מקורות

המאמר סוקר את התפתחות נוגדי החרדה, הדיכאון וה-OCD ואת מאפייניהם ואת התנגדותם של מטופלים לטיפול תרופתי, גם כשהוא מהווה תנאי הכרחי להצלחת הטיפול הפסיכולוגי. באלו מצבים הטיפול התרופתי הוא תנאי הכרחי להצלחת הפסיכותרפיה ובאלו מצבים ניתן לוותר עליו. מקום מיוחד מוקדש לשיתוף הפעולה בין הפסיכותרפיסט לפסיכיאטר.

 

המאמר מציג את ההסבר הפסיכואנליטי לקשר בין גילויי הומופוביה קיצונית של גברים הטרוסקסואלים כלפי גברים הומואים ומתאר ניסוי פסיכולוגי מתוחכם התומך בהשערה לפיה מקורות ההומופוביה נובעת מעוררות הומוסקסואלית שהגבר ההומופוב אינו מודע לה ומכחיש אותה. הפער בין העמדות האנטי-סקסואליות המוצהרות לביטויים הפיזיולוגיים של עוררות מינית כלפי גירוי הומוסקסואלי מוסבר ע"י היפוך תגובה (reaction formation).

 

על היחסים הסבוכים בין התפיסה הפסיכואנליטית לפיה הומוסקסואלית גברית היא ביטוי לנרקיסיזם פתולוגי ומכתבו לאם אמריקנית בו הוא מצהיר על הומוסקסואליות כצורת מיניות נורמלית ורואה בפסיכואנליזה אמצעי טיפולי לעזור לבנה להשלים עם משיכתו לגברים. על ההיאחזות בטענה הראשונה כסימוכין לכך שהומוסקסואליות היא הפרעה נפשית, על הסברים חלופיים והצעות לטיפול.

 

במאמר זה דן פרופ' גידי רובינשטיין בערך האבחוני והטיפולי של מנגנוני הגנה בפסיכותרפיה מנקודת מבט של פסיכולוגיית האני. זאת הן מבחינת מידת השימוש במנגנונים והן מבחינת הרמה ההתפתחותית עליהם הם מעידים. מסקנתו: קודם כל, לא להזיק! כלומר, לא לתקוף חזיתית מנגנונים המשרתים את האדם, אלא לבדוק בזהירות את כוחות האגו שלו כדי לערער בעדינות מנגנונים המצרים את עולמו והופכים אותו נוקשה.

 

עשרת הדיברות ליציאה מהארון (או להישארות) בו. פרופ' גידי רובינשטיין מנסה להגיע לאיזון בין הקושי שבהסתרה לסיכונים שבחשיפה.

 

אלפי עבודות אקדמיות בפסיכולוגיה

 

שיטת ההפעלה ההתנהגותית נועדה לגרום למטופלים להיות פעילים ומעורבים יותר בחיים ע"י תכנון פעילויות שנועדו לשפר את מצב רוחם והיא יעילה במיוחד לטיפול בדיכאון ובחרדה. יותר ויותר מחקרים מצביעים על יעילותו של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי ועל הנזק שב"חפירה" (rumination) כגורם לדיכאון, לשימורו ולהנצחתו. במצבים אקוטיים של דיכאון, חרדה ו-OCD קיימת סכנה שטיפול פסיכודינאמי יגביר את נטייתו הטבעית של המטופל לכך ולכן מוטב לעתים לעשות יותר ולדבר פחות, גם בפגישה הטיפולית. עם זאת, המאמר מסתיים במילת אזהרה מפני ריבוי תכניות ההכשרה ל-CBT ויחסי הציבור האינטנסיביים של גישה זו כטיפול הבחירה הפסיכולוגי הראשון, ולעתים היחיד, העלול להפוך אנשי מקצוע ל"טכנאי CBT" ובקריאה למטפלים לשלוט במגוון גישות טיפוליות ולשלב ביניהן.

 

יציאה מהארון של מתבגרים ובוגרים צעירים הומואים היא צעד לא פשוט ובלתי-הפיך. הציפייה לזכות לתמיכה ולקבלה ללא תנאי מההורים מובנת וטבעית, אך ההורים עצמם זקוקים גם הם לא פחות לתמיכה נוכח קבלת הבשורה. מהן הנורות האדומות שיש לשים לב אליהן לפני היציאה מהארון? בפני אלו הורים ומתי? על ההבדל הקטן בין acting out לניהול סיכונים מחושב לפני מעשה.

 

השיעור הגבוה של רווקים בקרב גברים הומואים ותחושת הבדידות הנלווית לו מקשים עליהם להימנע ממפגשים מיניים שאינם מאפשרים שמירה על אמצעי המיגון המומלצים ע"י הממסד הרפואי למניעת הידבקות בנגיף הקורונה והעברתו לקבוצות סיכון, גם אם מי שנושא את הנגיף אינו מפתח תסמינים ואינו מודע לכך. מאמר זה מציג את גורמי הסיכון הייחודיים לגברים הומואים והשלכותיהם ומציע המלצות לטיפול הכוללות פיתוח מנגנון העידון (סובלימציה), לגיטימציה למין טלפוני/וירטואלי שבימים כתיקונם עלול להעיד על חוסר בשלות לפיתוח קשר זוגי בוגר ושימוש בבדידות כמנוף לפיתוח תובנות לגבי ההימנעות מקשר זוגי בימים כתיקונם.

 

מי מאיתנו לא חווה חום, שיעול, קוצר נשימה (בעיקר אם עשינו מנוי בחדר כושר יוקרתי ולא ניצלנו אותו ומי שם לב לשינוי בחוש הטעם או הריח לפני שהחלו להפחיד אותנו בתשדירי האזהרה (המוצדקים כשלעצמם מבחינה בריאותית, כמובן)? במאמר זה מובאת תזכורת להחלפת ההיפוכונדרייה ב-DSM-V בהפרעות תסמינים גופניים וחרדת חולי (חרדה בריאותית), לפחד מפני המוות העומד מאחורי הפרעות אלו ומוצגות מספר אפשרויות טיפוליות.

 

פרק זה מתוך הספר החדש "הייעוץ החינוכי כיום" שראה אור בהוצאת רסלינג סוקר את גורמי הסיכון הייחודיים לאובדנות בקרב מתבגרים לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים, כפי שהם עולים ממחקרים שנערכו בתחילת המאה ה־ 21. מהמחקרים עולה שרשרת סיבתית שראשיתה בעמדות השליליות של החברה כלפי להט"ב, המשכה בהורי המתבגרים ובבני גילם המנחילים אותן למתבגרים ובהומופוביה המופנמת של המתבגרים עצמם הגורמת פרעות נפשיות, וסופה בהתנהגות אובדנית. על אף התקדמות שחלה בדעת הקהל, בחקיקה, בתקשורת ובעקבות "יציאתם מן הארון" של ידוענים המשמשים דמויות חשובות להזדהות, בייחוד בגיל ההתבגרות, לא חלה ירידה בשיעורי האובדנות. ההומופוביה המופנמת, המועצמת בסביבה דתית, היא משתנה מתווך בין העמדות השליליות שעדיין רווחות בחברה ובין הנטיות האובדניות. ניכר שהמתבגרים הלהט"ב נמצאים בין הפטיש לסדן, בין משפחה שלעיתים קרובות אינה מקבלת אותם על נטייתם המינית ובין קבוצת העמיתים ההטרוסקסואלים המגבשים את זהותם המינית, חשים מאוימים מנטייה מינית שונה ומגיבים אליה בהתנכלות למתבגר הלהט"ב. משפחה תומכת שתשמש חוף מבטחים נגד התנכלות זו, קבוצת מתבגרים להט"ב חלופית וסביבה תומכת בבית הספר עשויות לשמש משקל־נגד לגורמי סיכון אלו. לכן חינוך, הסברה והכשרת אנשי חינוך וטיפול להתייחסות לצרכים הספציפיים של מגזר זה באוכלוסיית המתבגרים נראים כצו השעה במניעת אובדנות בקרב מתבגרים להט"ב.

 

הבידוד שנכפה עלינו כדי למנוע את ההדבקה בקורונה מחזיר אותנו לשלב הינקות, שבו לפחד להיות לבד הייתה משמעות הישרדותית. האם נצליח להיות חברים של עצמנו?