הנרקיסיסט הביישן והנרקיסיסט המתמזג עם דמות אידיאלית
הצעה לסיווג מחדש של האישיות הנרקיסיסטית
מאת אורנה אפק
קווי אישיות נרקיסיסטיים
אנשים בעלי אישיות עם קווים נרקיסיסטיים מאופיינים בראש ובראשונה בתחושת עליונות, פנטזיות גרנדיוזיות וצורך לתדלק באופן תמידי את תחושת הערך העצמי הגבוה שלהם. הם חשים צורך עז בהכרה של הסביבה במיוחדותם. בנוסף לכך בולטת אצלם נטייה לתנודות חריפות בתפיסת ערכם העצמי; ככל שהאישיות יותר פתולוגית, כך התנודות חריפות יותר.
כמו כל אפיון אישיותי, שניתן למצוא ביטויים שלו אצל כל אחד, כך גם אפיונים נרקיסיסטיים. אולם, כאשר ליבת העיסוק של האדם היא בערכו העצמי וכשהעיסוק מלווה בתחושות עזות של עליונות ונחיתות, ניתן לומר שמדובר באדם עם קווי אישיות נרקיסיסטיים (להבדיל למשל מאדם בעל אישיות עם קווים גבוליים, העוסק ביחסי קרבה-מרחק עם הזולת, או מאדם בעל אישיות עם קווים כפייתיים, העוסק רבות בשליטה וסדר).
אנשים בעלי אישיות עם קווים נרקיסיסטיים ניחנים בדרך כלל בכישרונות מיוחדים או תכונות נערצות (כמו יופי, עושר, חכמה וכדומה), המחזקים את תפיסתם העצמית הלא ריאלית. הם מזדהים עם החלק הנערץ, אך כשהם לא זוכים לתשואות מהסביבה הם יחוו נפילה קשה ולא ריאלית בערכם העצמי. ה- DSM, מדריך ההפרעות הפסיכיאטריות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית, מאבחן את האישיות הנרקיסיסטית על פי תשעת הקריטריונים העיקריים שלהלן, כאשר נוכחות של לפחות חמישה מהם מובילה לאבחנת הפרעת אישיות נרקיסיסטית:
1. גרנדיוזיות
2. עיסוק יתר בפנטזיות של הצלחה גדולה או אין סופית
3. תחושת מיוחדות וייחודיות
4. צורך תמידי בהערצה מהסביבה
5. ציפייה לייחס מועדף (תחושת ה"מגיע לי")
6. נצלנות
7. העדר אמפתיה כלפי אחרים
8. קנאה באחרים או אמונה שאחרים מקנאים בהם
9. התנהגות מתנשאת
בעל הרצף בין אישיות נרקיסיסטית בריאה ועד לאישיות הפתולוגית
יש להדגיש שוב שמדובר ברצף הנע מהאישיות הנרקיסיסטית הבריאה ועד לאישיות הפתולוגית, כאשר בקצה האחד מדובר באנשים בריאים ובקצה השני אנשים הסובלים מהפרעת אישיות קשה. הקריטריונים של נצלנות והעדר אמפתיה מאפשרים לדעתי להבחין בין הפרעת אישיות קשה לבין אישיות עם קווים נרקיסיסטים, ללא הפרעת אישיות.
לא מעט כבר נכתב על כך שהאבחנה שמציע ה-DSM היא צרה ולא מספקת, כי היא לא כוללת בתוכה את הנרקיסיסטים "הסמויים" – אנשים שלא מראים כלפי חוץ את משאלותיהם הגרנדיוזיות, תחושות העליונות שלהם והצורך בהערצה מהסובבים אותם, ומותירים רושם של אנשים ביישנים וצנועים. כותבים שונים הצביעו על נרקיסיזם זה וכינו אותו בשמות כמו "הנרקיסיסט הביישן" (Ronningstam, 2005), ו"הנרקיסיסט הסמוי" (Akhtar, 1989). ה-PDM (2006), ספר אבחון בעל אוריינטציה פסיכואנליטית-דינמית, קבע אף הוא שבנוסף לנרקיסיסט המוחצן "הארוגנטי" (המקביל לתיאור של ה-DSM), ניתן לזהות את הנרקיסיסט הדיכאוני/מרוקן (Depressed /Depleted) – המקביל לסוג הצנוע/ביישן כפי שהגדירו אותו כותבים אחרים. ממצאי המחקר של דיקינסון ופינקוס (Dickinson, A. & Pincus, 2003), חיזקו את ההשערה בדבר קיומו של הנרקיסיסט "הפגיע" כהגדרתם, אשר מאפייניו הנרקיסיסטים אינם נראים לעיין ושלעתים הוא אף נתפס על-ידי הסביבה כצנוע וביישן.
בספרה המקיף על האישיות הנרקיסיסטית, מסכמת אלזה רונינגסטם (2005) את הדומה והשונה בין הנרקיסיסט הארוגנטי לנרקיסיסט הביישן, כאשר היא מציגה קווים משותפים להם כמו תחושת עליונות ומיוחדות, חוסר יכולת למחויבות ביחסים, חוסר באמפתיה ותחושות חריפות של קנאה. בנוסף, היא מציינת מספר אפיונים שהם ספציפיים לנרקיסיסט הביישן. אנשים אלה, הנראים כלפי חוץ נעימים וצנועים, נוטים להתרחק ממרכז תשומת הלב ומתביישים במשאלותיהם הגרנדיוזיות ובאמביציות שלהם. ניכרת אצלם ביקורת עצמית קשה ואכזרית, הם דיכאוניים ופסימיים, ומצליחים פחות בתחום הקרייריסטי/מקצועי, בעיקר בשל הקושי להתמודד עם ביקורת ותחרותיות. רוניניגסטם מציעה את הסיווג שלהלן, המצוין לדעתי:
נרקיסיזם בריא:
1. הנרקיסיזם הנורמלי – ויסות תקין של ערך עצמי ופנטזיות גרנדיוזיות שדוחפות להישגים
2. הנרקיסיסט יוצא הדופן (extraordinery) – ביטחון עצמי רב, יכולת העזה מיוחדת והובלת רעיונות מיוחדים ויצירתיים לכדי הישגים מציאותיים
נרקיסיזם פתולוגי:
1. הנרקיסיסט הארוגנטי – תחושת ערך עצמי מנופחת ופגיעה, חיפוש אחר תשומת לב והערצה מהסובבים. התנהגות שתלטנית ועוינת
2. הנרקיסיסט הביישן – תחושות של בושה על פנטזיות גרנדיוזיות, פחד מכישלון, מעצורים בתחום העבודה ובתחום הבין-אישי
3. הנרקיסיסט הפסיכופתי – התנהגות לא מוסרית, אלימה וסדיסטית, שמטרתה להגן על תחושת ערך עצמי מנופחת
כפי שניתן לראות, הסיווג של רונינגסטם מתאר בראש ובראשונה את הנרקיסיזם הבריא, הרגיל, ואף לוקח בחשבון את האפשרות שקיימים אנשים עם קווים נרקיסיסטיים בולטים, עם יכולות מיוחדות, הנמצאים בטווח הבריאות הנפשית (extraordinary). הסיווג שלה לוקח בחשבון כי נרקיסיזם לא בהכרח משקף פתולוגיה – ולעתים ההפך מכך. באופן דומה, היינץ קוהוט ראה את הנרקיסיזם הבריא כנרקיסיזם ראשוני-ארכאי, שעובר טרנספורמציה לנרקיסיזם מפותח. הנרקיסיזם המפותח בא לידי ביטוי ביכולות כמו אמפתיה, חכמה, הומור, יצירתיות ויכולת להבין ולקבל את סופיות החיים (2007 [1966]). הוא מתאר למשל את תחושת האומניפוטנטיות של וינסטון צ'רציל, שאפשרה לו להיחלץ ממצבים קשים ובלתי אפשריים בחייו, כמו שבי במלחמת הבורים. בהמשך חייו של צ'רצ'יל, הגרנדיוזיות והאומניפוטנטיות עברו טרנספורמציה למקום מפותח עוד יותר, דבר שאפשר לו לתפקד באופן מרשים כמדינאי וכראש ממשלת בריטניה. גם קווי אישיותו הנרקיסיסטיים של פרויד, כפי שכתבתי בעבר, הם שדחפו אותו להישגיו יוצאי הדופן ולתרומתו הרבה והחלוצית בהבנת נפש האדם (אפק, 2010). סטיבן מיטשל, במאמרו "הכנפיים של איקרוס" (Mitchell, 1986), מתייחס לנרקיסיזם הבריא כחלק חשוב המאפשר צמיחה והתפתחות. לדבריו, נרקיסיזם בריא משקף יכולת לאיזון דיאלקטי בן חיים שיש בהם אילוזיה לבין היכולת להכיר בגבולות המציאות. אדם ללא אילוזיה חיי חיים ללא חיוניות, ללא הנאה , חש חוסר טעם ליצור ולבנות, כי הוא מודע לזמניות של חייו ושל הישגיו. מנגד, לאדם בעל נרקיסיזם פתולוגי החי חיי פנטזיה אומניפוטנטיים, חסרה ההכרה בגבולות המציאות ועל כן הוא לא ערוך להתמודד עם האכזבות והמגבלות שהמציאות מזמנת לו, חש מוכה פעם אחר פעם וחווה סבל רב.
בנוסף לנרקיסיזם הבריא, רונינגסטם, ככותבים לפניה, יצרה קטגוריות נפרדות לנרקיסיזם הפתולוגי הארוגנטי לעומת הנרקיסיזם הביישן. קטגוריות אלה ישימות לדעתי גם בתחום הנרקיסיזם הבריא: גם אנשים בריאים עם קווים נרקיסיסטים באישיותם, מתאפיינים כבעלי קווים "ביישנים" או "ארוגנטיים". אנשים בריאים עם קווים ארוגנטיים יראו יותר שתלטנות וצורך בשיקוף לגרנדיוזיות שלהם, ופחות עוינות ותוקפנות לעומת נרקיסיסט פתולוגי ארוגנטי.
נקודה נוספת חשובה שיש לתת עליה את הדעת היא ההבחנה שעושה רונינגסטם בסיווג של בין הנרקיסיסט הפסיכופתי לאחרים. גם אוטו קרנברג עשה הבחנה דומה, ואת הנרקיסיזם הפסיכופתי, המאופיין בסדיזם ותוקפנות, כינה נרקיסיזם "ממאיר". מנהיגים חולניים, כמו סדאם חוסיין, מתאימים לקטגוריה זו (Kerenberg, 1970).
הנרקיסיסטים המתמזגים עם דמות אידיאלית
בסיווג של רוניניגסטם חסרה לדעתי קטגוריה נוספת: הנרקיסיסטים המתמזגים עם דמות הנתפסת בעיניהם כאידיאלית. אנשים אלה חווים תחושת מושלמות ועליונות דרך החיבור לאחר האידיאלי. לא למותר לציין שכל נרקיסיסט מאדיר את עצמו גם בדרך זו; אולם בסיווג שאני מציעה כאן מדובר בנרקיסיסטים שהדפוס הקבוע שלהם להשגת ה"אספקה" הנרקיסיסטית הוא באמצעות חיבור לאחר אידיאלי. כאשר החיבור ניתק, בשל סיבות שונות, הם יחברו לאדם אידיאלי אחר, ודרך החיבור אליו יחושו שוב עליונים ומיוחדים.
דמותו של נרקיס, מהמיתוס היווני המוכר, היא אב-טיפוס לנרקיסיסט הארוגנטי. נרקיס היה בחור יפיפה ומושלם, שכל מי שראה אותו נשבה בקסמו. נרקיס עצמו גילה אדישות ובוז כלפי המתאהבים בו, והסוף ידוע: הוא התאהב בדמותו המשתקפת בנהר ומת מלב שבור. אך מה בנוגע לאקו? אותה נימפה שאיבדה את קולה האישי ונאלצה לחזור כהד על דברי אחרים? אקו התאהבה בנרקיס המושלם, שלא החזיר לה אהבה. אקו עשויה לסמל את הנרקיסיסטיוּת שבאה לידי ביטוי דרך ההתמזגות עם אחר מואדר.
אנני רייך, במאמרה "Narcissistic Object Choice in Women" (Reich, 1953), מתארת נשים שחוות את עצמן פגומות, וכמו אקו איבדו את קולן האישי ואת אישיותן. נשים אלה מנסות לווסת את ערכן העצמי דרך ההתמזגות עם גברים "אידיאליים" – גברים הנתפסים כחכמים במיוחד, עשירים, יפים וכדומה. היא הצביעה על שני סוגי נשים שבחירתן בגברים היא בחירה נרקיסיסטית: (1) נשים כנועות-תלותיות, אשר קושרות את גורלן עם גבר אחד נערץ וחשות שבלעדיו חייהן אינם חיים; ו-(2) נשים בעלות מבנה אישיותי פתולוגי הרבה יותר, אשר יוצרות קשרים קצרים וחולפים עם גברים רבים, כאשר כל גבר הופך להיות דמות אידיאלית לתקופת זמן מוגבלת; לאחר תקופה קצרה מגלה האישה שבן זוגה אינו מושלם, והוא "נזרק" לטובת בן זוג "מושלם" אחר. רייך מציינת שקבוצה זו מקבילה לנשים שתיארה הלנה דויטש, אשר כינתה אותן "AS IF" – נשים שאין להן אישיות משלהן ובכל פעם מזדהות ומתאימות עצמן לדעותיו, לערכיו ולתחומי העניין של הגבר איתו הן נמצאות. קרנברג טוען גם הוא שהנשים המתוארות כ-AS-IF הן נשים נרקיסיסטיות, אך לדעתו הקבוצה הראשונה שמתארת רייך (נשים כנועות-תלותיות) הן נשים היסטריות עם קווים נרקיסיסטיים (Kerenberg, 1970). היות ונרקיסיזם כאמור מתבטא על פני רצף, נראה לי שניתן לראות נשים אלה כנשים עם הפרעה נרקיסיסטית, אך בעלות ארגון אישיות גבוה.
גם קוהוט מבחין בין אנשים הזקוקים בעיקר לשיקוף של הגרנדיוזיות שלהם (אותם ניתן להקביל לנרקיסיסטים הארוגנטיים) לאחרים הזקוקים בעיקר לאידיאליזציה של אובייקטים נערצים (Kohut & Wolf, 1978). הוא מסווג את האישיות הנרקיסיסטית לשלושה סוגים:
1. אישיות המחפשת שיקוף (mirroring) מהסביבה
2. אישיות המחפשת דמות אידיאלית להעריצהּ (הצורך באידיאליזציה)
3. אישיות המחפשת חיבור לאחרים הדומים לה (alter-ego, או תאומות)
עבור קוהוט, סיפוק צרכים נרקיסיסטיים מוביל לבניית העצמי; אולם יש להבחין בין ניסיונות ודרכים לסיפוק צרכים נרקיסיסטיים, הקשורים לחוויית זהות וגיבוש העצמי, לבין קווי אישיות נרקיסיסטיים. כך למשל, קטגוריית ה-alter-ego, שבמרכזה חיפוש אחר אחרים דומים, משקפת ללא ספק דרך ספציפית לחיזוק וגיבוש העצמי. הדבר בולט בעיקר בגיל ההתבגרות, כאשר המתבגרים מחקים זה את זה וכך חשים בהירות רבה יותר לגבי זהותם – גם אם היא זמנית ומאוד לא יציבה. אך אנשים המחפשים חיבור לדומים להם, יחסים של "תאומות", אינם בהכרח בעלי קווים נרקיסיסטיים, היות שהגרנדיוזיות או תחושת העליונות לא בולטת באופן תדיר בחווייתם את עצמם או בהתנהגותם.
מאותה סיבה בדיוק יש להפריד בין אנשים הנוטים לעשות אידיאליזציה במערכת יחסים עם זולת נערץ ולא חווים את עצמם כאידיאליים או מושלמים בשל כך (ולהפך – אף עשויים להתהלך באופן קבוע עם תחושות של נחיתות ופגימות), לבין מי שהתמזגות עם דמות אידיאלית צובעת בצבעים גרנדיוזיים את חוויית העצמי שלהם. אנשים אלה, שאליהם אני מתייחסת במאמר זה (הנרקיסיסטים המתמזגים), עשויים להיחוות כנעימים וחברותיים, אך בדומה לנרקיסיסטים הגרנדיוזיים הם בחיפוש מתמיד אחר שיקוף קבוע של הסובבים אותם, למושלמותם ולעליונותם (מעצם היותם מחוברים לדמויות אידיאליות). הקטגוריה של קוהוט המתייחסת לאנשים הזקוקים לאידיאליזציה לא מקבילה לגמרי לקטגוריית האישיות המחפשת דמות אידיאלית להתמזג עמה, שהרי קוהוט רואה נרקיסיזם כמצב כרוני שבו האדם זקוק לאחר לגיבוש וחיזוק העצמי שלו – ולא בהכרח כחוויה דומיננטית של הסובייקט את עצמו כעליון ו/או מושלם.
קוהוט הציג בהמשך את קטגוריית האישיות המחפשת התמזגות (Merger-hungry personality), אנשים עם ליקוי חמור במבנה העצמי. אנשים אלה, לדברי קוהוט, עשויים להתאפיין בקווי אישיות של אנשים המחפשים שיקוף, אידיאליזציה ותאומות, כלומר עשויים להיראות כמו סוגים שונים של נרקיסיסטים (הארוגנטים, הביישניים וגם כאלה שאני לא הייתי מאבחנת אותם כנרקיסיסטים) – כך שגם הם לא מתאימים לקטגורית המתמזגים המחפשים אידיאליזציה שהוספתי. כמו כן, על פי תיאורו של קוהוט, נראה לי שמדובר באנשים גבוליים (העסוקים יותר ביחסי קרבה-מרחק עם הזולת) ופחות בנרקיסיסטיים.
כשמדובר בהפרעת אישיות ממש, קל יותר להבחין בסממנים הנרקיסיסטיים של אנשים המחפשים התמזגות עם דמות אידיאלית, היות והם מוקצנים: עיסוק בלתי פוסק באובייקט המואדר (גם אם הוא מת – הקשר איתו ממשיך להזין את חווית המושלמות), שימוש באחרים כקהל, האדרת עצמם ללא הרף, התנשאות מוסווית, קנאה קשה באחרים, הכחשה מאסיבית של רגשות שליליים, וקושי של ממש ליצור יחסים שיש בהם תלות.
לסיכום, בתוספת קטגוריית הנרקיסיסטים המתמזגים עם דמות אידיאלית, אני מציעה את הסיווג הבא:
1. נרקיסיזם רגיל ותקין (ללא קווי אישיות נרקיסיסטיים בולטים)
2. הנרקיסיסט יוצא הדופן (בריא)
3. הנרקיסיסט הארוגנטי/מוחצן (בריא ופתולוגי)
4. הנרקיסיסט הביישן/מופנם (בריא ופתולוגי)
5. הנרקיסיסט המתמזג עם דמות אידיאלית (בריא ופתולוגי)
6. הנרקיסיסט הפסיכופתי (פתולוגי)
סיווג זה, מאפשר לזהות באופן מדויק יותר אנשים עם קווים נרקיסיסטיים באישיותם. בקליניקה, זיהוי מוקדם של נרקיסיזם מאפשר לעבוד באופן מדויק יותר ורגיש עם צורכיהם ועולמם הפנימי של המטופלים הנרקיסיסטים.
מקורות
אפק, אורנה (2010). פרויד – הדרמה של הילד המחונן, נדלה ביום רביעי 21 במרץ 2012 מאתר פסיכולוגיה עברית.
קוהוט, היינץ (2007 [1966]). צורות והתמרות של נרקיסיזם. בתוך: קוהוט, היינץ (2007 [1985]). פסיכולוגיית העצמי וחקר רוח האדם. תולעת ספרים.
Akhtar, S. & Thomson, J.A. (1982). Overview: Narcissistic personality disorder. American Journal of Psychiatry, 139. pp.12-20.
American Psychiatric Association. (2000). Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders. Washington, DC: Auothor.
Dickinson, A. & Pincus, A. (2003). Interpersonal analysis of grandiose and vulnerable narcissism. Journal of Personality Disorder. New York. pp.188-207.
Gabbard,G.O. (1989). Two subtypes of narcissistic personality disorder. Bulletin of the Menninger Clinic, 53, pp. 527-532.
Kerenberg, O. (1970). Factors in the Psychoanalytic Treatment of Narcissistic Personalities. Journal of the American Psychoanalytic Association, 18. pp. 51-85.
Kohut, H. & Wolf, E. (1978). The Disorders of the Self and Their Treatment: An Outline. International Journal of Psychoanalysis, 59. pp. 413-425.
Mitchell, S. (1986). The Wings of Icarus: Illusion and the Problem of Narcissism. in: Mitchell, S. & Aron, L. (1999). Relational Psychoanalysis: the Emergence of Tradition. The analytic press.
PDM Task Force (2006). Psychodynamic Diagnostic Manual. Silver Spring, MD: Alliance of Psychoanalytic Organizations.
Reich, A.(1953). Narcissistic object choice in women. Journal of the American Psychoanalytic Association, 1. pp. 22-44.
Ronningstam, E. (2005). Identifying and Understanding the Narcissistic Personality. oxford University Press.