גלישת גלים שיקומית לעיבוד של חוויות טראומה
מאת ישראל אלטמן
"הים הוא התרופה שלי" – את המשפט הזה שמעתי מאיציק סעידיאן כמו גם ממאות אנשים אחרים שמצאו בשיט, בצלילה או בגלישת גלים מזור לחלקים פגועים בנפשם. את איציק פגשתי בפעם האחרונה ביום שישי, שלושה ימים לפני האסון הטרגי, כשהוא הגיע ב-5:30 בבוקר לקבוצת הגלישה "ימטוב", קבוצת גלישה שיקומית להתמודדות עם טראומה צבאית שבה אני יזם ושותף – עם סלט פירות שהוא הכין, מוכן לגלישת זריחה. בשנתיים האחרונות איציק נשען על הקבוצה ככל יכולתו, והזין את עצמו מחוויות בגלישת הגלים – ומאמר זה מוקדש לו ולחבריו לקבוצה, הכואבים והמתגעגעים לגלוש יחד.
במאמר אתאר את גלישת הגלים ככלי שיקומי לטיפול בצעירים המתמודדים עם חוויות מורכבות מהשירות הצבאי. אפתח ברעיונות העיקריים העומדים מאחורי גלישת הגלים, ואמשיך בפירוט המרכיבים השונים שבהם גלישת הגלים השיקומית תורמת להתמודדות עם חוויות שירות ועם טראומה, ועיבודן. אסיים במכתב אישי לאיציק ובקריאת המשך לחבריו בתוכנית "ימטוב".
המרחב הכחול, גלישת גלים והשפעתם החיובית
התפיסה שלפיה הים הוא מקור לבריאות נפשית זוכה לעדנה הן מצד הציבור והן במחקרים עדכניים הקוראים להרחבת השהייה ליד הים, מכיוון שזו מקנה רוגע, ויסות רגשי, רווחה נפשית, אושר ושיפור גם במדדים בין־אישיים Beckmann et al 2019). Gascon et al 2017). חשיבותו של הים לבריאות הנפשית נחקרה גם בקשר לנגיף הקורונה בניו זילנד, שם דווח על פגיעה בבריאותם הנפשית של הנחקרים בשל צמצום האפשרות לעסוק בספורט ימי בתקופות של סגרים (Wheaton et al 2021).
גלישת הגלים מחזקת גם את תחושת הרווחה הנפשית, כשהיציאה לים היא בבחינת "סביבה משחזרת" המשחררת את הקשב מגירויים עירוניים מהירים וחדים (Kaplan 1995) ומאפשרת הפוגה בחיק הטבע. גולשי גלים מתארים תחושה של אחדות, חיבור מופלא לרגע, כוח עצום חסר גבולות, משהו המזכיר את מטאפורת התחושה האוקיינית כשחרור וחופש (Ackerman 2017). זוהי "הקתדרלה של הנפש" כפי שקורא לה אנדרסון Anderson 2013)).
גלישת הגלים היא ספורט, ריקוד בין הגלים, פעילות פנאי של גוף־נפש ואורח חיים המאחד מיליונים רבים של גולשים בעולם, וכ-40 אלף גולשים בישראל לבדה. גלישת הגלים נותרה פעילות פשוטה ללמידה, בעלות נמוכה ובמאפיינים דומים מזה אלפי שנים. כיום, איכות הציוד וההדרכה מאפשרים לכל גולש לצבור חוויית הצלחה מהירה, ממש מהשיעור הראשון. זהו אחד מסודות הגלישה – צבירת חוויות הצלחה מהירות המזינות את הדחף להמשיך לבוא לים, ולהמשיך לצבור עוד ועוד הצלחות בגלישה.
גולשי הגלים מתארים חוויה חושית מלאת השראה: תחושה ש"העולם עומד מלכת", יראת כבוד ותחושת טבע רוחנית ממש. תחושות אלו מתחילות עוד בבית או ביום שלפני היציאה לים, מכיוון שהגלישה מתחילה בציפייה לגלים ובהכנה העצמית מבחינת שינה, תזונה, הגנה מהשמש, לבוש מתאים וביצוע חימום, כך שמיומנות של שימור עצמי ומוכנות למפגש עם הטבע מתרחשות עוד הרבה קודם להגעה לים.
כדי שאצליח להעביר עוד את הייחוד ואת האופי של גלישת הגלים אציג שתי תפיסות המבוטאות בשני "משפטי חוף" של גולשי גלים:
א. גלוש לפי יכולותיך ביחס לעוצמת הים באותו רגע: גולשים מנוסים יאמרו שאימון גלישה הוא תמיד בהלימה בין היכולות המעשיות של הגולש לבין מצב הים באותו יום. על הגולשים לדעת את יכולותיהם, את עוצמת הים המתאימה להם, את גובה הגלים כמו גם את משך סשן הגלישה הנכון להם. אלו מרכיבים של מודעות עצמית הבאים לידי ביטוי בכל גלישה.
ב. "הגולש הכי טוב בים הוא זה שיצא הכי שמח": אמרת חוף זו מתארת את האופי של הגולשים, ואת פשטות ההנאה. על פי תפיסה רווחת זו, השמחה היא מהות הגלישה.
גלישת גלים טיפולית בהקשר של טראומה צבאית
גלישת הגלים הטיפולית (surf therapy) החלה להתפתח בשנות התשעים של המאה הקודמת, במטרה להיות כלי לחיזוק גופני, נפשי וחברתי. הגלישה הטיפולית נמצאת בתהליכי הבשלה בארץ ובעולם, ומאפשרת שילוב של מושגים כמו חופש ובחירה אל תוך תהליכי הטיפול והשיקום. כיום פועלים בישראל מאות גולשי גלים קבועים בהקשר הרחב של טיפול בפוסט־טראומה ביטחונית. אנשים רבים מצאו את השקט שלהם בגלים והטמיעו את גלישת הגלים בשגרת יומם.
רוג'רס ושותפיה (2020) בדקו את התרומה של גלישת הגלים הטיפולית בהקשר של פוסט טראומה ודיכאון, ומצאו תרומה בארבעה מדדים עיקריים: רווחה נפשית, תמיכה חברתית, הערכה עצמית וויסות רגשי. אשען על תפיסה זו ובחלק הבא של המאמר אתאר את המרכיבים המרכזיים בגלישת הגלים המסייעים בהתמודדות עם טראומה, וזאת לפי חלוקה של מרכיב גופני, קוגניטיבי, רגשי ובין־אישי. אשען בעיקר על ניסיוני מתוכניות מובנות של גלישת גלים שבהן אני שותף ("ימטוב", "חבל זוג"), המתוכננות לעיבוד של חוויות מורכבות מהשירות הצבאי.
המרכיב הגופני בגלישת הגלים בעיבוד של חוויות טראומה מבצעיות
א. מודעות ושליטה בגוף: גלישת הגלים מפעילה באופן מלא ומודע את כלל הגוף, ללא צורך בכושר גופני יוצא דופן. המודעות לגוף מתחילה משלב החימום על החוף – מתיחות, ריצה קלה ונשימות, סריקת הגוף – כולן חשובות בכדי להתאים את מערכת היציבה, השרירים, הנשימה והדופק לאתגרים שהים מביא איתו באותו יום. ההקשבה לגוף היא חיונית הן לצורך בטיחות והן לצורך למידה והנאה – כך שגולשי הגלים נמצאים בקשר ישיר עם הגוף, נמצאים "בשליטה". מרכיבים אלה של שליטה ומודעות לגוף הם נכסים משמעותיים בהתמודדות עם טראומה, ואותם נקבל בגלישת הגלים ממש מהגל הראשון.
במחקרים על אודות הקשר בין גלישת גלים לפוסט־טראומה בולט החיבור בין האתגר שבגלישה לשחזור ולחיזוק הזהות התפקודית של הגוף־נפש שנפגעה באירוע טראומטי. במחקרים אלו בולט כיצד המודעות לגוף מסייעת לתחושת השליטה בגוף בקרב נפגעי טראומה (2020 Marshall ,2017 Caddick).
ב. יכולת ויסות בין הגלים – שליטה בטווח העוררות הגופנית: גלישת הגלים הטיפולית מלמדת כלים ממשיים של ויסות: "הרגשתי אדרנלין מטורף בגלישה היום" או "ישבתי על הגלשן, הנעתי הלוך וחזור את הידיים במים וזה הרגיע אותי", הן אמירות שכיחות בקרב הגולשים. קאדיק (Caddick 2014) מתאר כיצד החושים של גולשי גלים הסובלים מפוסט־טראומה נחים מהגירויים שיש ביבשה (רעש, צפיפות, ריחות) ומופעלים באמצעות גירויים כמו אוויר נקי, ריח, רחש הים והתנועה המתמדת שלו. הוא מצטט נפגעי טראומה שאמרו למשל ש"הגל שוטף מהגוף את הצרות".
הזהות הפוסט טראומטית נחה בים, ומתאפשרת הפעלה מווסתת של מערכת העצבים. קאדיק מצביע על מרכיבי קשיבות שיש בגלישת הגלים באופן הפשוט והישיר ביותר. הוא מתאר כיצד ריח הים, מליחות המים ותנועת הגלים מגרים את המערכת החושית ומחברים בין הגולש לגוף שלו/ה, תוך שגירויים גופניים אחרים נדחקים הצידה. מטפלים בטראומה מכירים את הערוץ החושי המאפשר פורקן של מתחים ועבודה על "מערכת עיבוד המידע"; בגלישת הגלים כלל המערכת החושית עובדת ומאפשרת לנו ערוצי עבודה ייחודיים.
ג. תנועה לעומת תקיעות: היכולת לעבור ממצב "תקוע" למצב "יוזם או מגיב" מתורגלת במצבי הגלישה השונים, ובמעברים בין המצבים. כך למשל המעבר מהחוף והתנועה אל תוך הים, המעבר בין ישיבה־שכיבה לעמידה, צבירת מהירות, ותנועה־ריקוד על הגל עצמו. מעברים מוחשיים אלו רלוונטיים בטיפול בטראומה שכן הם מהווים מענה התנהגותי של עשייה במקום הימנעות.
הצורך להגיב גופנית לגירוי הגלים ולמצבים המשתנים בים שובר מחשבות מעגליות (מחשבות בלופ). גולשי גלים שנתקעו, קפאו או נסחפו יוכלו בכל עיבוד של סשן גלישה להתבונן על המקומות שבהם אנחנו נתקעים, נסחפים או לא מגיבים וכן במצבים שבהם אנחנו חוברים לקצב של הטבע, ויוצאים ממצב של הימנעות דרך התנהגות ותנועה פיזית פשוטות למדיי.
ד. התמסרות וקבלה: הטבילה והכניסה למים הן שלב שבו הגוף נעטף במי הים, המקביל להשתקעות (immersion) בתוך חוויה. גודק ופרימן Godek, Freeman 2020)) מצביעים על כך שעם הכניסה למים קצב הלב והנשימות מואטות (אפקט הצלילה). יש בכך התמסרות גופנית מלאה לתהליך – התמסרות המהווה כר נרחב לעבודה טיפולית בהקשר של ויסות של לחץ וחרדה כפי שעולה אצל וולטר (2020, 2019). קאדיק (2017 Caddick) מצטט משתתף שאמר: "רק אחרי שאתה מרשה לעצמך להרגיש את עוצמת הים ולא לפחד ממנו אתה יכול ליהנות מהחוויה".
בנוסף, תמה זו של התמסרות מלאה לחוויה הגופנית מאפשרת שיח על קבלה של מצבים שונים בחיים, מצבים בטוחים שבהם אנחנו נעטפים בשריון או מצבים שבהם אנחנו מתמסרים לקשר ולמגע בין־אישי כמו שמתרחש בים.
המרכיב הקוגניטיבי בגלישת הגלים
גלישת הגלים מפעילה תהליכי הערכה, קריאת מצבים ושליפת תגובות מהזיכרון לאורך כל סשן הגלישה. לדוגמה:
א. להיות בכאן ובעכשיו: הגלישה מתקיימת "כאן ועכשיו", תפיסות של FLOW או אמירות של "להיות ברגע" מבטאות כיצד מחשבות חודרניות הופכות להיות תהליכי הערכה של גובה, צורת ותדירות הגל, צורת השבירה שלו כמו גם ערנות במרחב לתנועה של גולשים אחרים. התחושה של כאן ועכשיו היא אחת מהשפעות גלישת הגלים, למשל באמירה "הגל שוטף ממני את הטראומה".
בתוכנית ימטוב אנו רואים חבר'ה שהגיעו עמוסים מבחינה קוגניטיבית נכנסים לים כדי "לשטוף את הראש", תרתי משמע. הגלים מזמינים אותם להתרכז, לבחור גל מתאים, להוציא מחשבות טורדניות או חזרתיות ולהמירן בתהליכי הערכה של הגלים ומרחב הגלישה בכאן ועכשיו.
החלק הארי של הגלישה הוא המתנה והתבוננות וחלק קטן מאוד מהזמן מתרחש על הגל עצמו. נמצא כי לפחות 60% מהזמן ומהמרחק שגולשים עוברים בכל סשן גלישה נעשה בהמתנה או בחתירה להתמקמות. רק כ-8% ממשך סשן הגלישה הוא על הגל (2011 ,Farley). כלומר, מתוך כ-100 דקות גלישה, רק 8 יהיו בתנועה על הגל. מכאן ניתן להבין כי המעבר בין מצב של בהייה בגלים שבאופק למצב של ריקוד על הגל מאפשר לנו לתרגל הפניית קשב, קרקוע, ושליטה בעוררות הגוף במצבים השונים.
גולשי הגלים מעבירים את הקשב בין פנימה והחוצה, ובין רחוק לקרוב. רגע אנו מתבוננים הרחק ומחפשים את הגל הבא, וברגע אחר הקשב מועבר פנימה במיקרו־שניות. ממצב של בהייה וקשב מופשט לאותן מיקרו־שניות של ריכוז מלא, שבהן נדמה שהעולם עומד מלכת בהילוך איטי של רכיבה על הגל.
חוקר שבחן אנשים שגלישת הגלים שזורה באורח חייהם היומיומי הדגיש כי קשב והערכת סיכונים קשורה לתפיסת הגל ואילו תחושת ניתוק מנטלי, הנאה, הפוגה קשורות למשך ההמתנה בגלים Nerothin 2017)).
מעברי קשב אלו יכולים להיות כלי טיפולי בהתערבות עם PTSD הכוללת למידה של מצבים אלה, תרגול הפניית קשב, ניתוק או חיבור מנטליים ותרגול קרקוע, כמו גם הכרה במצבים הקוגניטיביים השונים המופעלים בהתקף חרדה וזעם למשל.
הערכת היכולת האישית היא דפוס קוגניטיבי כוללני העוטף את כלל התהליכים הקוגניטיביים של גולשי הגלים. זוהי הערכה מתמדת של היכולת שלי כגולש גלים אל מול אתגרי הים באותו יום, ובאותו סשן. הערכה זו מגיעה מלמידה, ממשוב מאחרים, מהדרכה ובעיקר משליפה מהזיכרון של חוויות קודמות ותמונות דומות של גל וים.
ב. "למידה יבשה": גלישת הגלים הטיפולית מאפשרת "למידה יבשה" כמו גם הכשרה תיאורטית: רכישת ידע, הרחבת אופקים, תרגול למידה וזיכרון בתחום העניין. כך למשל חיברנו במפגשי למידה פרונטליים ובקורס עוזרי מדריך, מצבים קוגניטיביים של סקרנות, יצירה, מודעות, חשיבה וקשיבות – שאותם אנו מטמיעים מהגלישה לחיי היום יום.
המרכיב הרגשי
נפגעי טראומה מעידים פעמים רבות על כהות חושים, ניתוק רגשי וצמצום המרחב הרגשי. לעומת זאת, חווית הגלישה מספקת מנעד רגשי עצום. הנעה והנאה, מתח בין שלווה לרוגע, מתח לקראת הגל וכמובן מגוון של רגשות בסיסיים כמו פחד מהים, פליאה על עוצמתו ושמחה על החיבור אליו. בנוסף, גולשי הגלים מאותגרים במגוון מצבים רגשיים כמו בהלה, איבוד ולקיחת שליטה, חשש, תסכול, הכלה, אכזבה, הצלחה, ייאוש ומסוגלות.
בעבודה שיקומית נרחיב את תיאור המנעד הרגשי, נראה במים ובשיחת העיבוד בחוף את טווח הרגשות שהופעל, מרגשות של שפל ועד לרגשות של גאות – ובחזרה. לעיתים, בעזרת חווית הגלישה, ישחוזרו רגשות נעימים וחיוביים ואף יעלו רגשות שזמן ממושך לא קיבלו ביטוי, כמו למשל רגשות הקשורים למימוש עצמי ולתחושת חיוניות וחיים. כן כן, גלישת גלים היא הנאה, לגמרי fun.
רווחה נפשית והנאה לא זוכות לצערי להפנמה בממסד השיקומי בארץ. פתולוגיות כמו דיכאון וצמצום חושים דומיננטיים יותר בשיח השיקומי. מאידך גיסא, בארה"ב, שם אחוז ההתאבדויות של אנשי צבא לשעבר עםPTSD הוא גבוה, הממסד השיקומי מרכז מאמצים סביב מרכיבי רווחה נפשית, הדוניזם או הנאה, המאפשרים פעמים רבות לעבור את היום בשלום, והם הדרך לצבירת הצלחות שיקומיות ולניהול השגרה.
ראסל (Russell, 2016) הראה למשל השפעה חיובית של מחנה בן חמישה ימים של גלישת גלים על מסוגלות עצמית והתמודדות עם דיכאון בקרב 113 פוסט טראומתיים בוגרי שירות בצבא ארה"ב. ראסל דיווח על ירידה בתחושת הלחץ, במתח ובכעס, וכן תחושת רוגע וירידה בתוקפנות. לדעתו, עוצמת החוויה יכולה להוות תחליף לתרופות פסיכיאטריות.
באחד המחקרים העדכניים והמרתקים שנעשו מטעם משרד ההגנה האמריקאי, בחנה וולטר (Walter et all 2019) כמה תוכניות גלישה טיפולית עבור נפגעי PTSD, כאשר המרכזית שבהן כללה שמונה שבועות בתנאי מחנה רפואי־צבאי לאנשים שעדיין משרתים, ומצאה שיפור מובהק במדדי הדיכאון ואפקט חיובי של גלישת הגלים. שיפור כזה איפשר לחלק מהמשתתפים לחזור לשירות צבאי פעיל.
המרכיב הבין־אישי
המצבים החברתיים שבגלישת גלים מותאמים למצבים שעולים בטיפול בנפגעי טראומה. כך למשל גולש נדרש לתת אמון בגולש אחר כדי למנוע התנגשות ואף חבלה פיזית בשוגג, או אמון ב"אתיקה של הגלישה" ובקריאת המצב הבין־אישי בים.
תקשורת גולשים במים היא קצרה, בלתי מילולית עם הרמות קול לבירור בטיחותי וחיפוש קשר עין שימנע פגיעה פיזית. זוהי תקשורת אפשרית ונוחה גם בהקשר של טראומה: "בלי חפירות", בשיח קונקרטי שבו כולם שווים בפני הגלים. תקשורת קצרה וייעודית זו, יחד עם תפיסת עולם של good vibes, מאפשרת תרגול מחדש בקבלת ובנתינת משוב חיובי, וגם מאפשרת להעז לקבל ולתת נקודות לשיפור על הגלישה במקום להירתע מהדדיות שכזו.
קאדיק (Caddick 2014, 2017) מתאר כיצד בגלישת גלים מתחזק סיפור קולקטיבי שבא לידי ביטוי למשל בלשון רבים כמו: "נכנסנו לים והתמודדנו". זאת ועוד, הגלישה מתבצעת לעיני הקבוצה, ללא סטיגמה, ללא שיפוטיות, ומכאן מגיע שיתוף גם של חוויית השירות הטראומטית: "סוף סוף מבינים אותי".
רוברט ושותפיו (2020) מצאו כי אצל לוחמים עם פוסט טראומה, שילוב של אדם משמעותי אחר בפעילות ספורט תגדיל את עוצמת ואת משך ההשפעה החיובית של הספורט יותר מאשר ספורט יחידני. המשמעות היא שפרגון או שיח הדדי על התמודדות בים מגדילים מיידית את ההשפעה החיובית. זאת ועוד, חברי הקבוצה רואים מתי מי מהם חושש מתנאי הים, עסוק/ה באירועי חיים ובהתמודדויות האופייניות לעולם הטראומה, והם יידעו להעביר במסרים פשוטים וברורים, בתוך המים, שיח מעודד, תומך ומקבל. ראסל נותן משקל רב לתחושת החברות הנוצרת בגלישה, ומשווה אותה לתחושה של אחווה שבין לוחמים.
בתוכנית שיקומית באמצעות גלישת גלים אנחנו מתמזגים בין כלל הגולשים, ללא תווית, ללא כותרת של נכות או לוגו של עמותה כלשהי. כמו כולם, כחלק מהים וכחלק מעולם הגלישה – וכך נוצר שפע של מפגשים עם מגוון אנשים. עיבוד של מפגשים אלו מאפשר לנו למידה חשובה גם בטיפול. ריבוי המפגשים במים עם גולשים מהקהל הרחב ולא רק מקבוצת ייחוס טיפולית הם מתנה שיקומית שבה המשוב מגולשים אחרים מחזק את תחושת הזרימה, ובכך משיגים יעד של ביטול סטיגמות או הערכה שלילית של אדם כלפי מקומו בחברה.
המפגש עם גולשים שאינם מהקבוצה התומכת כולל חששות, למשל מהתפרצות של זעם ללא שליטה או חשש מביטול עצמי למול גולשים אחרים, דבר שעשוי להיות ממש כמו בחיים התעסוקתיים. למעשה כל עניין ההתמקמות במים באזור הגלים הטובים הופך להיות חלק דינמי ועשיר בהתערבות, שלגביו אנו יכולים לשאול בשיחת המשוב על יציאה מהבית ושילוב בחברה.
גלישת גלים מתבצעת תוך כדי שילוב חברתי משמעותי, גם ביחס לפעילויות שיקומיות אחרות כמו למשל קבוצה טיפולית במרכז שיקומי כלשהו או קבוצה טיפולית בשטח. סשן הגלישה הוא למעשה תרגול של שילוב חברתי המאפשר דיון בקבוצה על סטיגמה, קבלה והכרה חברתית.
השילוב מתקיים בקו הגלים (line up), שבו אי אפשר להבחין בין גולש עם חווית שירות טראומטית לגולש אחר. במקביל, השילוב החברתי נעשה בחוף, במועדון הגלישה ובזהות החברתית כגולש/ת. קאדיק מצא כי היעדר של שילוב חברתי וקיום של קבוצות הומוגניות של אנשים עם PTSD בתוכניות של גלישת גלים טיפולית עשוי להדגיש תמות של התכנסות והשתבללות, ועשוי להוביל לשיח חברתי חזרתי של פציעה ואובדן. זו אחת הסיבות שבמודל "ימטוב" וידאנו שהעיבוד והשילוב יהיו מובנים בתוכנית מעבר לשיחות על הים, על ידי מגוון של אנשים, ממגוון דעות ועמדות בחיים, ואף אירוח של גולשים אחרים.
סיכום וכמה מילים לאיציק שלנו
הינה דברים שכתבתי לאיציק, שדרכם ניתן לראות את התרומה שהייתה לגלישת הגלים על חייו, כמו לעוד כמה עשרות חברי הקבוצה:
"היה לו את ימטוב רק פעם בשבוע" – זו אמירה של חבר מהקבוצה של איציק, המסייעת לי בעיבוד הזעזוע והעצב העמוק. נפגשנו קצת יותר משנתיים כבר, בכל יום שישי (כמעט...), בדבקות – תחת מטר ענני החורפים וגם בין מדוזות ובשמש הקיץ, וכשבאה הקורונה – גם מעליה, איציק, גלשת באחריות.
בעשרות רבות של סשנים של גלישה למדתי שאיציק שלנו הוא זה שממצה כל סשן, איציק שלנו שבכל סשן נטען בזהות חדשה והכי אותנטית של איש ים. הרגשתי שנולדת פה בים, או שלפחות ביטאת מחדש חלקים מהזהות שלך, כמו השאיפה להצלחה, הרצון לשילוב, חיות, חיוניות, ומוטיבציה שכל כך בוהקת בין הגלים. תכל'ס, איציק שלנו נהיה חלק מהים ממש, דוגמן גלים מהז'ורנל, אדם שהים הולם אותו בול.
איציק שלנו מעביר דרך גלישה שיעור בפריקת אנרגיה שלילית, שיעור בוויסות, הקשבה, לימוד ושיפור, צובר הצלחות וגלים. איציק הגולש שלנו מיטיב ומבקש ללמוד, מקבל על עצמו הוראות, סמכות, שואב ידע, מתקדם, לומד בים ולומד בכיתה, קונה ומחליף גלשנים במודעות ובתכנון, תמיד בים בשיקול דעת.
איציק שלנו יודע גם יודע לקחת תוך כדי גלישה כמה וכמה רגעים של שקט ורגיעה על הגלשן. לשתוק. להתמסר ליקום בשכיבה על הגלשן. הכי מיינדפולנס שיש. איציק מראה לך איך לשלב שקט ובהייה באופק וגם חתירה בכל המרץ לגל הבא, זהו גבר שמנצל כל דקה של סשן הגלישה.
איציק שלנו גולש בחברותא. אתה לגמרי איש של אנשים, צובר חברים, מקסים את כולם, מדבר פתוח, גולש פתוח. איציק שלנו בים, עובר בין כולנו, ספק חותך אותך, ספק חובר אליך, לצידך, מסביבך, מתנגש וקופץ עליך, כאילו רוצה להיות חלק ממך ממש, לא לעזוב, להיות ביחד.
איציק שלי... קופץ גם עליי ועל הגלשן שלי כל סשן, כמו גור חינני, מסתלבט עליי כמו שרק הוא מעז, ואחר כך יושב לידי על הגלשן, משוחח איתי על החיים, שואל אותי שאלות ישירות ואינטימיות, על האבהות שלי ועל העתיד, ובהמשך ישיר גולש מהשיחה לעוד פיק של גלים וממשיך לחוות את ההווה בתנועות עדינות על הגלשן. איציק שלי גולש וסוחט כל אדווה.
איציק שלנו מתקשה לצאת כמו כולם ב"גל יציאה", תמיד ביקשתי משחר וטל המדריכים להבין זאת ולהעיר לו אחרת, להבין שהוא חייב עוד זמן בים, כי לעומת הים הרוגש – בחוף המציאות שלך הרבה הרבה יותר סוערת.
יאללה איציק, אני מחכה לך במים!
מקורות
Ackerman, S. (2017). Exploring Freud’s Resistance to The Oceanic Feeling. Journal of the American Psychoanalytic Association, 65(1), 9–31. https://doi.org/10...90352
Anderson Jon; (2013) Cathedrals of the surf zone: regulating access to a space of spirituality. Social & Cultural Geography, 14:8, 954-972, DOI: 10.1080/14649365.2013.845903
Benninger, E., Curtis, C., Sarkisian, G. V., Rogers, C. M., Bender, K., & Comer, M. (2020). Surf Therapy: A Scoping Review of the Qualitative and Quantitative Research Evidence. Global Journal of Community Psychology Practice, 11(2), 1 – 26. Retrieved from: http://www.gjcpp.org/.
Caddick, N. D. (2015). A narrative study of the lives of "Combat Surfers": suffering and surfing in the aftermath of war. Loughborough University. Thesis. https://hdl.handle...16569
Caddick N, Smith B, Phoenix C. (2015). The effects of surfing and the natural environment on the well-being of combat veterans. Qual Health Res. 2015;25(1):76‐86. doi: 10.1177/1049732314549477
Caddick, N., & Smith, B. (2017). Exercise is medicine for mental health in military veterans: A qualitative commentary. Qualitative Research in Sport, Exercise and Health, 10(4), 429–440. doi:10.1080/2159676X.2017.133303 3
Farley, Oliver & Harris, Nigel & Kilding, Andrew. (2011). Physiological Demands of Competitive Surfing. Journal of strength and conditioning research. 26. 1887-96. 10.1519/JSC.0b013e3182392c4b.
Crawford, R. T. (2016). The impact of ocean therapy on veterans with posttraumatic stress disorder (Doctoral dissertation). Grand Canyon University, Phoenix, AZ.
Gascon, M., Zijlema, W., Vert, C., White, M. P., & Nieuwenhuijsen, M. J. (2017). Outdoor blue spaces, human health and well-being: A systematic review of quantitative studies. International journal of hygiene and environmental health, 220(8), 1207–1221. https://doi.org/10...8.004
Godek D, Freeman AM (2020). Physiology, Diving Reflex. StatPearls Publishing, Treasure Island (FL).
Marshall, J., Ferrier, B., Ward, P. B., & Martindale, R. (2020). “When I was surfing with those guys I was surfing with family.” A Grounded Exploration of Program Theory within the Jimmy Miller Memorial. Global Journal of Community Psychology Practice, 11(2)
Carless, D., Peacock, S., McKenna, J., & Cooke, C. (2013). Psychosocial outcomes of an inclusive adapted sport and adventurous training course for military personnel. Disability and Rehabilitation, 35(24), 2081–2088. doi:10.3109/09638288.2013.802376
Nerothin, P. H. (2017). A phenomenological investigation of lifestyle surfers from san diego (Order No. 10747452). Retrieved from https://search.pro...14765
Poulsen, D. V., Stigsdotter, U. K., & Davidsen, A. S. (2018). “That guy, is he really sick at all?” an analysis of how veterans with PTSD experience nature-based therapy. Healthcare, 6(2), 64. doi:http://dx.doi.org/...20064
Kaplan, S. (1995). The restorative benefits of nature: Toward an integrative framework. Journal of Environmental Psychology, 15, 169-182 DOIs: 10.1016/0272-4944(95)90001-2
Russell , T. Crawford (2016); The Impact of Ocean Therapy on Veterans with Posttraumatic Stress Disorder. A Dissertation Presented in Partial Fulfillment Doctorate of Philosophy.
Robert A. J. Walker, Paul M. Smith, Caroline Limbert & Martin Colclough (2020) The Psychosocial Effects of Physical Activity on Military Veterans That Are Wounded, Injured, and/or Sick: A Narrative Synthesis Systematic Review of Quantitative Evidence. Military Behavioral Health, 8:3, 292-307, DOI: 10.1080/21635781.2020.1746445
Otis, N. P., Walter, K. H., Glassman, L. H., Ray, T. N., Michalewicz-Kragh, & Thomsen, C. J. (2020). Effects of PTSD and MDD Comorbidity on Psychological Changes during Surf Therapy Sessions for Active Duty Service Members. Global Journal of Community Psychology Practice, 11(2), 1 – 23.
Walter, K. H., Otis, N. P., Ray, T. N., Glassman, L. H., Michalewicz-Kragh, B., Powell, A. L., & Thomsen, C. J. (2019). Breaking the surface: Psychological outcomes among U.S. active duty service members following a surf therapy program. Psychology of Sport and Exercise. Advance online publication. doi:10.1016/j.psychsport.2019.10155 1
Walter, K. H., Sarkisian, G. V., Martínez, G., & Ward, P. B. (2020). Surf Therapy Practice, Research, and Coalition Building: Future Directions. Global Journal of Community Psychology Practice, 11(2), 1 – 11 (http://www.gjcpp.org/).
Walter, K. H., Otis, N. P., Glassman, L. H., Ray, T. N., Michalewicz-Kragh, B., Kobayashi Elliott, K. T., & Thomsen, C. J. (2019). Comparison of surf and hike therapy for active duty service members with major depressive disorder: Study protocol for a randomized controlled trial of novel interventions in a naturalistic setting. Contemporary clinical trials communications, 16, 100435. https://doi.org/10...00435
Rogers, C. M., Mallinson, T., & Peppers, D. (2014). High-intensity sports for posttraumatic stress disorder and depression: Feasibility study of ocean therapy with veterans of Operation Enduring Freedom and Operation Iraqi Freedom. American Journal of Occupational Therapy, 68(4), 395– 404. doi:10.5014/ajot.2014.011221
Wheaton, B., Waiti, J. T. A., Olive, R., & Kearns, R. (2021). Coastal Communities, Leisure and Wellbeing: Advancing a Trans-Disciplinary Agenda for Understanding Ocean-Human Relationships in Aotearoa New Zealand. International Journal of Environmental Research and Public Health, 18(2), 450. MDPI AG. Retrieved from http://dx.doi.org/...20450
