פסיכולוגיה עברית

×Наивная акварель
Наивная акварель ©
זכור אותי

סקירות ספרים

האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן - סקירת ספרו של סטיבן מיטשל

"לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וקניתי את הספר בעל השם הנוגע לאחת החרדות הבסיסיות של כולנו: האם האהבה (כן זו הרומנטית, זו שכוללת בחובה גם קירבה רגשית עמוקה וגם תשוקה) תוכל להתמיד לאורך זמן. למרות שספר זה עומד בתפר שבין פניה לקהל הרחב לבין ספר מקצועי, מצאתי אותו רלוונטי מאוד לעבודתי בקליניקה באופן כללי ובטיפולים זוגיים בפרט"

מתפרסם מ 20/9/2009 | 22,746 צפיות

תגיות: | | |

האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן

סטיבן א' מיטשל

 

סקירת ספר מאת: יעל איתי פק

 

אנגלית 2002,

בעברית 2009, תרגום קרן דותן הקדמה ועריכה מדעית ד"ר מאיר ברגר

הוצאת תולעת ספרים

189 עמוד

 

לא יכולתי לעמוד בפני הפיתוי וקניתי את הספר בעל השם הנוגע לאחת החרדות הבסיסיות של כולנו: האם האהבה (כן זו הרומנטית, זו שכוללת בחובה גם קירבה רגשית עמוקה וגם תשוקה) תוכל להתמיד לאורך זמן. למרות שספר זה עומד בתפר שבין פניה לקהל הרחב לבין ספר מקצועי, מצאתי אותו רלוונטי מאוד לעבודתי בקליניקה באופן כללי ובטיפולים זוגיים בפרט.

סטיבן א' מיטשל (1946-2000) היה תיאורטיקן פסיכואנליטי משפיע, הנשיא הראשון של הארגון הבינלאומי לפסיכואנליזה התיחסותית, והעורך המייסד של כתב העת Psychoanalytic Dialogues. ספר זה הינו אחת משתי יצירותיו האחרונות של מיטשל, והוא התפרסם רק לאחר מותו הפתאומי (בהיותו בן 54) על ידי אלמנתו, מרגרט בלאק. הספר פונה לקהל הרחב (וגם לאנשי מקצוע) ומתייחס לנושאים אנושיים אוניברסליים, ובעיקר לקשר, יחסים, מיניות, רומנטיקה, אהבה, הצורך בביטחון, זעם, אשמה, רחמים עצמיים וחיוניות. 

מקובל להגיד שאהבה מתפוגגת ומאבדת מקסמה עם השנים. אהבה ארוכת טווח בתוך הקשר זוגי היא לעתים קרובות אחד הדברים היקרים לנו ביותר. למרות קיומם של  סיפורי אהבה רומנטית בתנ"ך ובספרות אחרת מימי קדם, אלה היו מיתוסים, חריגות, חוויות של אלים ואלות, מלכים ומלכות, ולא חלק מחייו של האדם הרגיל. למעשה הקישור בין אהבה רומנטית לנישואין הוא המצאה מודרנית. בעבר נישואין היו עסקה כלכלית בעיקרה, והרומנטיקה הייתה שמורה בעיקר ל"אהבת החצר", קרי: הגבירה הלא מושגת שבטירה אליה כיון האביר את כמיהותיו, אך עימה לא קיים קשר ממשי מעולם. השילוב של אהבה, כבוד, תשוקה והיכרות יומיומית (וכן חיים משותפים הכוללים ניהול משק בית משותף והורות לילדים), רעיון שנראה לנו כיום כמובן מאליו היה בלתי נתפס לאורך רוב שנות קיום האנושות. החיבור בין נישואין ואהבה החל באירופה ובאמריקה במאה ה 17. עם זאת, רובנו, בתרבות המודרנית, כמהים לחיות במחיצתו של בן זוג עמו יהיו לנו יחסי אהבה רומנטית ורואים בכך זכות טבעית. בהקדמה לספר מביא מיטשל תיאור/פולמוס שהוא כעין מוטו לספר. מיטשל מספר כי פרויד חשב כי האנושות מתקשה לקבל את תורתו מכיוון שהיא מהווה את המכה השלישית לנרקיסיזם האנושי: קופרניקוס ניפץ את האשליה כי העולם סובב סביבנו, דרווין את האשליה בדבר היותנו "נזר הבריאה" אלא חלק מעולם החי, ופרויד טען כי אפילו נפשנו שלנו איננ בשליטה. מיטשל מתפלמס עם פרויד ועונה לו כי בעקבות כל "מכה" השיג האדם רווח אדיר: הגילוי כי היקום איננו סובב סביבנו אפשר  לנו לגלות את היקום וגודלו האינסופי, הויתור אשליית היותנו ייחודיים בבריאה אפשרה את גילוי היופי והריבוי שבממלכת החי, והויתור על האשליה שאנו מודעים ובשליטה על נפשנו פתחה את הדלת לתפיסת מורכבותה (ויופייה) של הנפש האנושית.

מעבר לכך שזהו תיאור יפה של האופן בו הויתור על אומניפוטנטיות והמפגש עם חרדה נושא בתוכו התפתחות ורווחים, מעבר למה שניתן היה לדמיין, נשאלת השאלה – כיצד התיאור הזה קשור לענייננו? בספר, מיטשל מראה כי הרומנטיקה אינה בהכרח מתפוגגת ביחסים ארוכי טווח, אלא דווקא נעשית יותר ויותר מסוכנת. הוא קושר את הסיבות להתפוגגותה בראש ובראשונה למאמצים הגנתיים להימנע מהסכנה הבלתי נמנעת שבה... למשל, מיטשל מתאר כיצד אנו משלים עצמנו לחשוב כי בני זוגנו צפויים וידועים לנו על מנת שלא ל לגלות עד כמה הם בלתי צפויים לנו, ולכן עד כמה תלותנו בהם מסוכנת. במילותיו הכה קרובות לחוויה של מיטשל: "אם אני חושק בך, אדם של ממש, ואם אני כמהה ליותר ממגע מיני...- אני עלול להיות בצרה גדולה. למעשה אין מפלט מצרה גדולה! מאחר שהדבר אותו אני רוצה ממך עושה אותי תלוי בך, עושה אותי בן ערובה לרגשותיך כלפי" ע"מ 132). לכן, אנו מעדיפים, אליבא דמיטשל, לשכנע את עצמנו כי בני זוגנו הינם מוכרים וצפויים, ואף חסרי ערך, ובלבד שלא לטול סיכון ולחשוב כי הם ברי ערך, אך לא צפויים ולא ניתנים לשליטתנו, ולכן גם הם עלולים לנטוש אותנו. ההיכרות המעמיקה עם בן הזוג משמשת כדי לזהות וליחס להם די תכונות מרגיזות ופגמים (אגב "שיחות נשים") אולם על פי מיטשל, המוטיבציה האמיתית לעיסוק בחסרונותיהם היא להימנע מקרבה.

מיטשל מתפלמס עם תפיסות חברתיות, פילוסופיות ופסיכולוגיות אודות תשוקה ואהבה, כגון ניגודיות (לכאורה) בין חלק "פראי" לחלק מעודן ו"מתורבת", או הניגוד בין "דחף" לרגש מעודן יותר כ"אהבה". מיטשל ממשיך ומתאר כיצד תפיסות אלו משפיעות על חייהם של אנשים שונים דרך דוגמאות הלקוחות מחיי מטופליו.

מיטשל עצמו, כתיאורטיקן התייחסותי, רואה קשרים מרובים ומורכבים יותר בין ה"עצמי" לבין האחר, או מה שנתפס כאחר. הוא עסוק בניגודים תוך תיאור יחס דיאלקטי ביניהם, בו כל אחד מגדיר את השני (שליטה וכניעה, יציבות והרפתקה). כאשר ניגודים אלה רלוונטיים במיוחד לזוגיות. לדוגמא הוא מתאר כיצד אדם בוחר בן/בת זוג כיון שהוא מזהה בה תכונה לה הוא זקוק (למשל אדם דיכאוני הבוחר בת זוג שופעת חיים), אך כעבור זמן היא מתגלה כסובלת ממרכיב דיכאוני בעצמה, וכי החלק החי באופן מוגזם היווה הגנה מפני מרכיב זה. כך בני זוג נוטים להיות עסוקים באותם קונפליקטים מרכזיים.

ספר זה, כמו מרבית ספריו של מיטשל, קולח וקריא. אופן הכתיבה מתפלמס והעומק הנוצר דרך הבאתם של תיאורטיקנים שונים ותפיסות מקובלות מביא לחווית קריאה אקטיבית של הטקסט. מיטשל רהוט ושנון, משתעשע לעיתים במשחקי מילים ומושגים, ויוצר טקסט עם רוחב יריעה והקשרים שונים.

לסיום, למרות שתשובתו הסופית של מיטשל היא כן מוחלט, כלומר –  האהבה יכולה להתמיד (ככלות הכל הספר נערך ע"י אלמנתו...) מענה מורכב יותר הינו שיכולתה של האהבה לשרוד תלויה במודעות שלנו לסכנה שבאהבה ונכונותנו המתמדת להסתכן, ולא לראות את האהבה כמובטחת. כלומר, האהבה אינה מצב יציב ובטוח. במילותיו של מיטשל: "מאחר שאנו משתנים ללא הרף, האהבה לעולם אינה נשארת כשהיתה. לכן אהבה רומנטית מעצם טבעה מוציאה מאיזון. היא גורמת לנו לחוש לא מסופקים ממה שיש ברשותנו, מצביעה ללא הרף על מה שאינו ממש ברשותנו, שאין לנו ממנו די הצורך או באופן שאפשר לסמוך עליו." (ע"מ 58)

 

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

איתי פק, י. (2009). האם יכולה אהבה להתמיד? גורל הרומנטיקה לאורך זמן - סקירת ספרו של סטיבן מיטשל. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 17/11/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=2377

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

סילביה איילוןסילביה איילון29/12/2016

תודה רבה לך.... מצטרפת לכל ההארות ותודות של יעל ומירה. תודה

יעל איתי פקיעל איתי פק17/11/2009

מירה,.

תודה,

גם על מילותיך החמות וגם על ההמלצה. אכן כדי לחיות כנראה צריך להעיז והאומץ ל"היות" ולא רק "להימצא" במערכת יחסים משמעותיית הוא סיכון שכזה.

אחפש את הספר,

תודה,

יעל

מירה שמעונימירה שמעוני6/10/2009

תודה על הסקירה הממצה, מפנה לסיפור אגדה מקסים מהספר "רצות עם זאבים". פרק 5 בספר מוקדש לסיפור "אשת השלד", סיפור על ההכרחיות של ה"מוות" באהבה ובחיים בכלל, על כך שללא מוות אין חיים ועל הפחד שלנו מהמוות הזה, שהוא בעצם השינוי, מהסכנה שאנו רואים בכך, אבל אם נלמד לא לפחד מהמוות/ שינוי, נזכה בלידה מחדש.
עמ' 133: "כשנאהבים מסוגלים לשאת את טבע החיים/מוות/חיים, כשהם מסוגלים להבין אותו כרצף - כמו הלילה בין שני ימים - כהכוח בהא הידיעה, היוצר אהבת חיים, הם מסוגלים להתעמת עם "אשת השלד" שבמערכת היחסים. ואז הם מתחזקים יחדיו...".