מה נשתנה במהדורה המתוקנת של ה-DSM-5?

אלכסנדר מושקוביץ | 23/5/2022 | הרשמו כמנויים | שלחו טקסט לבלוג

במרץ האחרון פרסמה האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (APA) מהדורה מתוקנת של הDSM-5 - כעבור 9 שנים מהמהדורה הקודמת שהתפרסמה ב-2013. המהדורה המתוקנת נקראת DSM-5-TR. התיקונים במהדורה אינם גדולים ומעבר לתיקונים קוסמטיים ולוליינות סמנטית מטעמי רגישות תרבותית ומגדרית, הסרת סטיגמות ופוליטיקלי קורקט, נראה שישנם שלושה שינויים משמעותיים:

אבחנה חדשה: 'הפרעת אבל ממושך'

במהדורה החדשה נוספה לראשונה הפרעה חדשה בשם 'הפרעת אבל ממושך' (Prolonged Grief Disorder) והוגדרו הסימפטומים המהווים קריטריונים אבחוניים להפרעה. מעתה, פסיכיאטרים ופסיכולוגים יוכלו לבצע אבחנה רשמית עבור אלה המתקשים להתמודד עם אובדן לאורך תקופה ממושכת. תהליך האבל משתנה מאדם לאדם וישנן מחלוקות רבות בעולם הפסיכיאטריה בכל הנוגע לקשר בין חוויות אובדן להפרעות נפשיות.

הקריטריונים האבחוניים לאבל ממושך הינם:

• תגובת אבל המתמשכת על מ-12 חודשים (אצל ילדים – 6 חודשים).
• פגיעה משמעותית בתפקוד היומיומי.
• חוויות שלא ניתן לייחס למצב אחר, כגון הפרעת דיכאון מג'ורי (MDD)  או הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD).

מומחים רבים הרימו גבה על הגדרת אבל ממושך כהפרעה בפני עצמה, משום שלרוב אלו סימפטומים הקיימים בהפרעות אחרות (דיכאון, פוסט-טראומה והפרעה מסתגלת). ובכל זאת, החלטת העורכים להגדיר אבל ממושך כהפרעה נפרדת היא נשענת על מחקרים חדשים בתחום המלמדים כי באבל ממושך ישנו לרוב מקבץ ייחודי של סימפטומים שאינם מספיקים עבור אף הפרעה מוכרת ולכן במצטבר זו הפרעה בפני עצמה. שכיחות ההפרעה הינה 1 ל-10 אנשים.

נמשכת ההרשמה למחזור לימודים חדש (מחזור שמיני)
של תוכנית הכשרה בפסיכותרפיה ברוח פסיכולוגיית העצמי

בנסיבות מצערות, חקר האבל התקדם משמעותית בשנתיים האחרונות בגלל התמותה העודפת ברחבי העולם כתוצאה ממחלת הקורונה.

הוגדר סופית: פגיעה עצמית לא אובדנית ((NSSI

התופעה של אנשים הפוגעים בעצמם ללא כוונה לשים קץ לחייהם הוצעה לראשונה ב-2013 כקטגוריזציה דיאגנוסטית מוסכמת אך כאבחנת ביניים המצריכה מחקר עתידי נוסף לשם ביסוסה. במהדורה המתוקנת הנוכחית התופעה הוכרה סופית כהפרעה בעלת הגדרה עצמית שכן במקרים רבים הפגיעה העצמית אינה גולשת לאובדנות והיא מונעת מרצון לפגיעה עצמית ללא מחשבות אובדניות.

במהדורה נוספו גם קריטריונים אבחוניים להבחנה בין פגיעה עצמית לא אובדנית לבין מצבים אובדניים או הפרעות נפשיות אחרות.

ברוך שובך: הפרעת מצב-רוח לא מוגדרת

במהדורת 2013 הוסרה מהDSM- 'הפרעת מצב רוח לא מוגדרת' כהפרעה בפני עצמה במטרה לאלץ את המאבחנים לסווג מקרים אלו לאחת מהפרעות מצב הרוח המוגדרות ובמהדורה זו חזרה האבחנה למקומה לאחר שהניסיון המצטבר הוכיח כי דחיקת המאבחנים לסווג מצבים לא מוגדרים לאחת ההגדרות הקליניות מעלה את היקפי האבחונים השגויים. טיבן של הפרעות אפקטיביות שלעיתים הן מעורפלות ומבלבלות ועם הזמן הסימפטומים מתחדדים. ולכן האפשרות לתת אבחנה להפרעת מצב רוח בלי ההכרח לסווגה לאחת ההפרעות המוגדרות מותירה בידי המאבחן את השהות להמתין עד שההפרעה תתפתח בטרם תקבע האבחנה המדויקת. לדוגמה, אבחון הפרעה האם היא חד-קוטבית, דו-קוטבית או בכלל ציקלותימיה עשוי לקחת זמן ממושך עד הופעת הסימפטומים המלאים של ההפרעה, במצב זה, האפשרות להותיר את ההפרעה בסטטוס לא מוגדר נותן מרחב זמן בטרם קביעת האבחנה הסופית. אבחנה עלולה להיות מסוכנת, לדוגמה, חולה שאובחן כדיכאוני יטופל בתרופות SSRI ובמידה וזו הפרעה דו-קוטבית התרופה עלולה לגרום לאפיזודה מאנית.   

השינויים הנוספים במהדורה החדשה הם בעיקר סמנטיים ונועדו בעיקר להסרת סטיגמות והתאמת המינוחים לרגישויות מגדריות ותרבותיות.

יש טוענים כי עורכי ה-DSM מרוצים ממעמדו של המדריך ולכן חוששים לבצע שינויים מרחיקי לכת גם כאשר אלו מתבקשים, מחשש לביקורות וירידה בפופולריות. כבר עתה, זמן קצר לאחר הופעת המהדורה החדשה נשמע ביקורת מצד לא מעט אנשי מקצוע על הגדרת 'הפרעת אבל ממושך' כהפרעה נפשית. לטענתם זוהי תגובה טבעית ולגיטימית שאינה עונה להגדרה של הפרעות נפשיות.

מקורות

Prigerson HG, Shear MK, Reynolds CF. Prolonged Grief Disorder Diagnostic Criteria—Helping Those With Maladaptive Grief Responses. JAMA Psychiatry. Published online February 02, 2022. doi:10.1001/jamapsychiatry.2021.4201

Nakajima S. (2018). Complicated grief: recent developments in diagnostic criteria and treatment. Philosophical transactions of the Royal Society of London. Series B, Biological sciences, 373(1754), 20170273. https://doi.org/10.1098/rstb.2017.0273

Boelen, P. A. (2013). Symptoms of prolonged grief, depression, and adult separation anxiety: Distinctiveness and correlates. Psychiatry Research, 207(1–2), 1–9.