּץ

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר חֲשָׁד

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר מַלְאָכִים

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר הֶסְתֵּר פָּנִים

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר חַבָּלָה

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר כְּלוּאִים

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר זָהָב שָׁחוּט

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר נִזְעֵי חַשְׁמַל

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר לֶהָבוֹת

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר צַעַר כָּלוּא

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר כְּלִמָּה

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר יֹפִי חָסוּם

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר צֶלֶם בּוֹעֵר

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר נַהֲרוֹת נְהִי

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר תַּחֲנוּנִים

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר שִׁבֹּלֶת כְּחֻלָּה

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר אַלִּימוּת עֲנֻגָּה

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר פְּעִיַּת הַגְּדִי

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר פְּגִיעוּת זוֹהֶרֶת

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר יַתְמוּת

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר גֶּשֶׁם אָפֵל

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר זִיו עָמוּם

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר מִשְׁבָּרִים

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר קוֹלוֹת קוֹרְאִים

וּבָעֵבֶר הָאַחֵר בֶּכִי אָפֵל — — —

 

וּכְנֶגֶד כָּל זֶה מְזוֹר מַבָּטְךָ

הָרַךְ, הַפָּתוּחַ

 

נדב ליניאל, יליד ירושלים, 1983, הוא דוקטורנט במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת מישיגן. ספרו הראשון, "תקרת האדמה" (2010), זכה בפרס טבע לשירה ובפרס שרת החינוך והתרבות למשוררים בראשית דרכם. ספרו השני, "הלל", יראה אור בקרוב בהוצאת "פרדס" בעריכת דורי מנור.


אורין רוזנר | היקינתון שמסתכל בחזרה

מתוך ארבעה שירים בעקבות לאה גולדברג

שיר פרידה מפסיכולוגית

(או: ללכת אל אמי האמיתית ולשיר לה)

לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה

בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵנֵצּוּ בַּגִּנָּה

(פזמון ליקינתון)

עַכְשָׁו הַצּוּף נִגָּר מִמֵּךְ,

יֵשׁ לָךְ תִּינוֹק אֲמִתִּי,

עָשׂוּי אַבְקָנִים. אֲנִי מִתְגַּלְגֶּלֶת

לְחֶרֶק גָּדוֹל, מְרֻבֵּה רַגְלַיִם

מְזַמְזֵם לְיַד לִבֵּךְ. שִׁיר הָעֶרֶשׂ

אֵינוֹ בִּשְׁבִילִי, לַיְלָה לַיְלָה

אֵינוֹ בִּשְׁבִילִי,

אַתְּ יָרֵחַ עֲנָק, עֲצוּם עֵינַיִם

יָשׁוּב עַל כֻּרְסָה.

עָלַי לְפוֹרֵר אוֹתָךְ עַכְשָׁו

בַּחֲזָרָה לְאַבְקָה. לְתַחֲלִיף אֵם

מָהוּל בְּמַיִם, לֶחָלָב הַמָּתוֹק שֶׁל הַשְּׁתִיקָה,

לָלֶכֶת אֶל אִמִּי הָאֲמִתִּית וְלָשִׁיר לָהּ:

לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה,

וּלְנַגֵּב אֶת הַצּוּף מֵעֵינֶיהָ,

לִהְיוֹת הַיָּקִינְתּוֹן הָאֶחָד

שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּחֲזָרָה.

 

אורין רוזנר נולדה בשנת 1991 ברמת גן ומתגוררת בתל אביב עם בן זוג, שני חתולים וכלב. מתמחה בפסיכולוגיה קלינית. ספרה הראשון, "גורי רוח", יצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 2019, בעריכת דורי מנור.


דפנה דרוקר | ולמרות השדים ולמגינת הרוחות

כוח עזר

כְּבָר מְאֻחָר בָּעֶרֶב.

הִגַּעְתִּי לְכָאן בַּבֹּקֶר עִם אִמָּא.

חָתַמְתִּי לָהֶם. נָתְנוּ לִי זְרִיקָה.

יָשַׁנְתִּי כָּל הַיּוֹם. הִתְעוֹרַרְתִּי.

נָתְנוּ לִי תְּרוּפוֹת.

 

אֲנִי מִתְהַלֶּכֶת לִי בַּמַּחְלָקָה

כְּמוֹ זוֹמְבִּי. אֵיךְ הֵם לֹא יוֹדְעִים

שֶׁאֲנִי צְרִיכָה מִשְׁקָפַיִם?

הַכֹּל מְטֻשְׁטָשׁ. אֲנִי נִכְנֶסֶת

לַמִּסְדְּרוֹן הֶחָשׁוּךְ

שֶׁל חַדְרֵי הָרוֹפְאִים, זוֹכֶרֶת

שֶׁהָיָה שָׁם בַּבֹּקֶר חֲדַר

שֵׁרוּתִים. נָעוּל.

 

רֶגַע, יֵשׁ עוֹד מִישֶׁהוּ

בַּמִּסְדְּרוֹן. זֶה בֶּנְצִי, כֹּחַ עֵזֶר.

הוּא מְדַבֵּר אֵלַי. אֲנִי לֹא

עוֹנָה לוֹ, לֹא מְבִינָה מַה הוּא

רוֹצֶה. "הָיִית כְּבָר עִם

גֶּבֶר?" בֶּנְצִי שׁוֹאֵל. אֲנִי לֹא

עוֹנָה, לֹא מְבִינָה לָמָּה

הוּא מַכְנִיס לִי יָדַיִם

מִתַּחַת לַסְּוֶדֶר.

 

מַשֶּׁהוּ לֹא בְּסֵדֶר. אֲנִי

יוֹדַעַת. אֲנִי הוֹלֶכֶת מִשָּׁם

לַחֶדֶר. הָיִיתִי רָצָה.

אֲבָל אֲנִי מַסְטוּלִית.


- פרסומת -

לֹא מְסַפֶּרֶת לְאַף

אֶחָד. אַף פַּעַם. 

חנוכה במחלקה הסגורה

אֲנִי בְּפִּיגָ'מַת בֵּית הַחוֹלִים

בִּדְלֵי סִיגַרְיוֹת זְרוּעִים בֶּחָצֵר

וַאֲנִי בְּיָדַי פּוֹרֶסֶת

אֶת הַחוֹלִים לִשְׁנַיִם —

"אַתֶּם תַּתְחִילוּ בְּמִי יְמַלֵּל,

אַתֶּם תִּכָּנְסוּ בַּפִּזְמוֹן".

 

וְלַמְרוֹת הָרוּחוֹת וְלִמְגִנַּת הַשֵּׁדִים,

כְּשֶׁהַחשֶׁךְ רוֹבֵץ עַל פְּנֵי תְּהוֹמוֹת,

הֵם מְצַיְּתִים לִתְנוּעוֹת יָדַי

וְשָׁרִים בְּקָאנוֹן.

 

מֵאָז הַיָּמִים הָהֵם

וְעַד לַזְּמַן הַזֶּה,

עוֹלִים קוֹלוֹת הַמַּקְהֵלָה

מֵעֶרֶב חַג הַחֲנֻכָּה

שֶׁבּוֹ הָפַכְתִּי לִמְנַצַּחַת.

 

דפנה דרוקר, ילידת 1969, עוסקת בהדרכה שיקומית למתמודדי נפש ונושאת הרצאות על סיפור חייה כמתמודדת־בהצלחה. ב־2017 יצא ספר שיריה הראשון "יום אחד". בימים אלה עובדת על ספרה השני. 

 

לרכישת הגיליון מאתר ההוצאה

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.