פסיכולוגיה עבריתפסיכולוגיה עברית

×Avatar
זכור אותי

חינוך בכיתות מעורבות או בכיתות נפרדות?

לאחר שתכנית ההתנתקות יצאה אל הפועל אוכלס אתר הקאראווילות ב"ניצן" במאות משפחות מיישובי הרצועה שילדיהן השתלבו, בחלקם הגדול, בבית הספר הדתי "מורשה" שבמושב ברכיה. ברכיה הוא המושב הדתי הגדול במועצה האזורית חוף אשקלון, המונה 19 מושבים וקיבוצים; מ"ניצן" – המושב הדתי שלחוף הים ו"ניצנים" – הקיבוץ החילוני שבתיו נמצאים מעברו של כביש אשקלון עזה בצפון, ועד "נתיב העשרה" ו"יד מרדכי", ששעריו גובלים במחסום ארז, בדרום.
בית הספר "מורשה" היה בית ספר שש שנתי מעורב בן 12 כיתות עד שנת 2005. לאחר ההתנתקות הוא הפך לבית ספר בן 19 כיתות, מעורב בחלקו בלבד. במאמר זה נבדוק את התהליכים שעברו על בית הספר, ואת בחירותיהם של ההורים מהיישובים השונים בכיתות מעורבות או נפרדות.

מאמרים | 22/4/2007 | 13,665

תגיות:

ד"ר חנה דויד

חינוך בכיתות מעורבות או בכיתות נפרדות?

בית הספר הממלכתי דתי "מורשה" לאחר ההתנתקות

והצטרפות ילדי המפונים מרצועת עזה

תקציר

לאחר שתכנית ההתנתקות יצאה אל הפועל אוכלס אתר הקאראווילות ב"ניצן" במאות משפחות מיישובי הרצועה שילדיהן השתלבו, בחלקם הגדול, בבית הספר הדתי "מורשה" שבמושב ברכיה. ברכיה הוא המושב הדתי הגדול במועצה האזורית חוף אשקלון, המונה 19 מושבים וקיבוצים; מ"ניצן" – המושב הדתי שלחוף הים ו"ניצנים" – הקיבוץ החילוני שבתיו נמצאים מעברו של כביש אשקלון עזה בצפון, ועד "נתיב העשרה" ו"יד מרדכי", ששעריו גובלים במחסום ארז, בדרום.

בית הספר "מורשה" היה בית ספר שש שנתי מעורב בן 12 כיתות עד שנת 2005. לאחר ההתנתקות הוא הפך לבית ספר בן 19 כיתות, מעורב בחלקו בלבד. במאמר זה נבדוק את התהליכים שעברו על בית הספר, ואת בחירותיהם של ההורים מהיישובים השונים בכיתות מעורבות או נפרדות.

 

רקע תיאורטי

"חינוך נפרד או חינוך מעורב?" היא סוגיה, שמעסיקה שנים רבות חוקרים ואנשי חינוך בארצות רבות בעולם (זורמן ודויד, 2000; (Datnow & Hubbard, 2002; David, 2003; DeBare, 2004; Salomone, 2003; Stabiner, 2002; Streitmatter, 1999). בישראל קיים זיהוי בין חינוך דתי לחינוך נפרד, ובשל כך, כנראה, לא נערך עד עתה כל דיון רציני בשאלת החיוב והשלילה שבחינוך נפרד בקרב הרוב הגדול של האוכלוסיה החילונית. מחקרים רבים מחו"ל מאששים את ההנחה, שבנות יוצאות, במקרים רבים נשכרות מחינוך נפרד (Arnot, Gray, James, Blair & Sanford, 1999; Cassidy, 28.11.1997; Cipriani-Sklar, 1997; Daly, ;1995;. Dollison, 1998; Dresel, Schober & Ziegler, 2002, April; Durost, 1996;  Gillibrand, Robinson, Brawn & Osborn, 1999; Hancock & Kalb, 24.6.1996; Harrison, 27.10.1997; Hudson & Stiles, 1998; Leder & Forgasz, 1997; Mael, 1998; Marsh & Rowe, 1996; Monaco & Gaier, 1992; Parker & Rennie, 1998; Rennie& Parker, 1997; Rennie & Parker, 1997b; Rudduck & Duveen, 1998; Seitsinger, Barboza & Hird, 1998; Separated by sex: A critical look at single-sex education for girls, 1998; Singh, Vaught & Mitchell, 1998; (Sloan, 2001; Smith, 1999; Stutler, 1997).. בארץ קיימת ספרות מועטה בנושא זה, ובכולה מודגשת העובדה, שהן בנים והן בנות יצאו נשכרים מלימודים נפרדים (הראבן, 2001; לינור, 1994; שחר, 2001; שקדיאל, 1999; Gross, 2003). על אף כל זאת  לא נבדקה עד עתה אפשרות של לימודים בכיתות נפרדות כאופציה עבור ילדים שאינם לומדים באחד מזרמי החינוך הדתי. חזן (2000) למשל מביאה את הנתונים המעניינים לפיהם במגזר הממלכתי דתי יש שיעור גבוה יותר של בנות הניגשות לבגרות ברמה של 5 יחידות במתמטיקה מאשר במגזר החילוני. בשנת 1999 היה מספר הנשים שלמדו עסקים וניהול ומדעי המתמטיקה לתואר ראשון באוניברסיטת בר אילן כמעט כפול מזה של הנשים הלומדות מקצועות אלו באוניברסיטה העברית (למ"ס 2000, לוח 5). כמו כן, מראשית שנות ה-90 בנות בחינוך הממלכתי-דתי לומדות מדעים ברמה גבוהה בשיעור ההולך וגדל (David, 2000; Rapoport, Garb, & (Penso, 1995.

 

עד עתה לא נערך בארץ כל מחקר שיבדוק את בחירתם של הורים לשלוח את ילדיהם לחינוך נפרד או מעורב. זאת על אף העובדה, שבמגזרים מסוימים הוכח שניתן לשפר במידה ניכרת את השתתפותן של בנות בלימודים על ידי הקמת מסגרות נפרדות לדוגמה: באום אל-פאחם ירד שיעור הנשירה מ-32% ל-8% בלבד תוך חמש שנים לאחר פתיחת בית הספר "חדיג'ה" לבנות בלבד (David, 2002).

בבית הספר "מורשה" ניתנה – הן להורי הילדים הוותיקים והן לחדשים, האפשרות לבחור בין לימודים בכיתות מעורבות ולימודים בכיתות נפרדות. זוהי הפעם הראשונה בארץ שבחירת מסגרת הלימודים – נפרדת או מעורבת – ניתנה לבחירה עבור כל ילד בתוך בית ספר שחלק מכיתותיו נותרו מעורבות וחלקן הפכו נפרדות. במאמר זה יידון שינוי שעבר בית ספר ממלכתי דתי מעורב בעקבות ההתנתקות מרצועת עזה והצטרפותם של ילדי המפונים אליו.

 

תיאור מקרה:

בית הספר הממ"ד המעורב "מורשה"

1. גיאוגרפיה, דמוגרפיה וחינוך

לאחר שתכנית ההתנתקות יצאה אל הפועל אוכלס אתר הקאראווילות ב"ניצן" במאות משפחות מיישובי הרצועה שילדיהן השתלבו, בחלקם הגדול, בבית הספר הדתי "מורשה" שבמושב ברכיה. ברכיה הוא המושב הדתי הגדול במועצה האזורית חוף אשקלון, המונה 19 מושבים וקיבוצים; מ"ניצן" – המושב הדתי שלחוף הים ו"ניצנים" – הקיבוץ החילוני שבתיו נמצאים מעברו של כביש אשקלון עזה בצפון, ועד "נתיב העשרה" ו"יד מרדכי", ששעריו גובלים במחסום ארז, בדרום.

ביישובי חבל עזה היו לפני הפינוי שישה בתי ספר יסודיים – כולם ממלכתיים דתיים, בנוסף ל-32 כיתות גן, כמעט כולן שייכות לחינוך הדתי. בסך הכל היו ביישובים 32 כיתות גן וגם שני בתי ספר תיכוניים דתיים – אחד לבנים ואחד לבנות. בסך הכל למדו בתחומי הרצועה כ-2600 ילדים מגיל הגן ועד סיום בית הספר התיכון מתוך כ-3000 ילדים ונערים בגילים אלו שהתגוררו ביישובי חבל עזה (זליקוביץ, 22.2.05; זרקור על יישובי גוש קטיף, 2005).

עם המעבר לאתר הקראווילות "ניצן" התברר, שמרבית המשפחות מעוניינות בחינוך דתי, על פי דפי הרישום לבתי הספר מאוגוסט 2005.[2]  לפיכך, כמעט כל הילדים ממשפחות אלו – למעט הילדים הבודדים שלמדו מחוץ לרצועה גם כאשר הוריהם התגוררו שם, היו צריכים לעבור לבתי ספר חדשים. כ-150 מהם בחרו בבית הספר "מורשה" שבמושב ברכיה, שהוא בית הספר הדתי של המועצה האזורית חוף אשקלון.

בשנת הלימודים התשס"ב קרוב ל-37% מהתלמידים בחינוך היסודי הממלכתי-דתי למדו בחינוך נפרד לבנים ולבנות והשאר – בחינוך מעורב (מאה שנות ציונות דתית, 2002). שלוש שנים לאחר מכן עלה שיעור הלומדים בחינוך נפרד במידת מה, אבל המצב לא השתנה שינוי של ממש: אך ברוב בתי הספר של הזרם הממלכתי-דתי עדיין למדו בכיתות מעורבות. מצב זה היה קיים ברוב היישובים הלא-עירוניים,  בפרט בקטנים שבהם ובאלו שחלק ניכר מהורי התלמידים בהם מסורתיים, אל לא בהכרח דתיים. זה היה המצב בבית הספר "מורשה". בשנת תשס"ה  למדו כל הילדים בבית הספר שבמושב הדתי "ברכיה" ב-12 כיתות מעורבות אף על פי שניתן היה לחלק כל שכבת גיל לכיתת בנים ולכיתת בנות ללא צורך בתוספת כיתות בבית הספר. לא היתה לכך דרישה מההורים, ולכן הסוגיה "כיתות נפרדות או מעורבות" לא עמדה על הפרק.

 

2. המהפך: מבית ספר של 12 כיתות מעורבות לבית ספר עם כיתות מעורבות ונפרדות

צירוף הילדים החדשים בשנת הלימודים תשס"ו, ברובם מאתר הקראווילות "ניצן", העלה את מספר ילדי בית הספר בכ-50%, אבל במקום להוסיף כיתה מקבילה בכל שכבה שונו לחלוטין פני בית הספר. בשל דרישת ההורים החדשים שילדיהם ילמדו בכיתות נפרדות גדל מספר הכיתות בבית הספר מ-12 ל-19. לראשונה התאפשר גם להורי הילדים הוותיקים שחפצו בכך להעביר את ילדיהם לכיתות נפרדות. מספר הכיתות הסופי בבית הספר והיותן נפרדות או מעורבות נקבע למעשה על ידי ההורים, החדשים כוותיקים. היות הכיתה מעורבת או נפרדת נקבע ללא התחשבות במספר התלמידים, למעט "תקרה" של 36 ילדים בכיתה, שתוצאתה היתה פיצול כיתה לשניים (במקרה אחד בלבד: כיתה ג בנות).

השינוי שעבר בית הספר "מורשה" עם השתלבותם של ילדי המפונים מספק תיאור מקרה מעניין שעשוי לענות על השאלה: מה יעשו הורים היכולים לבחור בין חינוך בכיתות מעורבות או נפרדות?

 

3. השערות: מה יעדיפו ההורים?

הגורמים שלפי ההשערה השפיעו על ההורים לבחור בכיתה נפרדת או מעורבת הם:

  1. המין. הורים ייטו לשלוח בנים לכיתות מעורבות יותר מבנות.
  2. רמת הדתיות / מקום המגורים. ככל שרמת הדתיות גבוהה יותר כן ייטו הורים יותר לשלוח את ילדיהם לחינוך נפרד. מאחר שלא היו לנו נתונים על רמת הדתיות של ההורים השתמשנו במשתנה "מקום המגורים" במקום במשתנה "רמת הדתיות". מאחר שבמחקר זה לא הסתמכנו על שאלוני הורים הנחנו את ההנחות הבאות: א. ההורים במשפחות המפונים ישלחו ברובם את ילדיהם לכיתות נפרדות, שכן, בבתי הספר בגוש קטיף כיתות הלימודים היו נפרדות. ב. ההורים של המושב הוותיק "ניצן" ישלחו גם הם את ילדיהם בדרך כלל לכיתות נפרדות, שכן, יישוב זה נחשב לדתי ביותר שבין היישובים שתלמידיהם לומדים בבית הספר "מורשה". ג. חלק לא מבוטל מהורי הילדים במושב "ברכיה", שעובר תהליך של התקרבות לדת ולמסורת בשנים האחרונות, יצטרפו אליהם. ד. ההורים של ילדי שאר המושבים יעדיפו כיתות מעורבות.
  3. אחים ואחיות נוספים במשפחה. הורים ייטו לשלוח את כל האחים והאחיות לכיתות מעורבות או נפרדות.
  4. הגיל. ככל שעולה הגיל תגבר הנטייה לשלוח ילדים ללמוד בכיתות נפרדות.
  5. גודל השכבה. ככל שהשכבה יותר גדולה כן תהיה יותר נטייה לכיתות מעורבות.

 

4. הסבר ההשערות

I. כפי שהראינו, בכל המחקרים שנעשו בחו"ל בולטת החשיבות הרבה של כיתות נפרדות לבנות. אצל בנות נמצא, שלימודים בכיתות נפרדות עוזרת לפיתוח הביטחון העצמי, להעלאת האמונה ביכולות, להתמדה בלימודים ללא חשש מפני המחיר החברתי של הצטיינות ולבחירת תחומי עניין "גבריים", כמו מדעים מדויקים ומתמטיקה. בכיתות בנים, לעומת זאת, קיימת פעמים רבות בעיית אלימות יותר מאשר בכיתות מעורבות, וכמו כן הורים רבים מעוניינים שבניהם ייחשפו לשהות משותפת עם בנות בגיל צעיר כדי לפתח את יכולותיהם החברתיות והלשוניות. לפיכך ניתן יהיה להניח, שהורים יעדיפו עבור בנים כיתות מעורבות ועבור בנות – כתות נפרדות.

II. בכל רחבי רצועת עזה היו אופציות החינוך של ילדי התושבים מוגבלות למדי. אולם, בעוד שמרבית תושבי צפון הרצועה, שהיו יישובים מעורבים של דתיים וחילוניים, שלחו את ילדיהם לבתי ספר שבתחום הקו הירוק, בעיקר ביישובים שער הנגב, אשקלון, שדוד והמועצה האזורית אשכול (זליקוביץ, 22.2.05), הרי התושבים שהתגוררו במרכז הרצועה ובדרומה היו כמעט כולם דתיים. רובם שלחו את ילדיהם ללמוד במסגרת החינוך הממלכתי דתי הנפרד, ומיעוטם – במסגרת החינוך התורני, שהיה, כמובן, נפרד אף הוא (לפירוט רשימת מוסדות החינוך בהם התחנכו ילדי גוש קטיף ראה אתר משרד החינוך, 2005). בנוסף, כפי שידוע ממחקרים רבים (למשל:   2003Gross, ), ילדים רבים מבתים מסורתיים אך לא בהכרח דתיים לומדים בערים הגדולות וביישובי הפריפריה בחינוך היסודי הממלכתי דתי. עם המעבר מהרצועה נפתחה בפני הורים מסורתיים, שברבות מהערים הגדולות ויישובים בפריפריה ילדיהם לומדים בחינוך הממלכתי דתי, האפשרות להצטרף לחינוך הדתי המעורב, אפשרות שלא היתה קיימת בעת שהתגוררו ביישובי רצועת עזה. לפיכך נוכל להניח, שכמעט כל ילדי המפונים אכן בחרו בחינוך נפרד.

היישוב "ניצן" נחשב לדתי שבין יישובי המועצה האזורית חוף אשקלון. קוד הלבוש של נשות "ניצן" ובנותיה הוא בגדים ארוכים ולא צמודים, איפור מינימלי וכיסוי ראש לנשים נשואות. היישוב מצטיין גם במספר הילדים הממוצע הגבוה של תושביו. לפיכך, ניתן היה לשער, שכאשר תינתן להורים של ילדי "ניצן" האופציה ללמוד בכיתות נפרדות הם  יבחרו בכך. גם המושב "ברכיה" הוא דתי. קיימים בו, כמו ב"ניצן", שני גני ילדים – שניהם דתיים. בפתח המושב אף נקבע שלט, המודיע על איסור נסיעה בשבתות ובחגים. אולם, קוד הלבוש של נשות ברכיה ובנותיה חמור פחות מזה של "ניצן": ניתן לראות נשים ונערות במכנסיים, לפעמים אפילו בגדים חשופים וקצרים, נשים נשואות ללא כיסוי ראש ונערות ונשים מאופרות. עוד נציין, שבבחירות של שנת 2003, שהיו האחרונות לפני צירוף התלמידים החדשים לבית הספר "מורשה" היה השיעור של מצביעי ש"ס במושב ברכיה 41%, מהגבוהים במדינה! (התפלגות ההצבעה בבחירות, 2003)

שאר המושבים שילדיהם לומדים ב"מורשה" הם מעורבים. בחלקם קיימים שני גנים – דתי וחילוני, ובחלקם – רק חילוני, אבל הסיבה לכך היא מספר הילדים הקטן, שאינו מצדיק פתיחת שני גנים. לפיכך נניח, שבמושבים אלו יבחרו מרבית ההורים בהמשך החינוך המעורב.

III. הן מטעמים אידיאולוגיים והן מטעמים פרקטיים הורים מעדיפים, בדרך כלל, שכל ילדיהם ילמדו במסגרות חינוך זהות. הורים ייטו לשלוח את כל האחים והאחיות לכיתות מעורבות או נפרדות. לפיכך, לדוגמה, אם להורים יש כבר ילדה או ילדות בבית הספר והם מעדיפים עבורן חינוך נפרד, סביר להניח שהם יבחרו בחינוך נפרד גם עבור בנים וגם עבור בנות המתחילים את לימודיהם.

IV. מאחר שכל המשפחות השולחות את ילדיהם ללמוד ב"מורשה", הן דתיות או למצער מסורתיות, ככל שילדיהן קרובים לגיל ההתבגרות יש לשער שההורים יעדיפו חינוך נפרד. אולם, ייתכן בהחלט שבקרב ילדי כיתות ו תגבר הנטייה להשאיר את הילדים בכיתות המעורבות, וזאת כדי לא לפרום את הרקמה החברתית שתוך שנה צריכה אחרת להירקם תחתיה.

V. כדי לענות על הצורך של התלמידים החדשים, בכל שכבה היה צריך לפתוח כיתת בנים וכיתת בנות. בשכבת גיל בעלת מספר קטן יחסית של ילדים יכול היה להיווצר מצב שמספר הילדים שביקשו ללמוד בכיתה מעורבת לא יצדיק את פתיחתה של כיתה כזאת.

להלן נבדוק את ההשערות במבחן המציאות.

 

לקריאת המאמר המלא:    

תבנית לציטוט ביבליוגרפי (APA):

דויד, ח. (2007). חינוך בכיתות מעורבות או בכיתות נפרדות?. פסיכולוגיה עברית. אוחזר מתוך https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1231

תגובות

הוספת תגובה

חברים רשומים יכולים להוסיף תגובות והערות.
לחצו כאן לרישום משתמש חדש או על 'כניסת חברים' אם הינכם רשומים כחברים.

אין עדיין תגובות למאמר זה.