גשר על פני מים סוערים
טיפול רגשי במים: תיאוריה ותיאור מקרה
מאת יערה בויום-קפלן, מלי תורג'מן ויעל אונגר-ארנוב
הגוף החכם מהנפש: שיטת הטיפול הרגשי במים
"the body is smarter than the mind, הגוף חכם פי 1000 יותר מהנפש... הוא מספר את הסיפור האמיתי... עלינו להקשיב לגוף..." (לאונרד אור, מפתח שיטת הנשימה המעגלית)
הטיפול הרגשי במים בשיטת (Water Therapy (WT הינו פסיכותרפיה חדשנית וייחודית, שפותחה בישראל לפני כעשור ע"י אוסי שטיין ויעל ארנוב. שיטת הטיפול נשענת על רעיונות מעולמות הפסיכותרפיה הגופנית והפסיכותרפיה האקסזיצטנציאליסטית, בשילוב גישה רוחנית. הטיפול מתרחש בתוך המרחב המיימי בקליניקת מים ((water therapeutic space, בטמפרטורת מים חמימה של 34-35 מעלות, המדמה את החוויה הראשונית הרחמית.
ההנחה בבסיס התרפיה במים היא שמתקיימת זיקה משמעותית בין בני האדם למים (Wallace, 2015). כל בני האדם החלו את חייהם בשהות בת תשעה חודשים בתוך המרחב המיימי, בו התהוותה ההתפתחות הפיזית והרגשית שלהם. השהות ברחם מעוגנת בזיכרון הראשוני של כל אדם כחוויה ייחודית ומכוננת. הכמיהה העמוקה, שלרוב אינה מודעת, לשוב ולחוות את אותה תחושה מיטיבה, מוגנת ומאפשרת, מלווה את האדם מראשית חייו ועד יום מותו. המרחב התרפויטי המיימי משמש מרחב אופטימלי לטיפול רגשי, מעצם היותו תזכורת בלתי אמצעית להחזקה הראשונית שלנו ברחם המוגן. הוא משמש מעין מרחב ביניים מעברי, הצופן בחובו הזדמנות להניח ולנוח.
לצד הזיכרון התחושתי הלא מודע של הסביבה הראשונית הרחמית, למרחב המיימי תרומה טיפולית גם בשל הקלילות בה האדם חווה את עצמו ואת גופו במים, והתנועתיות הטבעית והפשוטה הנוצרת בהם. אלו יוצרים זרז לתהליכים טיפוליים עמוקים, בהשוואה לטיפול מחוץ למרחב המיימי (שטיין וארנוב, 2016). בעבודה הגופנית במים אנו מבקשים לעודד שינויים עדינים במערך הגופני של המטופל (שינויים כימיים, שינויים חשמליים, שינויים בתפקודים המוחיים, שינויים סנסוריים-תחושתיים), אשר יאפשרו למטופל לחוות את עצמו בצורה שונה תוך כדי למידות מים שונות – למידת ריכוך, למידת איזון, למידת זרימה, למידת משחקיות, למידת גמישות, למידת אופטימיות, למידת הפחתת שליטה, למידת ויסות, למידת הנעה, למידת אומץ ועוד. למידת מים שכזו מאפשרת אלטרנטיבה תחושתית (להיות מים), רגשית (להרגיש מים), קוגניטיבית (לחשוב מים) והתנהגותית (לפעול כמו מים).
הטיפול הרגשי במים כולל מרכיבים ורבליים ואינטגרציה תנועתית גופנית. הטיפול נערך בתוך המים מתחילתו ועד סופו. אצל מבוגרים ונוער (שטיין, ארנוב ולב, 2018) המפגש כולל שיחה בתחילת המפגש ובסופו (verbal sessions), וביניהן עבודה עם הגוף (body session). בחלק הגופני, המטפל מציף את המטופל בידיו בסוגים שונים של החזקה והנעת הגוף, בתנועות בעלות אוריינטציה רגשית בהתאם לאדם, לתוכן הרגשי שהוא מביא ולשלב הטיפולי בו הוא נמצא (שטיין, ארנוב, לב וממן, 2018). החיבור בין הגוף, הנפש והרוח בעבודה אינטגרטיבית עדינה ועמוקה בתוך מרחב מכיל ומדויק מאפשרת חיבור לאותנטיות ויצירת שינוי בחוויית העצמי. עבור עבודה טיפולית עם ילדים (בגילי 5-12) נבנה פרוטוקול water play, המתרגם את עקרונות הטיפול במשחק אל תוך המרחב המיימי. המים מהווים הן מרחב והן co-תרפיסט, ומזמנים יצירת טיפול בעל מאפיינים מעבריים (בין דימיון למציאות, בין אקטיבי לפאסיבי...) שכה מהותי בתרפיה עם ילדים. בטיפול בילדים משולבים גם מפגשים דיאדיים, ובמקרים מסוימים תהליכים שלמים מתבצעים בסטינג דיאדי.
הפרוטוקול הטיפולי מורכב מחמישה שלבים, המשתנים במשכם בהתאם לצורך. השלב הראשון בטיפול הוא שלב ה-containing (הכלה), ובו מתהווה הטריאדה הטיפולית מטפל-מטופל-מים. המטופל נחשף אל ה-setting הייחודי של הטיפול הרגשי במים ואל החוויה הייחודית שלו במרחב המיימי. בשלב זה נוצרת הברית הטיפולית, ובבסיסה האמון של המטופל, הן במטפל והן במים.
בניית האמון ויצירת הקשר הטיפולי נעשים כולם באיכות של מים – בזרימה, בגמישות וללא שיפוטיות. בטיפול עם ילדים מתבצע קודם כל מפגש "יבשתי" עם ההורים, ולאחריו המטפל מאפשר לילד לחוות ולחקור את המים, תוך משחק ושעשוע, ותפקידו בעיקר להצטרף אליו. בשלב ה- containing אנו מייצרים עם הילדים משחקי אמון, משחקי קשר ומשחקים להכרת הסביבה המיימית והגוף בסביבה ייחודית זו.
השלב השני של הטיפול הוא שלב ה-watering (העלאת-הצפת תכנים). שלב זה מתחיל באופן ספונטני אחרי היווצרות הברית הטיפולית, ובו מתרחשת העלאה של תכנים משכבות התודעה השונות של המטופל. המטופל נזכר, חווה מחדש, "מציף" ו"מביע" חומרי ליבה מתוך חייו. חומרים אלו מובאים הן בסיפור המילולי שהמטופל מספר, והן בסיפור הגופני אותו מספר גופו. מעצם היות התרפיה במים פסיכותרפיה גופנית, ניתן דגש משמעותי לביטויים הסומטיים הפרה-ורבליים של תוכן טיפולי ומתקיימת אינטגרציה בינו ובין התוכן המילולי. ייחודיות הטיפול במרחב המיימי מתבטאת בשלב זה בפשטות היחסית בה המטופל מעלה תכנים מעולמו הפנימי בהשוואה לטיפולים מילוליים (שטיין וארנוב, 2016). בטיפולי יבשה, המטופל מעלה תוכן רגשי עמוק, אך יש שניוּת בחווייתו – ברמה הרגשית הוא חש את האמפתיה והקירבה של המטפל, ומאידך החוויה הגופנית שלו עשויה להיות בודדה, מפחידה ומרוחקת. בטיפול הרגשי במים מתקיים עיטוף כפול, הן של המים העוטפים ונושאים את כל הווייתו של המטופל, והן של המטפל הנוכח קרוב, נוגע ואף נושא את המטופל על ידיו. חוויה זו מכונה בשיטת ה-WT, "הרחם המיטיב – המיכל הכפול" (שטיין וארנוב, 2016).
השלב השלישי הוא שלב ה-grounding (חיבור ומשאוב), ובו מתוודע המטופל אל החוויה יוצאת הדופן של ה"עצמי במים". המטופל חווה את עצמו שונה מהותית מחווייתו ביבשה – קל יותר, פשוט יותר, תנועתי יותר, זורם יותר, משחקי יותר, מפחד פחות וכיו"ב. חוויית עצמי זו מאפשרת חיבור מחודש אל משאביו וכוחותיו ברבדים השונים (גופני, שכלי, רגשי ורוחני) ומתחיל דיאלוג בין הקשיים בעולמו הפנימי לבין למידות המים השונות.
השלב הרביעי בטיפול הוא שלב ה-titration (תמהיל), ובו מתבצעת מהילה בין למידות המים השונות לבין החיים האמיתיים, ה"יבשה". נבחנת השאלה כיצד ניתן "לייבא" את איכויות המים אל חייו של המטופל הן ברמת הפילוסופית (שיעורים בזרימה, פשטות, התמדה, השפעה, טבעיות, תנועה ועוד) והן ברמה המעשית. בשלב זה נוצרות "אבני המים" – השילובים בין המים ליבשה – המתאימות לצרכים הייחודיים של המטופל במציאות חייו. התפיסה בבסיס השיטה שואפת לקרב את האדם למים וללמד אותו להשתמש בפילוסופיית המים ובפרקטיקות מים כדי לפתח חוסן וגמישות.
השלב החמישי בטיפול הוא שלב ה-spiral, הספירלה הטיפולית, המתקיים רק בטיפולים ארוכי טווח. בשלב זה מתאפשרת חזרה ספירלית על ארבעת שלבי הטיפול הקודמים, תוך העמקה בתכנים נוספים.
רשמי טיפול במים: רועי1
רועי (שם בדוי), ילד בן שתים עשרה, עבר בחייו הקצרים יותר ממה שרוב בני גילו לא יחוו לעולם. כשהיה בן ארבע התגרשו הוריו ואביו עזב את הבית, אימו שקעה בדיכאון והחלה לשתות אלכוהול. כשהיה בן שבע הוצא מהבית בצו בית משפט, האם החלה תהליך גמילה, ומאז ועד היום ממשיכה במסגרת התמיכה הקבוצתית בקהילה. לאחר מאמצים מרובים שלה להוכיח לרשויות שהיא ראויה לכך, חזר רועי לבית אימו. רועי מאובחן עם חרדה והפרעת קשב, ולומד במסגרת של חינוך מיוחד. הוא התנסה במספר טיפולים רגשיים במסגרת הפנימייה והקהילה, אך ללא הטבה משמעותית.
מתחילים ללמוד מהמים
עם כניסתו הראשונה של רועי לקליניקת המים, אני מתבוננת עליו ברבדים שונים: דפוסי התנועה והנשימה שלו, האופן בו הוא נושא את גופו, האופן בו פוגש גופו את המים. כל אלה מסייעים לי, עוד לפני תחילת הטיפול, להתבונן ברועי בצורה מעמיקה שאינה תלויה במילים.
רועי מגיע לטיפול בדואליות ניכרת לעין: מחד, גופו דרוך ומתוח כקפיץ והוא אחוז תזזית, ומאידך, הוא שמח ומבטא את חוש ההומור שלו, פניו מחייכות ועיניו מאירות. בהתאם, משקפים המים את תנועותיו ופעולותיו באדוות, גלים, בועות והתזות. כבר בתחילת המפגש הראשון מים משפריצים לכל עבר, אפילו בתגובה לתנועה הכי מינורית שלו. צחקוקיו וצהלותיו עולים ונשמעים בכל רחבי קליניקת המים. במים עולות דרגות החופש שלו והוא פעיל ומלא מרץ; זאת בניגוד למאמצים הרבים שהוא עושה בבית "להתנהג יפה" ולהוכיח לאימו "שהיה כדאי להחזיר אותי הביתה".
לצד העונג הרב שרועי שואב משהותו במים והרשות לפרוק עול ולהשפריץ לכל עבר, ניכר על גופו המתח הרב ואף נוקשות תנועתית. בחווייתו האישית, רועי חש מוקף ועטוף במים, קליל ועליז, אך החזקת הגוף המתוח לא מאפשרת לו לצלול, לשחות בקלות ולנוע בזרימה במים. המים מתנגדים לטונוס השריר ועולה הרושם שהוא נאבק ונלחם במים כדי לנוע ממקום למקום.
במפגשים הראשונים, בעשייה משחקית משותפת, קשובה ומלאת התכוונות, אנו חוקרים יחד את מה שמתאפשר לגוף לעשות מתחת למים: לעבור דרך חישוק, לשהות, להנכיח את עצמנו באיכויות משתנות, קלילות וכבדות. רועי מתאמן ב"להיות דג" ולומד תוך התנסות, איך לזרום ולנוע ברכות, להרפות את המתח, לרכך את כל הנוקשות האצורה בגופו. יחדיו אנו משכללים תנועות וזרימה מתחת למים. העבודה המשחקית במים (water play) מאפשרת לילד מפגש עם קשייו בתוך מרחב מכיל ונוח, פשוט ומוגן, גופני ומאפשר. תכונות המים – וביניהן הזרימה המתמדת, המערבוליות, הנייטרליות, הלחץ ההידרוסטטי והשקיפות – כל אלה מאפשרות התהוות של מרחב מעברי-משחקי, הנע בין דמיון למציאות ברכות וללא מאמץ.
מיהו הכריש הטורף?
ממפגש למפגש משתנים יחסי הכוחות בין המים לבין גופו של רועי. המים נרגעים: האדוות, הגלים וההשפרצות מכל תנועה שוקטים, וניכר כי נוצרו חיבור וברית חדשים והדדיים בין רועי לבין המים. כאן מתחיל השלב השני בטיפול, שלב ה-watering. המים בבריכה משפיעים על המים הפנימיים שבגוף, ומהדהדים אותם. ראשית לוקחת על עצמה מסת המים שבבריכה את מסת הגוף של רועי, ואט אט היא מכילה, מהדהדת ומשקפת את המתרחש בנפשו. ניתן לתאר זאת כמעין "התכתבות" בין המים שבפנים לבין המים שבחוץ: בין סערת הנפש הפנימית של רועי, לבין קליניקת המים, הבריכה, המשמשת כמְכָל מחזיק. המים עוטפים את רועי עד לשורשי העיטוף הרחמי, בו הוא מתחיל להתנסות במנוחה, התרככות, פריקה של מטענים ומכאובים ובנייה מחודשת, וזאת מתוך החזקה מיטיבה וזרימה. העיטוף הכפול של המים והמטפלת, מסייעים לרועי לחוש בטוח לשתף, בדרך המשחק המותאמת לגילו, בתכנים עמוקים ובחוויות שעברו עליו לאורך חייו.
רועי בעל דמיון מפותח ועדיין לא נפרד מהצורך במשחק הדרמטי. זירת המים מזמנת שפע של אפשרויות ל- play therapy ומשחקיות אותנטית משחררת. כבר במפגשים הראשונים רועי ממציא משחק שנקרא "כריש טורף". במשחק אני נדרשת לגלם כריש והוא את עצמו, השט בסירתו (יושב על גבי מזרון). הכריש עסוק במאמצים להפוך את הסירה ולהשיג את טרפו. כדי לזמן חוויה משקמת ומבריאה, אנו מסמנים בבריכה "מקומות בטוחים" – מקומות אליהם אין לכריש גישה, ורועי יכול להרגיש בהם בטוח ומוגן.
ניסיוני רב השנים בתחום התיאטרון ובאלתור תוך כדי תנועה, מאפשר לי הצטרפות רכה ומיטיבה לתוך התרחישים שרועי מביא אל הבריכה. באחד המשחקים שלנו, אני לוקחת את תפקיד מספרת הסיפור: "יום אחד שט לו רועי בספינתו אל מעמקי הים כי רצה זמן מרגוע, הוא שכב לו נינוח על סירתו ונהנה משמש חמימה, רוח קלילה נשבה, עד שלפתע הגיח כריש ענקי...." . הכריש/אני, מגיח מתוך המים, מנער והופך את המזרון עליו שוכב רועי. רועי, בצהלות ובשאגות, שוחה לכל עבר, משפריץ מים. ה"כריש הענק, הטיפש והאיטי" (זוכרים? זו אני), לא מצליח לראות היכן רועי נמצא, ואף שרועי שוב על המזרון הכריש אינו מבחין בו ורועי מצליח לחמוק בקלות.
סיפור "הכריש הטורף" הולך ומשתכלל עם הזמן, כאשר רועי מוסיף לארסנל התפקידים שלי דמויות נוספות: דמות המספר, דמות הרע שמנסה להרוג אותו ודמות הטוב שמציל אותו מידי הרע. רועי הוא ילד תיאטרלי, ומגלם בכישרון רב את דמות הילד הקשור ברגליו ונזרק למים. כעת, בעודו מגלם את מותו בטביעה, הוא מוריד את ראשו לתוך המים ושוהה בהם שניות ארוכות. כמו עובר, הוא נח בהם בקלות ואינו זקוק לאוויר. גופו נעשה רך ורפוי. עולה בי תחושה שהוא מבקש הצלה. הוא בוחן האם יש מישהו בעולם שמוכן ורוצה להצילו. אני נדרכת ומתחילה לדובב את מחשבותיי בזמן ההצלה: "אוי ואבוי! מה קרה לו? אני חייבת לבדוק אם הוא נושם, אני אעשה לו פעולת החייאה, אני אנשים אותו! אני אטה את ראשו שיצאו המים מהריאות! הנה הוא נושם! הוא חי!". גם כשאני שולה אותו מהמים, מתירה את הקשרים הדמיוניים שכרך סביב רגליו ומבצעת "פעולות החייאה", רועי לוחש: "אני עדיין מת". לבסוף, מאמצי ה"החייאה" שלי, הכוללים תיאורים גרפיים של כל התהליך (הטיית הגוף הצידה, מכות חשמל ומים שיוצאים מהריאות), נושאים פרי. רועי שותף מלא (הוא זה שהציע שאתן מכת חשמל בלב...) ומגיב לכל פרט בסיפור בתיאטרליות ובכישרון רבים – ושב לחיים.
ב"משחק" זה, שאופייני לשלב ה-watering, מתחיל רועי להעלות תוכן טיפולי עמוק מתוכו. הוא מביא את התנועה המתקיימת בתוכו בין חיים למוות, תמה שתופסת מקום מרכזי בשותפות בינינו ומשקפת את הלוך הנפש בו מצוי רועי. הברית שנוצרה בין רועי לבין המים מאפשרת לו להרפות; המים מכילים הכל, אפילו תחושה של מוות. במים, שלא כמו ביבשה, המטפל באמת יכול לשאת את המטופל בידיו ולהצילו, המים נושאים את משקל הגוף שלו במלואו כשהוא מגלם פני מת והוא צף ללא כל תחושת כובד, המים מאפשרים להרפות את המשא. חוקי המשחק משתנים במים, עם אובדן משקל הגוף, אפשרות הצלילה, הצטרפות לזרמים ולמערבולות, היכולת לנוע ב-360 מעלות ללא מעצור או חשש מנפילה. הטיפול הרגשי במים מאפשר לרועי לעבד תכנים מורכבים ומאיימים בתוך משחק גמיש, הניתן לשינוי ועיצוב מתמיד, ממש כמו המים המעודדים את רועי לחוות את יכולת ההשתנות האנושית המתמדת.
מים כמנהרה לשחרור מטענים
כחלוף המפגשים, ועם העבודה האינטנסיבית שנעשית במים על עיבוד הקונפליקט בין החיים למוות ובין הלבד לביחד, מתחזק האמון של רועי בעצמו ובעולם ובמקביל הולך ופוחת הצורך שלו בשחזורי ההחייאה הארוכים. רועי מאפשר לעצמו לשוב לחיים תוך רגעים ספורים. כעת הטיפול נכנס לשלב ה-grounding, בו רועי פוגש את עצמו בצורה שונה מהותית מחיי היומיום ביבשה.
באחד המפגשים משחק רועי היצירתי עם שנורקל ומדמה שהוא חייזר. בסיפור שהוא ממציא החללית בה הוא שוהה מתפוצצת עקב תקלה. בעקבות הפיצוץ הוא נופל למי הים הגדול. בסיפורו אני עוברת במקרה באזור ומצילה אותו. לאחר שביצעתי בו פעולות החייאה, רועי מסמן כי בפיצוץ איבד את קולו, ולכן מתאר את כל קורותיו בעזרת פנטומימה. בשלב כלשהו הוא מסמן לי להלוות לו את קולי כדי שיוכל להסביר בפרטים מדויקים מה מתרחש. אני מעבירה לו את קולי והוא, בדרמטיות והתמסרות טוטלית לדמות, מספר כי הוריו, ששהו עימו בחללית, מתו בפיצוץ. תיאורו כולל מחוות גופניות תואמות: קושי בנשימה, תשישות ומאמץ. הוא יודע שהם מתים, כי הגיעו יצורים מהכוכב שלהם לקחת את גופותיהם בחזרה. הוא ראה את זה במו עיניו. לשאלתי מדוע לא אספו גם אותו בחזרה לכוכב ממנו באו, ענה כי ראו שהוא בסדר ולכן עליו למצוא את דרכו בחזרה לבדו. בסיום המפגש ביקש רועי שזה יהיה משחק עם סיפור בהמשכים, אך במפגש שלאחר מכן הוא מעדיף לשוב למשחק המוות וההצלה. הפעם לא נדרשות בהצלתו פעולות החייאה רבות, ומתווספת "שחיית הצלה", בה אני אוחזת בו מתחת לזרועותיו והוא מרפה ראשו על כתפי. יחד אנו משכללים את פעולת ההצלה: "קח אוויר, עלינו לעבור במנהרה..." – המנהרה מצויה בתוך המים והמעבר בה מחייב תנועת הצללה בה הראש נכנס מתחת למים.
רועי ממשיך לגלם בנאמנות את תפקידו כחסר כוחות ומעולף ובכך מאפשר לשכלל את המשחק למקום בו ניתן לסמן התחלה של הצפה ועבודה גופנית פאסיבית. בעבודה הפאסיבית, המטופל נישא על ידי המטפל וצף על המים, והמטפל מתאים את תנועות הגוף הרגשיות. רועי נענה לשינוי ומאפשר התנסות תנועתית שונה, הוא מתמסר למנח הפאסיבי, נרגע ומשתחרר. העבודה הפאסיבית עם ילדים בכלל ועם רועי בפרט הינה קצרה יחסית (בין חמש לעשר דקות) ונבנית בצורה הדרגתית. במהלכה אין שיח, רועי בעיניים עצומות, בחיבור שקט אל גופו ואל המים. רועי חווה את עצמו שונה, הוא מתחבר לכוחותיו, יכולת הוויסות שלו מתגלה ומשתכללת, הוא זורם יותר, בטוח ומחובר יותר לעצמו. בעקבות עבודה זו גם יכולותיו המילוליות לבטא את העובר עליו משתפרות, באופן שניכר בשיח בינינו.
בזכות משחקים אלו, לומד רועי להרפות ולהיתמך, להירגע ולסמוך שוב על ההחזקה מבחוץ. במשחקיו הוא משחזר תמונות קשות מילדותו, זיכרונות משכרותה של אימו, חוסר תפקודה ואי מילוי צרכיו הבסיסיים כילד. הוא מציף ומעלה תמונות המשחזרות את היעלמותם של הוריו מחייו, תמונות הכרוכות בכאב ובהכרה שהוא נותר לבדו בעולם ועליו למצוא בכוחות עצמו את דרכו להצלתו.
נולדים מחדש
עולה בי תחושה שרועי מבקש "למות" שוב ושוב על מנת להיוולד מחדש במים למציאות תומכת ומטיבה, כפי שאולי חווה בתחילת חייו, כתינוק או כעובר ברחם אימו. המים מכילים את סיפוריו הקשים, את רגשותיו ומכאוביו. המים החמימים מרככים, מהווים מעין תכנית הפשרה לרגשות שנחוו בעוצמה עקב אירועים טראומתיים, וכן למחשבות ואמונות שגויות שרכש בעקבות המציאות אליה התוודע. הקלילות שבמים מאפשרת שובבות והשתעשעות, לצד ציפה בידיה המכילות של המטפלת. החזקתם ותמיכתם של המים, העיטוף המלא שלהם לגופו וכן הקשר הטוב שנוצר בינינו, מאפשרים לרועי לשחרר לבריכה חומרים של פגיעות וטראומות ילדות (שטיין, ארנוב, לב וממן, 2018). הביטחון שהמים משרים בהכלתם ובחמימותם כרחם, מאפשרים החזקה, תמיכה והכלה רגשית כך שרועי יכול לשחרר, לעבד ולעכל את אותם החומרים מבלי להתפרק.
הפגיעות הראשוניות המוקדמות שחווה מתבטאות בעיקר כחרדת נטישה וחשדנות מוגברת לסביבה, לצד הפרעת קשב. פעמים רבות רועי נדרך ודואג שמא אימו נעלמה ואינה מחכה מחוץ לבריכה, מבקש בצורה לא מותאמת לגילו שאימו תבוא לראות מה עשינו במים. הוא מעוניין שגם היא תכנס אתנו לבריכה. לעיתים אני מרגישה שהכנסת ההורה למרחב המיימי המקודש אינה מיטיבה, אך במקרה זה אני מבינה שכדאי ואף רצוי להכניסה לפחות פעם אחת אתנו אל המים, כדי שההחזקה המיטיבה תבוא גם ממנה. אני קשובה לבוא הרגע המדויק בו אצרף את אימו של רועי לחלק מזמן הפגישה לשהות אתנו במים, להחזיר לה את חובתה וזכותה הטבעיות כאם.
אחת המטרות שאני חווה בעבודה עם רועי, היא היכולת לתת ביטוי ומענה לצרכים הלגיטימיים שלו, שלא נענו כילד צעיר ורך. אני חווה את רועי במפגשינו במים במופעים שונים: כילד בן שנתיים וחצי-שלוש שאימו החלה לשתות וכנראה התעלמה ממנו רוב שעות היום; כילד צעיר בן שבע הנלקח מביתו ומועבר למקום זר, זה המתגעגע לאימו וחולם שתשיב אותו לחיקה; ולעיתים מבליח הנער בן השתים-עשרה, סקרן ומתבגר. ככל שאני חווה שצרכים אלו מקבלים מענה ואט אט מתמלאים, אני מבינה שהבשילה העת להכניס את אימו עמנו למים, כדי שמתוך מענה לצורך הראשוני שלא סופק, יתפנה מקום לנער המקסים לצאת וללבלב במלוא הדרו. הטיפול הדיאדי במים מזמן עבודה נינוחה ובטוחה על הקשר הורה-ילד, מאפשר חוויה של חיבור וקרבה בלתי אמצעית, והזמנה לחוויה משותפת בדיאלוג של עשייה גופנית משותפת מיטיבה (שטיין, ארנוב ולב, 2018) – זאת לעיתים תוך משחק משותף, פעילות משותפת, החזקה של ההורה את הילד או להיפך (ייחודי במים שהילד יכול לשאת את ההורה). כשהאם נכנסת עמנו למים רועי מבקש שהיא תערסל אותו כתינוק. שתנענע ותלטף אותו. אימו משתפת פעולה ודמעות זולגות על לחייה.
לא תמיד המפגש הורה-ילד במים נחווה בעוצמה כפי שמתואר במקרה זה, אך תחושת הקלילות וההנאה שהמים משרים, יחד עם השובבות והמשחק, משפיעה בדרך כלל לטובה על היחסים.
ומה הלאה?
רועי ואימו ממשיכים להגיע אל קליניקת המים. שבוע אחר שבוע מתנסח השינוי אותו חווים במים אל מרחב היבשה שלהם. אנו נמצאים כעת בשלב הרביעי בטיפול, שלב ה-titration, בו מתורגם השינוי שהתהווה אצל המטופל בתוך המרחב המיימי אל מרחבי היבשה. ניכר כי רועי פוגש את השינוי העמוק המתהווה בו במים: תנועותיו גמישות וזורמות יותר, המפגש של גופו עם המים רך ופחות מתנגד, הוא צולל בקלילות ובנינוחות, יכולת השהות שלו מתחת למים גדלה – דבר המעיד על נשימה נינוחה ורגועה, בטחון עצמי ונוחות. הזרימה הגופנית-רגשית (flow) של רועי משתכללת ומשפיעה על ההתנהלות היומיומית היבשתית שלו, הוא מתחיל אט אט לתרגם שינוי זה אל חייו האמיתיים מחוץ לטיפול. הפסיכולוג האמריקאי צִ'יקסֶנְטְמִיהַאיִי, מפתח עקרון הזרימה בפסיכולוגיה, מדגיש את הקשר החזק בין יכולת הזרימה של האדם לבין החוסן הנפשי שלו. לדבריו, ניתן ללמוד זרימה מוחית ולהחיל מצב תודעתי זה על מצבים שונים במציאות החיים. במים לומד רועי זרימה מהי, והוא חווה את עצמו מצליח לזרום ולא להיתקע גם במצבי קושי ואתגר. רועי חווה איסוף וויסות משמעותי במרחב הבית-ספרי, ומצליח להביא את עצמו בצורה מיטיבה יותר בבית הספר מול המורים ומול החברים. הקשר עם אימו נרגע, החרדה שאפיינה את התקשורת ביניהם פוחתת, ונראה כי האם עצמה חווה הקלה משמעותית בקושי ההורי. המים, מלמדים את המשפחה הקטנה של רועי ואימו שיעורים אמיצים בריפוי ושינוי, מחזקים את האמונה של שניהם ביכולת לשוב לצעוד יחד במסע משותף.
ואני? עומדת פעם אחר פעם נפעמת מכוחם של המים, מקסמם, מעוצמתם להביא ריפוי עמוק לתוך מערכות יחסים. מודה על הזכות שניתנה לי להיות מטפלת רגשית במים בשיטת WT.
הערות
- פרטי המקרה טושטשו לצורך שמירה על חסיון טיפולי
מקורות
ארנוב, י', ושטיין, א' (2016), מים עד נפש – טיפול רגשי במרחב המיימי. ספרי ניב.
ארנוב, י' (2019). אתם זורמים או נתקעים? כל מה שלא ידעתם על הקשר בין זרימה לחוסן נפשי. אתר על הספה: https://www.alhasa...=3328
צ'יקסנטמיהאיי, מ' (2012). זרימה – הפסיכולוגיה של החוויה המיטבית (תרגם יונתן בר), הוצאת אופוס
שטיין, א', ארנוב, י', לב, מ', וממן, ד' (2018). השקט שאחרי הסערה – טיפול רגשי במים בשיטת WT להתמודדות עם חווית לידה שקטה. אתר בטיפולנט: https://www.betipu...D7%9D/
שטיין, א', ארנוב, י.', ולב, מ' (2018). בנתיב המים – טיפול רגשי במים בשיטת WT בליווי סוף חיים. אתר בטיפולנט: https://www.betipu...7%9D_
תורג'מן, מ' (2019). מגרש המשחקים הרטוב – טיפול רגשי במים לילדים בשיטת WT. הרצאה שניתנה במסגרת יום עיון "פרויד בבגד ים 2", יוני 2019. אתר בטיפולנט
Wallace, J. N. (2015). Blue mind. California: Back bay books
