קבוצת אמהות חד הוריות
תיאור תהליך קבוצתי בן שמונה מפגשים
מאמר זה דן במשמעויות של טיפול בקשר הורה-ילד דרך התמקדות באם ובאמצעות המתודה הקבוצתית. הוא מתאר כיצד ומדוע נוצר מעבר חד מהתמקדות בילד להתמקדות במשתתפות עצמן. ה'כאן ועכשיו' של הקבוצה המיר את הילד שנשאר בבית לאמהות עצמן. כמוהו, הן בקשו עבור עצמן מקום לגדול ולצמוח, מקום מוגדר בגבולות ברורים, חוויה מכוננת של צמיחה בתוך גבולות, ושחרור מההנחה שהצבת גבולות הינה פעולה מזיקה ו/או מכאיבה.
הקבוצה שהתקיימה במשך שמונה מפגשים, התכנסה במרפאת "ארמון" של שירותי בריאות כללית בחיפה וגליל מערבי. השתתפו בה שש אמהות חד הוריות. מטרת הקבוצה הייתה לסייע לאמהות לעבוד על הקשר בינן לבין ילדיהן.
במסגרת התהליך "גידלו" האמהות את הילד שבהן ונתנו לו מקום "להתבגר" בתוך המסגרת, באופן שמאפשר להן להביא לביטוי בשל את האמהות שבהן. כל זאת דרך העצמת החוויה של אמהות מטפחת בקרב המשתתפות. בתוך כך עולה כי האמהות שהשתתפו בקבוצה כבר הורגלו לחשוב ולפעול במונחים של הילד שלהן, עד כדי כך שלא נתנו לעצמן את הזכות לחשוב על עצמן ועבור עצמן.
המפגש הראשון והשני התמקדו בהגדרת המטרות של משתתפות הקבוצה, הסיבה לשמה הן הגיעו - זאת במטרה לסייע להן למקד את העניין בו הן מעוניינות לטפל, לתאם ציפיות וליצור מכנה משותף של הקבוצה. נראה שכל המשתתפות דיברו על הקושי שלהן לגרום לבנן לשמוע בקולן, על חוסר היכולת שלהן להבין מהו הצורך האמיתי של בנן ואיפה ממוקם הגבול שעובר בינן לבינו. הן דברו על הקושי להציב גבולות לילד שלהן, מבלי לאבד אותו.
מתוך הנושא הזה עלתה החוויה של המשתתפות שהמשפחה שלהן היא משפחה חסרה. התחושה של הבדידות והקושי בהתמודדות עם הילד יצרה במשתתפות חוויה של חוסר שליטה, שנותב, בשלב זה לייחוס השליטה למוקד שליטה חיצוני - העדרה של דמות אב. ניתן לראות כי בשלב ההתפתחותי של הקבוצה, לא נוצר עדיין מרחב בטוח שמאפשר למשתתפות להביא את הקושי הפנימי איתו הן מתמודדות באמהות. לטענתן, העובדה שאין אבא מאתגרת אותן ומעוררת את הילדים לבחון עד כמה האמהות יכולות למלא את החלל הזה ואת התפקידים שמשויכים לאבא. נושא זה הוביל אותן לעיסוק בנושא הנשיות והגבריות בעיני החברה, בעיני עצמן ובעיני הילד. עלו שאלות כמו האם ישנם מאפיינים שהם רק גבריים או רק נשיים ומה מצופה מהאם לעומת האב, מבחינת התפקוד בתוך המשפחה.
לאחר המפגש השני נראה היה שהאמהות כל כך עסוקות בבניהן, עד שאין להן מקום לעצמן. כתוצאה מכך עלתה בהן הכרה בכך שהקבוצה הזו צריכה ויכולה לספק להן מקום לעצמן, בו הן תוכ
מזווית הראיה הדינאמית של הקבוצה כשלם ניתן להבחין בכך כי הקבוצה-ילד, במערכת היחסים עם המנחה – הגבר היחידי ה"חד-הורי", מבקשת גבולות והגדרות ושואלת כיצד קבוצת נשים יכולה לתת מענה שלם לצרכים התפתחותיים ורגשיים של הילד. כך התפתחה הקבוצה, מתוך החלטה והסכמה למרחב תומך, מעין הרחבה של המשתתפת למספר קולות מייצגים. כתוצאה מכך הוגדרו על ידי המנחה, בהסכמת הקבוצה, מטרות משנה – קוים מנחים, אבני דרך, נקודות ציון שיאפשרו להשיג את מטרת הקבוצה:
· יצירת תחושה של שותפות ויציאה מהבדידות. נרמול התופעה ושינוי העמדה שמשפחה חד הורית היא משפחה חסרה.
· חיזוק הערך העצמי ותחושת השליטה של האמהות בחייהן.
· יכולת להעריך את ההישגים ולקבל בסלחנות את הקשיים.
המפגש השלישי עסק בהגדרה המחודשת של הקבוצה. הונחו בו היסודות לנורמות של הקבוצה, לשיטת העבודה ולביסוסה של המטרה המשותפת. כמו כן נעשתה בו התבוננות עמוקה יותר על החוויה של משפחה חסרה והמשמעויות שמיוחסות לה. בהקשר לכך עלו שאלות לגבי היכולת שלהן לאפשר לילד להביע את ה"צמא" לדמות אב מבלי לפגוע בסמכותן ההורית, היכולת של אמהות למלא תפקידים "גבריים", והדיאלוג אותו הן מקיימות עם החברה.
המפגש הרביעי עסק בתקופת הילדות של המשתתפות, בקשר שהיה להן עם הדמויות המגדלות המשמעותיות. העיסוק בילדות של המשתתפות הפגישה כל אחת מהן עם הילד שקיים בתוכן, עם הצרכים שלו והרצונות שלו. כתוצאה מכך גם הורחבה היכולת שלהם לראות את בנן כדומה וכנפרד מהן בו זמנית. מהמפגשים עלה שלכל אחת מהמשתתפות קיימת בתודעה לפחות דמות אחת של הורה מטפח. כלומר בחוויה שלהן קיימת דמות מופנמת של הורה משמעותי, ללא קשר למיגדר, כלומר, המשתתפות נוכחו לדעת שלאו דווקא הדמויות המשמעותיות בחייהן הן גברים, ולאו דווקא הסמכות הנוקשה היא זו שמאפשרת טיפוח. מהמפגש הזה עלה הצורך להדגיש את נושא הטיפוח על משמעויותיו השונות, לברר איתן מהו טיפוח בשבילן וכיצד הוא בא לידי ביטוי באמהות שלהן.
בשלב התפתחותי זה של הקבוצה נראה כי הקבוצה-ילד מתמודד עם הכמיהה ליחידה הורית מלאה ומכיר בכוחה של יחידה הורית שנחווית, מזווית הראיה הנוכחית כחסרה. מרגע זה כבר לא היה צורך לדון בהעדרה של דמות אב, צורך זה התבטל כתוצאה מהמפגש של המשתתפות עם הילדות שלהן, עם הדמויות ההוריות שלהן. מפגש זה יצר את הכמיהה לדמות ההורית המטפחת, דמות שאיננה תלויה במגדר, אלא במאפייניה הייחודיים.
כתוצאה מכך, עסק המפגש החמישי במשמעות של אמהות מטפחת. מהי אמהות מטפחת וכיצד היא באה לידי ביטוי בחייהן. למשתתפות הוסברה המשמעות של אמהות מטפחת, מגדלת, הנמדדת על פי שני גו
הבחירה לשנות את זווית הראיה נתנה בידי הילד-קבוצה כוחות לבחון את המציאות מחדש. מזווית ראיה בוגרת יותר המכירה במציאות, נפרדת מהפנטזיה הילדית של היחידה ההורית הקלאסית. יתרה מכך, נפרדת מהפנטזיה הילדית של ההורות האולטימטיבית, המושלמת. מעין התבגרות של הקבוצה ושל האמהות בתוכה – השלם הלא מושלם.
במפגשים הבאים הועמק העיסוק בנושא של אמהות מטפחת. במפגש השביעי שסיכם את הנושא, התבצעה עבודה מונחית, דרך קלפים השלכתים. המשתתפות התבקשו לבחור קלף אחד שמהווה את מקור הכוח שלהן וקלף אחד שמסמל את החולשה. לאחר מכן התבקשו לקחת קלף אחד שמציין את השינוי שעשוי להתחולל – מה יעזור להן לשמר את הכוח ולהתגבר על הקשיים. במפגש זה עלו נושאים משמעותיים, התחדדו התובנות של המשתתפות לגבי השינוי הנדרש. כך למשל, הקלפים שהציגה אחת המשתתפות חידדו את העובדה שהכוח והחוזק שלה מותנה בגורם חיצוני, הילדים. לאחר מכן כשהתבקשה לקחת קלף שמתאר את השינוי המיוחל היא לקחה קלף בו מצויר מזלף שמשקה חמנייה שבתוכה פרצוף של ילד. היא אמרה שהיא חושבת שהיא צריכה להתחיל להשקות גם את עצמה על מנת שיהיה לה כוח להשקות את ילדיה.
משתתפת אחרת הגיעה להכרה שהיא צריכה ליצור חיבור בין הצד הרציונאלי המפותח שלה לבין הצד הרגשי שעמו קשה לה יותר לבוא במגע. התובנות שלה היו שכשהיא מחוברת יותר לצד הרגשי, היא יכולה לעמוד חזק יותר מול בנה, זאת משום שכאשר היא מרגישה, היא יכולה להביא למפגש עם בנה את החלקים הרכים שקיימים בה, דבר שמשחרר אותה מתחושת האשם מול בנה ומאפשר לה לדרוש ממנו יותר.
במהלך המפגשים עלו נושאים נוספים כמו ה"רעשים" שנכנסים לתוך ההורות, רעשים שמחלישים אותן. גו
נראה כי הן פתחו עצמן כדמויות סמכות בעלות מוקד שליטה פנימי מחוזק באופן בו יכלו האמהות לסמוך על עצמן, ומכאן, לגרום לילדיהן לסמוך עליהן.
במפגש האחרון הייתה למשתתפות תחושה של הצלחה. הן הרגישו שקרה בקבוצה משהו מאוד משמעותי עבורן ושהן קיבלו מקום שמכיר ביכולת שלהן, מקבל אותן כפי שהן, לא נוזף בהן ואפילו מעצים אותן, להלן חלק מתגובות המשתתפות (בשל הצורך להגן על פרטיות המשתתפות שונו שמותיהן):
אלונה - פעמים רבות דיברה מתוך ייסורים וחוויה של חוסר אונים, הפתיעה ואמרה שהיא לקחה צעד אחד קדימה את היחסים עם בנה. היא אמרה שבעוד שבעבר היה לה נורא קשה להבין אותו ולקבל בסלחנות את התנהגותו, הרי שבעקבות המפגשים, ומתוך ההתבוננות בעצמה כילדה, היא למדה להבין טוב יותר את בנה. כשהיא מסתכלת עליו בגובה העיניים היא גם יכולה להפגין כלפיו רגשות חמים, מה שהיה נורא קשה לה בעבר. היא מבינה שהגבר הישראלי ממנו היא חוששת זה משהו שהוא שלה ולא בהכרח שלו.
מלי- תיארה שינוי שחל בה מבחינת הנחישות והדבקות במטרה. היא הבינה שבשביל להיות אמא מטפחת היא חייבת לטפח גם את עצמה. היא הבינה שהבן שלה זקוק לאמא שטוב לה, לאמא עם דעה, לאמא שדורשת גם לעצמה. כיום היא מבינה יותר היכן הוא נמצא מבחינה רגשית, ומכירה יותר בצורך.
נינה - אמרה שהיא מתחילה להבין שגם בבית שלה יש בעיות, כלומר היא שחשבה שהורות נמדדת בשליטה בילד, מבינה שבשביל שהקשר עם בנה יהיה משמעותי, עליה לשחרר אותו, עליה לתת לו לטעות ולתת לו לעלות על הסולם, מבלי לסייע לו לעמוד.
רינה – הבינה שהיא מגוננת יותר מיד על בנה. היא גם הבינה שחוסר המצב רוח שלה משפיע על היחסים איתו וגם גורם לו להיות יותר חרד וחסר ביטחון. היא דיברה על אור וחושך שקיימים בחיים ואמרה שהיא צריכה יותר להיצמד לאור. כשנשאלה מה יכול לעזור לה, היא אמרה שהומור היה בהחלט עוזר לה להיות יותר באור. היא חושבת שכיום היא צריכה להציב לעצמה למטרה להכניס יותר הומור הביתה, להיות יותר קלילה, להגמיש את העמדות. כמו כן אמרה שהיא צריכה להיות יותר חזקה ופחות לרחם על בנה. היא תארה מצב בו בשבועות האחרונים היא הרבה יותר חזקה והחלטית.
ליאת – אמרה שהמפגשים הללו תרמו לה רבות בעיקר בזכות שאילת השאלות, ובדיקתן על ידי המשתתפות. היא אמרה שאם היו נאמרים אמירות ופחות שאלות היה קשה לה לקחת. היא הבינה שהצד הרציונאלי שלה הוא מאוד מפותח ואילו הצד הרגשי פחות מוכר לה ופחות נגיש. היא גם הצליחה להבין שהעובדה שהיא הרגישה שונה משאר המשתתפות גם קשורה בזה שהחלק הרציונאלי שלה עומד תמיד בחזית ומנסה לגונן עליה. בתקופה של הסדנא היא הצליחה יותר להנגע, יותר להרגיש ובעקבות זאת גם הצליחה להיות יותר פנויה עבור בנה, פחות הרגישה אשמה כלפיו והחלה לדרוש ממנו יותר.
גאיה – בסיכום אמרה שהמפגשים הללו נתנו לה אפשרות להבין שהמאה אחוז נתינה לילדים ולשאר העולם, זה משהו בלתי אפשרי. היא הבינה שכאשר זה קורה לא נשאר לה כלום. במהלך הסדנא היא אמרה שהיא חייבת לצמצם את הפעילות של עסק הקוסמטיקה אותו החלה לפתח לאחרונה. היא אמרה שהיא תחזור לעבוד עד השעה שתיים בניקיון בבית החולים. היא תארה לקוחות תובעניים שאינם מוכנים להקשיב לה שיש לה גם חיים משל עצמה. במהלך המפגשים היא הבינה שישנה נטייה טבעית לתובענות מצד הלקוחות ומצד הילדים, אך מה שחשוב הוא היכולת שלה לעמוד כנגד מבלי להרגיש אשמה על כך שהיא דורשת לעצמה.
התגובות הללו משקפות חוויה של הצלחה. הן משקפות את התחושה שחלה פריצת דרך בחייהן של הנשים, כל אחת מהמקום בו היא נמצאה. המשתתפות החלו לצעוד קדימה ברמה האישית. כל זאת התאפשר הודות להשתתפותן בקבוצת עמיתות בה ניתנה להן האפשרות להזדהות האחת עם השנייה ולהזדהות עם הילד שהן מגדלות בתוכן, הילד שהפך לאם, ולהכיר בערך שלהן ולהתבונן על עצמן כאדם שלם בעל ערך ולא כאשם. האפשרות שלהן לראות את התמונה המלאה ולא רק את הקושי עזרה להן להתחיל לעשות אינטגרציה בין החלקים השונים שקיימים בהן כנשים וכאמהות. כמו כן עזרה להן להתבונן בילדיהן ממקום אחר, בשל ובוגר.
עו"ס הכללית במחוז חיפה וגליל מערבי.
