נֶהֱפַכְתִּי בִּזְכוּת אַהֲבָתְךָ

עלון פסיכולוגיה עברית | 15/2/2026 | הרשמו כמנויים

א.נשים מגיעים לחדר הטיפול כדי לדבר על אהבה והעדרה, על שיבושי האהבה, פיתוליה ותעתועיה. חלקכם צפיתם בראיון המצמית של אריאל קוניו וארבל יהוד, שתארו במילים מדודות את סיפור שביים מוחץ הלב ואת האופן בו אהבתם הייתה שזורה בכל קורותיהם – כמשענת, גזע עץ להאחז בו ולהחזיק את הראש מעל מים עכורים וסוחפים. ציון ה'ולנטיין' – 'יום האהבה', נחשב ומרגיש קצת אחרת, במחשבה על עומקה התהומי ועל הכח המציל שיכול להיות טמון באהבה זוגית מטיבה. בקצה האפל של הקיום, וגם בחיי היום יום.

השבוע באתרנו, מאמרים מקצועיים מרתקים ומעוררי מחשבה:

מאמרה של רבקה שפיגלמן מציע להשתמש במושג הוויניקוטיאני "מרחב פוטנציאלי" להבנת התבגרותן של נערות חרדיות ולזיהוי גורמי סיכון ייחודיים לקריסתו בגיל ההתבגרות. מתוך עבודה קלינית ומקרי-בוחן מתוארת המשימה ההתפתחותית של ההתבגרות הצעירה והקשר בין אמינות האובייקט ההורי המופנם לבין יכולת הנערה לשהות במרחב של משחק, דמיון ועיבוד סימבולי במקום בביטוי דחפים בפעולה. נדונים תהליכים תרבותיים בחברה החרדית – מיניות במרחב של איסורים, פער דורות ותיווך מוגבל של העולם הדיגיטלי – ונגזרים כיווני עבודה להורים ולאנשי חינוך המבקשים לצמצם סיכון ולהגן על תהליכי ההתבגרות.

מאמרו של נדב נישרי מציג את מודל "שותפות חדשה" – מסגרת אינטגרטיבית לגירושין ופרידה, המחברת בין הבנות פסיכולוגיות־קליניות לבין כלים משפטיים וגישוריים. המודל נשען על תיאוריות ויסות רגשי, התקשרות, קו־פרנטינג ומשפט טיפולי, ומציע תהליך רב־שלבי גמיש: יצירת מרחב בטוח, מיקוד בתמונת עתיד, שיחות משותפות ופרטניות, בניית תקציב למשפחה בשני בתים ועיצוב הסכם מפחית־נזק. דרך דוגמאות קליניות מוצגת הפרידה לא רק כמשבר אלא כהזדמנות לארגון מחודש של ההורות, לחיזוק שיתוף הפעולה ההורי וליצירת שגרה יציבה ומיטיבה עבור הילדים.

מפגש ב"צוותא"' עם אסתי דינור והסופרת יהודית קציר
בנושא: התאהבות ארוטית ותרומתה להתפתחות העצמי | 22/2/26 ב'ישראל יפה'. ת"א

כמטפלים אנו אמונים על פירושים אמפתיים, אך פעמים רבות עולים בנו גם רגשות של כעס, תסכול או התנגדות כלפי המטופל. מתעוררת אז דילמה לגבי האופן שבו ראוי לעבוד עם רגשות אלו בתוך הטיפול. מאמרה של רחל בר-יוסף-דדון מציג את ההתערבות הקונפרונטטיבית כאפשרות חיונית להתקדמות בתהליך הטיפולי. רוג'רס, קוהוט, קרנברג ומרודה מוצגים כמי שנעים על הרצף שבין אמפתיה לקונפרונטציה. מובאים ממצאים מחקריים המדגישים את הצורך בשתי צורות ההתערבות – האמפתית והקונפרונטטיבית – ואת תרומתן לברית הטיפולית ולתוצאות הטיפול.

במדור הספרים - הורות עם הגיון בריא - מדריך מעשי ומאויר מאת שימי גלעד - ההורים הם לא בהכרח הבעיה אבל הם תמיד חלק מהפתרון, הורים רבים מחפשים "כלים" להתמודדות עם האתגרים שגידול ילדים מציב בפניהם. ספר מאויר זה מביא גישה להורות המבוססת על עקרונות ותאוריות מובילות ומוגשת באופן ברור ומעשי. בעזרת הספר, תוכלו לבנות תוכנית עבודה הורית מדויקת ויעילה שכוללת גם קשר מכבד עם הילד וגם "גבולות".

ובפסיכובלוגיה -

רות נצר במבט יונגיאני על 'אשמה מוסרית' - אשמת הפוגעים –

"נראה שבטראומת מלחמה בכלל מתרחש בלבול מוסרי, כאשר חווית החייל את עצמו מלכתחילה כמוסרי וטוב שנלחם באויב הרע, מתערערת כשהוא חווה עצמו כאלים, תוקפן ורע בעליל. כשיש לאדם בטחון ערכי מוסרי, יש לו תשתית הגנה לסיבולת אימת הקרב. וכשבטחון מוסרי זה מתערער, משום שכללי הטוב ורע ואיסור הרצח, שהם כללי ייסוד של החברה האנושית, איבדו את תוקפם, החייל מועד יותר לפגיעות נפשית. המחקר המתייחס למשברים רוחניים מכנה את הפוסטראומה המוסרית בשם פציעה מוסרית, ומכליל אותה בקטגוריה רחבה יותר של משבר רוחני ולא פוסטראומה. הפציעה המוסרית נוגעת לייסורי מצפון נורמטיביים, כך שלא מדובר כאן בהפרעה פסיכולוגית אלא במאבק רוחני הקשור בקונפליקט שבין ערכי הממסד ובין האמונות והערכים המקודשים לאדם (שחף ומעוז. 2023). אני סבורה שעומק האשמה המוסרית המתגלה בטראומות המלחמה מאשר את טענתו של יונג שהמוסריות היא ארכיטיפית ומולדת ואינה פרי הסופראגו כחוק חברתי".

ובבלוג הפסיכולוגית הארצי - במסגרת התכנית הלאומית לבריאות נפשית, והרחבה משמעותית של השירותים השונים בתחום הטיפול הנפשי, משרד הבריאות מקדם שיפורים בתהליכי ניהול הטיפול, על מנת לשפר את השירות לציבור, ולחזק את השימוש הנכון במשאבים שעומדים לרשות המערך. כחלק מתהליך זה מפורסמת להערות הציבור, טיוטת חוזר מנכ"ל בנושא ואתם מוזמנים להעיר עליה.

ולכבוד ה'ולנטיין' – שלל מאמרים בנושאי זוגיות מחכים לכם.

Photo by Atul Pandey on Unsplash