פירוש החלום – דרכים רבות לו
סקירת הכנס השנתי של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית
מאת לירונה רוזנטל
סקירת הכנס השנתי של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית, בנושא "בשבח החלום, בסבך החלום – פשר החלום מאה שנים אחרי", שנערך בתל אביב ב-10-11 במרץ 2011.
מזה זמן מה חשתי שמשהו לא בסדר אצלי כפסיכולוגית. למשמע המילים "חלמתי חלום הלילה" מפי מטופל/ת אינני קופצת מכיסאי, חושיי לא נדרכים, ולא תופסת אותי התרגשות עזה שהנה, הנה מייד יגיע לאוזניי חומר ייחודי, נדיר ומיוחד, כמוהו לא שמעתי עד היום שישפוך אור חדש ומיוחד על הטיפול. כאשר מובא חלום לשעה הטיפולית אני מקשיבה לו כמו לכל דבר אחר. לעתים החלום מעלה אסוציאציות ומוביל להבנות ולגילויים. אך פעמים רבות משקפים החלומות בצורה קצת אחרת את אותם חומרים המעסיקים את המטופל/ת בטיפול באופן כללי. במקרים אחרים סיפור החלום מלווה בצפייה דרוכה של המטופל/ת ל'גילוי" שאני אמורה לספק בעקבות החומר הנדיר שהובא לפני. במקרים אלו, לרוב גם אין למטופל/ת כל אסוציאציות או רגשות לגבי החלום. אז ניצב החלום בינינו כמו חבילה יקרה אותה איננו יודעות כיצד לפתוח.
לכן שמחתי ללמוד שהכנס השנתי של האגודה הישראלית לפסיכותרפיה פסיכואנליטית יעסוק בחלומות. הלכתי לכנס בצפייה ובתקווה למצוא כמה חוטים חדשים לפתיחת המתנות היקרות שהמטופלים מביאים אלי.
בהרצאת הפתיחה, "חלום, סמל ומציאות נפשית", פרש הפרופסור שמואל ארליך את גלגולי דרכו של פרויד אל הגילוי שהחלום צופן פשר ומצפין משמעות. תיאור דרכו של פרויד אל החלום מפיו של הפרופסור ארליך היה מסודר ובהיר והיווה תזכורת חשובה למי שאינו בקיא ברזי 'פשר החלום', ההיסטוריה של הספר וההתפתחויות סביבו. ארליך המשיך ומנה בהרצאתו את ההשלכות העיקריות של תגליתו של פרויד לגבי המציאות הנפשית ומקומה בחיי האדם. לבסוף, הוא סקר כמה מעיקרי השינויים שחלו בהבנת החלום ובטיפול בו כפועל יוצא מההתפתחויות התיאורטיות בפסיכואנליזה והשלכותיהן לגבי המציאות הנפשית והעמדה הטיפולית הנגזרת ממנה. את ההתפתחויות התיאורטיות הוא המחיש באמצעות התייחסות לחלום של מטופלת שלו, אותו הוא פירש לאורן של התיאוריות השונות הקיימות בפסיכואנליזה. הייתה זו הרצאת פתיחה מאורגנת ורהוטה, שהיוותה פתיח ראוי לכנס בנושא. הנגיעות הקטנות בניתוח החלום לאור התיאוריות השונות היוו מעין מתאבנים מעוררי תיאבון להבנת הדרכים המרובות להתייחסות לחלום שהתפתחו מאז פרויד ועוררו תקווה להרחיב את הידע ואת ההבנה בכל אחת מהן.
בהרצאה הבאה, מפי ד"ר רז אבן, "על טבע החלום ותכונותיו – מפגש בין חקר המוח לבין פסיכולוגיית המעמקים", נפרשו בפנינו פרטי מידע רבים מתוך עולם המחקר הענֵף על טבע תהליכי החלימה ותכונותיהם. מספר פרטים תפשו את תשומת לבי ועוררו בי עניין ושאלות, למשל: נשים חולמות חלומות שונים בתקופות שונות של המחזור החודשי; דפוסי החלימה משתנים והופכים אינטנסיביים ואלימים יותר סביב התחלה ו/או הפסקה של טיפול תרופתי אנטי דיכאוני; כאשר החלימה אינה מתאפשרת מתרחשות תופעות של פיצוי כגון חלומות המופיעים בזמן ערות; החלום אינו תוצר ויזואלי, הוא בעיקר התרחשותי, כלומר, דברים מתרחשים בזמן החלום. עוד כללה ההרצאה תיאורים שונים של תהליכי המוח ואיזורי המוח האחראיים על החלימה ומשתתפים בה, והצגת מסקנות לגבי טבע החלימה בעקבות גילויים אלו. שאלות לגבי משמעות המפגש שבין עולם הידע המחקרי על החלימה לבין התהליך הטיפולי בקליניקה, שבו אנו מתרכזים בעיקר בעולם התוכן של החלומות, התרוצצו בקרבי במהלך ההרצאה. למשל: האם העובדה כי בזמן התחלה או סיום של טיפול תרופתי גוברת האינטנסיביות של החלימה אמורה להשפיע על ההתייחסות לחלומות העולים בתקופה זו בקליניקה? ואם כן, כיצד תבוא לידי ביטוי השפעה זו? אך לצערי סיים ד"ר אבן את ההרצאה מבלי לגעת בעצם במהות ה"מפגש בין חקר המוח לבין פסיכולוגית המעמקים".
לאחר הרצאות הפתיחה נחלק הקהל לסדנאות או הרצאות מצומצמות. בחרתי להיכנס לסדנה של יוסי טמיר על חלומות בפסיכולוגיית העצמי. אומרים שכנס מוצלח הוא כזה בו לפחות הרצאה אחת מצליחה לחדש ולהעשיר באופן מרגש; אם כך, בעקבות ההרצאה של טמיר, אני יכולה לסכם את הכנס כמוצלח ביותר עבורי.
יוסי טמיר, פתח בדוגמה מפורטת בה תיאר סדרת חלומות של מטופלת שהובילה לסדרה של אסוציאציות מיניות בוטות לחלומות אלו. פרשנויותיו של טמיר לחלומות ולאסוציאציות נעו סביב חוויית הנחיתות של המטופלת עקב היותה אישה. מצאתי עצמי נעה באי נוחות בכיסאי לשמע הפרטים המיניים הפלסטיים הבוטים ולשמע הפרשנויות הנשמעות מפי גבר כלפי מטופלת אישה ומסופרות מפי גבר לקהל המורכב ברובו מנשים. אך בהמשך דבריו מתקן טמיר את הרושם, ומאפשר לי להתרווח בכיסאי וללמוד. הוא מתייחס לפרשנויות שהביא כאל פרשנויות של פסיכואנלטיקאי קלאסי מתחיל, שהכלים של זרם האסוציאציות והדגש על ההתפתחות המינית הם התשתית התיאורטית ממנה יונקת עמדתו הקלינית. חדר קורס ומתפורר וחפץ פאלי משפריץ ומתפוצץ בחלום, המקבל אצל הפסיכואנלטיקאי הקלאסי הצעיר פירוש המתייחס לחרדות מפני התוקפנות המינית ההרסנית של הגבר, מקבל בהמשך תחת המשקפיים של פסיכולוגיית העצמי פירוש של חוויית התפרקות העצמי.
אנסה לסכם את הנקודות המרכזיות המשקפות את תרומת פסיכולוגיית העצמי להבנת החלום והעבודה עמו כפי שעלו בהרצאה ובשיחה שהתפתחה במהלכה בין טמיר למשתתפות/ים. פסיכולוגיית העצמי נוצרה כתיאוריה קומפלמנטרית לתיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית שמתמקדת בדחף, באגו ובמושאי הדחף (אובייקטים). מנקודת מוצא זו יצר קוהוט הבחנה בין שני סוגי חלומות, חלומות משאלה וחלומות מצב עצמי. הראשונים, ברוח התיאוריה הפרוידיאנית, ניתנים לפענוח בעזרת אסוציאציות חופשיות של המטופל/ת, דרכן מפרשים את הסימבולים והייצוגים של החלום. השניים הם חלומות 'מצב עצמי' - אלו הם חלומות שאינם מובילים לזרם אסוציאטיבי, או שהבקשה לאסוציאציות בעקבותיהם מעלה תמונה נוספת או תיאור מצב. עם חלומות אלו טכניקת האסוציאציות החופשיות אינה יעילה. המטפל בגישת פסיכולוגיית העצמי מתייחס אליהם כאל תיאור כולל של מצב העצמי. המטפל ינסה לזהות את מצב העצמי, ובהקשר זה את צורכי העצמי ואת צורכי הזולת-עצמי המופיעים בחלום ובאיזו מידה אלו מקבלים מענה.
הפירוש של המטפל לחלומות אלו נשען על הבנה אמפתית של החוויה הכללית העולה מהחלום, ואינו מתייחס בהכרח לפרטים המופיעים בו. המלה 'אמפתיה' במקורה מתייחסת לחוויה המתעוררת בנו כאשר אנו מתבוננים ביצירת אמנות, ושמאפשרת לנו לקלוט באופן חווייתי והכרתי את מה שהיוצר מבקש לבטא. החוויה האמפתית מעצבת את התגובה שלנו ליצירה והיא גם מכוונת את האופן בו המטפל מגיב אל החלום ברוח פסיכולוגיית העצמי. האסוציאציות בטיפול זה מופיעות כתגובה של המטופל לפירוש האמפתי של החלום, ועולות כאשר המטפל אכן מבין את חוויית החלום של המטופל. במילותיו של טמיר, מדובר בחוויית ה'קליק' שבהבנה, ולא בחוויית ה'אהה' שבפירוש. לחלום בהקשר זה קיימת פונקציה מארגנת, והיא הדרך של האדם לארגן את החוויה הפנימית שלו, לארגן את הגרייה שהוא נתון בה מבפנים ומבחוץ. האדם צריך לפעמים זולת-עצמי שייתן הד כלשהו לתהליך הזה. מזווית זו החלום אינו משקף את מה שהמטופל מנסה להסתיר, אלא את מה שהוא מנסה לספר ולבטא, את הבדיקה האם יש מי שיקשיב, ואת התקווה שהפעם יהיה מי שיקשיב. הפירושים אותם הביא טמיר כדוגמאות לפירוש ברוח פסיכולוגיית העצמי היו נגישים, אינטואיטיביים וקרובים לחוויה.
חשתי כי טמיר מציע עבורי דרך לעבודה עם חלומות שביחס אליהם אין למטופלים אסוציאציות או תחושות. החלום הוא מה שהם יכולים לספר ואין מעבר לו. נפתח בפני עולם פירוש חלומות המזמין לחופש יצירתי ובה-בעת מחבר לחשיבות של אמירת הפשוט והמובן מאליו.
היום הסתיים בהרצאתה של ד"ר דנה אמיר – "בין החלום החוזר לחלום שאי אפשר לחלום אותו – שפת החלום כשפת שיר". אמיר הקריאה את הרצאתה כמו קריאת שירה: הדיבור שקט, מתנגן, מלא בפאתוס, נוסך נופך של חלום, שיר, נמנום על סיום היום והשעה המאוחרת. בדבריה היא השוותה בין אלמנטים של שירה המשותפים גם לחלום, משלבת בדברים דוגמאות מתוך שירי משוררים.
למחרת נפתח היום ב'קבוצה גדולה' שהנחו תמי אלעד וד"ר רובי פרידמן. בדברי הפתיחה של הכנס הסבירה טלי רסנר שהעבודה בסדנאות קטנות והבחירה בטכניקת הקבוצה הגדולה באו בעקבות בקשת הקהל בכנסים קודמים לתת למשתתפים יותר מקום לביטוי. המנחים הזמינו את המשתתפים/ות להעלות חלומות ולזרום עם אסוציאציות. רובי הדגיש את ההנחיה שלא לנתח, לא לפרש - אלא להגיד מה הדברים מעוררים בנו, אילו אסוציאציות אישיות ואילו חלומות עולים בנו כאסוציאציה לדברים של המשתתף/ת הקודם/ת. הוא המשיך ועמד על כך בתגובה לדברי משתתפים שהגיבו בפירושים. המשתתפת הראשונה פתחה בסיפור חלום על מפגש עם אמה שנפטרה, ומשם זרמה הקבוצה בזרם אסוציאציות של חלומות הנוגעים לאזור המפגש עם המוות בחלומות. עלו סיפורים על מפגשים עם מתים בחלום, על המתים המסרבים להופיע בחלום ועל דמויות של אנשים קרובים הנרדפים בחלומות על ידי המתים שלהם. הסיפורים היו קשים, על אבדן של הורים, ילדים, אחים ואחיות. הרגשות היו מציפים, העיניים דמעו, וניירות הטישיו נשלפו. תמי העירה בחדות את תשומת הלב לכך שהשיח הבין דורי בחדר משתף בעצם דור אחד. השיחה התנהלה בין המשתתפים/ות הבוגרים יותר בקהל, ומשהו חסם את ההשתתפות של בני הדורות הצעירים יותר. תמי היא גם זו שעודדה את ההומור והצחוק, שעלו בשלב מסוים והביאו עמם גם סיפורי חיים וזיכרונות מתוכניות רדיו. לקראת סיום סיפרה אחת המשתתפות על בנה בן השנתיים שהתעורר בוכה בלילה מבוהל מהסוסים במיטתו. היא הסבירה לו לראשונה מהו חלום. "יותם חלם סוסים", אמר הילד לאחר שהקשיב לאמו. המשפט "יותם חלם סוסים" נותר מהדהד בסיום הסדנה. עבור חלק מהמשתתפים הוא שיקף את הפחד של הילד מהחלום, מעולמו הלא מודע, מהמקום עליו אין שליטה ומהמקום בו המבוגרים אינם יכולים להגן עליו. אחרים ראו בו את האופטימיות, התמימות והראשוניות של הילדות כאשר יש בסביבה אם טובה שמכילה את הפחד והחרדה.
המילים "יותם חלם סוסים" ליוו אותי לסדנת הבחירה הבאה, של נעמי ענר – סדנה קלינית על עבודה עם חלומות ברוח הניאו-קלייניאנית. הסדנה של יוסי טמיר, מזווית פסיכולוגיית העצמי, שיקפה כאמור את התפיסה של "יותם חלם סוסים" כחוויה מכוננת של היכרות מכילה עם התכנים של ה'לא מודע' העולים דרך החלום המתאפשרת באמצעות קשר תומך ומחזק של הילד ואמו; הסדנה של תמי ענר, לעומת זאת, משקפת את ראיית "יותם חולם " כמפגש מפחיד ומפרק בין הילד לתכנים מציפים והרסניים של הלא מודע.
במהלך הסדנה הוצגו תיאורי מקרה על ידי שתי מטפלות, שבשניהם הופיעו חלומות דלים יחסית, שהאסוציאציות לגביהם היו דלות או העלו זיכרון של חוויות חיים ספציפיות. כמו טמיר ביום הקודם, גם נעמי ענר התייחסה לחלומות מסוג זה – שהם דלים ואינם מובילים לזרם אסוציאציות משמעותי, אך עשתה זאת כאמור דרך הפרספקטיבה של הזרם הניאו-קלאיניאני. היא הזכירה מאמר של חנה סגל, "The Function of Dreams" בו מארגנת סגל את החלומות על רצף: מחלומות בהם האדם מבקש לעבד חומרים מאיימים או קונפליקטואליים המובאים לטיפול על מנת להמשיך את העיבוד ביחד עם המטפל - אלו הם החלומות המעוררים אסוציאציות ופותחים דרכן דיבור מעמיק; ועד חלומות המשקפים רצון להשליך חומרים, לזרוק אותם על המטפלים ולהפטר מהם. אלו הם החלומות הדלים, המתארים את אותם התכנים המעסיקים את המטופל/ת בחייו/ה או במסגרת הטיפולית. חלומות אלו מהווים לפי ראייה זו סוג של אקטינג-אאוט בטיפול, כיוון שהם אינם מאפשרים עבודה סימבולית. עבור ענר, חלומות אלו משמשים בעיקר כמידע דיאגנוסטי לגבי הפתולוגיה של המטופלות, הנמצאות בתוך מנגנונים של פיצול והזדהות השלכתית, מקום של הרסנות מתקיפה מבפנים המושלכת על החוץ. כך, בנוגע לאחת המטופלות שחלומן הוצג, החלום משמש פשוט כדימוי לכאוס בו נמצאים חייה. לגבי המטופלת השנייה טענה ענר שההרסנות המופנית כלפי חוץ מחבלת בטיפול, ושבעצם המטופלת אינה מאפשרת למטפלת לטפל בה. היא מציעה פירוש מסוג זה ופתיחת הנושא עם המטופלת כדרך לעבודה עם החלום והמשך הטפול.
ההתבוננות במאפיינים של החלום כדיאגנוסטיים עוררה עניין ורצון לקרוא את המאמר של חנה סגל שהוזכר. עם זאת, הפירושים והעבודה עם החלומות ועם החומר שהובא מהטיפול נחוו על ידי, כמו פעמים רבות במפגש עם הגישות הקלייניאניות בקליניקה, כטומנים בחובם האשמה סמויה של המטופלים על הקושי שמתעורר בקרב המטפלים במפגש עמם.
כמו היום שלפניו, הסתיים גם היום השני של הכנס בהרצאה קצת אחרת, מעולמות הרוח הנושקים לעולם הטיפולי. פרופסור דוד שולמן, פרופסור ללימודים הודיים באוניברסיטה העברית העוסק בתרבויות ובשפות הקלאסיות של דרום הודו - בעיקר הטמילית, הטלוגו, והמליאלם, הרצה על "החלום הדובר אמת במסורת ההודית הקלאסית". הידע הרחב של פרופסור שולמן, ודבריו המלאים בהומור ובדברי שירה מהמסורת ההודית אותם הקריא גם בשפת המקור היו מאוד מרשימים ולקחו אותי לעולמות אחרים. חוששתני שכל ניסיון שלי להעביר סיכום של תפיסת החלום ההודית ומעמדו בתהליכי התודעה בתרבות עשירה זו יחטא בחוסר הבנה וידע בתחום. לכן אתמקד באנקדוטה שהביא הפרופסור שולמן בתחילת ההרצאה. הוא סיפר על כפר קטן ונידח בדרום הודו, בו חיה קאסטה שמשלח היד שלה הוא סוג של דיווינציה – כלומר, הגדת עתידות. אנשים פונים אליהם לסוג של דיאגנוזה וטיפול. העוסקים בתחום זה עושים, בדרכם, סוג של דיאגנוזה - ולאחר מכן גם פרוגנוזה הבנויה על התייחסותם הייחודית למבנה הנפש ומקומה במסלול ההתפתחותי. באותו כפר מתקיים סגנון מיוחד של דיווינציה: המטפל בכפר זה מריח את הפונים אליו, הולך לישון וחולם על הפונה, ובמהלך החלום הוא רואה את הדיווינציה ומעביר אותה אל הפונה עם התעוררותו. סיפור פיקנטי זה משקף את המסר המרכזי שעלה בהרצאה על כך שעבור ההודים, החלום וזמן החלימה מגלמים מצב תודעה גבוה יותר ממצב הערות. כמה שונה גישה זו מהגישה הרווחת לפיה החלום הוא פתח אל מצב תודעתי פרימיטיבי...
לסיום אני מבקשת להתייחס לשני ממדים נוספים שליוו את היום הזה. בדברי הפתיחה של היום התייחס שי שלקס לשביתת העובדים הסוציאליים והביע תמיכה במאבקם. ההתייחסות הייתה ראויה וחשובה, ופעלה מעבר לניתוק מסורתי שבין עולם הטיפול הפסיכואנליטי לעולם המציאות החברתית. כמו כן, הזכיר שלקס שהקייטרינג המלווה את האירוע, "גוונים", הינו מיזם עסקי חינוכי ייחודי לנערות בסיכון, הפועל מתוך הוסטל "נאות אביב" שברמת השרון. רמת האירוח הייתה מרשימה הן בהשוואה לכנסים אחרים (הכנתי עצמי נפשית ופיזית לסעודות בורקס ורוגלך) והן באופן אבסולוטי. הנערות שמרו על אספקת הכיבוד, הסדר והניקיון באווירה נינוחה ונעימה. הכיבוד כלל פשטידות קטנות, סנדוויצ'ים מעולים, ירקות חתוכים, קערות של פירות טריים, יוגורט, גרנולה ופירות לארוחת הבוקר ביום. אני רואה זאת יותר מראוי לעשות פרסומת למיזם מדהים זה מעל במה זו. ובכך לסכם שהיה זה כנס מוצלח עבורי, עם מנות קטנות וטעימות שהשאירו חשק לעוד.
מקורות
