פסיכולוגיה עברית

×Irina Lemeshinsky
Uma © Irina Lemeshinsky
זכור אותי
 

דעות

חלק מאיתנו, שלם בפני עצמו: גלעד שליט – הזווית ההולונית

הסיפור של גלעד שליט נרשם בתוכנו כפרטים, כחברה, כעם. של מי הסיפור הזה? המורכבות העצומה של הקונפליקט האישי-ציבורי בסיפור נבחנת במאמר באמצעות המושג "הולונים", הנקשר בזרם הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית והמתייחס למציאות כמורכבת כולה ממהויות שהן חלק/שלם בו זמנית. במאמר נעשה ניסיון ללמוד מהתנהלותן של הדמויות המרכזיות בסיפור חזרתו של שליט על עיקרון חשוב בגישת האבולוציה הרוחנית: היכולת לאזן בין הדחף לעצמיות לדחף לשיתופיות.

מתפרסם מ 3/11/2011 | 7,723 צפיות

תגיות: | |

 

חלק מאיתנו, שלם בפני עצמו: גלעד שליט – הזווית ההולונית

 

מאת עירית סדן

 

 

 

הכול, באמת הכול יש בסיפורו של גלעד שליט: בן ואבא ואמא ואח ואחות, ומורשת של עם ועמים, וצדק ואי צדק, וטובים ורעים ופוליטיקה ואקטיביזם חברתי וניהול עסקים. חיים ומוות ואימת אי הוודאות שביניהם. מנעד מטורף של רגשות בלתי ניתנים להכלה כמעט – ייאוש ותקווה, שמחה ועצב, אהבה ושנאה, קנאה ואחווה. והמתנה קשה מנשוא ועוצמות רגשיות שסוערות את דרכן עד לצלחת הפסטה של אימא ורק אז נחות מעט, מרשות סוף סוף להקלה להשתתף בזהירות וביראה בחגיגת הלב.

אבל יש בסיפור הזה עוד משהו. משהו עמוק וחשוב מעין כמותו, שאנחנו זוכים לקבל ממשפחת שליט, בסמליות שקיבלה על עצמה, בעל כורחה, בעל כורחנו; בדרך המורכבת והמרתקת שבה נטווה הסיפור כל הזמן בשני הרבדים – הפרטי והציבורי, האישי והפומבי.

של מי הסיפור הזה? של מי הבן הזה? של עצמו? של הוריו? של המערכת ששלחה אותו? של המערכות הרבות שהביאו לשחרורו? מבלי לענות באופן מפורש על השאלה הפרדוקסלית הזו, נראה שמדינה שלמה לומדת להתנהל מתוך הבנה של מציאות מורכבת, שבה הבן הזה הוא גם שלם ויחיד בפני עצמו וגם חלק ממשהו גדול ממנו.

קן וילבר, אחד הפילוסופים האמריקנים הנודעים ביותר של זמננו ומהשמות הבולטים בזרם של פסיכולוגיה טרנספרסונלית, מתאר בספרו "קיצור תולדות הכול" (2006) את המציאות כמורכבת מהולונים. המושג "הולון", שטבע במאה שעברה ההוגה ארתור קסטלר, מתייחס למהות שהיא שלמה כשלעצמה, ובו זמנית היא גם חלק מאיזשהו שלם. אם מתבוננים מקרוב בדברים ובתהליכים קיימים, מגלים שהם לא רק שלמים בפני עצמם, אלא תמיד גם חלקים של משהו אחר. הם שלמים/חלקים, הם הולונים. למשל, אטום שלם הוא חלק ממולקולה שלמה, מולקולה שלמה היא חלק מתא שלם, תא שלם הוא חלק מאורגניזם שלם, וכן הלאה. בוויכוח הפילוסופי עתיק היומין בין האטומיסטים להוליסטים סביב השאלה מה ממשי – השלם או החלק, טוען וילבר: לא זה ולא זה. או אם נרצה, גם זה וגם זה. יש רק שלמים/חלקים בכל הכיוונים, הולונים כל הדרך למטה וכל הדרך למעלה. יותר מכך, מכיוון שכל הולון הוא חלק/שלם, יש לו שתי "נטיות", או שני "דחפים": מצד אחד, הוא חייב לקיים את השלמות שלו, את הזהות, את האוטונומיה, את עצמיותו. מצד שני, הוא גם חלק ממערכת, משלמות כלשהי, ועליו להתאים עצמו כחלק ממשהו אחר. קיומו תלוי גם ביכולת שלו להתאים לסביבתו, לקהילה שלו. אם הוא נכשל באחד מהשניים, בעצמיות או בשיתופיות – הוא פשוט יחדל להתקיים. זהו עקרון חשוב באבולוציה רוחנית, שבה עוסק זרם הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית.

 

והנה הבן הזה, השלם הזה, גלעד, יוצא יום אחד מביתו הפרטי, מבית הוריו הפרטיים, לבוש מדים – מדי צְבא מדינתו, ונחטף אל מעבר לגבול, כמעט אפשר לומר אל כוכב אחר, שכן בגלקסיה. חציית הגבול הזו היא אירוע דרמטי, לא רק כמערכה ראשונה בעלילת המציאות המסויטת שהכרנו, אלא בכך שהיא פותחת אותנו למסע-בין-כוכבים הזה, בין הרבדים של המציאות – השלם והחלק, העצמיות והשיתופיות.

אני עומדת משתאה ומתפעלת שוב ושוב נוכח ההתנהלות הדינאמית של משפחת שליט בין שני הדחפים ההולוניים האלה: הצורך לשמור על השלם, על האוטונומי, על הבית הפרטי, ועם זאת – ההכרה בשיתופיות, בחלקיות בתוך מערכת של קהילה-עַם-יחסי עַמים. התנועה הדינאמית הזו בין שני הדחפים היא משימה קיומית, כפי שאומר וילבר, שבסיפור הקונקרטי שלנו יש לה בוודאי משמעות הישרדותית של חיים ומוות. אני רואה את התנועה הזו באופן מוחשי, בכל פעם שנעם שליט יוצא מהבית לדווח לתקשורת על מצבו של גלעד. נע מהשלמות-שהִנו אל החלקיות-שהִנו, חוצה את גבול הפרטי-ציבורי – לא בקלות, אבל כנראה בחכמה רבה. מתוך כבוד לכל אחד ממופעי המציאות הללו – האחד השלם, הנזקק לגבול סגור, מוגן מחשיפה, והאחר החלקי, המכיל את הידיעה שהוא חלק ממשהו גדול יותר, שגבולותיו רחבים יותר.

והרי גם שם, מחוץ לדלת הבית, ב"אזור הציבורי" עומדים הולונים, חלקים-שלמים, שכל אחד מהם נע בין שני הדחפים, לעצמיות ולשיתופיות. כל אחד מאיתנו הוא הולון, שכשלם מתמודד עם מעיינות הרגש הפרטיים שהסיפור הזה מנביע בתוכו, וכחלק מכלל הוא שותף להתרגשות, לחרדות, לכאב, לאחריות ולמחירים שאנחנו משלמים כחברה על העסקה. לכן זהו גם עסק פרטי וגם עסק של כולנו.

הוריו הפרטיים של גלעד, יחד עם "גורמי המערכת", מפלסים לו כעת את הדרך ל"חיים נורמליים". דרך זו עוברת ממצב קיצון של בידוד וניתוק למצב קיצון של חשיפה – לאור השמש, לחיק הציבור, לעולם הפייסבוק שנולד בינתיים, ועוד. מה הם "חיים נורמליים" אחרי שבירת רצף מטלטלת שכזו? כולנו עוקבים במעורבות רגשית גדולה, לא מתוך סקרנות או מציצנות, אלא מתוך שאיפה אישית לאיזון ותיקון, כל אחד ממקומו הפרטי וכולנו כשלמות חברתית. האם נצליח לסלול את הדרך?

אורך הרוח וההתנהלות ההולונית של משפחת שליט מספקים יסוד לאופטימיות עבורי. האופטימיות הזו נשענת גם על הרושם הזהיר שמדינה שלמה נענית לאתגר האיזון העדין שמשפחת שליט נאלצה לקחת על עצמה. במרקם השברירי של הסיפור הזה, אפילו התקשורת, באורח פלא, מילאה את חלקה באופן שמכבד את העיקרון של שלמות/חלקיות ומצאה נוסחה הוגנת לדילמת הפרטי-ציבורי המוכרת.

 

אולי, אם נשכיל לספוג, להתבונן ולהפיק, נרוויח מהעסקה הזו משהו שהוא אפילו גדול מגלעד, אני מעזה לומר. נרוויח את היכולת לחיות בתאימות עם האופי ההולוני שלנו, החלק/שלם. לזרום באיזשהו איזון עם שתי הנטיות, בעולם הכל כך קשה לאיזון שאנו חיים בו. כבני אדם, נוכל אולי להתמקם טוב יותר ברצף שבין בדידות קיומית לבין רשתות חברתיות וירטואליות חסרות גבולות. כמדינה, נוכל לתת ביטוי גם לצורך להיות שלם ייחודי, עם סגולה, וגם לחלק המסתגל של היותנו רכיב בגלקסיה ים-תיכונית, על כל מורכבותה. כמדינה, אנחנו בולטים בפרדוקס ההולוני שלנו: אנחנו נאבקים ושורדים אותו בינתיים, תחת סכנה ממשית שנחדל להתקיים אם לא נדע למצוא איזון בין שניהם לאורך זמן, כפי שטוען וילבר. לשם כך אנו זקוקים לאורך רוח ולמודל. מודל, אולי כמו זה שהציבה משפחת שליט במאבקה, המדגים איך להיעזר בתמיכת אחרים בלי לוותר על עצמאות; איך לשתף ולפתוח, בלי לפרוץ; איך לסגת, מבלי להיות מובס; איך להיאבק במלוא העוצמה ובלי אלימות; איך לשרוד ייאוש ולהמשיך בכל זאת; איך לחיות בשלום, גם אם באי נחת, עם המחיר שמשלמים אחרים; איך לכעוס, ובכל זאת לכבד ולהודות על מה שאפשר. איך להיות חלק/שלם.

היישומים האפשריים של מודל כזה ושל "מודעות הולונית" הם רבים, בוודאי בכל מצבי הקונפליקט שאנו נדרשים לנהל מחוץ לגבולותינו ובפנים הבית. ממחאת הקוטג', עבור באוהלי הצדק החברתי, דרך מחאות סקטוריאליות למיניהן, עד שלום במזרח התיכון וכל הדרך חזרה – צמיחה או "התעלות עצמית", כפי שמגדיר וילבר (בניגוד לפירוק או "התמוססות עצמית"), תתרחש רק אם הפתרון יכיל את תפיסת החלק/שלם; למשל, אם שני הצדדים בסכסוך הישראלי-פלשתיני יכירו בשיתופיות, לא פחות מאשר בעצמיות. גם העוצמות הגואות בגלי המחאות שידענו לאחרונה ממחישות, כל אחת בדרכה, את הכוח שבתנועה מעצמיות לשיתופיות ואת הקונפליקט שחווים המוני הפרטים האינדיבידואלים במטוטלת הזו, בדרך לפתרון של התעלות או להתמוססות.

והנה גם כאן, בשורות האחרונות של המאמר, אני מוצאת עצמי נעה בין הצורך להתמקד בסיפור גלעד שליט כרעיון שלם, מרכזי וייחודי, לבין הצנעתו כחלק יחסי במארג הסבוך בו אנו חיים.

קיבלנו שיעור מסיפור גלעד וממשפחת שליט. גלעד חזר, אבל השיעור עוד לא נגמר. שכר הלימוד יקר לכולנו, והלוואי שנרגיש את תמורתו, לימים.

 

מקורות

וילבר, קן (2006). קיצור תולדות הכל. הוצאת כינרת, זמורה-ביתן, דביר.

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

סדן, ע. (2011). חלק מאיתנו, שלם בפני עצמו: גלעד שליט – הזווית ההולונית. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 21/11/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2684

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.