פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי
בית ספר לרגשות: שנאה זה לא ההפך מאהבה (סרטון 5)בית ספר לרגשות: שנאה זה לא ההפך מאהבה (סרטון 5)
בית ספר לרגשות: שנאה זה לא ההפך מאהבה (סרטון 5)

בית ספר לרגשות: שנאה זה לא ההפך מאהבה (סרטון 5)

כתבות | 21/2/2009 | 26,299

אז מה זה ההפך מאהבה? רוב האנשים כששואלים אותם את השאלה הזאת בדרך כלל אומרים: שנאה. והם לא צודקים. שנאה זה לא ההפך מאהבה.

 הותר לפרסום בפסיכולוגיה עברית באדיבות HOT בידור ישראלי

עורכת: ליאת המנחם, מגיש: פרופ' יורם יובל

תמלול: ענת פרידלנד

 

אז מה זה ההפך מאהבה? רוב האנשים כששואלים אותם את השאלה הזאת בדרך כלל אומרים: שנאה. והם לא צודקים. שנאה זה לא ההפך מאהבה. למעשה, שנאה ואהבה מאוד מאוד קרובות אחת לשניה. דבר ראשון, שניהם רגשות מאוד אישיים, אנחנו מרגישים אותם חזק כלפי אדם אחר. והם רגשות חמים, הם רגשות שגורמים לנו לעוררות, וגורמים לנו לרצות לעשות משהו לאותו אדם אחר. מה שמאוד חשוב זה, שאהבה ושנאה יכולות להתחלף אחת עם השניה מאוד מאוד מהר ובהפתעה, ולמעשה ישנה הפרעה נפשית, שנקראת "הפרעת אישיות גבולית" שבה היחס של האדם כלפי אנשים שסביבו, אנשים שהוא אוהב, שאוהבים אותו, מתנודד במהירות מאהבה לשנאה וחוזר חלילה. זה יכול לבלבל את כל הנוגעים בדבר. גם את האדם עצמו, גם את האובייקטים שנאהבים ונשנאים לפני שהם מספיקים להבין מה בעצם מתרחש פה, והמעברים החדים האלה בין אהבה לשנאה מלמדים אותנו שהן דומות, שהן לא ההפך אחד של השני. למעשה, התיאוריה הפסיכואנליטית אומרת שהיחס שלנו כלפי כמעט כל אדם אחר הוא אמביוולנטי, הוא מכיל בתוכו גם אהבה וגם שנאה. ואחת המשימות המורכבות שלנו בתור ילדים זה לדעת לאחד את כל הדימויים השונים שיש לנו כלפי האדם האחר. וזה קורה במהלך ההתפתחות, בדרך כלל בזמן השנה השניה והשלישית לחיים. זאת אומרת, בהדרגה הילד מבין שאין אמא טובה ואמא רעה. שישנה אמא אחת, שלפעמים טובה, ולפעמים רעה, וצריך לזכור כשהיא טובה שהיא יכולה גם להיות רעה, ומה שהרבה יותר חשוב, צריך לזכור גם כשהיא "רעה", כשהיא מענישה, כשהיא כועסת, כשהיא לא מתעניינת, שהיא גם טובה. אנשים שלא הצליחו להשתלט על המשימה ההתפתחותית הזאת, שלא מסוגלים לאחד בין הדימויים האוהבים והדימויים השונאים של האנשים הקרובים אליהם, אלה האנשים שנמצאים בסיכון מאוד גדול לפתוח בשנים שלאחר מכן את אותה הפרעת אישיות גבולית שעליה דיברתי.

ואם כן, נשאלת השאלה, אם שנאה היא לא ההפך מאהבה, אז מה זה כן ההפך מאהבה? והתשובה היא: ההפך מאהבה זאת אדישות. זה המצב שבו כבר לא אכפת לנו. בשתי דקות האחרונות של הסרט "חלף עם הרוח" שואלת סקארלט או'הארה את רד בטלר: ומה יהיה איתי עכשיו? ומה יהיה איתנו?  והוא עונה לה: Frankly my dear? I don't give a damn, "למען האמת יקירתי, ממש לא מזיז לי". וכשהצופים באולם שומעים את זה הם מתחילים לקום ולנוע בכיוון היציאה, כי הם מבינים שאז זה באמת נגמר. וסיפור אהבה הקסום הזה שהיה אהבה, שנאה, וקנאה, ונד מקיצוניות לקיצוניות בעצם נגמר והגיע אל סופו, כי ההפך מאהבה זה לא כשאכפת לנו באותה מידה אבל זה שלילי, אלא כשלא אכפת לנו יותר בכלל. כשאהבה התחלפה באדישות זה בדרך כלל הסוף, וזהו ההפך מאהבה.

לסיכום, שנאה היא לא ההפך מאהבה, שנאה מאוד דומה לאהבה ויכולה להתחלף איתה לעיתים קרובות, ההפך מאהבה זאת אדישות. ומשם כשזה מגיע בדרך כלל לצערנו אין כבר דרך חזרה.

  

בית ספר לרגשות - כל הסרטונים

 

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

צחי כהןצחי כהן28/2/2009

סליחה - לפי מה?. לא ברור לפי מה יובל קובע כי אהבה ושינאה הינם לא הפכים. הקשר להפרעה הגבולית לא ברור. דווקא בגלל שיש אמביוולנטיות וריצוד בין שינאה לאהבה כלפי האובייקט - אולי הם כן הפכים. למה אדישות לא מודגמת במודל שהוא מציע להסבר ההפכים של ההפרעה.
לטעמי השאלה האמיתית בלא מודע היא הקיום שלי ושל האובייקט. לפני שבכלל מוגדר רפרטואר הרגשות יש שאלה האם האובייקט-אני קיים. נכון, אדישות זה הרגש ה- "עליון" אתה בטוח שהאובייקט קיים - אין לך חרדת נטישה ואתה ממשיך הלאה. נכון, האמביוולנטיות של אהבה-שינאה הן נמוכות והן מבטאות נטישה-חזרה, קיום-אי קיום. אבל זה לא בא לידי ביטוי בתשדיר וזה קצת מאכזב.
היה תיאורטיקן גשטאלטי שאמר - שני אנשים נפגשים. טוב, טוב. לא טוב, לא טוב. ואם לא טוב פשוט נפרדים. ללא חרדת נטישה. קצת קיצוני אבל טענה מעניינת.
 לסיכום, יובל לא מביא רציונאל למה בכלל לדון על כך שאהבה-שינאה הם הפכים. ואני יכול לטעון שהם כן הפכים ולא רק הפכים הם משלימים, קומפלימנטאריים. ואם אין תחושת הכלה מצד האם לדחפים הקמאיים של סאדיזם ומזוכיזם אצל התינוק - הוא לא יצליח לחבר אהבה עם שינאה. ואדישות. אדישות היא לא הפך מאהבה. אדישות הינה הרגש העליון על
רמה 0. קיום-אי קיום - אני-אובייקט 
רמה 1. סדיזם-מזוכיזם
רמה 2. אהבה-שינאה
רמה 3. אדישות-עיניין
רמה 3. הינה רמה בה יש משאלה לא מודעת לשאלה אם האובייקט מעניין או לא מעניין. כאן נכנס הז'וויסאנס של לאקאן אבל לא לכאן. :)
רק אומר שאדישות הינה המראה המלכדת את האהבה והשינאה שהם ההפכים ע"י איווי לידע. בקיצור קצת סדר וחבל שיובל מטעה, שוב, לטעמי.
 
צחי

ציפי הלל יעקובסוןציפי הלל יעקובסון26/2/2009

שיחות על רגש [ל"ת]. פרופ'  יובל שלומות
שמעתי קטעים נבחרים מתוך  נושאים הקשורים לרגש...
ובפעם הנוספת אני...  מתפעלת..מתרגשת...מתפלאת קצת...כיצד בבן אדם אחד , כמוך...ישנן את כל מכללול התכונות
האפשריות...מלא חום , נתינה ( וזה רק לפי קטעי טלביזיה ) חייכן , לא מתנשא , צנוע , חכם..איך מגיעים לפסגות כה גבוהות  ???
ועם כל תכונות אילו שיש רק להעריך , להעריץ , אתה צנוע , מדבר בגוב העינים..
ברי מזל משפחתך וקרוביך שהילה כה מיוחדת סובבת ונמצאת לידם.
אני ממש שוקקת בקריאת ספריך , מאמריך...איני סתם עוד איזושהי מעריצה , אני אני , מפרגנת , ומאושרת שיש גם
אנשים כמוך פה אצלנו , בארצנו הקטנה שהם חכמים לאין שעור , אבל בני אדם חמים ואנושיים.
תודה