העיר רובצת על חיי
עלון פסיכולוגיה עברית | 29/5/2022 | הרשמו כמנויים
יום ירושלים יצויין היום, בצל מתיחות כבדה סביב ריקוד הדגלים בעיר. במרחב הטעון שלנו, אוביקט הדגל ספוג ברוחות המאבק ומשנה צורתו לכלי מלחמה, הנפנוף בזהות אחת זורה אימה וזעם באוחזים בזהות השניה. על הדגלים השונים המונפים באוניברסיטאות ובערים כתוב – כואב לנו, כאב לנו, אל תשכחו, שלנו, עכשיו, פעם, ועדיין אתם לא, אנחנו כן, נשלוט, לא תשלטו, עיניינו עצומות לרווחה, אתם לא קיימים, אנחנו כן קיימים, הלוואי שלא הייתם, אבל אנחנו כן, אתם כן, תשתנו, לא נשתנה, אין מוצא, יש מוצא, המציאות כהבטחה שכזבה, ואיך חיים עם זה?
השבוע באתרנו מאמרים מקצועיים נהדרים בתחומים שונים וטורים מעוררי מחשבה:
בפרסומיו מתחילת המאה ה-20 פרויד הציג אנליזה של האסוציאציות שלו עצמו, אך לאחר מכן חדל מלפתח את הטכניקה של אנליזה עצמית. במאמר מרתק במיוחד, ד"ר שאול חיימוביץ מבקש לחזור אל הדרך שפרויד צעד בה, ומציע לאנליטיקאים לבסס את עבודתם על חקר האסוציאציות החופשיות של עצמם. במאמר המשך מציג חיימוביץ את עקרונות השיטה דרך דוגמה קלינית. באמצעותה מוצג היתרון העיקרי של השיטה: התמודדות עם "הגנות קולקטיביות" הנפוצות בקהילה האנליטית, שבזכותה האנליטיקאי יכול להתחבר טוב יותר לעולמו האסוציאטיבי ולעולמם של המטופלים.
האם את.ה הורה נמר או הורה דולפין? כיצד ההורות שלך תוכל לאפשר לילד לעוף גבוה, ובמקביל לייצר עבורו חוויה שורשית, מיטיבה ורגועה? אורית אלפי בוחנת במאמרה שתי פילוסופיות הוריות, "הורות נמר" ו-"הורות דולפין", ומסבירה כיצד הדיאלוג ביניהן יכול לאפשר חקירה והתבוננות עצמית, ולהוות כלי נוסף בעבודה הטיפולית עם הורים.
"פציעה מוסרית" היא תופעה המתייחסת לטראומה של הפוגעים - המחיר הנפשי שמשלמים מי שהפרו קוד מוסרי פנימי, למשל באמצעות הרג במלחמה. אפרת אבן צור השתתפה בכנס הראשון בישראל שעסק כולו בתחום, וכתבה בעקבותיו רשימה ביקורתית ומרתקת; אבן צור מבקשת להפנות את תשומת הלב להקשרים החברתיים של המושג, שלא זכו להתייחסות מעמיקה מספיק בכנס: ההקשרים של אלימות פוליטית מאורגנת, למשמעות הטיפולית של המחיר שנגבה מהקורבנות הישירים של אותה אלימות, ולחשיבות של עמדתם הסובייקטיבית של המטפלים ביחס לאלימות.
מה הן ההשלכות הנפשיות של פגיעה מינית בילדות? באיזה אופנים הטראומה מהפגיעה עשויה להשפיע על האדם הפגוע בבגרותו? מה משמעותו של הספק בחווית הפגיעה וההשלכות על שחזור הזיכרון?מהי ההתמודדות של הורים שילדם נפגע מינית, או פגע מינית באחר? מענה לשאלות אלה, ושאלות רבות נוספות, תוכלו למצוא ברשימת הקריאה השבועית, העוסקת בפגיעה מינית בילדות.
ובפסיכובלוגיה -
״אני פה עם ובגלל הסימפטום שלי: גיליתי שאני לא יכול לקרוא, ממש לקרוא, בלי לכתוב – לא יכול לקרוא בלי להיכנס עם הטקסט למעשה אהבה, לעלות על ׳בימת הטקסט׳. רק כך אני יכול לקרוא באמת״
ד״ר אמיר קלוגמן משיק בלוג חדש שבו הוא קורא-כותב, לכאורה שתי פעולות נפרדות, קשורות אך שונות.
בממוצע שתי פגישות בשבוע יעילות יותר מפגישה שבועית בלבד, מסביר רפאל יונתן לאוס, וכותב:
"למעט במקרים קשים שדורשים החזקה או פניה שמראש מכוונת לאנליזה, ברירת המחדל היא פגישה שבועית. ככה זה, כמו שאורך ׳שעה׳ היא 50 דקות. כמו שמערך בריאות הנפש לא מתנהל לפי שום היגיון קליני או כלכלי, כמו שהשמש זורחת במזרח. ככה זה וזהו. למה? כובע״
ד"ר ליאור גרנות שבה אלינו עם פוסט חדש – 'בגלל דברים שיש להם שמות' - הרהורים בעקבות הספר 'אובדנים שאינם מוות' מאת נחמי באום, העוסק באובדנים שאינם מסומנים כאובדנים.
"בכי בגלל דברים שאין להם שמות יכול להביא עמו תחושה של ספק: אם אין לדברים הללו שמות – אז לכאורה על מה הבכי? הספק מתגנב משום שהחוויה אינה מיודעת. בהיותה כזאת היא מערערת את הקרקע הנפשית".
מה נשתנה במהדורה המתוקנת של ה-DSM-5? אלכסנדר מושקוביץ פה בשביל להסביר שהתיקונים במהדורה אינם גדולים ומעבר לתיקונים קוסמטיים ולוליינות סמנטית מטעמי רגישות תרבותית ומגדרית, הסרת סטיגמות ופוליטיקלי קורקט, נראה שישנם שלושה שינויים משמעותיים - אבחנה חדשה: 'הפרעת אבל ממושך', הגדרה סופית: פגיעה עצמית לא אובדנית, ושובה של הפרעת המצב-רוח הלא מוגדרת.
בבלוג הוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית - קול קורא להגשת מועמדות לבחירת חברים לצוות מייעץ לוועדה המקצועית לפסיכולוגיה קלינית.
ותזכורת לערב השקת הגיליון הראשון של כתב העת בינינו שיערך ביום שלישי, בו תציג ד"ר איילת נאה את מאמרה: "אין מנוס מן ההעברה" – מחשבות על סיומי טיפול חד־צדדיים.
מקום של אש / זלדה
אוויר הרים חי
אהוב נושב
בקש למעננו רחמים
מן העליון על כל.
מקום של אש,
מקום של בכי,
מקום של טרוף -
גם חתן וכלה
רחמי שמיים מבקשים
שלא יתפורר האופק.
כלבים וחתולים נבהלים.
רק בצמחים לא נדלחים
עסיסיים
פסיעה מן התהום,
רק בפרחים המתיקות לא נסוגה
פסיעה מן המוות.
כי הצמחים עם אחר
מאתנו,
חוץ מעצי הזית
שהם עצובים וחכמים כאנשים.
וכאשר מלך זר ואויב
מכפיש שייכותנו לעיר
שנביא אוהב
תלה על צווארה
ספירים נופך וכדכוד -
נרעדות כמו ליבי צמרות הכסף,
וכאשר מלך זר ואויב
מכפיש אהבתנו הנוראה
לעיר דוד -
שומעים השורשים
של עץ הזית איך לוחש דמו
של החייל הקטן
בתוך העפר:
העיר רובצת על חיי.
Photo by Marjan Blan on Unsplash
