'ריקבון מוחי' ו'דמנציה דיגיטלית': מה פירוש? האם יש הוכחות לקיומן?
ד"ר חנה דויד | 13/7/2026 | 19 צפיות | הרשמו כמנויים
על "ריקבון מוחי"
בשנת 2024 נבחרה המלה Brain rot, דהיינו, ריקבון מוחי, ל"מילת השנה" של מילון אוקספורד (brain rot, n.d.; 'Brain Rot' Becomes Word of the Year, 2024; Brainrot: What it means, why children use it, and how to respond as a parent, 2026; Kaushal, 2025; Rufo, 2024). פירושה תחושה של ערפל מנטלי, שחיקת היכולת לחשוב, אפיסת כוחות, צניחה ביכולות הקשב כתוצאה מהפרזה בגלילת-אסון [[doomscrolling (על גלילת אסון ראו למשל: "על ,doomscrolling גלילת-אסון אצל מתבגרים מחוננים, https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=6826). "ריקבון מוחי" משמש גם לתיאור התכנים הגורמים לתחושות אלו. מכל מקום, אף על פי שמונח זה זכה לתפוצה רבה, לא נמצא, ולו מאמר מדעי אחד, שעסק בו ברצינות. ההיפך הוא הנכון: רבים מהכותבים עליו הגדירו אותו כ"דבר שלא קיים". אנדרי פרציבילסקי [Andrew Przybylski ], פרופסור להתנהגות אנושית ולטכנולוגיה במכון האינטרנט של אוניברסיטת אוקספורד, מצוטט רבות כאשר מתייחסים למונח "ריקבון מוחי" (כמעט בכל המקורות שהבאתי למונח זה), אבל לא כתב, ולו מאמר מדעי אחד עליו. למעשה, על אף הפופולריות של המונח, "מודים" רוב החוקרים שלו שהוא לא קיים. למעשה, במקרים רבים ההיפך הוא הנכון. על פי פלמינג (Fleming, 2025), יש אפליקציות ומשחקים שמשפרים את הזיכרון, את יכולות הביצוע של מספר משימות בו-זמנית, את האינטליגנציה הנזילה ויכולות קוגניטיביות אחרות. לגבי חשיפה למסכים, הוא שואל "מה פירוש"? לדעתו, המסך הוא אך ורק אמצעי; מה שחשוב הוא התוכן. כאשר מדברים על מסך, אפשר להחליפו לדף, שגם הוא אמצעי בלבד; כל דבר יכול להיכתב עליו.
בין "ריקבון מוחי" ל"דמנציה דיגיטלית"
בעוד ש-brain rot מתייחסרק לניוון או ל"ריקבון" בשל גלילת-יתר של תכנים מטופשים, ריקים ממשמעות, או "גנבי זמן" גרידא, הרי המונח שטבע שפיצר (Spitzer, 2012) שתים עשרה שנים קודם לכן, "דמנציה דיגיטלית" [digitale Demenz] "זכה" מייד לתרגום לאנגלית, לספר, במקורו הגרמני ובזה האנגלי (Spitzer, 2014), היתה תפוצה רבה, והוא תורגם ל-15 שפות לפחות. בעשור השלישי של המאה ה-20 הופיע "גל שני" של מחקרים ומאמרי דעה בעיתונות שעסקו בו, מהם אוהדים ומהם מבקרים: מנקודת מבט סוציולוגית, פסיכולוגית, רפואית, בעיקר גריאטריה, אך גם התפתחות הילד ורפואת ילדים ובני נוער, ופילוסופיה.
ה"האשמה", בין אם ב"ריקבון המוח" ובין אם ב"דמנציה דיגיטלית" הופנתה לכיוון המסכים.
על "דמנציה דיגיטלית"
כאשר מדברים על "דמנציה דיגיטלית" יש להתחיל את הדיון על פירושה, לאחר מכן להסביר מעט על ההיסטוריה שלה, ואז לדון בשאלה האם היא בכלל קיימת, ואם כן – על מידת השפעתה.
דמנציה דיגיטלית היא מונח לא-קליני, פופולרי, שטבע בשנת 2012 הנוירולוג והפסיכיאטר הגרמני ד"ר מנפרד שפיצר (Spitzer, 2012). לשיטתו, דמנציה דיגיטלית מחקה סימנים ראשוניים של דמנציה מסורתית, אך מתרחשת אצל אנשים צעירים יותר עקב גורמי אורח חיים ולא עקב ניוון עצבי. התסמינים הנפוצים שלה כוללים: בעיות בזיכרון לטווח קצר ושכחה (למשל, הסתמכות על מכשירים במקום לזכור מידע); קושי להתרכז או לשמור על קשב; ירידה ביכולת לבצע משימות מרובות ביעילות או לעבד מידע לעומק; קשיים בשליפת מילים או במציאת מלים שנמצאות "בקצה-הלשון", ו"ערפל מנטלי" כללי או עיבוד קוגניטיבי איטי יותר. לפעמים נלוות לבעיות אלו גם חרדה, דיכאון, יציבה לקויה עקב שימוש ממושך במסך, הפרעות אכילה ובידוד חברתי.
הסיבות לכל "הטוב הזה" הן, לדעת שפיצר, תלות יתר בטכנולוגיה: אנשים מעבירים משימות זיכרון (למשל, שימוש בגוגל או בתזכורות בטלפון במקום לזכור עובדות), דבר שמוביל לשימוש מופחת במסלולי הזיכרון ("השתמש בזה או תאבד את זה"); ריבוי משימות והסחות מתמידות: מעבר מהיר בין אפליקציות, התראות ומידע מקושר מציף את המוח ומפחית ריכוז עמוק ;גירוי חושי מוגזם: שימוש מוגזם במסכים במהלך התפתחות המוח (בייחוד אצל ילדים ומתבגרים) עלול לשנות את מבנה המוח, החומר האפור/לבן והתפקוד המבצעי .התנהגות יושבנית וירידה בפעילות גופנית וחברתית מחמירות את ההשפעות.
דמנציה דיגיטלית אינה אבחנה רפואית רשמית, היא השערה המדגישה סיכונים פוטנציאליים של שימוש דיגיטלי כבד. השימוש במונח זה מילא פער שהיה קיים מזה לפחות שני עשורים, מאז שהמחשב הביתי והטלפון הסלולרי הפכו לנפוצים מאוד, וגיל השימוש בהם ירד ועדיין יורד במרבית המדינות בעולם.
חלק מהמחקרים שנעשו מקשרים בין זמן מסך מוגזם לליקויי קשב, בעיות זיכרון ושינויים מבניים במוח, במיוחד אצל משתמשים צעירים. יש השערות לגבי סיכונים ארוכי טווח לדמנציה שתתחיל מוקדם יותר אצל בני דור ה-Z ובייחוד אצל בני דור האלפא; כבר בני דור ה-Z, שהבוגרים שבהם הם בני 45, היו חשופים למסכים מגיל צעיר, ובוודאי בני דור האלפא הם "משתמשים כבדים" מגיל צעיר. ואלם לא זו בלבד שעבור בני גילים אלה האזהרות הן בינתיים אזהרות גרידא, אלא שאף לגבי בני דור המילניום, שלא "נולדו עם מחשב", אבל נחשפו אליו מגיל צעיר, אין ראיות חותכות על שינויים במוח, או התחלה מוקדמת של דמנציה.
יתירה מזו: המחקר של הנוירופסיכולוגים בנגה וסקאלין Benge & Scullin, 2025)), שהוא מטא-אנאליזה של 57 מחקרים שכללו נתונים מלמעלה מ-411,000 מבוגרים מעל גיל 50, בחן את ההשפעה של טכנולוגיה על אנשים מבוגרים שחוו שינויים משמעותיים באופן השימוש שלהם בטכנולוגיה לאורך חייהם. המחקר מצא, שהשימוש במחשבים, בסמארטפונים ובאינטרנט בקרב אנשים מעל גיל 50 עשוי להיות קשור לשיעורים נמוכים יותר של ירידה קוגניטיבית. נמצא, ששימוש בטכנולוגיה דיגיטלית מחזק את החוסן הקוגניטיבי ושומר על בריאות המוח; השימוש בטכנולוגיות מחשב פועל כ"התעמלות מנטלית", מעודד קשרים חברתיים, כמו על ידי שיחות וידאו, ומספק כלים קוגניטיביים חליפיים, כמו ,GPS התראות ותזכורות, שכולם מהווים סייגים להידרדרות. תוצאות אלו נותרו על תילן גם כאשר נוטרלו גורמים כמו חינוך, מצב סוציו-אקונומי, והמצב הבריאותי ההתחלתי. בקרב הנבדקים, שימוש רב יותר בטכנולוגיה היה קשור לסיכון מופחת של ירידה קוגניטיבית: הסיכון פחת בכ-58%. השפעה זו דומה, או אפילו חזקה יותר, מהשפעת פעילות גופנית או שמירה על לחץ דם תקין. מכאן אין להסיק בוודאות שהטכנולוגיה גורמת לשיפור בתפקוד הקוגניטיבי, ויש צורך במחקרים נוספים, אך בוודאי אין להסיק את ההיפך מכך. אולם ניתן להסיק, שהשאלה החשובה היא לא "אם" אנחנו משתמשים בטכנולוגיה, אלא איך משתמשים בה. שימוש פעיל, למידה של כלים חדשים ושמירה על קשרים חברתיים דרך הטכנולוגיה עשויים דווקא לתמוך במוח המזדקן.
סיכום והערה חשובה:
שני המושגים, "ריקבון מוחי" ו"דמנציה דיגיטלית", צריכים להיות בבחינת "אור אדום" למחנכים, להורים, ולאנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש המגדלים בני נוער, מלמדים אותם או מטפלים בהם. מושגים אלו יכולים להיות משמעותיים כאשר הם קשורים להתמכרות למסכים ולשימוש בעייתי בדיגיטל, שעלול להחמיר בעיות נפשיות, שינה וביצועים קוגניטיביים. מצב כזה שכיח, לדאבון הלב, בקרב מתבגרים רבים, בכללם מחוננים שלא השכילו לנצל את המסכים לקשרים חברתיים אלא השתמשו בהם כתחליף ליחסים עם בני אנוש.
בין ההמלצות למניעת התמכרות למסכים – שכוללות דיטוקס דיגיטלי, שימוש מודע, פעילות גופנית, קריאת ספרים פיזיים, אינטראקציה חברתית ופעילויות לאימון זיכרון – בפוסט נפרד.
מקורות
Benge, J. F., & Scullin, M. K. (2025). A meta-analysis of technology use and cognitive aging. Nature Human Behaviour, 9(7), 1405–1419. https://doi.org/10.1038...-025-02159-9
(December 6, 2024). 'Brain Rot' Becomes Word of the Year. Retrieved from abcnews. Retrieved from https://abcnews.com/Hea...ar-116561613
Fleming, A. (2025, January 29). All in the mind? The surprising truth about brain rot. The Guardian. https://www.theguardian...ut-brain-rot
Kaushal, R. (February 25, 2025). Brain Rot Oxford's word of the year (2024). Retrieved from https://iapsm.org/blog/brain-rot-oxfords-word-of-the-year-2024/#comments
Rufo, Y. (December 2, 2024). Losing your mind looking at memes? The dictionary has a word for that. Retrieved from https://www.bbc.com/new...cx2n2r695nzo
Oxford University Press. (n.d.). brain rot. In Oxford English dictionary. Retrieved from https://www.oed.com/sea...p;q=brainrot
(May 7, 2026). Brainrot: What it means, why children use it, and how to respond as a parent. Retrieved from https://www.eset.com/bl...parent-guide
Spitzer, M. (2012). Digitale Demenz: Wie wir uns und unsere Kinder um den Verstand bringen [דמנציה דיגיטלית: איך אנחנו משגעים את עצמנו ואת ילדינו]. Droemer.
Spitzer, M. (2014). Digital dementia: How the new media are destroying our minds and what we can do about it. Host.
