מת ובועט: הדוקומנטרי שמוכיח כי כולנו פרוידיאנים
רשמים מהקרנת הסרט הדוקומנטרי על פרויד "מת ובועט" בתאריך 7.8.17 בסינמטק
מאת אן הברמן
בתקופה של טרום-פרויד, הניסיון "להיות יותר מודע לעצמך" לא נתפס כהגיוני. לא דיברו על הדחקה של בעיות או על מנגנוני הגנה. אנשים מרובעים לא תוארו כ"אנאליים", וחלומות לא נתפסו כדרך המלך לחומרי נפש פנימיים. האופן שבו אנו חווים את עצמנו ואת הפסיכולוגיה שלנו מושפע ישירות מפרויד. עד היום, רגעי מבוכה מסוימים מעלים את השאלה המתבקשת "מה פרויד היה אומר על זה?".
מספיק לשים לב לתפוסה המלאה של אולם הסינמטק - בערב שכלל את הקרנת הסרט ולאחריו דיון עם יוצר הסרט צחי שיף ועם פרופ' אבשלום אליצור - כדי להבין שפרויד רלוונטי כתמיד. לצורך הסרט, ראיין שיף עשרות מומחים מהארץ ומהעולם לעניינו של פרויד. חלקם שונאים אותו בכל מאודם. חלקם מעריצים אותו. אחרים פשוט מרותקים ממנו. אבל כולם חולקים כלפיו אובססיה משותפת, המדגישה את מקומו של פרויד בחברה שלנו.
לעשות אמנות אנטי-פרוידיאנית בבירת הפסיכואנליזה
אחד משונאיו המושבעים של פרויד הוא האמן הארגנטינאי הורסיו קארדו. מעניין כי הרעיון לסרט התחיל כאשר ביקר שיף ממש במקרה בתערוכה של קארדו. התערוכה עסקה כולה בהכפשת שמו של פרויד - דבר שלא עושים בבירת הפסיכואנליזה בואנוס איירס, שם מספר המטפלים והמטופלים בפסיכואנליזה הוא הגדול בעולם. קארדו קיבל ביקורות תוקפניות על העבודות שלו, כאילו היה עוסק בחילול הקודש. אך שיף התרשם מהתערוכה, וביקש להיפגש עם קארדו. המפגש הוליד סרט קצר על עבודתו של קארדו, אשר הפך בהמשך לפרויקט רחב היקף, הבוחן את כל אותם המקומות אליהם הצליחה לחלחל משנתו של פרויד.
(ציור: הורסיו קארדו. מתוך טריילר הסרט "מת ובועט")
פרויד האיש: פתיחות מחשבתית לצד שמרנות
אחד הדברים שהדהדו לי במיוחד בסרט הוא מידת השמרנות של פרויד. לא רק שפרויד היה שמרן פוליטית ותמך במפלגה הימנית, הוא גם האמין בשמרנות מינית ויצרית. החשיפה של פרויד את הכוחות המניעים אותנו לא נגמרה במיניות. הוא תיאר את הלא מודע כגונב את המושכות מהאדם עצמו, ומכוון את פעולותיו באופן המנותק מחשיבה רציונלית. הלא מודע מכיל, מחד, את האיד, בו משוטטים בחופשיות פחדים קמאיים ויצרים שלא נתונים לתכתיבי זמן ומרחב. מנגד, מכיל הוא גם את הסופר אגו השולט בנו ביד קשה, תוך מוסרניות מענישה.
נשלטים על-ידי האיד והסופר אגו (צולם מתוך טריילר הסרט "מת ובועט")
למרות הפתיחות המחשבתית הזו, בסרט הודגש כי פרויד הזדעזע מהאפשרות של שימוש בחומרי הלא מודע לצורך כתיבת שירה ויצירה אמנותית. באותו אופן, הוא כנראה לא היה תומך כלל במיניות הפתוחה של התרבות המערבית, שהשיא שלה היה בתקופת המכונה Free Love של שנות השישים.
היה מעניין לראות בסרט את ביטויי האמנות העשירים שעשו שימוש בלא מודע כחומר מרכזי ליצירה, בניהם סרטים של היצ'קוק וציורים של דאלי. השימוש בלא מודע כחומר לעשייה ויצירה הוא כמעט מובן מאליו בתרבות שלנו; מעבר לכך, אנשים רבים משתמשים בסמים, משתתפים בסדנאות מדיטציה ומתנסים בחוויות שכל מטרתן לגלות את הלא מודע ולהשתמש בו לפיתוח אישי.
מדוע התנגד פרויד לכל אלו? (טוב, חוץ מהסמים. הוא נהג לרשום למטופליו קוקאין, אך שינה את דעתו לגבי השימוש בו לאחר שחברו הטוב מת כשהוא מכור לסם). התשובה נעשה ברורה יותר בדיון שהתקיים לאחר ההקרנה עם שיף ופרופ' אבשלום אליצור, שהוא פיזיקאי העוסק גם בפסיכולוגיה.
תיבת הפנדורה של פרויד
אליצור הסביר כי פרויד אמנם חשף את הלא מודע, אך לא התכוון שצריך להשתמש בו. פרויד לא תמך במיניות משוחררת, כי הוא סבר שיש לנתב את הליבידו לחקירה אינטלקטואלית ועשייה תרבותית דרך סובלימציה. ככל שאנשים יהיו יותר סובלימטוריים בפעילות שלהם, סבר פרויד, כך החברה תהיה מתורבתת יותר.
אחת החוקרות בסרט הדגישה כי המטרה האולטימטיבית של פרויד הייתה מחקר. הוא האמין שצריך להיות מודעים לכל - הוא לא שפט שום פטיש או משאלה חריגה. אך הוא האמין כי יש להשאיר את התכנים ברמת השיח, לא להוציא אותם לפועל, ובטח שלא להשתמש בהם כחומר ליצירה בפני עצמו.
אולם, כפי שציין אחד המומחים בסרט, "פרויד פתח תיבת פנדורה". הוא לא השאיר אחריו חוברת הוראות "מה לעשות עם כל זה". זהו אולי אחד מהחורים בעלילת הפסיכואנליזה. והשאלה מה עושים עם החומרים עכשיו כשאנו מודעים אליהם, נותרת פתוחה לפרשנות אישית - כמעט אוקסימורון כשמדברים על פסיכואנילזה פרוידיאנית.
המשך הקיום התודעתי של פרויד
הצפייה בסרט הייתה חוויה מהנה ומומלצת, לקרובים ולרחוקים מהתחום כאחד. היה משעשע לראות את התגובות הקיצוניות שפרויד מצליח לעורר באנשים גם היום. נראה כי חלק מהמרואיינים בסרט, ביניהם הפילוסוף הצרפתי מישל אונפריי, כועסים עליו ממש ברמה האישית. אונפריי חזר וטען, באופן די קטנוני, כי פרויד גנב את רעיונותיו מתלמידים והוגים אחרים. נראה שאין אמן בעולם שלא "שואל" רעיונות ושואב השראה מאחרים. פרויד עצמו ודאי היה מפרש את הטינה הזו כהתנגדות מודחקת (וזו ביקורת נוספת על הפסיכואנליזה, בה כל חוסר הסכמה הופך למנגנון הגנה).
"אפשר לשנוא אותו ואפשר לאהוב אותו" מסכם אליצור "אבל בסך הכל התרומה הגדולה של פרויד הייתה לעודד אנשים למצוא את הקול האישי שלהם".
אין עוררין על כך שהשפעתו של פרויד רחבת היקף באופן מעורר השתאות, אך הרגשתי כי שיף חוטא קצת בצביעת כל העולם בצבעיו של פרויד. למשל, הוא רמז כי אנו חבים את עליית האינדיבידואליזם בחברה המודרנית לפרויד. פרויד אמנם התעמק במאבקי נפשו של האדם הפרטי, אך אינדיבידואליזם הוא תולדה של מגמות חברתיות מגוונות, ולא רק של הפסיכואנליזה. אגב, גם פרויד עצמו חטא בחטא זה, וראה את כל קשת ההתנהגות האנושית במונחי התיאוריה שלו. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות שרבים מתלמידיו המוכשרים ביותר ערקו ממנו בהמשך.
בהמשך הדיון עלתה השאלה מדוע פרויד - כאדם וכדמות היסטורית - עדיין מקושר כל כך לרעיונות שלו? מדוע כשאנו מדברים על הלא מודע, על פסיכואנליזה, ואפילו על אינדיבידואליזם - כאילו היינו מדברים על פרויד האיש? זאת למרות שפסיכואנליטיקאים אחרים, ביניהם יונג וקליין, פיתחו את הרעיונות הללו ולקחו אותם למקומות אחרים לגמרי, עד כדי התנתקות טוטאלית מפרויד. לעומת זאת, רעיונות של הוגים אחרים, לא פחות חשובים מפרויד, מתפקדים כישויות עצמאיות בחברה. למשל, כשמדברים על קפיטליזם, אדם סמית' לא תמיד עולה לראש. כשמדברים על כוח הכבידה, ניוטון נשאר לנוח.
אליצור טוען כי התשובה נעוצה, בין היתר, בכך שהתיאוריה של פרויד היא לא כזו שמישהו אחר יכול היה לגלות אותה. אני לא לגמרי מסכימה, לפחות לא לגבי כל התיאוריה של פרויד (חלקים מהתיאוריה שלו הם בכל זאת מאוד אידיוסינקרטיים). הוגים רבים אחרים, וביניהם ניטשה, דיברו על הלא מודע, על ביטוי הקול האישי ועל מתן ביטוי ליצרים. בכל זאת, יש משהו בכריזמה של פרויד שגורם לו להמשיך להיות כאחד עם הרעיונות שלו, גם יותר ממאה שנה לאחר פרסומם. וחוץ מזה, אולי אנשים דיברו לפניו על הלא מודע, אך אף אחד לא כתב עליו כל כך הרבה, ובכזו נחישות, במשך ארבעים שנה.
"מה פרויד היה אומר על הסרט?" שואל מישהו בקהל. "קודם כל הוא היה מתלונן על כל השטויות שדיברו עליו", אליצור עונה, "אבל בסך הכל הוא היה מאוד מרוצה לדעת שההשפעה שלו הייתה כה רחבה, ושהוא זוכה לממדי ההכרה הזו". אחרי הכל, זה מה שהוא תמיד רצה שיקרה.
הערות
התמונות לקוחות מתוך טריילר הסרט "מת ובועט".
